דף מתוך

המסע למזרח ירדן - דצמבר 2017

כשמסביב העולם הערבי רועש וגועש ועם זאת שיתוף הפעולה של מדינות ערב הסוניות עם ישראל בשיאו - המדבר הוא המפלט לשקט המוחלט, לחיבור שלנו למכונה בה אנו נוהגים ולבריאה שיצרה מרחבים שוממים ואין סופיים...
סיפור של מסע מיוחד, מאות קילומטרים ביום של נהיגה בלב המדבר החיג'אזי - הכי רחוק מזרחה שאפשר לנסוע עם כלי רכב מישראל

היום הראשון למסע מזרחה - לעומק המדבר הירדני

בוקר יום רביעי במעבר הגבול בין ישראל לירדן בערבה בין אילת לעקבה. המעבר שומם ורק מעט תיירים ''עוברי רגל'' בגבול ואנחנו - חבורה של 11 כלי רכב בתהליך הבירוקרטי של מעבר הגבול עם הרכב. לאחר כשלוש שעות שאנו מצויידים בלוחיות רישוי, ביטוח ורישיון רכב ירדני יצאנו מזרחה ממעבר הגבול, והתחלנו לטפס על דרך המלך לכיוון המדבר הדרומי, צפונה לואדי ראם.

מעט שבילים חוליים ל''חימום'' כשאנו עוזבים את האזור של דייסה צפונה לעבר הנחלים החוליים המהירים. עוצרים אצל בדואים אמיתיים שחיים כך סתם בלב השטח ומוזמנים לאירוח אמיתי באוהל שלהם. לאחר תה מתוק ופרידה, עד לפעם הבאה..., ממשיכים בדרכנו מזרחה.
מהר מאוד מתחילים לטפס בשטח הטרשי לאורכה של דרך הבשמים העתיקה. קצת עבירות ועצרנו על 'אבן דרך' נבטית עם הנחיות ברורות לאן ממשיכים הלאה (אבל לנו יש מפה ואין צורך בהנחיות מלפני 2,000שנה).
בלב השממה, כשאין נפש חיה מסביב, אנו מטפסים מזרחה לעבר רמת המדבר כש'מעלה בובה' או בשמו הפשוט: 'מעלה שלוש העליות' לעבר הרכס הארוך של ראס אל-נקב מחכה לנו.
"עבודה מסודרת" ונהיגה מדוייקת של כל הנהגים בחבורה וכול השיירה למעלה בראש המצוק - בריאים ושלמים. שבילים מהירים מזרחה ומעט צפונה מובילים אותנו למצודה עתיקה מהתקופה העותמנית על דרך החאג' - דרך החוגגים בדרך לפטרה. האוהלים נפרסים, גם המחצלות וארוחת הערב, שהגיע בטנדר מהצד השני, מוגשת. הולכים לישון...



היום השני למסע מזרחה - לעומק המדבר הירדני

לאחר לילה מלא כוכבים התעוררנו לבוקר בהיר בלב השממה. המארחים הבדואים הכינו לנו תה וארוחת בוקר ואנחנו ניצלנו את הזמן לביקור סביב המצודה העות'מנית של קלעת פצ'ועה עם קצת סיפורי איסלאם ועולי רגל בדרכם לחאג'.
בשנת 634 לספירה כבשו המוסלמים בראשות בית אומיה את עבר הירדן המזרחי וקראו לאזור 'אלאורדון'. עיר הבירה של שלטון בית אומיה, אשר שלט במהלך 100 השנים שלאחר מכן, הייתה דמשק. השליטים מבית אומיה חיו חיים מוסלמיים בעיר הגדולה וכשרצו לחזור לשורשים (וגם לאלמוניות), יצאו למדבר. בלב השממה, על הדרך שבין עמאן, לדמשק ולבגדד, בנו להם השליטים ארמונות קיט מדבריים. לשם היו מגיעים לצוד, ליהנות עם נשים ולענג את גופם במרחצאות חמים (ולשם עוד נגיע ביום הרביעי למסע) ועל הדרך דרומה לעבר העיר הקדושה מכה נוצרה דרך שזכתה לכינוי דרך החאג' - דרך החוגגים, עולי הרגל למכה.

