סיכום טיול לארץ המרדפים - 11/1/20

הקליפ באדיבות עופר יערי

מפגש ותדריך בוקר

כדרכנו, אנו מתחילים את המסע במפגש בו אנו מתוודעים אל אנשי, נשות וילדי הקבוצה, מקיימים תדריך לגבי הטיול, עולים על רשת הקשר ויוצאים לדרך.
בתדריך, כמו תמיד, רקע הסטורי וגיאוגראפי על האזור בו נטייל, תאור המסלול והערות לגבי טיבו והעבירות שצפויה בו, ועשרת הדיברות של בטיחות בנהיגת שטח.
לאור העיתוי שהוא בוקר שלאחר גשמי הזעף שפקדו את כל הארץ וגם האזור בו אנו מתכננים לטייל, עלתה בתדריך האפשרות שנצטרך לאלתר ולבחור מסלול חילופי. ועל כן הוספנו מספר מילים על מדבר יהודה שהוא תא השטח השכן הדרומי של בקעת הירדן .

נקודת המוצא - תצפית על מנזר סנט ג'ורג'

מנזר גיאורגיוס מכוזיבא

מנזר סנט ג'רורג' הקרוי גם דיר מאר ג'ריס בנוי כמו רוב מנזרי מדבר יהודה על צלע נחל. נחל פרת (או בשמו הערבי וואדי קלט). המנזר הוקם ע"י יוחנן מהעיר תבי והורחב ע"י גיאורגיובס מכוזיבא במאה השישית. המנזר נבנה ונהרס מספר פעמים ולבסוף במאה התשע עשרה שוקם ונבנה למצב שהוא היום.
במנזר 10 נזירים תשעה מיוון ואחד מסרביה. קומתו העליונה היא מערה עתיקה שלפי אמונת הנזירים במקום היא המערה בה התגורר אליהו הנביא בה ניזון ממים ולחם שהביאו לו העורבים. בתקופה מאוחרת יותר, כך מאמינים הנזירים, כי במערה זו התבשר סבו של ישו, יואכים, כי אשתו חנה תלד את מרים הבתולה.

היעד הבא מבט משיאי ההרים

בתום התצפית ושוב מעט הסבר על המנזר ירדנו אל שביל עפר טרשי מעט לעבר ציר הנושא אל שיאי ההרים -או בלשון הג'יפאים - "סכין"
דרך יחסית נוחה שנפרצה ע"י הצבא למטרותיו. שהיתה בסופו של דבר חסומה ע"י תושבי היישוב מצפה יריחו ששומרים שבת. אז בלית ברירה - פרסה, והמשך עם מחשבה חיובית עדיין לגבי מידת הבוץ בשטח, שמנו פעמינו דרך הדרך העתיקה "טלעאת א- דם" לעבר תא שטח הבא - שמורת נחל מכוך.

על "הסכין"

סביב מצפה יריחו והשומרוני הטוב

ארוחת הבוקר באחד מערוצי הבקעה

בערוצי הנחלים המחורצים מזרמי השטפונות

מזל טוב

ממש לצד הדרך בעוד אנו מטפסים במעלה השלוחה היינו עדים להמלטה בזמן אמת של גדי קטן. מיהרנו להתרחק מהאזור על מנת שלא להפריע לאם להשלים את תהליך ההמלטה לאכול את השליה ולאפשר לולד הקטן לעמוד על רגלין וללכת אחריה.

