יומן מסע חוצה נגב - חנוכה 2020

היום הראשון - מסע חוצה נגב

היום הראשון, יום ראשון בשבוע, ראשוני הג'יפאים זורמים לרחבת החנייה של "חניון הרועה" בשדה בוקר.
תאונה בכביש 6 גרמה לחלק לאחר למפגש - דבר שנוצל לקפה של בוקר ופתיחת מפה. תדריך בוקר מפורט, חלוקת מכשירי קשר, מינוי סגן המשמש כמאסף (משפחת סאלח בהנהגתם של פדיה ואיהב) ויוצאים לבקעת צין.

בדרך לבקעת אבו טריפה

חניון הרועה

חניון הרועָה הוא חניון יום וחניון ללינת לילה הנמצא מול הכניסה לקיבוץ שדה בוקר. בחניון הכשירה קק"ל מספר גדול של שולחנות פיקניק, ברזים למי שתייה ומתקני משחקים לילדים. ע"ש מי ולמה? - בקיץ 1952 התיישבו בשדה בוקר 11 צעירים ושתי צעירות שביקשו להקים חווה בנוסח חוות הבוקרים של טקסס. אחת מהצעירות האלה הייתה ברברה פרופר. בספטמבר 1952, בעודה רועה את עדר העיזים הזעיר של החבורה, נורתה ממארב ונהרגה. ברברה נולדה בשנת 1930 בגרמניה לאב יהודי ולאם נוצרייה. כאשר עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ביקשו הוריה למסור אותה לאימוץ, מחשש לגורלה. ד"ר עמנואל פרופר, מנהל בית החולים משגב לדך, ואשתו יוהנה אימצו את ברברה, והיא זכתה לחינוך מעולה ובגיל 16 נשלחה לשווייץ ללימודי תרגום ושפות. היא חזרה לארץ בזמן מלחמת העצמאות, התגייסה לחיל מודיעין ובשנת 1952 הצטרפה לחבורת שדה בוקר. במשך שלושה חודשים התגוררו בני החבורה באוהלים ובנו את שלושת הצריפים הראשונים. ברברה קיבלה על עצמה להיות הרועה של עדר הכבשים הקטן שהחבורה קיבלה ממשרד החקלאות והספיקה למלא את תפקידה שלושה שבועות בלבד. באוגוסט 1952 פעלה סיירת המיעוטים של צה"ל באזור שדה בוקר והחרימה את עדרו של אחד הבדואים באזור. הבדואי הזועם שוטט באזור, ראה את העדר הקטן של שדה בוקר וחשד שמדובר בעדרו. ב-23 בספטמבר ארבו לעדר הוא ושותף נוסף. אחד מהם ירה בברברה, והיא נפצעה אנושות ומתה מאוחר יותר מפצעיה. לידה נמצא הספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", מאת לואיס קרול... למחרת היום גילו כוחות צבא ומשטרה את הרוצחים ואת העדר ליד הגבול המצרי. הם התקרבו למאהל וספגו מטח יריות. בפעולה נהרג חייל צה"ל יצחק פרומוביץ. שניים מהבדואים הובאו לדין. אחד מהם מת ממחלה עוד לפני המשפט והשני נידון למאסר עולם.

שיירת הג'יפים שלנו חולפת על פני מדרשת בן גוריון, יורדת במעלה צין ונכנסת לעומק בקעת צין ושמורת מצוק הצינים - לגשר הרכבת בנחל חווה.
צילו של גשר הרכבת מאפשר לנו עצירה מרעננת לארוחת צהרים ואפילו זכינו לראות את הרכבת שנעה לכיוון המפעלים הנותנים שירותים למפעלי ים המלח. השיירה נכנסת לתוואי נחל חוה ונעה לכיוון בקעת אבו טריפה. נחל חוה - אחד מיובליו של נחל צין, מקור השם הוא בערבית, בעקבות צליל שמו הערבי של חלקו העליון של הנחל "ואדי אל הווא" שפירושו "נחל הרוחות" ומקורו במישור הרוחות שבראשו, חלקו התחתי נקרא בערבית "ואדי משיש א-שריקה" שפירושו "נחל השקעים המזרחי" ומקורו במחשופי מי תהום שבאפיק הנחל. בנחל ניתן למצוא מפלים, גבים ומסלולי הליכה רגלית. ממשיכים לנוע מזרחה לכיוון שלוחת צלמון וחותכים דרום מערב לעומק שמורת מצוק הצינים לכיוון מכתש רמון אליו ירדנו דרך "מעלה נח". הציר האחרון שהוציא את השיירה מאבו טריפה והירידה של מעלה נח לווה במעט אתגרי נהיגה. ימים קצרים, כמעט היום הקצר ביותר בשנה (אנחנו ב-13/12 והיום הקצר ביותר הוא ה-21/12 ) והשקיעה מתחילה כבר בסביבות 16:00 - השיירה יורדת למכתש רמון בחשיכה. מפגש מהיר עם פקח הרט"ג שממליץ לנו לנסות את חניון לילה במחצבות הגבס בסמוך לכביש 40 בואך מצפה רמון. השיירה חולפת על פני חניון בארות העמוס לעייפה, חולפת על הר גוונים ומתמקמת בחניון הגבס.

