נקודה בשטח: הר אגר

מתקן ענק לאגירת מים מתקופת המנדט הבריטי במרומי הר בגליל המערבי, המתפקד עד ימינו אלו

בגובה של 500 מטר מעל פני הים, במורדות המזרחיים של הר הסמוך למושב מעונה שבצפון, מסתתר מתקן מים מתקופת המנדט הבריטי, שעדיין פועל ומתפקד גם בימינו. ראשיתו של המתקן בתקופת המרד הערבי, שידוע בהיסטוריה שלנו כמאורעות 36-39. חדירה של כוחות ערביים מסוריה ומלבנון, כמו גם הכנסת כמויות גדולות של נשק ותחמושת מאותן מדינות, הביאו את שלטונות המנדט להכרה כי יש צורך להגן על גבול הצפון.

למשימה גוייס קצין המשטרה צ'ארלס טגארט, שרכש ניסיון בדיכוי מרידות ולוחמה בטרור בעת שירותו בהודו. על פי הנחיותיו, הוקמה גדר לאורך הגבול, שנתמכה במיצדיות (פילבוקסים) ובמצודות גדולות יותר. על פי אותן הנחיות, הוקמו מצודות נוספות ברחבי הארץ, בנקודות שליטה אסטרטגיות.

הא אגר. משטח הבטון המנקז את המים

אחת מהמצודות הללו הוקמה סמוך לתרשיחא, בשטח הכלול היום בתחום מושב מעונה. בתחנה היתה גם יחידת פרשים והיא נזקקה לכמות גדולה יחסית של מים כדי להשקות את הסוסים. הרעיון הראשוני היה לשאוב ממעיינות נחל כזיב, אך הוא  נדחה מחשש שפגיעה במשאבות תתיר את המצודה ללא מים.

לחלופין, נבדק רעיון לאגור מי גשמים בראש ההר הסמוך, ולהזרים משם את המים בגרביטציה. ניסוי בקנה מידה קטן הוכיח שהרעיון ניתן לביצוע והוחל בבניית המתקן המלא. על צלע ההר נוצק משטח בטון משופע, ששטחו כחמישה דונם, הבנוי מדרגות-מדרגות כדי למתן את זרימת המים. תעלה החוצה את כל המשטח מנקזת את המים לתוך בריכת אגירה סגורה, יצוקת בטון, המכילה כ-1250 מ"ק. מהבריכה, יצא צינור בקוטר שני צול שאורכו כק"מ אל המצודה, שם התקינו בריכה נוספת בנפח של כ-600 מ"ק.

הנפח הכולל של שתי הבריכות, הספיק לצריכת המים הרגילה במצודה למשך 120 יום. בעתות מצוקה, התוכנית היתה להקטין את הצריכה כך שהמים יספיקו ל-220 יום. גודלו של משטח האגירה תוכנן כך, שתיאגר כמות מספקת של מים גם בשנות בצורת.

כך נראה ההר כולו

המתקן, שהוקם בשנת 1941 על ידי עובדים של "סולל בונה", עדיין עומד על כנו ואוגר מים בכל שנה, מה שמעיד על טיב התכנון והביצוע. היום המים כבר לא מוזרמים אל המצודה, אלא משמשים את חקלאי המושב. ברבות הימים, קיבל ההר את השם "הר אגר", בזכות מתקן האגירה. 

מרבית "מצודות טגארט", עדיין עומדות על תילן, סביב כמה מהן התנהלו קרבות עזים במלחמת השחרור כמו במשטרת לטרון או בעירק סווידאן, המשמשות היום כאתרי הנצחה. במצודות אחרות ממוקמות תחנות משטרה, בחלקן פועלים בסיסי צה"ל ומג"ב, בתי כלא ועוד.

 להפתעתי הרבה, גיליתי בטיול שערכתי לאחרונה בחלק הדרומי של כרתים, כי גם שם קיים מתקן דומה לזה של הר אגר. אמנם מדובר במתקן קטן בהרבה, וכמשטח הניקוז משמשת תקרתה של  בריכת האגירה, אבל העיקרון זהה לחלוטין. במקור, נראה שהמים הוזרמו לשתי שקתות בטון גדולות הצמודות למתקן ושימשו להשקיית עדרי הצאן, אבל היום המים מוזרמים בצינורות להשקיית שטחים חקלאיים סמוכים.

מתקן האגירה בכרתים

הגעה להר אגר: מכביש 89 (נהריה-מעלות) נכנסים למושב מעונה ועולים לכיוון שכונת ההרחבה. חונים לפני הבית הראשון בשכונה, ודרך שביל קצר הנמצא מימין תגיעו אל מתקן האגירה.  

תגובות

0 תגובות