שטח 4X4 > מסלולי טיול > נגב דרומה עד אילת

נקודה בשטח: מצפור הקומנדו הצרפתי

לצד הכביש המוביל מצומת טללים לניצנה, בסמוך ליישוב אשלים, נמצא אתר המנציח פרק עלום במורשת הקרב של צה"ל במלחמת העצמאות

"את ההיסטוריה קובעים אלו שכותבים אותה" – הציטטה הזו מיוחסת לוינסטון צ'רצ'יל, מי שהיה ראש ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה. והציטטה הזו נכונה גם לגבי לא מעט התרחשויות בתולדות מדינת ישראל ובמורשת הקרב של צה"ל, כשהאתוסים נקבעו בעיקר על ידי מי שכתבו אותם. לפיכך, יש לא מעט אירועים משמעותיים ואנשים שתרמו רבות, שכמעט ולא זכו לאזכורים בהיסטוריה שלנו.

אירועים ואנשים כאלה קשורים בסיפורה של יחידת "הקומנדו הצרפתי", שהורכבה ממגויסים דוברי צרפתית, רובם יהודים מארצות צפון אפריקה. הם גויסו על ידי אליעזר אוברלנדר מקיבוץ גבעת חיים, שנשלח בשנת 1947 לצרפת כדי לשכנע צעירים לעלות לארץ ולהצטרף לכוחות ההגנה כאן. הוא הגיע איתם לישראל רק אחרי הכרזת המדינה.

image

חודש לפני כן, באפריל 48, הגיע לארץ צרפתי נוסף – תדי דיפרה, ששירת בצבא צרפת החופשית במלחמת העולם והגיע לדרגת קפטן. למרות שהיה נוצרי, ראה חובה לעצמו להילחם לצד העם היהודי, התנדב והגיע לישראל. שמו שונה כאן לטדי איתן, הוענקה לו דרגת רב-סרן והוא קיבל משימה להקים ולפקד על גדוד של דוברי צרפתית, ממגויסיו של אוברלנדר, שהתמנה לסגנו.

הגדוד, ובו כ-300 חיילים, צורף לחטיבת יפתח של הפלמ"ח והשתתף במספר קרבות. באחד מהם, בפעולה באזור עזה, נהרג אוברלנדר כשהוא בן 37. איתן היה מאוכזב מאוד מתפקודם של חלק מחייליו, והוא הציע לפרק את הגדוד ולהקים יחידת קומנדו שבה ישרתו רק החיילים הטובים ביותר.

היחידה, שנודעה בשם "הקומנדו הצרפתי", תפקדה כפלוגה בגדוד 9 של חטיבת הנגב. חייליה היו כוח החלוץ בכיבוש באר שבע, והגיעו בלחימה עיקשת עד למבנה המשטרה. לאחר כניעת החיילים המצרים שהיו שם, הקרב על העיר הסתיים למעשה. לקומנדו היו 4 הרוגים בקרב, אבל הלחימה שלהם לא קיבלה שום הד, ולרבות הימים השתרשה הדעה המוטעית שבאר שבע נכנעה ללא קרב.

image

בסוף דצמבר נשלחה הפלוגה לכבוש את אחד ממשלטי תמילה, באזור צומת משאבי שדה של היום, כחלק ממבצע שנועד לסלק את הצבא המצרי עד לניצנה. הם כבשו את היעד שלהם בלחימה לילית, אך כוח התגבור שהיה אמור להגיע אליהם נתקע בדרך. בבוקר, פתחו המצרים בהתקפת נגד, התחמושת הלכה ואזלה והתקבלה החלטה לסגת. לפלוגה היו 5 הרוגים ומספר רב של פצועים. את ההרוגים השאירו במשלט ואת הפצועים קשה שלא היו כשירים ללכת, הסתירו מתחת לגשרון של מסילת הרכבת התורכית שהיה בסמוך, מתוך כוונה לאסוף אותם כשיכבשו מחדש את היעד.

בדרכם לאחור, פגשו את הכוח שהיה אמור לתגבר אותם, חברו אליו ולאחר קרב קצר נכבש המוצב שוב והחיילים המצרים שנותרו נלקחו בשבי. מיד בתום הקרב, אנשי הקומנדו הצרפתי מיהרו לגשרון על מנת לטפל בחבריהם הפצועים. בהגיעם למחבוא נתגלה להם מחזה נורא – החיילים המצרים שכבשו את המוצב מחדש לאחר נסיגת הכוח הצרפתי, גילו את הפצועים ושחטו אותם. המצרים גם התעללו בגופות החיילים ההרוגים שהושארו במוצב.

לוחמי הקומנדו הצרפתי הנסערים החליטו לנקום בשבויים המצריים שנפלו בידיהם ורוכזו למרגלות המוצב. הם נבלמו בידי מפקדי הגדוד, נאספו ונשלחו להתארגנות מאחור בבאר שבע. מחשש שחיילי הפלוגה יבצעו בכל זאת פעולת נקם, החליטה מפקדת חטיבת הנגב לפרק את היחידה והיא פוזרה.

image

שיר של חיים גורי, על אחד מלוחות ההנצחה במצפור

רוב לוחמי הפלוגה עזבו את הארץ בתום המלחמה, כולל איתן, שמילא תפקידים ציבוריים שונים בצרפת, עד שנהרג בתאונת דרכים ב-1971. אחד הלוחמים שנשארו בארץ הוא מימון פחימה, לימים האלוף גד נבון, הרב הצבאי הראשי.

לזכר הפלוגה הוקמו כמה אתרי הנצחה, אחד מהם נמצא למרגלות האנדרטה של חטיבת הנגב. המצפור ליד היישוב הקהילתי אשלים הוקם בשנת 1995 על הגבעה עליה שכן המוצב אותו כבשו חיילי הקומנדו, ביוזמת אגודת דור הפלמ"ח ובביצוע קק"ל. האנדרטה שוקמה ושופצה לפני כשנה על ידי המועצה האזורית רמת נגב וגופים נוספים.

כיצד מגיעים: מכביש 211 (צומת משאבי שדה-ניצנה) פונים לכיוון מו"פ רמת הנגב הנמצא בין צומת טללים לאשלים, מצפון לכביש, ומיד פונים שמאלה לכביש הישן שמוביל עד למרגלות המצפור. מהחניה, יש שביל מונגש לנכים המוביל אל ראש הגבעה.
ניתן לשלב את הביקור במקום במסלול הטיול מאשלים לדקל (קישור למסלול) או במסלול מאשלים לשבטה (קישור).

תגובות

3 תגובות

1

zohar.ecoarc24

10 באפריל 2022 ב 17:28

כתבה מעניינת על סיפור מרתק - אבל - פרט מוטעה קטן, אשלים אינו קיבוץ אלא ישוב קהילתי.

2

עופר אדר

10 באפריל 2022 ב 18:13

zohar.ecoarc24 כתב/ה:
"

כתבה מעניינת על סיפור מרתק - אבל - פרט מוטעה קטן, אשלים אינו קיבוץ אלא ישוב קהילתי.

צודקת, אבל אני הכרתי את המקום לפני שנים רבות, כשעוד היה שייך לתנועה הקיבוצית...

3

אורח/ת - אלון

22 במאי 2023 ב 10:21

תודה. סיפור מרתק ובלתי ידוע.