שלושים שניות לאחר ההמלטה הגדי עדיין בתוך השליה

תצפית מרחוק על האם והרך הנולד

הבוץ בשמורת נחל מכוך

לאחר שעקפנו את מצפה יריחו עלינו על ציר "אלון" לעבר שמורת נחל מכוך. הדרך (כביש סלול לתפארת מדינת ישראל), מתפתלת בין רכסי ההרים וחוצה בדרכה צפונה את נחל פרת ועולה במעלה המדרונות לעבר מעלה מכמש ורימונים.
שם מתחילה שמורת נחל מכוך. נכנסנו לשטח, ועד מהרה התחלנו לשקוע בקרקע הרטובה, בבוץ של אדמה כבדה בצבע חום כהה. החלטה - מחלצים לאחור. ניסינו כניסה נוספת מציר אחר, ללא שינוי - הקרקע בוצית וטובענית. זו לא מטרת הטיול של היום. שוב חילצנו לאחור וירדנו דרך כביש רוחב היורד לבקה לעבר גבעת הנ"ד, הלא היא המקום המציין את אסון התרסקות היסעור שעליו 54 לוחמים, שמצאו את מותם בתאונה. החלטנו לוותר גם על תצפית על הר הקרנטל העומד זקוף בגבה של העיר יריחו, (שהיא לדעת חוקרים רבים העיר הקדומה ביותר בתולדות האנושות לפני כ-9,500 שנה). ויצאנו לכיוון עוקף יריחו לעבר צפון מדבר יהודה.

משימה חלופית - טיפוס על מצוק ההעתקים בצידו של נחל אוג לעבר הר חרמון (עם שורוק)

השעה - אחר הצהרים, השמש כבר בצד המערבי של הרקיע. לאחר תדריך קצר בצומת אלמוג שעל כביש מס' 1 בצמוד לעיר יריחו, יצאנו לעבר המעלה אל מצוק ההעתקים. באזור זה מד הגובה שלנו יראה טיפוס ממינוס 200 אל בערך פלוס 200 מטר. ועוד לא פרסנו שולחנות לארוחת צהרים. לפיכך ללא שהיות מיותרות התחלנו להתגלגל לעבר שביל המעלה.

שביל המעלה למצוק ההעתקים

המסע למפל נחל אוג

היעד הבא לערוץ נחל אוג (המפל) לארוחת צהרים

לאחר מספר פיתולים במעלה קווי הגובה של רכס המצוק, הדרך חוצה את נחל אוג. החציה כוללת מורד די משובש שהצריך מעט תוספת אבנים גדולות לאפשר את הגלישה לאפיק הנחל, ובהמשך ישנו ציר קצר המוביל לעבר מפל בנחל שבתחתיתו במה נחמדה לפריסת שולחנות הסעודה. הגענו לשם.

מפל נחל אוג וארוחת צהרים

אל הפסגה ובדרך לבקעת הורקניה

עזבנו את המפל וירדנו כמה מאות מטרים באפיק נחל אוג לעבר המשך הטיפוס. הדרך מעט אתגרית אך הנהגים המוכשרים והמנוסים של הקבוצה יכלו לאתגרים בנקל וללא תקלות.
משעלינו אל רמת המדבר, הנוף מיד משתנה מהמצוקים של קיר המצוק לרמה הנטועה עשרות גבעות עגולות ונמוכות שהדרך מתפתלת ביניהן. בעוד השמש ממהרת להסתתר כבר בענני המערב, חצו גלגלי הג'יפים את הערוצונים שמנקזים את מדרונות הגבעות לנחל קומרן בדרכנו את הכביש המנדטורי שבבקעת הורקניה בואכה נבי מוסא. נבי מוסא הוא אתר קדוש למוסלמים ששם, הם מאמינים, הוא מקום קבורתו של משה רבנו. (על פי האמונה היהודית מקום קבורתו של משה לא נודע). בתקופת הממלוכים בנו שם חאן גדול מאוד (260 חדרים) לאכלס את עולי הרגל שעצרו במקום בדרכם לירושלים. משם הדרך לנ.צ. הסיום קצרה. בשעה 16:45 נחתנו בנקודת הסיום על הצומת עם כביש 1 ונפרדנו לשלום. החברים נהנו מהטיול ומשינוי המשימה וכדברי אחד מהם הצלחנו להפוך את הלימון ללימונדה.

סוף דבר בדרך לבקעת הורקניה

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן