שטח 4X4 > כתבות > ספורט מוטורי

ראלי יוון 2014 - יריית הסיכום

שישה ימים קשים ומתישים, בסופם עמדו שני צוותים ישראלים על הפודיום: רז הימן והלל סגל מקום שלישי בקטגוריית T1, רועי שפירא ואיתי מודלבסקי מקום ראשון בקטגוריית T2. גביע גם לנדב לוגסי, מקום שני בין הרוכבים הסניורים

בשיחות שהתנהלו בין המתחרים הישראלים לפני שראלי יוון 2014 יצא לדרכו, הם דיברו על כך שניווט בדרכים הרריות הוא קל יחסית, שהשבילים ברורים והבחירה בנתיב הנכון היא פשוטה. בשטח הכל נראה אחרת. דרכים עקלקלות, זרועות באבנים שהקפיצו את המתחרים כאילו הם נמצאים במכונת כביסה בתהליך סחיטה, פניות חדות ומרובות, סבך עצים ''שסגר'' לא פעם את הדרך עד לכדי פחות מרוחב המכוניות. זה נבע ככל הנראה מכך שמארגן הראלי, מילאטיס, ואנשי צוותו, הם אנשי אופנועים ו''פתיחת'' המסלול נעשתה עם כלים דו-גלגליים. הוסיפו לכך גם ספר דרך שלא היה תמיד מדויק, ותבינו שהניווט לא היה פיקניק והטעויות פקדו את כולם, מי מעט ומי יותר.

התכנון הראשוני היה שאפתני: מסלול של כ- 2165 ק''מ (כ- 515 ק''מ יותר ממסלול הראלי של שנה שעברה), כש- 1255 ק''מ מהם מדודים ב- 13 סטייג'ים במשך 6 ימים. תוך כדי תנועה, כשהבין שהסטייג'ים המתוכננים ארוכים מדי, צמצם מילאטיס את המרחקים בכל יום. אבל גם כך היה קשה, ורק כמחצית מהרוכבים שזינקו לראלי הצליחו להגיע לקו הגמר.   

מי, מה ועל מה

הקבוצה הישראלית היתה הגדולה ביותר שיצאה אי פעם לראלי אחד. ארבע מכוניות, ארבעה אופנועים וצוות סיוע לא קטן. הבכירים שבין המתחרים הישראלים היו רז הימן והלל סגל מצוות פוינטר בצוללת הצהובה שזכו במקום הראשון בראלי יוון HELLAS 2013 והוכתרו כאלופי סבב הבלקן לשנת 2013. ניצן שקל דובי נוימן הגיעו עם רכב T1 מבוסס מכלולי מיצובישי פאג'רו, איתו התחרה ניצן לראשונה בראלי יוון בשנה שעברה וסיים במקום השלישי. אביב קדשאי ויזהר ערמוני הגיעו ליוון לאחר פעמיים בהן התחרו בדקאר (2009 ו- 2011), עם אותו רכב Desert Warrior מתוצרת הסדנה האנגלית Rally raid UK. רועי שפירא ואיתי מולדבסקי חזרו ליוון לראלי הבינלאומי השני שלהם (לאחר ראלי בלקן 2012), עם מיצובישי פאג'רו קצר סטנדרטי בקטגוריה T2.

קבוצת האופנוענים כללה את דורון וינטר מנבחרת CRANERGY Rally Racing team , שהתחרה לראשונה במרוץ בינלאומי בראלי יוון 2012, וזכה במקום השני בראלי ברסלאו בלקן ב-2013, את נדב לוגסי הוותיק והמנוסה (בוגר דקאר, ראלי פרעונים, מרוקו, טוניס ואיחוד האמירויות), ואת ברק דודאי וצליל ונדרהורן להם היתה זו טבילת האש הראשונה בראלי בינלאומי מחוץ לישראל.

כאמור, צוות הסיוע הפעם היה גדול יחסית, ואי אפשר שלא להזכיר אותם: ויקו אסולין, גיא גוטליב, יובל נוימן (בנו של דובי), שגיא הימן (אחיו של רז), אורי שוער, ירון ברק, צחי, ג'נגו וישי. מלבד תיקון כלי הרכב הם דאגו להאכיל את המתחרים, להשקות אותם כשצריך, להתרוצץ בין המוסכים בעיר Nafpaktos – שאירחה את הראלי – ולחפש חלפים, לצלם ולעדכן את המשפחות בבית.

