בזכות הפשטות - ריינג'-רובר למרוצים

בדרך כלל, המושג ''קבוצת מירוצים'' מעלה במוחנו תמונות של צוות מכונאים

בסרבלים אחידים, כלי-רכב בצבעי ספונסורים ולוגואים בכל פינה, עבודה קדחתנית בפיטס, נערות שמשיה, יחצ''נים, הודעות לעיתונות, טי-שירטס וכובעים למכירה...

קבוצת מירוצי הראלי-רייד של מוסך אברמוב היא, איך לומר, קצת שונה

מספר המכונאים המטפלים ברכב עומד על אפס עגול. ספונסורים - כנ''ל. יחצ''נות? נו באמת. במלים פשוטות, מדובר בקבוצת ראלי של איש אחד. יורם אברמוב (לא, אין קשר משפחתי לארז) הוא האיש שבנה את הריינג'-רובר המופיע מעל דפים אלו, פרוייקט מתמשך שהחל לפני שנתיים והתבצע בשעות הפנאי; לא שיש הרבה כאלו בשבוע העבודה הארוך והעמוס במוסך של יורם, באזור התעשייה הישן בראשל''צ. את המכונית הוא מכין למירוץ לבדו - ''שלושה ימים לפני כל תחרות אני לא ישן'', הוא מסביר בחיוך - ובאירוע עצמו אין מי שיתן לו סיוע טכני. הכל מתבסס על ידע, יכולת וידיים פרטיות. יורם הוא הספונסור, המנהל, המכונאי, הנהג... ופה ושם גם הנווט - כי אפילו נווט קבוע אין לו. בין היתר ניסה יורם לגייס בני-משפחה כנווטים, אך מצא עצמו תוך זמן קצר נאלץ להוסיף לתפקידיו המגוונים גם חובש ואחות לעת מצא, כשנדרש לטפל בקרוביו שקיבלו צבע ירוק... השילוב של טלטלות הנסיעה בתנאי מירוץ, יחד עם הצורך לעיין כל הזמן בספר דרך, הביא לאפקט לא חיובי על קיבת הנווטים-המתלמדים האומללים. ובכלל, אגב, יורם רואה את הריינג' כפרוייקט משפחתי לכל דבר, ומפרגן בגדול לזוגתו אדווה, ''הגברת הראשונה של מוסך אברמוב'' כהגדרתו. ''אני רק בורג קטן כאן'', הוא אומר בחיוך. ''בלעדיה הפרוייקט לא היה יוצא לפועל''. זהו, לפי הגדרתי, ספורט מוטורי עממי טהור.

בבסיס ''Team אברמוב'' עומד הרכב: ריינג'-רובר שנת 1981

ככל הנראה לא בדיוק הבחירה הראשונה והטבעית למכונת מירוצי ראלי-רייד. אנו מדברים על ריינג', כן? מכונה של שני טון, פאר היצירה הבריטית מהתקופה שהצדיקה את המדבקה The parts falling off this car were made by the finest British craftsmen (נשמות מרושעות יטענו כי תקופה זו טרם הסתיימה), עם V8 עצל וחלש. מצד שני, כדאי לזכור שריינג'ים סיימו על הפודיום של הדאקר, אי-שם בשנות ה-80, כך שלא כדאי למהר ולקפוץ למסקנות. מצד שלישי, סרנים חיים? אחרי שאת הדאקר (ואת הראלים אצלנו) מנצחים מתלים נפרדים, לפחות מלפנים, מזה שנים?