השיירה יורדת את מעלה נח

הדלקת נר רביעי - חנוכה 2020 בניצוחה של משפחת כהן

בקעת אבו טריפה ועוד

היום השני - מסע חוצה נגב

כהרגלי בקודש, 06:30 השכמה, 08:00 תדריך בוקר.
בבוקרו של היום השני וגם קצת בלילה הראשון, ניתן בנקל להבחין באלו המורגלים בשדאות ובקמפינגים, אלו המשופשפים בהתארגנות, לעומת אלו שעבורם ההכנות ללינה, וההתקפלות למחרת בבוקר זו הדאגה היחידה. אלו המורגלים, מקימים אוהלים ומסדרים עניינים תוך 15-20 דקות, והפחות, ניתן לראות על פניהם את ההתחבטות הפנימית שאומרת "למה הייתי צריך את זה??". לא נתנו לזה לקרות הרבה זמן, המנוסים והותיקים בשטח, קפצו מיד לסייע לאלו הפחות מנוסים וארוחת הערב הונחה על השולחן. חוויות מהיום הראשון, שיחות על שיפורים ושדרוגים של רכבים, שיחות על חג החנוכה, בדיחות - ובקיצור ערב נעים עם אנשים מקסימים.

השיירה בהמתנה במדרגה של מעלה דקלים

תדריך בוקר

התוכנית של היום השני למסע

היום השני למסע - עולים מעט ברמת העבירות. מעלה דקלים, מדרגת נקרות (שלאחרונה הפכה להיות גבוהה ואתגרית יותר משנים קודמות), נסיעה בחצץ העמוק של נחל נקרות, התמודדות עם שלל הסלעים הממתינים במעברים הטכניים, תצפית מראש חרבת קצרה, מעלה קצרה ועוד...

מעלה דקלים - המדרגה

מדרגת הנקרות, אחת מהן

מעלה דקלים

השיירה מתחילה את הבוקר בחציית מכתש רמון מאיזור מחצבת הגבס, דרך חאן בארות בואך עין סהרונים ונחל ארדון. הרכבים מתכנסים לשביל צר המוביל לנחל נקרות דרך ציר אתגרי שקיבל את השם "מעלה דקלים". מדרגה שמשנה לשנה גבוהה יותר בשל סחף הקרקע למרגלותיה. בסיום המדרגה מגיעה השיירה לנחל נקרות והנה מתמודדים עם אתגר נוסף - מדרגת נקרות.

מעלה דקלים

ה - משפחה במדרגת הנקרות

הנקרות

נחל נקרות

השיירה התמודדה בגבורה עם המדרגות המוכרות של נחל נקרות, ואחרי כשעה המשכנו בדרך.
מי שלא ביקר לאחרונה בציר של נחל נקרות, קרוב לוודאי שלא יודע כי הציר כבר לא כל כך פשוט כפי שהיה בעברו. החצץ הפך להיות מעט טובעני והנסיעה בו דורשת לעיתים הילוך כוח. מעברי הנחל כרוכים בנהיגה טכנית בין הסלעים הרבים הפזורים בו והשיירה נאלצה לא אחת לעסוק בחילוצים וגרירות של רכבים נמוכים או כאלו שפשוט התמקמו לא בצורה נכונה לקראת המעבר. לקראת חרבת קצרה ובהתאם למכ"מ הגשמים, הבנו כי מאחורינו החל לרדת גשם מה שאומר שחייבים לצאת מתוואי הנחל לפני שנופתע - וכשנחל נקרות זורם, זה עלול להיות לא נעים לשהות בו.

מי מחלץ את מי ?