בערב שלפני הזינוק, הצביע רז על המתחרים העיקריים שלהם: פלישה הצרפתי בטנדר טויוטה שמספרו 501, דימיטריאדיס היווני בפאג'רו מס' 504, צוות בולגרי בטנדר טויוטה נוסף שמספרו 509, צוות איטלקי בטנדר איזוסו שמספרו 502. ''התחרות תהיה קשה'', העריך, וצדק.

באופנועים, היעדרותו של מנצח השנה שעברה, וסילי בודרוס, שוויתר על ההשתתפות בשל חוסר במזומנים (אבל היה חלק מהצוות המארגן), השאירה את כל הקלפים פתוחים. רבים תלו עיניים בדיוויד פרטינה, רוכב דקאר ותיק ומוערך, אך הכלי בו בחר – ימאהה טנרה מגודל עם מנוע בנפח 1200 סמ''ק – התברר כבחירה הפחות נכונה להתמודדות במשעולי ההרים. הוא אמנם עלה לפודיום כשהגיע למקום השני בין האופנועים עם הנפחים הגדולים, אבל בדרוג הכללי התברג אי שם בעשירייה הרביעית.            

אלי המזלות והתקלות

בבוקרו של היום החמישי, כשהפער בין רז והלל לבין פלישה הצרפתי הצטמצם לכדי תשע דקות בלבד, שררה רוח עליצות בחדר האוכל בבית המלון בו שהינו. ההרגשה היתה שניתן לחולל מהפך, במיוחד בשל העובדה ששני צוותים ישראלים, אביב ויזהר ורז והלל, זינקו מהמקומות השני והשלישי, כשפלישה מזנק רק חמישי. סדר ההזנקה הזה העיד עד כמה גדולה היתה ההשפעה של תאונות, תקלות והתברברויות הניווט על המיקומים הסופיים.

יום לפני כן, כשפלישה הוביל בהפרש של כ-40 דקות על רז והלל, הנווטת שלו סברה בטעות כי בחרה  בפניה לא נכונה. מבלי להתבלבל, הסתובב הצרפתי ודהר בחזרה, מול המתחרים שזינקו אחריו. התוצאה: תאונה חזיתית עם הצוות הבולגרי. הבולגרים מושבתים, פלישה שספג פגיעה קשה בצד השמאלי הקדמי של רכבו מדדה עד לסיום ומאבד דקות רבות בהובלה. גם דימיטריאדיס, כמו רז והלל, נהנה מהתאונה ובסיומו של היום הוא מפגר אחרי הצרפתי בשתי דקות בלבד בדרוג הכללי.

ומה אומרים אלי המזלות? ביום החמישי נשבר אחד ממשולשי המתלה הקדמי בצוללת. תיקון מאולתר  בשטח, החלפה מהירה של המשולש בנקודת השירות, אבל הסיכוי לחולל את המהפך נגוז. וזאת לא היתה התקלה היחידה אצל רז והלל: מחשב הרכב גמגם לאורך כל הראלי ונכנס מדי פעם למוד חרום (בדיעבד הסתבר, כי התקלה נסעה ממסנן דלק סתום...). והיה גם תפוח שנשבר והוחלף בשטח, פנצ'רים וטעויות ניווט שתורגמו לזמן אבוד.

גם הצוותים הישראלים האחרים לא יצאו נקיים: אצל אביב ויזהר שבק המתנע, רצועת גובל שנקרעה גרמה לאחד מהבולמים לברוח ממקומו, ציריה נשברה, דיפרנציאל אחורי נטחן והוחלף, והיו עוד כמה וכמה תקלות, כולן טופלו ותוקנו על ידי צוות הסיוע. ניצן ודובי התמודדו עם מגבים שלא פעלו דווקא ביום שבו היו מעברי מים ובוץ רבים, כשהם בקושי רואים את דרכם מבעד לשכבת הבוץ שכיסתה את השמשה. ביום השלישי, נפלו לצד הדרך על פי תהום וחילוץ ממושך שארך כשעתיים סיכל לחלוטין את סיכוייהם להישג כלשהו. ביום האחרון, הטורבו ברכבם הפסיק לעבוד, והם נגררו לקו הסיום.

היחידים שיצאו ללא נזקים כמעט הם רועי ואיתי, מלבד שמשה קדמית שבורה מפגיעה של ענף וכמה פנצ'רים. זה נבע בחלקו מהשקט היחסי בו יכלו לנסוע לאחר שהמתחרים העיקריים שלהם בקטגורית ה-T2, הצוות היווני בטויוטה שמספרה 514, התהפך ואיבד את ההובלה.

