יומן מסע ג'יפים לירדן, אפריל 2019

זה סיפור המסע של החברים המקסימים מהיישוב נופית וילדיהם, אל חבל אדום, המציע שפע של נופים הרריים יוצאי דופן, ארכאולוגיה עוצרת נשימה בפטרה, העיר האדומה של הנבטים, ו- וואדי ראם, שהוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו, התוודענו בשנת 1994 עת נפתחו הגבולות בעקבות הסכמי השלום בין ישראל לירדן

המסלול לא היה שונה מבעבר – נסיעה בנופים הנפלאים של וואדי ראם, משם ב"דרך המלך" לכפר וואדי מוסא, לידו האתר הארכאולוגי המפורסם של העיר הנבטית פטרה שבמרומי הר אדום. בהמשך ירידה ממרומי ההר אל וואדי ערבה, שהגבול בין ישראל לירדן חוצה אותו באמצעיתו.

הטיול מתחיל במעבר הגבול ע"ש יצחק רבין בערבה.

הכניסה לירדן עם רכב ישראלי כרוכה בתהליך די ארוך ומעט מייגע במעבר הגבול, אך החבורה צלחה אותו ברוח מרוממת במיוחד של הצעירים שחזות הפקידים הירדניים חמורי הסבר, שיעשעה אותם.

ברוכים הבאים לירדן

ברוכים הבאים לירדן

התחנה הראשונה העיר עקבה

מקץ שעתיים של התרוצצות בין האשנבים והחדרים, סוף סוף נחתם הטופס האחרון "בחדר 10" והסתדרנו בשיירה בדרכנו לעיר עקבה, לסעוד את ליבנו במטעמי המטבח המקומי במסעדת "המהנדס" המציעה סלטים מזרחיים ופלאפל המאכל של המזרח התיכון.

שבעים שמנו פעמינו אל עבר דרך המלך המטפסת בינות להרי אדום לעבר וואדי ראם.

תדלוק הרכבים עבר בשלום, וחיש קל עזבנו את הכביש השחור והעמוס משאיות ופנינו לעבר ים החולות של וואדי ראם.

וואדי ראם נמצא מזרחית לערבה כ-60 ק"מ צפונית מזרחית לעקבה כ-370 ק"מ דרומית לבירה עמאן. וואדי ראם הוא הארוך שבוואדיות ירדן, לכל אורכו חוצים אותו קניונים נישאים שבנויים קירות אבן חול וסלעי גראניט המשמשים בעירבוביה. הוואדי מתאפיין במקבצי הרים בצבעי אדום וסגול, המתרוממים ממרכזו ויוצרים נוף שקשה לתאר במילים, ורק התמונות מדברות בעד עצמן.

במאמר מוסגר ניתן לציין שהנופים היחודיים שאין להם אח ורע בעולם כולו, משכו למקום הרבה מאוד יוצרי סרטים שמצאו במקום את הנופים המתאימים לנושא יצירתם.

אנו בחרנו כנקודת כניסה ומפגש עם המדבר דיונה חולית גדולה ותלולה על מנת להסתגל לנוף ולנהיגה על תקן "קפיצה למים הקרים". ראשית כל חייבים כמובן להקטין את לחץ האויר בצמיגי הרכבים וזאת על מנת להגדיל את שטח המגע של הצמיג עם המשטח שעליו הוא מתגלגל, זאת על מנת ל"פזר" את משקל הרכב על שטח גדול יותר ולמנוע התחפרות הגלגלים בחול הרך המהווה את משטח הנסיעה. מוכנים לאתגר האיצו הרכבים במעלה הדיונה וצלחו את המכשול בנהמת מנועים וצהלות הילדים.

התחנה השניה - שמורת וואדי ראם

הדרך הובילה אותנו בינות לגבעות חול ומשטחי קע לבנים כסיד שאותם חצינו בשעטה שמאחרינו ענני אבק וחול, אל עבר מרכז המבקרים שהוא השער אל שמורת וואדי ראם.

