האגדה מסורנטו - קיה סורנטו במבחן דרכים

יש מי שרואה במספר חמש סוג של ברכה (חמסה - חמסה), ואם אצטרף לאמונה, אבחין כי זהו הסורנטו החמישי העומד לרשותי למבחן דרכים, אך הראשון שבא עם מנוע בנזין טהור, בחיזוק מגדש טורבו.

בתקופה בה רכבים חשמליים חדשים צצים חדשות לבקרים, ונדמה לעיתים כי כל יצרן מכסחות דשא סיני עובר להרכיב גם מכוניות, צריך לשוב ולהיזכר כי יש מי ששומר אמונים למנועי בנזין. מנועים שאינם צריכים עמדת טעינה והטווח שלהם הוא לא צל מעיב במהלך כל נסיעה, המילה חרדה מתחברת אליהם רק בקשר למחירון יד שנייה או עליה דרמטית במחיר הדלק.

מה עוד כי מי שזקוק לשבעה מושבים, נזקק לרכב מגודל שיכול לנסוע רחוק והרבה, ולכן דגמים כמו הסורנטו של קיה עדיין רלוונטיים מתמיד. הדגמים עוברים מתיחות פנים ועדכוני מראה מעת לעת מבלי להפוך זאת לאירוע חגיגי, אלא מסתפקים בהודעה לתקשורת. בין הדגמים אפשר למצוא מספר רמות גימור שיקלעו לטעמו וכיסו של כל מתלבט.

כאשר נכנסים אל חלל הנוסעים מתרשמים מיד מהנדסת האנוש המוכרת של קיה, מאיכות היצור ובתחושה כי יש תמורה לכל שקל.

כך הועמד לרשותי הפעם הדגם הבסיסי (אורבן), מבין ששה, שגם בתור הזול בחבורה מחירו עומד על כ-242 אלף ש"ח.

דגם זה מונע באמצעות מנוע בנזין בנפח 2.5 ליטר, בעל הספק של 180 כ"ס.

במרבית המקרים, ולמרבית הצרכים, נתונים אלו יספיקו לכל בית אב להתנייד לכל מקום ועם הרבה מקום, שכן הסורנטו התברך בחלל פנימי גדול מאוד.
כמה גדול? כאשר השורה השלישית מקופלת יש 821 ליטר נפח (וזה המון!).

החלטתי כי מזמן לא נסענו הכי רחוק, ואך טבעי כי הסורנטו יתאים לריצה למרחקים ארוכים.

זוגתי החליטה שמספיק שאתפרפר עם אחרים (לעת עתה), ולמען חיזוק הזוגיות הכנתי לנו פעילויות משותפות, וכבר עם הנץ החמה שעטנו בדרכים המהירים דרומה.

היות ואין לו"ז מוגדר למעט ההגעה עצמה, בקרת השיוט האדפטיבית נקבעה לרף החוקי העליון, מוזיקה חרישית זמזמה באוזן כרקע ולנו רק נותר לשבת ולהשגיח שהכול עובד כשורה.

לסורנטו מוניטין ארוך שנים כרכב נוח. בתחילת דרכו היה מוכוון גם לירידה לדרכי עפר ומשעולי דרכים, אבל כפי שקורה אצל בני אדם בקשישותם, המרץ נזנח לטובת הנוחות הכללית כיום הסורנטו פחות מיועד להתמודד עם סלעים ויותר עם הובלת נוסעים בבטחה ובנוחות, ובנקודות אלו רושם הסורנטו הצלחה מלאה.

בחרתי הפעם לנסוע דרך כביש הערבה עד אילת, כאשר נאסוף אתרים בדרכנו ונראה כיצד מתמודד הגמל הגדול גם מעבר לאספלט הכבוש.

מעט אחרי מושב פארן יש ירידה אל השטח שבצד השני של הנתיב, על כן צריך לנסוע עד מקום בטוח לפרסה, ולחזור בחזרה.

ליד שלט "אנדרטה ההולכים לפטרה" פניתי ימינה.

כאן דרך העפר מתפצלת. טיפסנו עם הכביש הישן אל מרומי הגבעה עליה ניצבת אנטנה גבוהה ומוצב נטוש של צה"ל. מכאן, מצפור 90 (בשמו הרשמי במפות), אפשר להביט סביב סביב, היות וזהו המקום הגבוה ביותר בסביבה וקל ונגיש להגיע אליו.

הנוף הניבט למרחקים מראה לנו לאן אנו רוצים להגיע בהמשך.

נוף מצפור 90

על גבעה נמוכה יותר (ונגישה רק לרכבי שטח קשוחים) ניצבת אנדרטת ההולכים לפטרה, וזהו סיפורה (בקצרה):

בליל שבת, 28 באוגוסט 1953, שודרה ברדיו קול ישראל הודעה קצרה: "בידיעה שנתקבלה זה עתה מרדיו רמאללה בעמאן נמסר כי כוחות הביטחון הירדניים נתקלו בקבוצה של חמישה יהודים ליד משטרת ביר מדכור, ממזרח לגבול עם ישראל, והרגו את חמישתם". החמישה, שתי בחורות ושלושה בחורים בשנות העשרים לחייהם, היו בדרכם לפטרה... מיתוס הסלע האדום נוצר ורבים רצו להגיע לפטרה...