תחנת העמסה של הפוספטים לצד מסילת הרכבת החיג'אזית, עם קטרים ישנים שמושכים ודוחפים את רכבות המטען הארוכות, מספקים לנו את תמונות הבוקר הקבוצתיות.
מיד לאחר תחנת העמסה חצינו את הכביש היורד למדוורה - מעבר הגבול לערב הסעודית, בדרכנו מזרחה לעבר השממה הגדולה של חצי האי ערב. ערוצים טרשיים ללא שבילים, בדואים שחיים כך סתם בשום מקום ותמיד מזמינים לאירוח בחלק הדרומי של האוהל, צמחיית מדבר ועצי שיטה בערוצי הנחלים והרבה שבילי חמדות סופר מהירים. לאחר כשעתיים אנו מתייצבים על קו המצוק מעל הבקעה הארוכה והרחבה שהיא הגבול עם ערב הסעודית.

ירדנו למטה ולאחר כשעה וחצי של נהיגה מהירה ורצופה הגענו לאבן הגבול שבין ערב הסעודית לירדן - חוויה! אבל זו רק ההתחלה...
המשכנו עוד כ-10 ק"מ לעבר הגבול המתוקן שבין ירדן לערב הסעודית ולמרגלות מוצב סעודי וכביש הגבול הסעודי נסענו צפונה (וגם קצת שקענו...) בדיונות הבתוליות שאיש אינו נוסע בהן.
עלינו במגמה צפונה לשבילי החמדות ההופכים להיות מהירים יותר ויותר. קע ג'עפר חיכתה לנו אחר הצהרים - לבנה בוהקת ו"מזמינה אורחים".
לאחר הכפר עם הפלאפל, תדלוק חלקי ויצאנו צפונה על כביש 'סדאם חוסיין' לעבר מעבר הגבול אל-אומרי המפריד בין ירדן לערב הסעודית.
בערב ולאחר 430 ק''מ נהיגה הגענו לעיירת הגבול - אל אזרק כאן הלכנו לישון בלודג' מפנק עם ארוחת ערב טובה ומקלחת חמה. כייף לנו!!!

היום השלישי למסע מזרחה - לעומק המדבר הירדני

לאחר ארוחת בוקר יצאנו צפונה כשממשטחי החמדות השטוחות והבהירות עברנו לסביבה בזלתית שחורה וקשוחה. השפך של ג'בל דרוז' מגיע עד לחלק הצפוני של אל-אזרק ומשרטט קו גבול ברור בין התיישבות הדרוזים לשאר אוכלוסיית ירדן.
בצומת של ספאווי עצרנו לקניות של בוקר ופנינו מזרחה על ציר ה-H מזרחה לכיוון עיראק.

נכנסנו לשטח ופנינו צפונה לעבר הגבול שבין ירדן לסוריה (אל דאגה - זה הקטע הארוך והשומם של הגבול). בין מישורי חמדות בוהקים, מהירים וסופר מאובקים לבין שדות בזלת אמתניים הגענו למצודה הכי דרום מזרחית באימפריה הרומית - קצ'ר בורקו. מים באמצע המדבר (בזכות הסכר העתיק), קשתות רומיות ושרידי מצודה בת אלפיים הבנויה כולה מאבני בזלת.
טרם התיישבנו במסעדה מקומית לצהרים... עצרנו לתמונה על השלט - 75 ק''מ מעיראק, תדלנו, אכלנו צהרים וחזרנו דרומה לעבר משטחי החמדות הלבנות והקעות (מליחות) היבשות כשהמהירות עולה ועולה... והשמש כבר כמעט שוקעת.

