אגדת שטח – אירופה-ג'יפ Europe jeep

מיזם שאפתני ליצירת רכב סיור קל עבור שלוש מדינות מערב אירופאיות, שלא צלח את שלב אבות הטיפוס

 באמצע שנות ה-60 של המאה שעברה התאגדו יחדיו שלוש מדינות אירופאיות – צרפת, גרמניה המערבית ואיטליה – למיזם מוטורי-צבאי משותף: רכב סיור קל, שיחליף את כלי הרכב ששימשו עד אז בצבאות מדינות אלו. בצרפת זה היה ההוצ'קיס M201 (Hotchkiss M201), שהיה בעצם הג'יפ של מלחמת העולם השנייה שנבנה ברישיון בצרפת; בצבא הגרמני שירת המונגה של DKW  (DKW Munga) ואילו לובש המדים האיטלקי היה הפיאט קמפנולה (Fiat Campagnola). לפני כן, נערכו מספר ניסיונות עצמאיים של כל מדינה לייצר רכב משלה, צרפת עם הדלאהיי וגרמניה עם הפורשה 597, ששניהם לא הצליחו.

המפרט לכלי החדש היה די שאפתני: יכולת אמפיבית והנעה 4X4 כמובן, יכולת נשיאה של 500 ק"ג עם משקל עצמי שלא יעבור את ה-1.5 טון כדי שיהיה יביל-אוויר, יכולת גרירה של 750 ק"ג, מנוע רב-דלקי עם 40-50 כ"ס, מהירות מקסימלית של 95 קמ"ש ורדיוס פעולה ללא תדלוק של 800 ק"מ.

ה-FMS. מרכב דמוי אמבטיה לטובת היכולת האמפיבית

לצורך הפרויקט הוקמו שלוש שותפויות שהיו אמורות להתחרות ביניהן על המכרז, בכל אחד מהן שלוש חברות, אחת מכל מדינה. הזוכה היתה אמורה לקבל חוזה ראשוני לרכישה של 50 אלף כלי רכב לצבאות השונים. השותפות הראשונה כללה את פיאט (איטליה), גלאס/מאן (גרמניה), רנו/סאביים (צרפת). השנייה הורכבה מלנצ'יה (א'), בוסינג (ג'), הוצ'קיס (צ') והשלישית כללה את מוטו גוצי (א'),NSU  (ג'), פנהארד/סיטרואן (צ'). הקבוצה השלישית פרשה בשלב מוקדם, וכך נותרו השתיים הראשונות שנודעו בראשי התיבות של החברות שהרכיבו כל אחת: FMS (Fiat-MAN-Saviem) ו-HBL (Hotchkiss-Büssing-Lancia). הפרויקט כולו נודע בשם אירופה-ג'יפ (Europe Jeep).

הדגם של FMS, ששקל יותר מהדרישה (למעלה משני טון), נבנה בצורה של אמבטיה כדי לאפשר יכולת ציפה ותנועה במים. הוא הונע על ידי מנוע בנזין מקורר מים של פיאט או מנוע רב-דלקי מקורר אוויר מתוצרת מאן. תיבת ההילוכים בעלת חמש המהירויות היתה מתוצרת סאביים, והיא הורכבה לפני המנוע. לרכב לא היה הילוך כוח, אבל ההילוך הראשון היה קצר מאוד לטובת מעבר מכשולים בשטח. היתה אפשרות לנוע בהנעה קדמית בלבד, אחורית בלבד, או בהנעה 4X4. בסך הכל היו ל- FMS 16 אפשרויות של שילובי הילוכים, כולל אלו שנועדו לתנועה במים. מרווח הגחון היה מכובד, 37.5 ס"מ וזוויות הגישה והנטישה עמדו על 45 מעלות.

תא הנהג של ה-FMS

ה- HBL היה קל יותר ממתחרהו (1750 ק"ג) וגם בו המרכב היה דמויי אמבטיה. מנוע בוקסר מתוצרת לנצ'יה ישב בחרטום, משודך לתיבה ידנית עם חמש מהירויות, עם הילוך ראשון קצרצר. חלק מאבות הטיפוס נבנו עם מצמד רגיל וחלק נבנו עם טורק-קונברטר, מה שייתר את דוושת המצמד. הרכב נע על הכבישים בהנעה קדמית בלבד, כשבשטח ניתן היה לשלב גם את הסרן האחורי, שהותקנה בו נעילת דיפרנציאל. מתלה נפרד לכל גלגל איפשר נסיעה נוחה יחסית במהירות שהגיעה עד 100 קמ"ש.

התכנון התנהל בעצלתיים, וטיפוסי-אב של שתי הקבוצות הועמדו למבחני שדה רק לקראת אמצע שנות ה-70. הצבא הגרמני שהיה זקוק בדחיפות לרכב סיור חדש, לא חיכה והכניס לשירות את הפולקסוואגן 181 ואחר כך את  האילטיס (Iltis), צרפת החליטה לפרוש ב-1976 והפרויקט גווע. הצבא הצרפתי ושאר כוחות הבטחון וההצלה במדינה בחרו מאוחר יותר בפיג'ו P4 - מרצדס G שנבנה ברישיון עם מכלולים של פיג'ו. 

ידוע על שלושה אבות טיפוס של ה- FMS ששרדו, שניים בידיים פרטיות ואחד באוסף של מוזיאון ההגנה בקובלנץ, גרמניה. מה- HBL נבנו בסך הכל ארבע אבות-טיפוס, אחד מהם נמצא באותו מוזיאון בקובלנץ, גורל האחרים לא ידוע.

ה-HBL. רק אב-טיפוס אחד שרד 

תגובות

0 תגובות