יתר הפרטים על פטרה בקישור הבא - הקליקו כאן

היות ונכנסנו לשטח עם רכב שאינו רכב שטח, העדפתי לשלוח את זה שיודע לטוס רחוק וגבוה על מנת להביא תיעוד מהאנדרטה האמורה, ואנחנו המשכנו על הנתיב הכבוש לכיוון מזרח.

סוף סוף קצת דרך עפר בה הסורנטו הגדול יכול להוכיח כי המורשת שלו עדיין פועמת בין חיבורי המתלים המשככים כל מהמורה וחריץ בדרכם אל חלל הנוסעים.

אין כאן אתגרי שטח אמיתיים אבל הגובה מפני הקרקע, המנוע החזק דיו והמבנה המחוסן, מאפשרים לכל החפץ לרדת מהאספלט אל מקומות ראויים יותר.

בנקודה כלשהי באמצע הכלום ניצב עמוד עליו כתוב "גבול לפניך". אבל אפשר להמשיך הלאה.

אין גבול שיעצור את הסורנטו

אין כאן גדר או מכשול שיעיד משהו אחר, ולפי סימני צמיגים אפשר להמשיך הלאה.

בשלב מסוים נתקלים בגדר בנויה סביב ערוץ נחל שניכר כי חלקו נסחף במי שיטפונות, אנחנו חוצים בזהירות פתח לעבר מדרגות בנויות בצלע גבעה אשר בראשה נצבת סוכת תצפית.

מאגר עשת הדסה

מאגר עשת הינו מאגר מים גדול באפיק נחל הערבה, הנמצא בקרבת היישוב פארן. בשונה ממאגרים אחרים באזור, שהוקמו לצד הנחל (מאגר עידן, מאגר חצבה) ובערוצים משניים (מאגר נקרות), זהו המאגר היחיד הבנוי באפיק נחל הערבה עצמו. בגבולו המערבי של המאגר נמצא רכס גבעות - גבעות קדם - המקנה למאגר מראה ציורי שאין דומה לו במאגרי מים מלאכותיים בארץ.

לשמחתנו, השיטפונות האחרונים שהיו באזור בחורף הזה, הותירו במאגר מים רבים, כך שמראה אגם קטן בתוך גאיות צחיחות מרנין את הלב.

חזרנו אל כביש 90 ואל התחנה הבאה בכניסה לתמנע.

הוייז מפנה אותנו אל עוד דרך עפר המובילה אל האגם הנעלם.

לא פעם ולא פעמיים פקדתי את האתר הייחודי הזה, אבל בכל פעם למדתי משהו חדש והפעם הגעתי על מנת לצלם את המקום עם רחפן. ואם עד כה חששתי בשל חסימות של האפליקציה, התברר כי מבחינת החוק הישראלי מותר לצלם כאן, וניתן לעקוף את מגבלות היצרן הסיני די בקלות.

(ואני מקווה שלא נכנסתי לאף רשימה שחורה של הרשויות הירדניות).

האגם הנעלם נמצא צפונית לאילת, סמוך לפארק תמנע. אתר זה הינו אחת מהפנינים הנסתרות של הדרום. בין מחצבות הנחושת הנטושות בבקעת תמנע נחבא אגם גדול ומרהיב ביופיו, שנחשף רק כאשר מתקרבים אליו ומגלים אותו – ומכאן שמו, האגם הנעלם. מה שמייחד את המקום, מעבר להתגלותו, הוא הניגוד המרשים בין המים בגוונים כחול וטורקיז למצוקים האדומים המקיפים אותו, שיחד יוצרים נוף מהמם באמצע המדבר. מקור מי האגם הוא למעשה מי תהום אשר עולים ומציפים את מחצבות הנחושת באזור.

היה לי רצון לתפוס בצילום אחד הן את האגם ואת תופעות החריצים העמוקים המככבים באינסטגראם, ואני מקווה כי מבחן התוצאה משביע רצון.

ממש לפני הכניסה לאילת שוב חתכתי לכיוון מזרח. הדרך עוברת בין מטעי תמרים תמירים עד למקום בו אי אפשר להתבלבל שמא טעית.

ריח חריף של דגים מכה כאשר נפתחת דלת הרכב, ורביעית מטוסים ירדניים המבצעת תמרונים אווירודינמיים מוסיפה עניין לנוף.

זוהי בריכת הפלמינגו, הנמצאת כ-7 ק"מ מהיציאה מאילת.

