טיול לגליל העליון שבת 27/10/18

בין כל טיולי האתגר בסגנון כיבוש המעלות, צליחת הביצות, פתיחת הואדיות, קריעת הדיונות – לפעמים צריך גם טיול רגוע כזה, סתם לנשמה. כזה שהעבירות בו קלה, שהדגש בו על נופים מרהיבים, עצירות ארוכות בפינות פסטורליות, להוריד טורים ולהירגע. אז יצאנו לסיבוב שכזה בגליל העליון, ממחניים לגוש חלב

לפעמים בא לנו להרגיע קצת. לא להתחרע. להתבשם מנופים ירוקים ואויר הרים צלול על כוס קפה שחור מבושל היטב. עליות תלולות? מורדות מפחידים? אגני בוץ טובעני? ואדיות מלאי גבים עמוקים וטרשים?... מסעות הרפתקניים שבסופם חלק מכלי הרכב שבורים וממתינים לגרר?... פעם אחרת. הפעם רצינו משהו רגוע, ואין כמו הגליל העליון לספק חוויה שכזו, במסלול קל ויפה שמתאים גם לג'יפונים רכים.

פרסמתי את הטיול באתר השטח קצת מאוחר מדי והייתי סקפטי אם יספיקו להירשם אליו – להפתעתי, כנראה שהקונספט הרגוע דיבר לליבם של רבים ולא פחות מתשעה רכבי שטח התייצבו בתחנת הדלק של צומת מחניים. מתוכם 8 כלים "קשוחים" למהדרין בעלי הילוך כוח ורק ג'יפון אחד. אני קורא לזה "בגרות" – גם בעליהם של ג'יפים גיבורים רוצים לפעמים קצת להירגע ולהרגיע – איזה יופי!
 

מפגש, תדריך, חלוקת מכשירי קשר ולדרך. אנו פונים שמאלה בצומת מחניים לכביש 90 ומיד ימינה לחצור הגלילית ומטפסים בעלייה ברחובה הראשי המנומנם. חצור הגלילית אינה מוגדרת כישוב דתי אבל רבים מתושביה שומרי מסורת וכמעט ולא רואים בה מכוניות נוסעות בשבת בבוקר. על כן שיירת הג'יפים שלנו בהחלט מושכת מבטים. בסוף העלייה, הקצה המערבי של חצור אנו עולים לפי השילוט ליער ביריה וליד ציון קברם של הצדיקים חנן הנחבא ואבא-חלקיה (נכדיו של חוני המעגל), אנו פונים ימינה לציר משובש שפעם, לפני שנים רבות, נסלל לכבוד מעבר של עגלות רתומות לחמורים וסוסים. היום לא נשאר מהשביל הזה הרבה, למעט נוף ים-תיכוני-הררי מרהיב, בין עצי זית ותצפיות נוף עוצרות נשימה מעל לנחל מחניים. למרות שהמסלול מוגדר "קל", כדאי לשלב כאן הנעה 4X4 כדי שההתקדמות תהיה נוחה יותר.
 

עד מהרה השביל מגיע אל יער ביריה והופך לציר סלול באספלט שחולף ליד בתיו הקיצוניים של היישוב הפסטורלי עמוקה הנחבאים בין עצי האורן שנראים כמו העתק מושלם של כפר אירופי-הררי בשוייץ או דרום-גרמניה וגורמים לנו לפנטז על בית קטן ביער... מכאן אנו נכנסים לדרך נוף סלולה ברובה, שמזמנת לנו מדי פעם "חלונות" עם תצפיות נוף מדהימות. בשבת בה טיילנו הראות היתה מצויינת ויכולנו לראות אפילו את שיא החרמון המושלג, אוירת חוץ לארץ שבהחלט עושה לנו חשק.
 

את ארוחת הבוקר ערכנו ב"חניון ויגדר", פינת חמד מוצלת עם שולחנות וחנייה מסודרת – מיקום נהדר ומומלץ. לאחר מכן עצרנו לביקור בשרידיו (המשוחזרים) של בית הכנסת העתיק בנבוריה. המימצא המרשים ביותר מבית הכנסת הזה – משקוף גדול ומעוטר שהיה מורכב מעל דלת הכניסה למבנה, נמצא כיום במוזיאון ישראל בירושלים. מדובר באתר מתוחזק היטב ומרשים ובהחלט מומלץ לביקור.
 

