טיול מועדון סובארו דרייב מכרכום לאורך נהר הירדן ועד לגבעת האם 22/6/2019

מועדון סובארו דרייב יוצא לטיול נוסף והפעם למסלול יפהפה ברמת הגולן לאורך נהר הירדן. כמו תמיד נרשמו חברי מועדון רבים שיצאו בשתי שיירות בכיוונים הפוכים ומאחר וידענו שיהיה חם, דאגנו לכמה עצירות רטובות וקרירות ובין לבין, נתנו לסובארואים שלנו לשחק קצת בשטח על שביליו המגוונים. טיול שהוא עונג שבת אמיתי..!

נקודת המפגש שקבעתי היא תחנת הדלק בכניסה ליישוב כחל צפונית מזרחית לכנרת וכסימן להמשך היום, כל החבורה מגיעה בזמן. תדריך קצר ואנחנו יוצאים לדרך בשיירה מסודרת על הכביש לכיוון הישוב כרכום.
מעט לפני הכניסה ליישוב פנינו ימינה לשביל אדום המוכר בשם שביל הירדן ההררי איתו נתחיל את המסלול שלנו כשממש באותה נקודה, עצרנו לארוחת בוקר בפינה מקסימה ומוצלת העונה לשם מצפה שגב, שהוקמה לזכרו של שגב מורדוך ז"ל מבני הישוב כרכום. מדובר בנקודת תצפית נוף הצופה על כל סובב כנרת, דרום ומרכז רמת הגולן ומעל עמק הבטחה ובית צידא. שביל הירדן ההררי אינו מהווה מכשול מאתגר במיוחד מבחינת הנסיעה ויחד עם זאת, בימי הקיץ הוא יכול להיות אימון לא רע בכלל לבחירת נתיב התקדמות על קרקע מלאה בורות ומהמורות. בחורף הוא מנוקד לכל אורכו באינספור שלוליות עמוקות יותר או פחות שרק הן לבדן, מהוות אטרקציה מהנה לנהגים ובעיקר לילדים. מעבר לכך, כמעט מכל נקודה לאורך השביל, נשקף נוף יפהפה ובימים בהם הראות טובה, למרחק של ק"מ רבים.

לאחר מספר ק"מ השביל האדום פוגש שביל שחור הפונה דרומה ויורד עד לגשר כפר הנשיא. הגשר שנראה כי הוא בנוי חזק, שלם רק ברובו שכן זרימת המים החזקה הצליחה לפרק אותו בצידו הקרוב לגדה המערבית. לא ניתן לעבור בו אבל ניתן להנות מבריכות המים הקטנות והמוצלות הללו וזה בדיוק מה שעשינו.
החום די כבד אבל המים קרים ומרעננים ואנחנו חוזרים לרכבים מבלי להוריד את בגדי הים. העליה חזרה למפגש עם השביל האדום מעט דרדרתית והסיכוי להכנס להצלבות גבוה אבל זה לא עוצר אותנו גם לא לרגע. בנקודת מפגש השבילים ניתן להבחין בשרידי תעלת המוביל הארצי הראשוני וניתן לעקוב אחר חפירתה לאורך שביל עפר ממאגר כפר הנשיא מצפון ועד לכרכום מדרום. אנחנו ממשיכים צפונה ושוב על השביל האדום ובסופו מגיעים למפגש עם כביש 91 צמוד לגשר בנות יעקב.

כדי שנוכל לחזור לשבילי השטח מבלי לחצות קו לבן ובלי שנאלץ להפריע לתנועה ולסכן מישהו, אנחנו מטפסים עם הכביש לכיוון מצפה גדות, הראות אינה בשיאה כך שאני מוותר על עצירה, עושה פרסה ויורד שוב כדי לפנות ימינה לשביל השחור וכדי לברוח מהאספלט, ממש ליד בית המכס התחתון שבעבר היה תחנה בגבול סוריה - ישראל ממזרח לירדן וליד גשר בנות יעקב.
את בית המכס הקימו הבריטים בגבול בין שטח המנדט הבריטי לבין שטח המנדט הצרפתי, על כביש חיפה - דמשק ובמלחמת העולם השנייה הוא היה ציר חשוב לכוחות הברית בדרכם ממצרים לעירק. נהר הירדן זורם עכשיו משמאלנו ולאורכו קבוצות של אוהלים לצד רכבי שטח ומשפחות שעשו כאן את הלילה האחרון ואולי גם כמה לפניו.
למרות החום אנחנו פוגשים כמה שלוליות בוציות שמפוזרות לנו על השביל. קבוצה של ג'יפאים עם ג'יפים קשוחים ומוגבהים פוגשים אותנו ממול וקודם כל מסמנים לי עם הידיים שלא להמשיך. מפריד ביננו מעבר מים בוצי עמוס במהמורות ואני מסמן להם שיעברו אותו ויעמדו בצד כי השיירה שלי ארוכה יותר ועומדת על שביל צר מאוד. ב"עמוד ענן" הנקודה הזו מופיעה כ"לא עבירה לפרייבטים" ו"שאי אפשר להמשיך בדרך הצמודה לנחל", אבל ממתי סובארו זה עוד פרייבט? חבורת הקשוחים נחמדים מאוד וצופים בנו מהצד עם מבטים מלאי חמלה ופליאה יחד. אני עובר ראשון ויוצא לכוון מהקרקע את כל האחרים. אם הם היו קצת פחות קשוחים כנראה שהיינו זוכים למחיאות כפיים אבל הרגשנו טוב גם בלי זה.
רגע לפני שהמשכנו צעקו לי מרחוק שבהמשך יש "הצלבות רציניות".. חייכתי והמשכנו הלאה. לשמחתי הרבה, החבורה שלי כבר מכירה ויודעת מה היכולות של סובארו ובסוג של ביישנות מאופקת שאלו אותי "מה החבר'ה האלה עשו סיפור מכמה מהמורות...?" עברנו מעבר מים שניקה קצת את הבוץ מתחתית הרכב ומהצמיגים והמשכנו בדרכנו בנונשאלאנטיות סובארואית.