פלמינגו הוא עוף מים גדול, סביבתו הטבעית היא בעיקר באזור אפריקה, אסיה ודרום אמריקה. עוף זה ניזון מסרטנים קטנים ויצורים ימיים החיים במים וזו הסיבה שצבעו וורוד. מקורו המיוחד בצורת אנקול מאפשר לו לסנן את מזונו מתוך המים. הוא נמצא בבריכות המלח של אילת כבר כמעט 30 שנים... אוהב מאגרי ובריכות מים מלוחים, מהם הוא שולה את הסרטנים שהם מזונו העיקרי, שנית הוא אוהב מים רדודים.

בריכות המלח באילת עונות לכל הקריטריונים הללו, ועל כן מתקיימת כאן מושבת קינון המונה מעל 400 פריטים בבריכות המלח.

הפלמינגו לא נראים מתרשמים מנוכחותנו, או מביעים איזו התלהבות מהסורנטו שהביא אותנו הנה. בשונה מפעמים קודמות בהן היינו כאן, היום אנחנו לגמרי לבד, ואולי זה השקט שלא מניס את הפלמינגו הרחק לגדה הרחוקה.

בשעת אחר צהריים, כאשר להט השמש דעך, בחרתי לסיים את היום הזה בחוף של מוש.

למי שלא מכיר ומבכר ללכת אל החוף הצפוני בביקוריו באילת, אספר כי החוף של מוש, הוא הכי אנטיתזה לחוף אילתי. המזנון והבר המוצלים טובלים בצמחיה עשירה, סטייל תאילנד, יש אווירה של נירוונה באוויר, מחצלות וכריות מפוזרות על החוף מזמינות כל חפץ לבוא ולהתרווח מול המים, ללא כל מחויבות להזמין משהו, אבל כל כך כיף ונעים שחייבים איזה שייק או כוס בירה. אם לא בגלל הצורך אז לפחות בשביל הנימוס.

חבל שקו המים רצוף אבנים גדולות, ולא חצץ או חול כמו בחופים סמוכים, אבל המים השקופים והצוננים נעימים כתמיד ושפע הדגה הצבעונית במים הרדודים הופכים את הטבילה לחוויה.

מנוע הבנזין לא יוצא מגדרו כדי להוכיח לנו מה הוא יכול, ומצד שני הוא גם לא עצל. הכבישים המהירים, הריקים יחסית, לא מצריכים עקיפות מהירות או תאוצות שלא לצורך, וכך אגב גם מגיעים לנתון סביר של 13 ק"מ לליטר.

נכון שזה לא היסטרי, אבל סביר ביחס לגודל ומשקל.

לאחר שמתרגלים למנועים חשמליים ופלאג אין חסכוניים במיוחד, רואים כי גם הדינוזאורים שעוד עמנו, שותים בניחותא את נוזל המאובנים העתיק.

בדרך דרומה עלתה בי מחשבה מטרידה - איך בכביש הערבה עדיין אין כיסוי סלולארי מלא? יש רגעים ארוכים בהם פשוט אין קליטה סלולארית. מוזר ומטריד כאחת.

בבוקר תדלקתי מיכל מלא (ומוזל), המד שעל השעון מורה 759 ק"מ טווח נסיעה. נראה היום לפי אופי נהיגה משתנה איך תיראה הצריכה.

נעים בבוקר באילת, כמה שהתגעגעתי לזה. רוח חמימה מנשבת, ואפשר להתאפק עם ירידה נוספת לחוף לטובת שיפור כלכלת העיר. כל דבר בעיתו.

הסורנטו, גם בגרסת הבנזין, מזכיר את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - להוביל מספר אנשים, בנוחות וביעלות מרבית. מה שהיה טוב תמיד ממשיך להיות כזה, אין הפתעות לרעה, ואין תלונות על מה שיש. לפעמים זה כל מה שצריך.

לא לצפות ליותר מידי וכך גם אין אכזבות (וזהו כלל שנכון תמיד אגב).

שאלת השאלות - האם מחיר הסורנטו הוא סכום גבוה, נמוך, או ראוי?

אין לי תשובה חד משמעית לכך, אבל מה שבטוח כי בעידן בו מחירי הרכב נמצאים בעליה תמידית, גם ברמת הגימור הזולה נמצא מערכות בטיחות חשובות, ורשימת האבזור מלאה בכאלו שחשובים יותר או פחות (תלוי למי), אבל מרשימה ביותר.

בשאר גרסאות הבנזין, כאשר משלמים יותר מקבלים יותר, הנמדדים בעיקר ברמה הקוסמטית. אבל גם עם האורבן הזה מגיעים רחוק ובנוחות לכל יעד שנקבע.

בין אם על האספלט ובין אם בירידה ממנו לשבילי עפר לא מאתגרים.

והחלל הגדול?

אחרי ביקור באילת אפשר לדעת היכן נמצא עכשיו המלאי של מספר חנויות.

ירון הולנדר, מאי 2023

קיה סורנטו אורבן

מנוע בנפח 2.5 ליטר

הספק 180 כ"ס

מומנט 23.7 קג"מ

צריכת דלק במבחן 1:10.7 ק"מ לליטר

מחיר 242,475 ₪