מסע חוצה נגב, סוכות 2017

בחג סוכות האחרון יצאנו לעוד מסלול חוצה נגב, הפעם מהערבה לפתחת שלום. חווינו את כל תצורות השטח שיש לנגב להציע והטיול הסתיים בכיף בצורה חלקה וללא נזקים, תקלות ובעיות. היה מצויין.


טיולי חוצה-נגב בסוכות ובפסח הפכו כבר למסורת עבורי. בדרך כלל אנחנו חוצים את המדבר לאורכו ומסיימים באילת. הפעם החלטתי לגוון קצת – להתחיל בערבה ולנוע לכיוון צפון מזרח – לחוות את הערוצים הקניוניים בואכה מכתש רמון, לטפס בציר הנפט ולטוס על הדיונות בואכה פתחת שלום. הכל בשלושה ימים רגועים ללא לחץ, תנועה ב''קצב מדבר'' נינוח עם הפסקות ארוכות,  אבל גם לתבל את המסלול באתגרי נהיגה שיעניקו לא מעט דקות של ריכוז ואפילו קצת דרמה.

המפגש נקבע לתחנת הדלק בעין יהב. קצת רחוק למי שמגיע מהמרכז והצפון, מה שמחייב קימה מוקדמת בבוקר. אבל לא נורא. הכבישים פנויים וכולם הגיעו בשעה היעודה. יגאל ורחל קרסני בלנדקרוזר, משפחת צימר בלנדקרוזר, יאיר ושושי בגרנד-ויטרה שתי דלתות ישנה + אלברטו והבנות בטראקאן (יאיר ואלברטו מטיילים ותיקים איתי וכשהם מגיעים אני רגוע ויודע שהכל יהיה שמח וטוב), משפחת פוגל בלנדקרוזר נוסף, משפחת כהן בהרכב מלא בפאג'רו מוגבה, בני נחמן עם חבר טוב בפראדו משופר. ערכנו היכרות, חילקנו מכשירי קשר, ביצענו תדריך נהיגה ויצאנו על כביש הערבה דרומה לכיוון הכניסה לשטח ב''דרך הבשמים'' המפורסמת.

היום הראשון יעבור בנחל עומר, יטפס למיצד קצרה ויגלוש לנחל נקרות בין הבולדרים בואכה מכתש רמון. יש שיגידו שהמסלול הזה נדוש ומשומש לעייפה, שמה מאתי בו אחרי מאות רבות של פעמים שנסעתי בו כאשר הסופה העתיקה שלי כבר מכירה אותו בעל פה... אבל הנקרות הוא המסלול הקלאסי בהא הידיעה שלעולם לא נס ליחו ולטעמי הוא היפה ביותר בנגב. מבלבל את החושים במראות נוף מרהיבים, מראות מלאי הוד ועוצמה ומציב גם אתגרי נהיגה ועבירות שמוסיפים את הפלפל לכל טיול ראוי לשמו.

העליה למיצד קצרה לא אתגרה יותר מדי את החבורה שלנו למעט צמיג אחד בויטרה של יאיר שנצבט בדופן – סתם חוסר מזל. אבל ככה זה במדבר. גם התנועה בנקרות עברה באופן חלק וזורם עד שהגענו למדרגת הנקרות. כמו כל מעלה או מכשול, גם למדרגת הנקרות יש ימים טובים ופחות טובים ואנחנו הגענו אליה ביום לא פשוט. העליתי את הסופה במדרגות ויצאתי לכוון את הקבוצה – הכלים הגדולים, כולם בעלי בקרות משיכה ו/או נעילה אחורית, לא התקשו במיוחד. אבל לגרנד ויטארה הסטנדרטית ללא בקרות וללא נעילה היה קצת קשה. יאיר נוהג טוב ושקול והתגבר יפה על המדרגה הראשונה אבל השניה כבר היתה מעבר ליכולת הכלי הצנוע. אחרי כמה וכמה נסיונות כושלים העדפנו לוותר ולהיעזר במשיכה קלה מהכננת של הסופה. אני משוכנע שעם קצת אלימות יאיר היה מנצח את המדרגות אבל שיקול הדעת והבגרות גברו על האמוציות. בחירה נכונה שהשאירה את יאיר עם רכב תקין להמשך הטיול.

