יומן מסע: ירדן - סוכות 2015

מעבר הגבול, עקבה והכניסה לואדי ראם

הטיולים שלנו לירדן יוצאים בד''כ בסופי שבוע, בימי חמישי עד שבת, בכדי לאפשר למשתתפים להפסיד כמה שפחות ימי עבודה. חול המועד סוכות איפשר לנו לבקר בממלכה באמצע השבוע כאשר גם המקומיים עסוקים בענייני דיומא ולא נערכים לסוף השבוע וליום המנוחה שלהם. יום שלישי, חול המועד סוכות 2015, כאשר בבתים בארץ עובדים חצי יום ובערב מתכנסים בסוכות לברך על ארבעת המינים - יצאנו שיירה של רכבים לכבוש את הממלכה ההאשמית של ירדן. 07:00 בבוקר נפגשנו במעבר הגבול - אגרת יציאה, המרת שקלים לדינרים, אישור להוצאת הרכב מהארץ ולבסוף ביקורת דרכונים. זה החלק הפשוט - נכנסים למעבר הגבול הירדני ומתחילים להתרוצץ בין החדרים השונים - הכוחות מתפצלים בכדי לייעל את הדורש ייעול - אחד ניגש לעשות ביטוח חובה בזמן שהאחר מחליף את המספר של הרכב למספר ירדני ולבסוף מתכנסים בחדר הקטן כדי לקבל רישיון רכב ירדני זמני ל- 3 ימים. כל הניירת מועברת אחר כבוד לחדר הרביעי שביקרנו בו, שם נבדק הכול והכניסה ירדן מאושרת לא לפני שמתקבל אישור בביקורת הדרכונים. קדימה לואדי ראם!

הסרטון המלא 12 דק'

תמיד מיוחד והפעם משפחה ונוסטלגייה

אחרי שמדריכים בירדן כל כך הרבה פעמים, במסלול פחות או יותר קבוע, תמיד נשאלת השאלה - ''מה לא נמאס לך?'' - אז זהו שלא!! בכל טיול אני מוצא משהו מעניין וחדש, כמו גם טיולים בארץ במסלולים שאני אוהב וחוזר על עצמם, אני תמיד נהנה - כל טיול זה אנשים אחרים מה שהופך את הטיול למעניין, חדש ומסקרן. הטיול הפעם היה מיוחד עבורי במספר מובנים - ראשית הזמנתי את אבא שלי - זקן החברים במשלחת , לצאת איתי לביקור בממלכה. לא צריך להסביר את החוויה שלי כבן וזמן האיכות עם אבי.  גם עבורו הייתה זו חוויה מיוחדת בתור אחד שהכיר את ירדן בתקופה בה היא הייתה מדינת אוייב. עוד חוויה היא כי שניים מתוך חברי המשלחת הם חברי ילדות, קובי אלפסי וגלית שולים, שניים שחווינו ביחד את רוב שנות הילדות בבית הספר מכיתה ג' או ד' עד סיום התיכון דרך הגיוס לצבא וחלקנו גם דרך הקמת תא משפחתי - נוסטלגיה שהפכה את הטיול והמסלול ממשהו שגרתי עבורי כמדריך למשהו מיוחד.

גלית, אבא נדב וקובי

גלית, אבא נדב וקובי

מעקבה לואדי ראם

נכנסנו לעקבה וכבר בשעה 10:30 לערך התיישבנו במסעדה הקבועה ''אל מוהנדס'' - השולחן התמלא אט אט בחומוס, סלט, פלאפל, חביתות, בשרים ושתייה - הכל בשיטת אכול כפי יכולתך. יצאנו לקנייות בעקבה, קצת שתיה, נשנושים, קרח ויאללה לרכבים. התחנה הראשונה - תדלוק כלי הרכב. זו ''מצווה'' להיכנס לירדן עם מיכל דלק ריק ולצאת מירד עם מיכל מלא - חצי מחיר!!!  12:30 ואנחנו בדיונות מסביב לואדי ראם - חברי המשלחת לומדים את רזי הנהיגה בדיונות, מבינים את הסכנות של הקפצת הרכב - מורידים אוויר ויאללה כובשים את ואדי ראם. היום הראשון כלל נסיעה מסביב לואדי ראם, תשלום בכניסה לשמורה ונסיעה בתוך שמורת ואדי ראם. ביקור בעין לורנס, בנביעה נוספת במקום - ציורי קיר ועוד שבילים חוליים ודיונות... ההחלטה היא - לא מגיעים למאהל עד השקיעה וכך היה. במאהל פגשנו את חברי המשלחת של נחומי שהקדימו אותנו (קישור ליומן המסע של קבוצת נחומי).