הריינג' לא התחיל את חייו אצל יורם כמכונת-מירוץ

במקור הוא יועד למשימות השגרתיות של טיולי-שטח ועבירות בשטח טכני, אלא שחיידק הראלי, בו נגוע יורם לא מהיום, הביא לשינוי יעוד. התהליך היה הדרגתי, כפוף ללוח הזמנים התובעני של עסק עצמאי ועמוס; כ''קבוצה'' בעלת יכולת מוגבלת, בזמן, משאבים וכוח אדם, החליט יורם להצטמצם בשינויים, וכמובן גם לעשות את הדבר הנכון וההגיוני ולהיכנס ישר ל...קטגוריה A המקצועית והתחרותית. בלי נווט קבוע ותוך, להזכירכם, ביצוע כל העבודה לבדו - אבל השילוב היה טוב מספיק כדי ליטול מקום שלישי בראלי הבקעה לפני מספר חודשים. ויורם רחוק מלהיות מרוצה: ''צריך עוד להתאמן. אני בונה את העונה לאט לאט, לומד איך העסק עובד ומתנהג''.

במבט חיצוני קל לראות שאין מדובר בריינג' שגרתי

הכלי נראה ''רזה'', יושב גבוה (מעל צמיגים קטנים במפתיע), נקי מאבזרים חיצוניים מיותרים. ועדיין, יחסית לנורמה המקובלת, מפתיע עד כמה הוא נותר קרוב לאורגינל. הסרנים - מקוריים. יחסי העברה סופיים - מקוריים. טרנספר - כנ''ל. מוטות רדיוס - כנ''ל משולשי A, זרועות היגוי - ללא שינוי. והעיקר: ''שום דבר לא מתקלקל, ולא נשבר'', אומר יורם בחיוך, עדות לחוסן הבסיסי ולאיכות החומרים. בעניין הזה הוא לא התפשר, וכשהיה צורך טרח ומצא את המקורות הנכונים (בעניין הזה רוצה יורם להודות לאודי בלצר, ידידו הטוב, שסייע רבות באיתור ויצירת קשר עם ספקים. ובאותה הזדמנות, תודה גדולה הולכת מיורם גם לעודד פישמן, האיש שאחראי לעבודות האלומיניום בריינג'. צריך לראות את המיתקונים השונים, ברמה תעופתית, כדי להבין על מה מדובר).

אפילו הבחירה להישאר עם המנוע המקורי כבסיס מפתיעה:

''עצל וחלש'', אמרנו, ולא סתם - בגרסה המקורית של דגמי תחילת שנות ה-80 הפיק המנוע, V8 בנפח 3.5 ל', רק 125 כ''ס. וצריך לזכור שמדובר במנוע ביואיק משנות ה-60 במקורו. אבל יורם טוען שבבסיס, זהו מנוע מצוין - וקשה שלא להסכים אתו, לנוכח העובדה שמנועי ה-V8 של רובר היו והינם בחירה נפוצה לשימוש במגוון רחב של מכוניות אחרות, כולל כמה מכוניות ספורט סופר-אקזוטיות. מדובר במנוע קומפקטי וקל-משקל, נוח מאד לשיפור עם שפע חלקי-שדרוג זמינים. לא הזיקה גם העובדה שלידי יורם התגלגל בהזדמנות מנוע כזה, ממש חדש...

ושיפורים, כמובן, יש, אבל ממש לא קיצוניים ולא מרובים

המנוע קיבל תגבור צנוע, לתפוקה ולאמינות, באמצעות מעבר להזרקת דלק במקום המאייד המקורי (לצורך העניין חתך יורם את סעפת היניקה המקורית, והתאים רכיבי הזרקה של GM). יש גם מערכת פליטה שונה וגל זיזים מתוצרת Kent Cams, מס' 224 (המוגדר כ''ספורט R''), אליו הגיע יורם אחרי שניסה את גל הזיזים מס' 180 המתון יותר של אותה חברה. גל הזיזים הנוכחי מספק את אופי המנוע שיורם זקוק לו - פחות או יותר, עוד על כך בהמשך - עם עקומת מומנט רחבה ויעילה בתחום סל''ד 3,000-5,500. על פי העדפתו האישית של יורם, תיבת הילוכים ידנית החליפה את האוטומטית.