בהמשך עברנו ליד גשר הפקק - ש"ן, שנקרא בתחילה על שם סכר ימת החולה, שהיה בו בעת ייבוש הימה והיווה פקק ומאוחר יותר נקרא גשר שביתת הנשק כהוקרה לאנשי וועדת שביתת הנשק בין סוריה לישראל. מד הטמפרטורה מחוץ לאוטו מראה 34 מעלות וכבר כמעט שעה שלא נכנסנו למים קרירים, אז המשכנו על הכביש ונכנסנו לשמורת עין א-טינה. בכניסה, קרוב לירידה מהכביש יש חניון גדול ובקצהו מעבר בקר ושלט גדול שהכניסה היא לרכבי 4X4 בלבד. נכנסנו פנימה וכעבור כ-800 מטר הגענו למקבץ עצי אקליפטוס ונחל זורם לתוך בריכה מוצלת. הקבוצה השניה של טיול סובארו שיצאה מהכיוון ההפוך, הגיעה כמה דקות לפנינו אז התחלנו בארוחת צהריים בין העצים ולאחריה, יצאנו רובנו להליכה קצרה בתוך ולצד הנחל, בחלק מהדרך יש מעקות בטיחות והטיפוס אינו קשה במיוחד עד למפל עצמו, שאמנם יוצא מצינור אבל המקום מקסים, המון מים זורמים לצד עצי תאנה אל מול נוף מרהיב של עמק החולה ורכס רמים.

​​​​​​​השעה כבר קצת אחרי שלוש בצהריים ואני רוצה להמשיך עוד קצת צפונה. שני רכבים עוזבים אותנו לטובת חזרה ארוכה הביתה ואנחנו עולים שוב על כביש 918 לאורך נחל גונן ויורדים ממנו שוב, אל השביל השחור אחרי צומת גונן ומזרחית לישוב ונכנסים לשמורת עין אלה ולשמורת נחל עורבים.
הדרך מקסימה והשביל אמנם זרוע אבני בזלת רבות בכל מיני גדלים, אבל די פשוט לנסיעה במידה ומכוונים את הצמיגים למקומות הנכונים. הנוף של עמק החולה מונח משמאלנו והתחושה דומה לטיסה בגובה נמוך. אנחנו חולפים מעל הקיבוצים להבות הבשן ושמיר, תוך כדי חוצים את נחל ירדינון וממשיכים בחציית שמורת נחל רחום ומתכוננים לנחיתה וירידה בגובה קצת אחרי כפר סאלד.
נקודת הסיום שלנו היא גבעת האם שכמו הישוב מדרום לה, נקראה על שמה של הנרייטה סאלד, "אם" עליית הנוער, אך שמה הקודם היה תל אבו חנזיר - תל אבי החזיר. על הגבעה נמצאת נקודת ציון משולשת שהבריטים בנו כחלק ממיפוי ארץ ישראל. הסורים כבשו את הגבעה בתחילת מלחמת העצמאות וצה"ל לקח אותה חזרה ביולי 1948 ובנה מוצב במקום, אך ב 56 האו"ם החרים אותה והפך אותה למוצב בשם OP2. בשל עבודות תעלת ההטיה התפתחו במקום תקריות אש בשנים 64-65 וב-67 צה"ל ניצל את הדרך שסלל ב-48 מהכביש שממערב לגבעה זו ואת הביצורים הפונים מזרחה, על מנת להעלות כוחות גולני ושריון מחטיבה 8 לאזור זה של רמת הגולן. כעדות לכך, כ-200 מטר לפני שיא הגובה, ממש על הפנייה מהשביל שעובר תחתיה, יושב לו זחל"ם פגוע לזכר ציר ההבקעה העיקרי במלחמת ששת הימים.  בציר זה החלה במלחמת ששת הימים תנועת כוחות השריון מחטיבה 8 וכוחות גולני שנעו בעקבותיהם לעבר המוצבים הסוריים בשטח שמעל העמק, במה שמוגדר כקרב ההבקעה העיקרי במלחמה זו.

הטיול שלנו הסתיים וכמו תמיד היה לי כיף גדול להוביל קבוצה נהדרת.
להתראות בטיולים הבאים,
קובי.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן 
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן 
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן

תגובות

0 תגובות