את הפסקת הקפה וסיפורי הגבורה העברנו מתחת לעץ המפורסם בנחל ארדון המרהיב בצבעי השקיעה ולאחר מכן חלק מהקבוצה שהזמינו חדרים נסעו לדרכם. יאיר אפילו הצליח למצוא אצל הבדואים צמיג חלופי במקום זה שנצבט והתייצב למחרת כשהוא תקין ומצויד להמשך הטיול – כל הכבוד. אחרים שהגיעו ליום אחד בלבד נפרדו מכולנו בצער רב, וביחד עם שארית הקבוצה פנינו להקמת חניון הלילה בחניון הר ארדון שהוא ללא ספק אחד מחניוני הלילה המועדפים ביותר אם לא ה... וזה היה המקום להתרשם מהפרישה של ''צוות בני'' בפראדו – אלה לא סתם מקימים חניון לילה – זה ממש מחנה צבאי! הכל מדוגם ומתוח בזויות ישרות. עם מחצלות, שולחנות, תאורה מסודרת, מטבח מדוגם, כלים שמסודרים כמו חיילים במסדרמעורר הערצה ממש...

הערב עבר בארוחה טובה עם בשר על האש, יין ובירות ואחרי הקימה המוקדמת, נסיעת הכביש הארוכה וההתמודדות עם המכשולים, היינו מספיק עייפים על מנת לצנוח מהר מאוד לשינה עמוקה. לילה טוב!

בבוקר היום השני חברו אלינו בחניון בארות אלה שהעבירו את הלילה במיטות נקיות, כשהם מדיפים ריח טוב של מקלחת מרעננת. יצאנו לדרכנו צפונה לכיוון טיפוס מצוק מכתש רמון דרך מעלה נוח. למעלה נוח היו בעבר ימים מאתגרים יותר אבל הפעם הוא עבר ללא קושי. ממש סתם שביל בעליה שסכנתו העיקרית היא הנוף המטמטם של המכתש שמסיח את דעת הנהגים מהשביל. עוד תצפית לקפה והתחלנו לנוע במסלול ה''לונה-פארק'' של ציר הנפט. עליות וירידות ועוד עליות ועוד ירידות. זה לא נגמר וגם לא נמאס כי מראות הנוף מרהיבים. והנה מגיעים למעלה חווה. המעלה עצמו קשה ומסוכן ונסלל בצמוד אליו מעקף, שגם הוא הפך מהר מאוד לדרדרתי ומסוכן ועל כן נפרץ משמאלם מעקף נוסף, תלול ומפותל ונחשו מה?... גלגלי הג'יפים הפכו גם אותו לנתיב לא פשוט בכלל! גם כאן היה צורך בשמירה על רצף תנועה ובהרבה ריכוז על מנת לא לצבוט צמיגים אבל כל הכלים עלו ללא תקלה.

את ארוחת הצהרים העברנו בניחותא בצל של הרחבה שבכניסה למאגורות נחש צמא בחברת קבוצה נוספת של סופות ורנגלרים משופרים – מכרים ותיקים שלי. מכאן ואילך הקבוצה שלנו תתחיל להתרגל שכל שעה-שעה וחצי פוגשים איזו קבוצת ג'יפאים מסוקסת ומוכרחים לעצור כי המדריך יוצא מהסופה שלו והולך להתחבק עם הרבה מאוד אנשים...