אבל השינויים החשובים באמת בוצעו במתלים, ובתחום המשקל

שיפור המתלים היה צעד פשוט יחסית - דגש על המילה ''יחסית''. כריות אויר תופסות את מקום הקפיצים הספירליים (''בניתי תושבות חדשות''); כיום, אחרי מספר שלבי ניסוי, מותקנות כריות קדמיות פרוגרסיביות, ואחוריות רגילות. יורם בנה מערכת המאפשרת, בגלגולה הנוכחי, שינוי לחץ האוויר בכל גלגל בנפרד, עם פיקוד חשמלי מעמדת הנהג (בשני משפטים קצרים זה באמת קל; לבנות - זה כבר סיפור אחר). בולמי זעזועים קשים יותר מהמקוריים, מתוצרת קוני, מטפלים בשיכוך - רק אחד לכל גלגל, תודה רבה. ''לא צריך יותר'', אומר יורם. ועד עכשיו, כאמור, שום חלק לא כשל.

אין מדובר ברכב עבירות

מהלך הגלגלים רחוק מלהיות גדול במיוחד; יורם אפילו ייצר במו ידיו ספייסרים מאוקולון, כדי להקטין את מהלכי המתלה. גם הצמיגים, כמצוין קודם, בעלי מידה צנועה יחסית - 225/75-16; יורם אינו מאמין בצמיגים מגודלי-קוטר, לא למטרות ראלי על כל פנים. ''תגדיל את הקוטר, הגדלת את העומס על כל מערכת ההינע'', הוא אומר. ''ואז מתחילים להישבר צלבים, ציריות וכן הלאה''. גם מידת הרוחב צנועה ומשקפת את האמונה כי צמיגים צרים עושים את העבודה.

הורדת המשקל הינה תהליך בהתהוות

עד עכשיו נפטר יורם ממשקל עודף בסדר גודל של חצי טונה - הריינג' שלו שוקל להערכתו טונה וחצי, וזה כולל כלוב התהפכות שכמעט שווה לבדו כתבה נפרדת (בניתי את הכלוב הזה בתוך האוטו, עם פיקים; כדי להשלים את עבודת הריתוך והצביעה הייתי צריך להסיר את הגג ו''לפשק'' מעט את הדפנות, על-מנת לשלוף החוצה את הכלוב). המלאכה פשוט מופלאה באיכותה. כל פרט שאינו חשוב הושלך החוצה:

כל המושבים (''זה לבד חסך לי איזה 300 קילו'')

דיפון ואבזור פנים, אפילו מזגן. מיגון גחון, למשל, כמעט ולא תמצא - ''הרכב מספיק גבוה גם ככה'' - כאשר כרגע רק מיכל-הדלק ממוגן. בהמשך יתווסף גם מיגון לדיפרנציאלים. רוב המרכב עשוי אלומיניום כבר במקור; החלקים הכבדים ביותר שנותרו הם אלו העשויים פלדה - מכסה המנוע והדלת האחורית. עבור שניהם כבר התחיל יורם לייצר חלקים חליפיים, קלים פי כמה. צריך להחזיק את מכסה המנוע המיועד, העשוי פיברגלס דק כנייר, תלוי ומתנדנד על שתי אצבעות כדי להבין עד כמה המשקל נמוך. פיברגלס? כן, שכחתי לציין שחוץ מבית מלאכה מכני מאובזר היטב, מתעסק יורם גם בפיברגלס. ואה, כן, גם את צמת החשמל הוא בנה בעצמו...

וזהו? כמעט

זוג מושבי ספארקו (אוו 2 הבלתי נמנעים), רתמות, מערכת תקשורת-פנים, מיתקון ייעודי ל-GPS ולמחשב נישא המשמש כצג לנווט, מתקן חכם לזוג גלגלים רזרביים מאחורי המושבים, הגה קטן-קוטר להפליא, וחשוב מאד - יורם קיצר את יחס ההגה באופן דרמטי, כך שנדרשים פחות מ-2 סיבובים מנעילה לנעילה. ההגה הקטן הוא חלק מהעניין - יורם רוצה להיות מסוגל להגיב מהר עם ההגה בעת הצורך.

