דקאר 2018: שלב הסיכומים

הראלי של השנה היה אחד המעניינים ורבי התהפוכות שידענו, כשהמנצחים הם מתיאס ווקנר באופנועים, קרלוס סאיינז במכוניות ואדוארד ניקולאייב במשאיות. הישג ענק לצוות הישראלי שסיים במקום ה-18 בקטגוריית המשאיות

כישורי נהיגה או רכיבה מעולים, יכולת ניווט פנומנלית, כושר גופני משובח וחוזק מנטלי יוצא דופן, רכב מהיר ואמין וצוות תמיכה גדול שמצויד במלאי חלפים ראוי, וכן, גם מימון בלתי מוגבל לא יזיק. אלה המרכיבים הדרושים כדי להיות בטופ המתחרים בראלים הגדולים דוגמת הדקאר וכדי לנצח או לפחות להשיג פודיום. אבל יש עוד מרכיב אחד באקסיומה, הרבה יותר חמקמק ופחות ניתן לשליטה וקוראים לו - מזל. ותשאלו על כך את סאם סנדרלנד שהוביל בתחילה את קטגוריית האופנועים - עד שנפצע, או את סטפן פטרהנסל שהיה נראה שהוא עושה דרכו בקלילות לעוד תואר – עד שהמתלה האחורי ברכבו נשבר, או את פדריקו וילאגרה שפיגר בשנייה אחת! אחרי ניקולאייב בתום הסטייג' ה-12 אבל תיבת הילוכים שקרסה בסטייג' שלאחר מכן אילצה אותו לפרוש...

היו עוד לא מעט תהפוכות בראלי השנה, שהשאירו בחוץ חלק מטובי המתחרים וטרפו את חלומותיהם של אחרים. וגם למזג האוויר היה מה לומר, בעיקר בשלב המעבר לארגנטינה, מה שהביא לביטול כל הסטייג' התשיעי ולביטול הסטייג ה-12 לאופנועים וטרקטורונים.

סאיינז מרחף

באופנועים, חזינו השנה בתחרות מותחת בין קבוצה גדולה יחסית של רוכבים, שפערי הזמנים ביניהם בדרוג הכללי של הסטייג'ים השונים היו קטנים. אחרי פרישתו של סנדרלנד נטל את ההובלה אדריאן ון בוורן, שהחליף מקומות בראש מדי פעם עם קווין בנאבידס, עד שבסטייג' העשירי התרסק עם אופנועו ופרש. ווקנר האוסטרי, רוכב קבוצת ק.ט.מ, שלט בראלי משלב זה ועד לסיום. בנאבידס שרכב על הונדה סיים שני בהפרש של כ-16 דקות בדרוג הכללי ורוכב ק.ט.מ נוסף, טובי פרייס (מנצח 2016) סיים שלישי, 23 דקות בלבד אחרי ווקנר וזה לאחר כ-5000 ק"מ של קטעים תחרותיים!

גם בקטגוריית המכוניות היה מי שיצא נשכר מחוסר המזל של אחרים, והכוונה כמובן לנהג קבוצת פיג'ו קרלוס סאיינז, שניצח בסופו של דבר את הראלי. אחרי הסטייג' השישי פטרהנסל עוד הוביל בבטחה עם פער של כחצי שעה מסאיינז שבמקום השני, אך ניסיון לא מוצלח לעקוף טרקטורון שחסם את דרכו עלה לו במתלה אחורי שבור, שתוקן בעזרת חלקים ש"נשחטו" ממכוניתו של דפרה. אבל התיקון ארך קרוב לשעתיים וסאיינז עבר למקום הראשון, עליו שמר עד לסיום. זה היה הניצחון השני של סאיינז בדקאר (הקודם היה ב-2010), לאחר שבחמשת הראלים האחרונים פרש ולא סיים.

פטרהנסל, שירד תחילה למקום השלישי, לחץ חזק בסטייג'ים הבאים שאת חלקם סיים ראשון, הצליח לצמצם את הפער מסאיינז ולתפוס את המקום השני כשהוא עוקף את נאסר אל-עטייה, אך התנגשות עם עץ בסטייג' ה-13 הוציאה אותו מתמונת הפודיום והוא סיים במקום הרביעי בלבד. אל-עטיה תפס בסיום המירוץ את המקום השני, כ-45 דקות אחרי המנצח וחברו לקבוצת טויוטה, ג'יניאל דה-וילייה, סיים במקום השלישי בפיגור של שעה ורבע אחרי סאיינז.