בעוד אנו ממתינים למדריך המקומי והשוטר שנילוו אלינו לאורך כל המסע, שיארגנו את הכניסה לאתר, לא הפסקנו להתפעל מהמפגש הפתאומי עם שבעה עמודי חול מדהימים בגובהם וגודלם אשר כונו ע"י לורנס איש ערב (ראו בהמשך), "שבעת עמודי החוכמה". אגב זה שמו של אחד הספרים שהוא כתב שעוסק בהרפתקאותיו במדבריות ערב.

מצויידים באשרות המעבר נכנסנו סוף סוף לעולם הקסום של חולות צהובים והרים אדומים של וואדי ראם. שמש של אחר הצהרים מטילה כבר צללים, משמאלו הכפר ראם שאותו בחרנו לעקוף על מדרונות ההרים המקיפים אותו, חלפנו על פני מעיין יבש הנקרא על שם אחת הדמויות המפורסמות בהיסטוריה של המקום, הלא הוא לורנס איש ערב.

לורנס נולד בשנת 1889 בווילס הבריטית, כבנם הבלתי חוקי של אציל אירי-בריטי בשם תומאס צ'פמן ופילגשו שרה ג'אנר. לאחר הולדתו של בנם חיו כזוג ואימצו לעצמם את שם המשפחה לורנס. הצעיר, תומס אדוארד גדל ולמד באוקספורד שבאנגליה, וסיים בהצטיינות לימודי הסטוריה. בשנת 1910 יצא למזרח התיכון כארכאולוג, והצטרף לארכאולוג הידוע לנרד וולי. יחד הם חקרו את צפון סוריה והעיר כרכמיש. במהלך השנים שעד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הסתובב תומס אדוארד לורנס במזרח התיכון למד את מנהגי ערב, שפתה, ותרבותה.

עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה בשנת 1914, גויס לורנס לצבא הבריטי ומתוקף ידיעותיו את שפת ומנהגי עמי המקום, הוצב כקצין מודיעין במפקדה הבריטית בקהיר. בשנת 1916 נשלח למשימת איסוף מודיעין לחיג'אז שם יצר מגע עם מנהיגי המרד הערבי נגד העותומאנים ועל רקע האמון שרכש אצלם הפך לקצין הקישור בינם ובין הבריטים. הבריטים ששאפו לעודד את המרד הערבי, דחקו בלורנס לסייע למנהיג האמיר פייסל (לימים שליט עיראק), בייעוץ צבאי וארגון השבטים השונים לכלל כוח לוחם, ואף סיפקו נשק רב וכסף.

מכאן יתר דברי האיש ופועלו הם בעיקר סיפורים שסיפר על עצמו ולעיתונאי אמריקני רודף כותרות ושנויים במחלוקת. לורנס מייחס לעצמו את הטקטיקה לפגוע בשיירות הטורקיות ולחבלות הבלתי פוסקות במסילת הרכבת החיג'אזית. הוא טוען גם לכתר מבצע כיבוש העיר עקבה ע"י אוסף השבטים הערבים שקיבץ בהתקפה מזהירה דרך וואדי ראם.

לפי שיתר קורותיו קשורים בחבלי ארץ צפוניים יותר בואכה דמשק שבסוריה, נסתפק בחלק זה של סיפור חייו שכן אותנו מעניין הקשר שלו למקומות בהם נסענו, על אותם חולות בדיוק בו כינס את השבטים בטרם הקרב על עקבה למרגלות החאזלי שהוא הר המתרומם ממרכז בקעה גדולה שבאפיק הוואדי.