גם האופנוענים חוו לא מעט בעיות, בראשן  התאונה של צליל שברגע של חוסר תשומת לב, שנבע אולי מתשישות, גלש לצד הדרך ונפל מאופנועו. הוא פונה לבית חולים בעיר סמוכה כשהוא סובל משבר בירך והוטס ארצה להמשך טיפול. גם דורון חווה נפילה דומה, שהסתיימה למרבה המזל ללא פגיעה גופנית. עם עזרה מנדב ובסיוע של כמה מתושבי הכפר הסמוך – יותר נכון תושבות הכפר – נמשך האופנוע חזרה לדרך כשהוא כמעט ללא פגע ודורון המשיך בראלי. קודם לכן, האופנוע של נדב החל לקרטע בשל דלק מזוהם. ריקון המיכל ו''תרומה'' של דלק מברק ומדורון, איפשרו לנדב לסיים את הסטייג'.

הכסף באמת מדבר?

בביוואק, ניתן היה לראות בבירור את הפערים ביכולות הפיננסיות של הצוותים השונים. צוות אוסטרלי שהתחרה עם טנדר איסוזו הגיע עם משאית טטרה מזוודת כמוסך נייד, כשהטנדר מוסע על נגרר כדי שהצמיגים היקרים לא ישחקו חס וחלילה. צוותים נוספים, בעיקר קבוצות האופנוענים הגדולות שהגיעו מבריטניה, הולנד ואוסטריה, לוו גם הם על ידי רכבי סיוע מצוידים בכל טוב. לצד הקבוצה הישראלית, שהסתפקה בכמה גזיבואים ובערימה של ארגזים שהכילו כלי עבודה וחלקי חילוף, חנה מוטורהום גדול עם מספר רישוי צ'כי, שגם אליו היתה רתומה עגלה, עליה הגיע הבאגי של ג'וזף מצ'ק, מנצח דקאר 2009 בטרקטורונים. אך האם הכסף באמת מנצח, כפי שסוברים כולם?

ברור שאי אפשר להתחרות בצורה רצינית בתחרויות כאלו ללא מימון מתאים. אבל היכן הגבול? מצ'ק, עם כל הניסיון והכסף,  פרש בשל תקלה. פלישה מתחרה בטנדר טויוטה שנבנה בסדנת אובר דרייב בבלגיה, רכב מקצועי ששימש בעבר את אורלנדו טרנובה ואת נאסר אל-עטייה, כשהוא נעזר בשירותיה של נווטת שזה מקצועה בחיים ויש לו צוות סיוע מרשים. האם זה המתכון לניצחון? בוודאי שהיערכות כזו לא מזיקה, אבל דרוש גם קצת מזל, והפעם הוא עמד לצידו של הצרפתי.

על הדוכן

והיו כמובן גם מנצחים. פלישה הגיע למקום הראשון בקטגוריית ה-T1 ובדרוג הכללי, דימיטריאדיס בשני ורז והלל בשלישי. רועי ואיתי הגיעו למקום הרביעי בדרוג הכללי, הראשונים בקבוצת T2. אביב ויזהר  דורגו במקום התשיעי ואילו ניצן ודובי לא דורגו בסופו של דבר, לאחר הגרירה ביום האחרון.

באופנועים ניצח מתיאס וולקנר מאוסטריה, מקבוצת קיני, שהגיע מעולם המוטוקרוס וזו היתה תחרות הראלי רייד הראשונה בה השתתף בחייו! נדב סיים במקום ה- 15 בדרוג הכללי,  ובמקום השני מבין הסניורים. דורון וברק סיימו במקומות 18 ו-25 בהתאמה. 

 קישורים

קישור לדיווח הראשון - נבחרת ישראלית גדולה יוצאת לראלי יוון

קישור לדיווח המסכם את היום הראשון לתחרות

קישור לדיווח המסכם את היום השני לתחרות

קישור לדיווח המסכם את היום השלישי לתחרות

קישור לדיווח המסכם את היום הרביעי לתחרות

קישור לדיווח המסכם את היום החמישי לתחרות

קישור לדיווח המסכם את היום השישי לתחרות

 תמונות נוספות מתוך הפייסבוק של אתר השטח

תגובות

1 תגובות

1

אורח/ת

22 במאי 2014 ב 17:44

כל הכבוד למתחרים