ווקנר שועט

היו גם פרישות של נהגים עם יומרות לנצחון, כמו נאני רומה, סבסטיאן לואב ויאזיד אל-ראג'י, אבל הפרישה הכואבת ביותר היתה זאת של ברנהרד טן-ברינק מקבוצת טויוטה, בסטייג' ה-13, כשהיה בדרך לניצחון בסטייג' ולמקום השלישי בדרוג הכללי. מי שאכזבה קשות היתה קבוצת X-Raid עם מכוניות המיני: בוריס גרפוליק סיים במקום ה-13, מיקו הירבונן ב-19 ואורלנדו טרהנובה ב-20.

במשאיות ראינו תחרות מותחת ביותר בין ניקולאייב מקבוצת קאמאז לבין וילאגרה מקבוצת דה-רוי, כשההובלה בדרוג הכללי מתנדנדת בין השניים בהפרשים של דקות ספורות. בסיום הסטייג' ה-12 הפרידה שנייה אחת בלבד ביניהם אך תיבת הילוכים שקרסה במהלך הסטייג' ה-13 אילצה את וילאגרה לפרוש וניקולאייב, מנצח השנה שעברה, דהר לניצחון שלישי בדקאר. במקום השני סיים סרחיי ויזוביץ מקבוצת מאז ובשלישי ארייט מרדיב, גם הוא מקבוצת קאמאז, עם פערים ענקיים של ארבע וחמש שעות מהמנצח.

ניקולאייב חורש

הצוות הישראלי בראשותו של אביב קדשאי עשה את הלא יאומן והצליח לסיים את הראלי במקום ה-18, הישג מדהים בכל קנה מידה במיוחד אם ניקח בחשבון שיותר ממחצית מהמשאיות שהתחילו את הראלי לא הגיעו לקו הסיום. קדשאי הוא הישראלי היחיד עד כה שהשתתף בדקאר בכל הקטגוריות: אופנועים, מכוניות ומשאיות.

וזה מה שכתב גידי פרדר על ההישג בדף הפייסבוק שלו (הציטוט ברשות כמובן):

כאשר רוכבים ונהגים ישראלים החלו לצאת לתחרויות ראלי בינלאומיות, חלומו של כל אחד היה רק לסיים. עם הזמן כשהתופעה הפכה פחות נדירה, עלתה רמת הביצועים וגם רמת הציפיות. מאז יש לנו קומץ נהגי ראלי שראה פודיומים ונצחונות בתחרויות בינלאומיות. מי שיוצא היום לתחרות בינלאומית, יודע שהוא לא ירשים במיוחד אם רק יסיים.
אבל לדקאר יש מעמד שונה. בניגוד לכל תחרויות הראלי האחרות, בדקאר, גם בפעם העשירית שתשתתף בו, לא בטוח שתסיים. ככה, חד משמעית, גם אם קוראים לך פדריקו וילאגרה, ומיליוני דולרים עומדים מאחוריך... כל פעם שתצא למירוץ הזה לא תדע אם תסיים. כל פעם מחדש תתפלל להגיע לסיום בחתיכה אחת
משאית מספר 528, עם הצוות הישראלי - אביב קדשאי, יזהר ערמוני, מעוז וילדר - סיימה את הדקאר!
 14 יום הם נאבקו בטבע האדיר של דרום אמריקה ויכלו לו.
אין ספק שאביב קדשאי הוא נהג משכמו ומעלה, חזיר גז עם ביצים של שור. אבל אסור לשכוח שבמקרה זה, יותר מכל קטגוריה אחרת, עבודת הצוות היא תנאי להצלחה והישרדות. ללא מעוז וילדר שעבד על המשאית במשך שנה שלמה, לא היה לאביב במה לנהוג כעבור יומיים. ללא יזהר ערמוני במושב הנווט, היינו יוצאים לחפש אותו עם חיליק מגנוס בעוד יומיים. אז הם, וגם יונתן, דני, ועומרי שרדפו אחריהם כמו מסוממים במשך שבועיים, הם התשתית שעליה אביב סמך, ובזכותה גם סיים!
את הסטייג׳ האחרון הם סיימו 11. מיקומם בדירוג הכללי -17(וזאת טעות – הם סיימו כאמור במקום ה-18 לפי התוצאות הסופיות הרשמיות – ע.א).
גיבורים!    

גיבורים!

תגובות

0 תגובות