אחרי הביקור בבית הכנסת, אנו גולשים לכיוון עמק בוטנה וכדי לתת קצת "פלפל" לנהגים, גולשים לחציית העמק ומטפסים בשביל אש לדרך נופית יפה מעל לנחל דלתון, חוצים את כביש 866 ויורדים בירידה תלולה ודרדרתית לנחל הוזים, חוצים את המשטח הגדול בו מתקיים מדי שנה מחנה הקיץ הגדול של בני עקיבא, ופונים צפונה לעבר הר כותר והיישוב קדיתא. חולפים על פני חוות "דובר שלום", חוצים את אגן דלתון וגולשים על הכביש אל הכפר ג'יש, הלא הוא גוש חלב.

בצומת הראשונה פונים ימינה ושוב ימינה, לירידה ארוכה שיוצאת מהכפר והופכת לשביל שיורד אל נחל גוש חלב. השביל מאובק (בחורף בוצי וחלקלק) ובערך באמצעו, האטרקציה הראשונה שלשמה הגענו אליו – שרידיו של בית הכנסת העתיק של גוש חלב. להבדיל מהאתר המטופח בנבוריה, כאן הכל אורגינל ולא משוחזר, אבל גם מוזנח מאוד וזה כבר מרגיז וחבל. אם מישהו מהרשויות קורא כאן - ראוי להשקיע קצת בטיפוח המקום ולפחות למנוע מהבקר המשוטט בשטח להיכנס לאתר.


חציית נחל גוש חלב מספקת לנו את רגע האקשן עם ירידונת תלולה ומעט בוץ, שלכבודם אפשר לשלב הילוך כוח. הפורסטר שבחבורה, שהמעבר הזה עלול לסכן את שלמות הפגוש הקדמי שלו, חוצה כמה מטרים שמאלה על גישרון צר ותוך כמה דקות אנו מגיעים לנקודת העצירה הבאה – עין עלווה. מעיין שמימיו הזכים זורמים מצינור וממלאים בריכת שיכשוך קטנה ויפה – פינת חמד שבימים חמים אסור לוותר עליה.
 

אחרי הביקור במעיין, אנו מטפסים בציר כורכר נוח לכיוון כרם בן-זמרה, מקיפים את היישוב מצידו הדרומי ויוצאים דרך ההרחבה אל השבילים המתפתלים בכיוון צפון-מערב בין מטעי התפוחים, מקיפים את הר פועה במגמת ירידה, יורדים אל כביש 899 וחוצים אותו סמוך לציון קברו של הנביא ישעיהו, לכיוון טיפוס יפה בציר בערוצו של נחל ברעם. סוף הטיפוס, ליד הכניסה לקיבוץ ברעם, ואנו פונים צפונה, חוצים את הכביש ומטפסים לנקודת התצפית הפנורמית על שם אל"מ יצחק רחימוב ז"ל (שהיה מפקד חטיבה בגזרה המערבית בלנון ונהרג בקרב עם מחבלים ב-21.1.1990), המשקיפה על שני הכפרים הלבנוניים השיעיים יארון ומארון-א-ראס הסמוכים לגדר הגבול. זהו מקום יפה וראוי לעצירה לצורך תצפית – כמובן שגם דיברנו קצת על מלחמת לבנון השניה והקרבות שהתנהלו כאן במהלך כיבוש הכפרים הלבנוניים על ידי צה"ל.
 

כבר שעת צהריים מאוחרת והבטן שוב מקרקרת – אז ירדנו בשבילי היער לכיוון בית היערן ומגדל התצפית שעל פסגת הר שפרה, שם יש חניון יפה ומסודר עם שולחנות, מקום מצוין לצהריים שגם מספק עניין לילדים. מכאן דרך כביש 899 ואנו נכנסים לשביל ישראל למרגלות הר פועה, ליד עין ערבות. מכאן שמאלה לנחל גוש חלב, וטיפוס הציר בו ירדנו קודם לכן, ליד בית הכנסת העתיק – היישר לרחובה הראשי של גוש חלב ולסיום המסלול.

היה לנו טיול שפוי, רגוע וכייפי, ללא תקלות, עם הרבה מאוד נופים מרהיבים ואויר צלול, מהסוג שראוי לעשות מדי פעם על מנת להרחיב את הלב ולהרגיש קצת כמו בחו"ל. תודה רבה לקבוצה מצויינת וממושמעת שהיה תענוג גדול להוביל אותה. להתראות בשטח!
 

















לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן 
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן 
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

 

תגובות

0 תגובות