יאללה, יוצאים לשדות

הרתמה מקבעת אותי היטב למושב הנווט, ואני שמח לגלות שיש לי מקום גם לראש וגם לרגליים, דבר שלא קורה הרבה ברכבי מירוץ שמותאמים בדרך כלל אישית-לוחצת לפרסונה הקבועה שלהם. הריינג' המוגבה מרגיש, קודם כל, גבוה. מהמושב הימני ההתקדמות נראית קלילה ושקטה במפתיע - עד שיורם אומר ''הנה, תראה את זה''. אנו חולפים על-פני חריץ מפרק-מיתלים עם רמז לזעזוע, וזהו. בהמשך המהירות עולה, השבילים הופכים למחורצים, והריינג' נשאר אדיש. נו טוב, אין כאן אבנים של ראלי וגם המהירות לא דומה למהירות-מירוץ, אבל העסק מרשים למרות הכל.

אחר כך אנחנו מתחלפים

כרגיל, מרענן לפגוש כלי שכזה עם שלוש דוושות וידית שצריך לתפעל כדי להחליף הילוכים; המנוע מגיב חלק, הכלי מאיץ היטב אם כי לא באופן שגורם לי לעצור את נשימתי. להיגוי האולטרא-מהיר צריך ממש להתרגל - אני לא מצליח להימנע מתיקוני-יתר, עולה על השוליים הפנימיים בפניות חדות, מתקן יותר מדי כשהזנב יוצא הצידה. אבל אני מופתע מכמות הרגש שיש בידיים, תכונה לא אופיינית לרכבי שטח עם שלדה נפרדת בכלל, ולכאלו עם סרנים חיים בפרט. ויש בונוס: לא לצריך כל כך לדאוג לשלום הכלי. ההיסטוריה הקרובה מוכיחה כי הוא אוכל הכל בלי למצמץ. קוליסים וחריצים אורכיים מסיטים את הריינג' מכיוונו די בקלות תחת ידי ההססניות, אבל הפתרון הישן של לתת גז עובד - ונדמה לי שיעבוד טוב עוד יותר, אם לא אתבייש למעוך את הדוושה עד הסוף. זהו רכב שאוהב שנוהגים בו מהר ותובעני.

כך שהנסיעה הקצרה שלי מותירה אותי עם טעם של עוד, אבל השמש יורדת במהירות, יום שישי, השבוע נגמר... יאללה, הביתה.

מושלם? בודאי שלא

הריינג' הוא, כאמור, פרוייקט מתמשך. יש, למשל, בעיה מפתיעה של יותר מדי אור בתוך תא הנהג, אשר מפריע לקריאת צגי המחשב וה-GPS. יורם מתכנן לפיכך לאטום את החלונות האחוריים, שממילא אינם מועילים לו. בעיה נוספת היא אבק, הנכנס לתא הנהג דרך כל מיני חורים קטנים ברצפה בלהט הקרב ומפריע מאד. בעתיד הקרוב מתוכננת החלפת בולמי-הזעזועים לקשים עוד יותר, ויש תכנית-מגירה שתסייע למנוע להגדיל עוד יותר את התפוקה ובעיקר תאפשר הרכבת רצועת הכוח לסל''ד נמוך באמת. הדבר העיקרי שמפריע ליורם הוא העדר כוח מספיק - כאן נעוץ, הוא אומר, היתרון העיקרי של המתחרים עליו. הנושא, כפי שאתם מבינים, בטיפול.

יש משהו מאד Cool בריינג' הזה

אולי כי הוא בריטי, אולי כי הוא כל כך פשוט ובסיסי ויעיל, ואולי בגלל הבעלים שלו שעושה הכל בעצמו ולא מפחד לקחת אותו לזירת האריות של קטגוריה A. ''מה פתאום ראלי'', אני שואל את יורם. התשובה קצת מפתיעה בישירותה: ''אין לי ריגושים אחרים'', הוא אומר. ''מסיבות טראנס, לשרוץ בבית מלון בבריכה, זה לא בשבילי. גם לא לשתות במועדונים. לא עושה לי את זה. מירוצים זה הסם שלי''.