הקניון של החזאלי היפהפה שבקניוני וואדי ראם

הקניון של החזאלי היפהפה שבוואדי ראם שימש מקום מסתור מהשמש הקופחת ומקור מי שתיה למובילי השיירות, הלא הם הנבטים, כבר מתחילת המאה הרביעית לפני הספירה. עדות לכך הם הכתובות וציורי הקיר הרבים שעל כתלי הקניון שהשאירו אותם הולכי המדבר עת רוו את צמאונם ונתנו מנוחה לרגליהם העייפות ממסעותיהם הארוכים מנמלי חצי האי ערב לעבר נמלי הים התיכון ב"דרך הבשמים" הנודעת החוצה לא רק את וואדי ראם אלא גם הנגב שלנו.
נופי אבן החול של החזאלי משלימים את נופי הבראשית שאותם חזינו במהלך דרכנו ממרכז המבקרים בואכה ג'בל ראם שמעל לכפר הנושא את אותו השם, לעבר הבקעה העצומה שלמרגלותיו.
ללא כל מאמץ, רכובים על הג'יפים שגלגליהם שטוחים כמעט מלחץ נמוך, הגענו אל רחבת החניה ושמנו פעמינו לתוך הקניון כאשר לפנינו ומאחורינו תיירים רבים מכל קצוות תבל.

נקודת הציון השלישית - חרותות דיוקנם של האמיר פייסל ולורנס איש ערב בסלע

משימתנו הבאה ליום הראשון היתה לבקר באתר בו חצבו מוקירי זכרם של לורנס איש ערב והאמיר פייסל את דמותם בסלע. בדרכנו למאהל הבדואי שבו התארחנו ללינת הלילה. הדרך התפתלה בדיונות בינות לקירות הרים אדומים ששמש הערב כבר הטילה את צילם על החולות.

לינת לילה במאהל הבדואי "קראוון"

לאחר שהתארגנו ושברנו את הרעב התכנסנו להאזין להרצאה על הנבטים וממלכתם. שכן האזור בו טיילנו וזה שאנו עתידים לחצות מחר בדרכנו לפטרה הם ליבה של ממלכת הנבטים בעבר הירדן (חלקיה האחרים של הממלכה היו בחורן שבצפון ירדן בואכה סוריה, הנגב שלנו ודרום סיני).

אתר השטח מקיים מסעות בעקבות הנבטים בנגב כולל לימוד של העם המופלא הזה שהופיע מאישם על במת ההסטוריה במאה הרביעית לפני הספירה, השפיע השפעה אדירה על סחר הבשמים, החקלאות המדברית, וגידול הסוסים הידועים כ "סוס הערבי", ונעלם מדפי ההסטוריה בשלהי המאה השניה לספירה עת התבולל לחלוטין באמפריה הביזנטית.

היום השני - ים החולות והדיונות

לאחר הצטיידות במצרכי מזון לארוחת מלכים בשטח, יצאנו אל הקעות ואל הדיונות. שעשועי דיונות הם חלק בלתי נפרד מהטיולים לוואדי ראם. לוחמינו עשו זאת במומחיות בתעוזה וללא כל פגע לרכבים. שזה הישג הראוי לציון ולדיווח. כל הכבוד לחברים.

וואדי ראם - אתר להפקת סרטים

הזכרנו כבר שוואדי ראם משמש מזה שנים רבות, אתר צילומי סרטים. חברות הפקה רבות מצאו בנופים המדהימים של המקום אתר המתאים לעלילה ולרקע הסיפור. די אם נזכיר סרטים כמו אינדיאנה ג'ונס, סרטי מערב פרוע, להציל את מרק וואטני (או איש המאדים), ולאחרונה נערכו במקום צילומי הסרט התשיעי בסדרת   STARWARS ששמו הותר לפרסום: THE RISE OF SKYWALKER 

סט אחר הוקם במקום ע"י חברה צרפתית. ביקרנו במקום.

אקורד הסיום - הקשתות שבסלע

המשך הדרך תוביל דרך שטחי חול וטרשים לעבר תופעת טבע של שחיקת אבן החול היוצרת קשתות. לא החמצנו. הבדואים מציעים רכיבה על גמלים.

