דקאר 2019: מחר מתחיל הכיף

המסלול, הקשיים, המתחרים, המועמדים לניצחון. רגע לפני יריית הפתיחה לראלי הכי קשה, הכי ססגוני ועדיין הכי מרתק

הקשיים בדרך לקיומו של ראלי דקאר 2019 היו לא פשוטים: מרבית המדינות שאירחו אותו בשנות קיומו בדרום אמריקה, בראשן ארגנטינה וצ'ילה, סירבו להמשיך ולארח אותו. הסירוב נבע משיקולים כלכליים וגם בגלל לחץ שהופעל על ידי ארגונים ירוקים שטענו שהארמדה הממונעת העוברת בשטחים ייחודיים גורמת לנזקים לאתרי טבע ומורשת. וכך נותרנו עם פרו בלבד, שגם היא נתנה את הסכמתה לאחר היסוסים רבים. בשל כך הראלי קוצר לעשרה ימים במקום השבועיים המסורתיים, ואורך המסלול כולו יעמוד על כ-5,500 ק"מ לעומת כעשרת אלפים ק"מ בראלים הקודמים, כשהקטעים התחרותיים מצטמצמים ל-3,000 ק"מ "בלבד", אבל לא מעט מהם יתנהלו בדיונות טובעניות.

ומה צפוי לנו השנה? בקטגוריית המכוניות זו אולי תהיה סופסוף השנה של טויוטה, וייתכן שאחד מנהגיה - דה וילייה או אל-עטייה – יניף את הגביע בסיום. נכון שמיני העמידה נבחרת חלומית, לאחר שגייסה את נהגיה של פיג'ו שפרשה, אבל ייתכן שהבאגים החדשים שלה עדיין לא בשלים דיים ולא בטוח שישרדו את הראלי המתיש. כדאי לעקוב גם אחרי סבסטיאן לואב שיתחרה עם פיג'ו  DKR 3008 פרטית, גם הבאגים החדשים של סאנגיונג מסקרנים ואיך אפשר שלא להריע לרובי גורדון, שחוזר להתחרות עם באגי של TEXRTRON.

 באופנועים קבוצת ק.ט.מ תהיה כרגיל חזק מאוד בתמונה, כשבראשה מנצח השנה שעברה מתיאס ווקנר. התחרות העיקרית תבוא מצד קבוצות היצרן היפניות – הונדה עם גונקלבס וברדה וימאהה עם ואן בוורן וחאימי. במשאיות, כמו בכל שנה, צפויה דומיננטיות של קאמאז, כשקבוצת דה-רוי היא המועמדת העיקרית לאיים על ההגמוניה של הרוסים, לצד קבוצת מאז מבלרוס.

לצד קטגוריית הטרקטורונים הוותיקה יחסית, נראה השנה קבוצה גדולה של סייד-ביי-סייד (סב"ס), עם משתתפים רבים שזה יהיה הדקאר הראשון שלהם, אבל גם עם נהגים מנוסים דוגמת איגנציו קאסל שניצח בשנה שעברה בטרקטורונים. הכלים האלה הופכים למשמעותיים יותר ויותר בתחרויות השונות, גם משום שזול יותר לרכוש ולתחזק כלי כזה יחסית למכונית וגם משום שקל יותר לנהוג בהם מאשר בטרקטורון.

למרות ה"דיאטה"  במספר הימים ובאורך המסלול, המכורים הכבדים יעקבו באופן רצוף אחר ההתרחשויות, דרך הסיקור העיתונאי המסיבי. גם אנחנו נעשה זאת.

על השוליים

חלק נכבד ממשתתפי הדקאר מכירים רק את המהדורה הדרום-אמריקנית שלו, שהחלה בשנת 2009 לאחר שהראלי נדד ליבשת הזו בעקבות איומי טרור באפריקה. אבל יש כמה שהספיקו ל"חרוש" את הדיונות האפריקניות במשך לא מעט שנים, לפני הנדידה. מדובר בעיקר בכאלה שהחלו את הקריירה התחרותית שלהם על אופנועים ואחר כך עברו למכוניות, דוגמת סיריל דפרה (ההשתתפות הראשונה שלו היתה בשנת 2000), נאני רומה (1996) וכמובן סטפן פטרהנסל (1988) שלא החמיץ מאז אף שנה.

אבל בשיא ההשתתפויות מחזיק ללא עוררין יושימסה סוגווארה (עליו כבר כתבנו בעבר) שהתחרה באופנועים ב-1983 וב-1984, ניסה את מזלו במכוניות בשנים 85-91 ומאז הוא נוהג במשאית מתוצרת הינו, איתה הגיע להישגים יפים. הוא לא "פספס" אף ראלי מאז שהתחיל וגם השנה נפגוש אותו בדקאר כזקן המתחרים – צעיר בן 78.

תגובות

3 תגובות

1

אורח/ת - רועי

06 בינואר ב 20:33

האם יש נציגות ישראלית השנה ? משפחת סלע ??

2

עופר אדר

06 בינואר ב 21:59

השנה אין מתחרים שמגיעים מהארץ, אבל יש רוכב אופנוע בשם גי מוצקין שנולד ברוסיה, גדל בישראל ומתגורר היום בניו יורק, שמתחרה תחת דגל ישראל (מס' מתחרה 149)

3

אורח/ת - עמי

07 בינואר ב 06:34

מענין לראות את האופנוע הנפילד מתמודד בפריז דאקר