שטח 4X4 > כתבות > שטח

אגדת שטח: מוביל הטנקים MACK T8

כשהטנקים של מלחמת העולם השנייה הפכו לגדולים וכבדים יותר ויותר, גם המובילים צמחו בהתאם, ואחד המיוחדים שבהם פותח על ידי חברת מק

מלחמת הבזק, הבליצקריג, היא תורת לחימה (תו"ל) שפותחה בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, שיישומה איפשר לגרמניה הנאצית את הכיבושים המהירים שלה בתחילת מלחמת העולם השנייה. עקרונותיה של התורה – תנועה מהירה תוך ניצול כוח האש של כלים ממונעים, כשבמרכז זירות הקרב היבשתיות מככבים הטנקים.

אימוץ התו"ל הזה על יד כל הצבאות בעולם, הביא לגידול מהיר ומשמעותי בקוטר התותחים של הטנקים, בעוצמות האש, בטיב המיגון, וביכולות התמרון ומהירות התנועה שלהם. השיפורים האלה, בהכרח, הביאו גם לגידול משמעותי במשקלם. טנקי הפנצר שאיתם כבשו הגרמנים את מערב אירופה שקלו 20-25 טון, בעוד הטייגר שאותו פיתחו כדי להתמודד עם טנקי ה-T34 הסובייטים כבר שקל כ-45 טון. גם בצבא ארה"ב היה תהליך דומה: משקל טנקי המערכה איתם נכנסה למלחמה היה דומה לזה של הפנצרים הגרמניים, השרמן שקל כ-30-35 טון, ומשקל טנק הפרשינג אותו פיתחו לקראת סוף המלחמה כבר נשק ל-50 טון.

וכשמשקל הטנקים עולה, צריך לייצר בהתאם גם מובילי טנקים שיוכלו להתמודד עם המסות הללו. כדי להוביל את השרמנים בתנאי שטח פיתחו האמריקנים תחילה את ה-M26 דרגון וואגון (קישור לכתבה על ה-M26) ומאוחר יותר את אחד הכלים המוזרים ביותר שנראו אז: mack T8.

הכלי היה מורכב משני ראשי גרירה, שאליהם רתומה עגלה נמוכה עם יכולת נשיאה של 35 טון בתנאי שטח, יכולת ששודרגה בדגמים מאוחרים יותר ל-40 טון ויותר. כל ראש גורר צויד במנוע טורי עם שש בוכנות מתוצרת Hall-Scott, שנפחו 18 ליטר והספקו 240 כ"ס. בהמשך, הותקנו מנועי V8 מתוצרת פורד, בנפח דומה אבל עם הספק של כ-450 כ"ס כל אחד.

ההנעה של שני הגוררים היתה בכל הגלגלים, כך שהתקבל כלי עם הנעה 8X8. ההיגוי התבצע בחלקו על ידי הבלמים ובחלקו על ידי בוכנות ששינו את הזוויות בין הגורר לבין העגלה (בדומה לטרקטור מפרקי). השליטה בכל העסק היתה בידיו של הנהג שבכלי הקדמי, אבל לנהג שמאחור היתה אפשרות לקחת את השליטה לידו במקרה הצורך. כדי להטעין ולפרוק את הטנקים, העגלה הונמכה בעזרת בוכנות והגורר האחורי היה מתנתק, מה שאיפשר עלייה וירידה נוחים מאוד של טנקים.

חלק מהדגמים המאוחרים שימשו בהמשך כבסיס לנשיאת תותח אטומי בקוטר 280 מ"מ שפיתחה ארה"ב בתקופת המלחמה הקרה. כלי דומה אבל עם כושר נשיאה הרבה יותר גדול,כ-85 טון, פותח על ידי חברת קונוורט (Kenworth) וקיבל את הזיהוי הצבאי T9. המנועים היו מתוצרת קונטיננטל, בנפח 14.7 ליטר, וסיפקו 375 כ"ס כל אחד. לא ברור כמה כלים כאלה נבנו בסך הכל, בודדים מהם נותרו והם מוצגים בכמה מוזיאוני מלחמה בארה"ב.

מהר, חזק ורחוק

את העקרונות התיאורטיים למלחמת הבזק הניחו שארל דה גול (בתקופה שעוד היה קולונל, לימים גנרל וראש ממשלת צרפת), והקצינים הבריטים צ'רלס פולר ובאזיל לידל-הארט. בצבאות של צרפת ושל בריטניה התייחסו לתיאוריה הזו בזלזול, ודבקו בתו"ל שגרס שהטנקים נועדו כדי לתמוך בלחימה של החי"ר. מי שאימץ את עקרונות מלחמת הבזק היה הגנרל הגרמני היינץ גודריאן, שגם יישם אותם בהצלחה שהדהימה את כל העולם במלחמת העולם השנייה, בעת שכוחותיו שטפו וכבשו תחילה את פולין ואח"כ את צרפת. היום התו"ל של מלחמת הבזק הוא הבסיס בכל צבאות העולם, כולל צה"ל.

תגובות

3 תגובות

1

אורח/ת - Shmuel Ludvig

28 בינואר ב 11:09

כי מלחמות "לא בזק" מכריע הכסף ויכולת העמידה

2

אורח/ת - שירה גרין

28 בינואר ב 11:15

כתבה איכותית מומלץ לקרוא

3

אורח/ת - David Silberstein

28 בינואר ב 11:16

מרתק!