משא ומתן עם הבדואים

יש הסכם בתרי זוזי

כל הטף רוכבים וההורים שומרים

לכל קשת מטרה

הקשת הראשונה - משתאים

הקשת הראשדונה

הקשת השניה עסוקים בצילום

הקשת השלישית מספקת צל לארוחת צהרים

היום השלישי - פטרה

שמונה בבוקר צועדים לעבר פטרה. האתר תיירותי לחלוטין ולאחר סידורי הכניסה אנו צועדים לאורך 1.8 ק"מ של ה"סיק" הלא הוא הנקיק שמוביל אל העיר פטרה. שמענו הסטוריה וגרסה של משרד התיירות הירדני אודות הנבטים.  ואז... בפעם המי יודע אי אפשר שלא לעמוד נפעם מול הקבר של המלך חרתת הרביעי שהוא פלא תבל.
 

הסיור בפטרה

מצלמים ללא סוף (כולם וכל עמי העולם שמגיעים לפטרה). הסיור בין המבנים העתיקים השונים אורך כשעתיים, והילדים (היחידים בכל האתר מבין אלפי מבקרים מוצאים זמן לדון במה שראו עד כה.

הדרך הביתה דרך וואדי נימלא וואדי ערבה

ובשעת צהרים, כשהשמש קופחת, עלתה החבורה העליזה במעלה ה"סיק" חזרה לעבר הכפר. עלינו להיחפז על מנת להספיק לאכול ולצאת למסע ארוך בכביש היורד בוואדי נימלא (אשר חלק מהחוקרים מזהה את התוואי שבו הוא סלול, כדרך הבשמים בחלקה שמעבר לערבה). הכביש מתפתל המורד תלול, אנו יורדים בזהירות בהילוך נמוך על מנת שלא ל"שרוף" בלמים, האובך הכבד מנע מאתנו לתצפת על "ישראל שלנו" ממרומי הר אדום, לפיכך המשכנו במורד בואכה וואדי ערבה. הדרך בערבה משתרכת, משאיות רבות. לבסוף בנסיעה זהירה הגענו חזרה אל נקודת ההתחלה לעבר מעבר הגבול.
ביציאה מתארך הזמן דווקא בצד הישראלי, אבל גם את זה צלחנו והנה אנו שוב בישראל מסכמים מצטלמים ומבטיחים להמשיך ולטייל ביחד.
 

בנימה אישית

ולבסוף, בנימה אישית. הרכב שלי שאתם רואים בכל התמונות לנד רובר דיסקברי עתיק 1994, ששירת אותי נאמנה 16 שנה, נגנב יום לאחר הטיול בידי אנשים ששפלותם אינה יודעת גבול. מישהו חשק בו והוציא "חוזה" ופושע אחר עם גרר גנב אותו מהחניה ליד ביתי בעודנו ישנים. זה הטיול האחרון של הרכב הזה שמוכר במהלך 16 השנים האחרונות לכל כך הרבה מטיילים.
 


 

תמונה אחת שווה אלף מילים

 



ועוד תמונות השוות....



ועוד כמה...



תגובות

3 תגובות

1

אורח/ת - רחלי רות

21 באפריל ב 17:48

נחומי תודה על טיול מדהים.
חויה יוצאת מגדר הרגיל.
הכל היה מתוכנן בצורה מושלמת.
כייף גדול!
מחכה כבר לטיול הבא יחד.

2

אורח/ת - משה שטייף

21 באפריל ב 18:48

נחומי היקר! תודה על טיול נפלא, על סבלנות ואורך רוח, השקט והשלווה( לעיתים לא היה קל עימנו) . הידע המעמיק הגישה לקטנים והגדולים על הבטחון שהשרת עלינו והחוויה שתשאר לעוד זמן רב..... תודה לכל החברים שהיו שותפים מושלמים . אכן מחכים לטיול הבא

3

אורח/ת - יורם צינוביץ

21 באפריל ב 21:19

נחומי, הייתה חוויה מאלפת, שנים חיכיתי להזדמנות לטייל בירדן. ואין ספק ששוה היה לחכות.
נהנתי מכל רוגע. אושר של מדבר אנשים מקסימים והדרכה. מעולה.