האתגר להיום – מעלה זיק! אחד המעלות הקשים ביותר בישראל, חלק מציר הנפט של קצא''א, המחבר בין בקעת צין לרמת נפחא. לא, הפעם לא בעליה. ''רק'' בירידה... אבל ''זיק המזיק'' אף פעם לא עושה הנחות וחיים קלים ו''לזכותו'' כבר רשומים עשרות רבות של רכבי שטח הפוכים, שבורים ותקועים במיוחד בסוף הקיץ-תחילת הסתיו, כאשר הוא חפור למוות ומלא בפודרה לבנה עד גובה הברכיים. בירידות בדרך כלל אין בעיית עבירות כי הגרביטציה מסייעת – אבל בזיק השיפוע תלול, כמויות הפודרה הופכות את הסלעים והמדרגות למשטחי החלקה – ולמרות הילוך ראשון  LOW רוב המנועים מתקשים לתת בלימה ראויה. מי שמשתמש יותר מדי בבלמים, במיוחד עם צמיגי כביש שמאוד מתקשים למצוא בדל אחיזה, עלול למצוא את עצמו מחליק ללא שליטה ומכאן הדרך קצרה לזויות מסוכנות ואף לשיפועי צד שעלולים להסתיים בגלגולים – והדרך עד למטה תלולה וארוכה מאוד... האמת היא שאפילו בסופה עם צמיגי שטח אגרסיביים בלחץ נמוך היו כמה שניות מפחידות. הטריק כאן הוא להתאפק ככל האפשר עם השימוש בבלמים - אם חשים שמתחילה החלקה, מוטב לא רק להרפות מעט מהבלמים אלא אפילו לתת ליטוף קל למצערת – על מנת להחזיר אחיזה לצמיגים. כדי שזה יעבוד, מוכרחים להקפיד על שמירת מרחקים גדולים בין כלי הרכב ובכלל לא להתחיל בירידה לפני שהרכב הקודם סיים אותה והתייצב למטה כשהוא חונה לבטח בצד השביל, הרחק ממסלול הפגיעה האפשרי של רכב שמתדרדר ללא שליטה.

כאן נזקקנו להרבה עבודת כיוונים על מנת שפגושי פלסטיק יקרים לא יתנפצו על המדרגה הגדולה שגובהה כמעט מטר. לכל מי שחשב שלהוביל קבוצה זה סתלבט אחד גדול, שירשום לעצמו שנאלצתי לטפס את הזיק ברגל בתוך הפודרה עד המדרגה, להזיז סלעים ולכוון רכב-רכב בסבלנות. היו כמה רגעי לחץ אבל לשמחתי התברכתי בטיול הזה בקבוצה קרת רוח וממושמעת – נהגים מצויינים ורגועים שלא נלחצו ומילאו כל הוראה כלשונה בלי ויכוחים למרות הסיטואציה המלחיצה. וכך כל הכלים ירדו ללא נזק בכלל. חברים יקרים – סחתיין על נהיגה מצויינת. כל הכבוד לכם! ואחרי רגעי החרדה באמבטיית הפודרה של זיק אין פיצוי ראוי יותר מטבילה מרעננת במים הצלולים והצוננים של עין עקב.... היום השני הסתיים ללא תקלות. פרשנו להקמת חניון לילה בצל קבוצת האקליפטוסים שבפאתי חניון הרועה. כאן כבר לא יכולתי להתאפק עוד – למרות הרוח הנוראית, הטמפרטורות שצנחו והסכנה להצטנן, לא היססתי לשפוך על עצמי ג'ריקן מים ולהתרענן קצת. שוב חניון לילה מדוגם עם פרגיות, כנפיים וקבבים, בירות ויין אל תוך הלילה ושינה עמוקה. לילה טוב.
 

