מועדון ג'יפ (רנגלר-רוביקון) בשבילי מצוק הצינים

נפגשנו בכניסה לערד. כולם מגיעים בזמן והשיחות הערות מתחילות. הזמן דוחק, צריך לאסוף את כולם ולהתחיל. הכרות עם המצטרפים החדשים ויוצאים לדרך. לדרך? עוד לא. הבטן מציקה. אז עוצרים לארוחת בוקר, שיותר דומה לארוחה מפסקת. כולם מוציאים אוכל בכמויות, פותחים שולחן ויאללה. מסתבר שלא רק הצבא צועד על קיבתו, גם המטייל. אני מבין שאין ברירה, הטיול יכול לחכות. כשהארוחה סוף סוף מסתיימת, אני מגלה שכבר שכחתי לאן נוסעים. לדרום איפשהו, לא?

התחנה הראשונה שלנו הייתה תצפית נהדרת על הר צין ובקעת צין שמסביבו. למרות החום, הראות הייתה סבירה ואפשר היה להנות מנוף יפה סביב. בנקודת הכניסה לשטח, יצרו הגשמים של הימים האחרונים שלולית גדולה ובה השתכשכו שני ברווזים. תנאי הדרך היו קלים ואיפשרו לנהגים להתרכז בדברים נוספים, מלבד נהיגה, אולם מהר מאוד עברנו ל''דרכים רנגלריות'', כשהסכנה לשלום הצמיגים ממשית.

עלינו, ירדנו, האצנו, האטנו ובמשך כל הנסיעה לא פגשנו במטיילים נוספים, דבר שהוסיף לתחושת ההתנתקות ומרחבי המדבר. הדרך לא קלה לניווט וזה הזמן לגלות, שהסיבה לשקט הלא אופייני בקשר, היא הפניית מירב הריכוז שלי, בניווט.

השעות עוברות והטמפרטורה עולה. החזאים הבטיחו יום חם ולא טעו. זמן טוב לטבילה בגב מלא מים נקיים. גב זרחן הוא אחד הגבים היפים בארץ. המבנה המיוחד שלו, מאפשר השתמרות מים הרבה אחרי השטפונות. אנחנו מצאנו אותו מלא מים והוא התפנה מאנשים במיוחד בשבילנו. האמיצים בינינו לא פיספסו את ההזדמנות וקפצו (בעדינות) למים הקרירים.

אחרי הטבילה במים, הרגישו כולם שארוחת הבוקר הייתה בכלל שייכת לטיול אחר והגיע הזמן שגם בטיול הזה נאכל משהו. בחנו את עצמנו בהתמודדות עם מעבר מכשול נמוך, יצאנו לנחל צין והתנחלנו מתחת לגשר הרכבת הגדול. ושוב, כולם מוציאים את התיקים, הצידניות, השקיות, קויש ורפי כבר מנפנפים ומכל מקום יוצאות בירות קרות (כאילו שהטיול בחסות אלכוהוליסטים אנונימיים). בסוף ההפסקה אני מגלה, שעוד שעה הלכה. יאללה, מעליש. מתקפלים ויוצאים לדרך.

התחנה הבאה שלנו הייתה מעלה זיק, המחבר בין בקעת צין ורכס נפחא. למעלה פנים רבות, המשתנות על פי עונות השנה. הפודרה האופיינית נשטפת בחודשי החורף והמעלה הרבה יותר ידידותי למטפס. מכיוון שהנוף הנשקף מראש המעלה אינו משתנה, אין טעם להגיע אליו אחרי בזבוז זמן מיותר במלחמה עם הפודרה הקייצית. אנחנו מצאנו את המעלה במצב רוח טוב, אבל גם כך, הוא דורש מיומנות נהיגה עם עדיפות לרכב שטח עם נעילת דיפרנציאל (לפחות אחורית), או מהלכי מתלה נדיבים. כך או כך, הטיפוס לא גזל מאיתנו זמן מיותר ואפשר לנו להצמד לתוכנית הטיול.

סיימנו את מעלה זיק ללא תקלות וללא בעיות. הבטחות לשוב אליו בקיץ, הופרחו באויר. מי יודע, אולי זה עוד יקרה. מראש המעלה, קצרה הדרך למאגורות הצינים ולסיפור כרייתן ונטישתן. השמש נוטה לשקוע ולנו לא נותר אלא לנסוע בדרך הנוחה לכביש 40 ולנקודת הסיום למרגלות עבדת .

תם הטיול ואיתו הרפתקאות היום. תודה מיוחדת לחברת מכשירי תנועה, יבואנית מותג ג'יפ, התומכת בחיבור לקוחותיה, לנקודות החן ברחבי הארץ. תודה לרונן, נציג החברה בטיול, ולחיים סגל שהנעים את זמני. נהנתי מאוד ומקווה שגם אתם. להתראות בטיולים הבאים.