היום השני - לעבר פטרה

היום השני הוא היום עם האטרקציה ההיסטורית - פטרה! השכמנו קום וכבר בשעה 08:00 הניעו 2 המשלחות את הרכבים ושיירה של כ- 16 כלי רכב יצאה לעבר ''ארץ הקשתות'' - דיונות, מעט קפיצות, הקשתות של חרז'ה. לאחר צילומים בקשתות אנו עולים על הכביש הראשי בין עקבה לעמאן, ממלאים אוויר בצמיגים ונוסעים לעבר ואדי מוסא - הכפר שמעל עיר הבירה הנבטית - פטרה. ארוחת צהרים במסעדה בכפר ונכנסים לשעתיים וחצי של חוויה אדירה בתוככני הקסם של פטרה. חוויה מיוחדת למי שמעולם לא היה בסלע האדום וגם למי שזו הפעם השנייה או יותר...

היום השלישי - לעבר הערבה הירדנית

בבוקר היום השלישי ירדנו את הדרך המפותלת המובילה לואדי ערבה דרך ואדי נאמלה. כבר בערב קודם הודיעו לי (באמצעות הפייסבוק) כי ייתכן והדרך חסומה וששווה לבדוק - בדיקה עם המקומיים הובילה למסקנה כי רכבי שטח יכולים לעבור אך הסתבר שלא כך היה! ירדנו בדרך המפותלת, הדרך הפכה להיות קשה יותר ויותר עד שנחסמה בשל עבודות שדרוג הכביש.  לאחר התייעצות עם מנהלי העבודה שבמקום גילו לנו כי קיימת דרך צרה במיוחד העוקפת את החסימה, אבל שיש לשקול בכובד ראש אם להשתמש במעקף עם רכבים כבדים ורחבים. ירדתי ברגל את כל הציר, כ- 500 מטר בדרך תלולה, בחנתי את המעברים והחלטתי - יורדים!! פילסנו את האבנים הגדולות והתחלנו להוריד רכב רכב את השביל  - רק התמונות יכולות להסביר את מה שהיה שם. הגענו לואדי ערבה, בשל הזמן הרב ''בבילוי'' במעקף, ויתרנו על הדיונות הכתומות ונסענו ישירות לואדי חסה לנסיעה בתוך המים הזורמים ולארוחת צהרים.

סרטון החילוץ של קובי בואדי חאסה

עייפים אך מרוצים

בכניסה לואדי חאסה מצאנו טנדר מיצובישי ששקע במים וסייענו לו להחלץ מהמלכודת. את ארוחת צהרים אכלנו על גדת הנחל הזורם. תוך כדי הכנת האוכל, שיירה של 150 מטיילים ישראלים, אשר ירדו ברגל לאורכו של הנחל, חולפים על פנינו ומופתעים לראות ולשמוע ישראלים. השעון התחיל להלחיץ והתקפלנו לכיוון היציאה - קובי החליט שאין סיכוי שהוא לא יהיה ראשון ולחץ על הגז תוך כדי נסיעה במים...עד שהגיע למקום בו נחפר בור לצורך הסטת מי הנחל - בור שנחפר בעודנו מכינים את ארוחת הצהרים. הבאגר עוד בשטח ועובד, הנערים מסביב צועקים לקובי ומנסים להזהירו מהבור אבל קובי בשלו.......בוםםםם שוקע. מספר שניות אחריו הגעתי וניסיתי למשוך את הרכב עם רצועה אבל הרכב של קובי כבה והיה תפוס עמוק בתוך המים. גם שמוליק עם הרנגלר החיאתית לא הצליח ואז הגיע הבאגר שחובר לרצועת הגרירה ומשך את קובי החוצה.  חצי שעה של מתח עד שהצלחנו להניע את הרכב בניהולו של שמוליק. המזל של קובי שהמנוע לא שאב מים. השנורקל אמנם לא תפקד וחלק מהמים נכנסו למערכת אך הצלחנו להתגבר והרכב המשיך בנסיעה. לאחר כ- 30 ק''מ פגשנו את השיירה של נחומי שעצרה בצד בגלל רכב תקול  שהתברר כי רכב שלהם שקע באותו המקום חצי שעה לפנינו....... נסענו בין הכפרים צפונה, דרך ים המלח, מפעלי ים המלח, כפרי הבקעה המאוד מפותחת עד מעבר הגבול. וכדברי הקומיקאי טופז ''חזרנו עייפים אך מרוצים''.

קישורים למסעות הבאים של אתר השטח בירדן:

רק מדבר! רק דיונות!: מסע ג'יפים אתגרי בוואדי ראם   מסע אתגרי מזרחה: מסע מיוחד למדבריות של מזרח ירדן  

המסע הבא - חנוכה 2015 - 10-12/12/2015