בוקר היום השלישי לטיול. מצטרפים אלינו מיקי ואחותו ברנגלר ואנו נפרדים מהמעלות, הטרשים והפודרה של ציר הנפט לטובת הציר היפה והמפותל של נחל הבשור. עוד מפגש עם חבורת ג'יפאים, חברים קרובים שלי. ושוב חיבוקים והחלפת חוויות. חוצים את כביש 211 ונכנסים לעולם הדיונות של חולות עגור. כאן מורידים עוד קצת אוויר מהצמיגים ונוסעים בנחל לבן אל באר מילכה. כמובן שאי אפשר בלי עצירה לטיפוס רגלי של הילדים אל סכיני הדיונה התלולים. ילדים?.... יגאל מוכיח לכולנו שלא חשוב הגיל – רק התרגיל – והוא מעפיל בקלילות אל ראש הדיונה כאילו היה ילד בן עשרה! כל הכבוד לך ובושה לכולנו על ההתפדלאות...

המשך צירי הדיונה לוקחים אותנו לסיבוב בין הריסות רוחייבה, הלא היא רחובות בנגב – שרידי עיר נבטית/ביזנטית ודרך צירי דיונות מענגים לנהיגה אל הדיונה הגדולה הסמוכה למושב דקל. כרגיל פוגשים כאן חבורת בדואים צעירים בסופות וב-SBSים שמפליאים בביצועים. כמובן שיגאל הצעיר ברוחו, ילד בנשמתו ונהג אדיר - לא יכול להתאפק, נותן ללנדקרוזר החדש בפול-גז ומצליח לטפס גם הוא לראש הדיונה וקוצר את התשואות של כולנו.

היום השלישי הסתיים בהצלחה מרובה. מכאן ועד צומת אבשלום הדרך כבר קצרה. השמש שוקעת ומכיוון שתחנת הדלק הקרובה ביותר קצת רחוקה מדי – אני לא מרשה לאף אחד להתפזר לנהיגה הארוכה צפונה על כבישים עמוסים במטיילי החג לפני שממלאים אוויר בצמיגים כמו שצריך. כי בטיחות מעל לכל!

טיול חוצה נגב סוכות 2017 תם ונשלם ללא תקלות וללא בעיות. קבוצה יקרה שלי – תודה רבה לכולכם – אני מקווה שנהניתם איתי כפי שאני נהניתי איתכם. היה לי כיף גדול להוביל אתכם. כולכם הפגנתם נהיגה מצויינת, שקולה ואחראית, הנעמתם את זמני והפכתם את משימת הובלת הקבוצה במשך שלושה ימים למהנה, קלה ורגועה, ללא מתחים וללא לחצים. עם קבוצה כזו אני מוכן לכל אתגר ומצפה לפגוש אתכם שוב בטיולים הבאים. היה מצויין ונתראה בשטח!
 













למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
​​​​​​​להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן 

תגובות

3 תגובות

1

אורח/ת - יגאל.ק

15 בנובמבר ב 18:40

אחלה כתבה ואחלה מדריך
דרור ברלי ידוע ככתב רכב ושטח שנים רבות
אך הפעם התגלה לנו גם כמדריך חביב שניהל את המסע בניחותא ישרה אוירה מצוינת שבסופו הרגשנו כיף של טיול.
וכמובן בכל הפסקה הרביץ באנו את תורת ונפלאות "הדריישפטים הבקאקסים הקפיצים והבולמים"
תודה דרור ולהתראות במסעות הבאים.
רוחי ויגאל

2

yar567890@gmail.com11

16 בנובמבר ב 14:04

אכן כתבה מהנה,מדוייקת מרשימה ואף מרגשת,במיוחד כשאני נזכר בחווית הטיול הנפלא.אני שמח לציין ולהדגיש שאני ושוש ובודאי גם הגיפאים האחרים נהנינו מכל דקה בטיול הזה,ראשית מאחר וטיילנו עם מדריך סופר מקצועי,חביב,מעניין ואיש טוב בשילוב גיפאים חביבים וחברמנים!! היה טיול מעניין,מאתגר ומאד מהנה!!!!!! דרור ברלי מדריך אהוב,נשמח תמיד לצאת איתך לטיולים.בריאות,אושר והצלחה מליבנו!

3

yar567890@gmail.com11

16 בנובמבר ב 14:46

תגובה מס 2 מיאיר ושוש.