קצת בזלות במפגש שחור ולבן, חמדות מהירות, אפילו מאוד מהירות ומאוד מאובקות, ערוץ חולי מגניב! לעת ערב ולאחר חשיכה חצינו את קו הרכס לעבר ציר ה-TAP, קו צינור הנפט המגיע מסעודיה דרך רמת הגולן ללבנון.
קצת נסיעה מקפצת על הדרך הסלולה מאבני בזלת והגענו לתחנת משמר ירדנית - התחנה הכי מבודדת של הצבא על הגבול הסעודי. כאן זכינו לאירוח של לילה ועוד כ-200 ק"מ לפניננו.
שביל בזלת לצד דרך הנפט הישנה כשמידי פעם מעקפים מהירים בשטח ולסיום חיכה לנו העץ הקדוש של הנביא מוחמד. מצאנו את השומר של המקום שהופתע מהחבורה הישראלית ש"נפלה" עליו בחושך, רוצה לבקר באתר עליו הוא מופקד ועוד יודעת לדקלם פסוק או שניים מהקוראן.
בדרך למלון מתחילים לראות את ההילה הכתומה של אל-אזרק ועם 450 ק''מ על האודומטר אנחנו מתיישבים לארוחת לילה מאוחרת ולשינה מתוקה.

היום הרביעי למסע מזרחה - לעומק המדבר הירדני

התחלנו את הבוקר בקצת תיקונים לצמיגים יחד עם קניות ב"סנטר של אל אזרק" (יש מצב שזה מרכז הקניות והשירות הגדול בעולם ואם לדייק יותר - אז הגדול ביותר ברדיוס 200 ק"מ מערבה וכ-1,000 ק"מ מזרחה).
נסענו לסיור במצודות העתיקות - כל אחת והייחודיות שלה עם מטרה להמשיך לאחר מכן דרומה ומערבה לכיוון העיר העתיקה מדבא.

את מצודות המדבר שבירדן אפשר לחלק לשלוש קבוצות עיקריות כאשר חלק גדול מהמצודות עברו ''שינוי ייעוד'' בהתאם לתקופה ולשלטון באזור: המצודות החיג'אזיות, חאנים שלאורך הדרך מדמשק, בגדד ורבת עמון למכה. מצודות ה''קיט'' המוסלמיות שהן בתי המדבר של השליטים הערביים. המצודות הצלבניות שנבנו כדי לשלוט על דרכי המדבר.
המצודה הצלבנית של אל-אזרק מקדמת את פנינו עם דלת בזלת בעלת שני כנפיים - כל כנף טון וחצי במשקל!!! המצודה ממוקמת בקצה נאת מדבר, שבעבר היה בה אגם מים ולאחר שאיבה לא מבוקרת הפכה לימה בוצית, ולמרגלות שפכי הבזלת של צפון ירדן (חלק ממה שאנו מכירים כרמת הגולן וג'בל דרוז).
הוילה המשופצת של עמרה עם ציורי הקיר מלפני 1,300 שנים - נמצא כ- 65 ק''מ מזרחית לרבת עמון, נבנה על ידי השליטים האומיים במאה השביעית לספירה. ציורי הקיר - הפרסקאות, שהשתמרו בארמון אינם מוסלמיים כלל וכלל ואפשר לראות בהם את תמונת השמיים ובה מספר קבוצות כוכבים (על כיפת החדר החם בבית המרחץ), דמויות של חיות, אנשים ובמיוחד נשים ואף פורנוגרפיה קלה הכוללת ציורים של גברים השוכבים מעל הנשים.
והחאן הענק של חארנה, גם מהמאה השביעית לספירה - ממוקם 55 ק''מ מזרחית לרבת עמון ונחשב לגדול במצודות המדבר. שתי קומות בנויות מאבן גיר ובהן אורוות לבהמות, חדרים למשרתים, אולמות תפילה וסוויטות לאדונים שאליהן צמודים חדרי רחצה ושירותים.

בכנסייה של מדבא עם רצפת הפסיפס מהמפורסמות בעולם העתיק

תמונות מהיום הראשון למסע במזרח ירדן























תמונות מהיום השני למסע במזרח ירדן











































תמונות מהיום השלישי למסע במזרח ירדן



















תמונות מהיום הרביעי למסע במזרח ירדן







התמונות המיוחדות של אלעד קורן מהמסע מזרחה



















תודה ענקית לכל המשתתפים שהסכימו לנסוע אחריי להרפתקה בעומק המדבר
ותודה לכלי הרכב שתיפקדו ללא דופי במסע הקשה והתובעני



לעוד מסעות, הרפתקאות והדרכות של אתר השטח בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן


תגובות

0 תגובות

דף מתוך