ענני הגשם "רודפים" אחרינו

נמלטים מנחל נקרות

השיירה עוזבת את נחל נקות, מזהירה שיירה שמגיעה מולה מפני סיכויי השטפון שכן השיירה נסעה לכיוון הגשם. ממשיכים בטיפוס לחרבת קצרה, כיוון כללי צומת מואה.
באופק ענני גשם "עצבניים" במיוחד עד כדי שרואים את הגשם יורד מהענן לקרקע. השיירה מגיעה למרגלות מעלה עשוש ובאופק נראה ענן ענק המוריד גשם מעל המעלה ובהחלטה מהירה אני מודיע לכולם - "לא לקוחים סיכונים" חוזרים לכביש 90. השיירה עולה על כביש 90, תדלוק ומתקבל דיווח כי נחל פארן זורם והשטפון חצה את כביש 40. לא נשאר הרבה ומקבלים החלטה כי אנחנו שועטים לכיוון פארן במפגשו עם 90 כאשר ברקע דיווחים על חסימות של כביש 40 לכיוון מצפה רמון בשל השיטפונות.

זרימת נחל פארן - בסמיכות לכביש 40

אחרי המתנה ארוכה והבנה כי קצב הזרימה ביחס של כ-25 ק"מ שעל הזרימה לעבור עד שתגיע לכביש 90, בחישוב פשוט כ-4-5 שעות, ויתרנו על ההמתנה. השיירה נוסעת לכיוון נחל ציחור, עוקפת דרך השטח את החסימות שבכביש 40 ונעצרת אחר כבוד בחניון הלילה של נחל ציחור עליון. מזג האוויר בלילה היה מתחשב ביותר, לא ירד גשם, העננים הרבים מנעו מהקור לרדת ובבוקר ממשיכים לשמורת הנחלים הגדולים כיוון כללי - אילת.

שעשועי עבירות בשמורת הנחלים הגדולים

היום השלישי - האחרון למסע

בוקרו של היום השלישי, השטח נקי מהגשמים שפקדו אותו ביום שלפני, צירי הנסיעה ריקים מאבק והשיירה ממשיכה. נחל צניפים, חיון ,גרזי ועוד. להקות צבאים פה ושם, עופרים ועוד מלווים את השירה לאורכה.
באיזור נחל חיון מחליטים לבחור ציר ולטפס על סכיני חיון, דבר הכרוך במעט אתגרי נהיגה, כמה הצלבות ועלייה "מבורכת". המצלמות נשלפות, שילוב של הילוך כח ויאללה - עולים. ממשיכים לכיוון צניפים. גב צניפים, למרות הלילה הגשום, ריק ומטונף, אך ללא ספק , ישנן עדויות לזרימה. השיירה נוסעת לכיוון כביש 12 לא לפני שעוברת בציר "הראלי" המוכר הנמצא בדרך.

שלוליות מהזרימה בנחל צניפים

דוהרים במשטחי הראלי בואך כביש 12

ראלי בצניפים

ממשיכים בכיוון דרום מזרח

השיירה ממשיכה לכיוון חולות כסוי, פנצ'ר באחד הגלגלים עוצר את השיירה, אך שום דבר לא יעכב את איהב, המכונאי המחונן שלנו - ותוך 15 דקות השיירה ממשיכה.
משתעשעים בחולות כסוי וממשיכים לירידה האימתנית של מעלה קטורה/גרופית. ללא ספק ירידה תלולה ומסוכנת, הלחץ על חלקו הקדמי של הרכב גורם לחלקו האחורי לזוז מימין לשמאל בהתאם לאבנים שהוא פוגש במורד. למי שיש מערכות אלקטרוניות כמו הלנד קרוזר, הרנגלרים/רוביקונים, מפעיל את בקרת הירידה ואחרים לוחצים חזק על הבלמים - לא שזה תמיד עוזר אבל מה שחשוב זה להתייחס לצעקות שלי בקשר "הגה ישר, הגה ישר" - אחרת הרכב בשניות נכנס לשיפוע צד.

חולות כסוי

מעלה קטורה/גרופית

אקורד הסיום

השעה כבר שעת אחה"צ, אם נחליט להמשיך לאילת, נכנס למפרץ בחשיכה, מה שמאבד את אפקט היופי המדהים של המפרץ.
החלטנו לסיים את הטיול ביוטבתה. חוויה של טיול, חוויה של מזג אוויר ובעיקר חבורה מעולה, שיתוף פעולה מדהים. תודה לאיהב ופאדיה על הסיוע, תודה לחברי הקבוצה על שיתוף הפעולה תודה לשני ילדיי המקסימים, שייזל (שי וייזל) וגילי שמקפידים להצטרף אליי לכל הטיולים.
ונפגש בשטח.

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן