שטח 4X4 > מסלולי טיול > שבילים רגליים

האבא של סימון השבילים בישראל

שמו של הלל בירגר, מי שהגה, יזם וביצע את סימון השביל הראשון בא"י בשנת 1947, כמעט ונשכח. אבל בזכות פועלו, ישראל של היום היא אחת המדינות המובילות בעולם בסימון שבילים ובמיפוי שטח

באחד הימים האחרונים של חודש נובמבר 1947, כשבוע לפני ההצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל, טיפסה קבוצה של גברים בשביל העולה למצוק העתקים, מעין פשחה שעל חוף ים המלח אל ראס פשחה – היום תצפית ראש צוקים. לכאורה חבורה רגילה של מטיילים, אך הציוד שנשאו איתם היה מעט יוצא דופן: כלי עבודה, כמה פחי צבע וגם סולם קטן. גם המטרה שלהם היתה יוצאת דופן באותם ימים: לסמן את השביל בו הלכו, למעשה השביל המסומן הראשון בארץ ישראל.

את המשלחת, שכללה סיירים מהפלמ"ח, תלמידים מסמינר הקיבוצים וגם חברים מקיבוץ בית הערבה, הוביל הלל בירגר, מהנדס אזרחי במקצועו, שהתמחה בטופוגרפיה ובניווט, הדריך תחומים אלה בארגון ההגנה ובפלמ"ח וגם כתב כמה ספרים בנושאים הללו. היוזמה לסימון השביל באה לאחר שכמה קבוצות שטיילו במדבר יהודה תעו בדרך והיו מקרים שכמעט הסתיימו באסון.

image

מטיילים במדבר יהודה, שנות ה-40 (אוסף פרטי)

באותן שנים, אחד היעדים הנחשקים לטיילים היה המצדה, והדרך אליו לא היתה פשוטה. כבישים כמובן לא היו, ואפשר היה להגיע לשם משני כיוונים: לרדת רגלית מגב ההר באזור חברון, או להגיע מירושלים לים המלח ולהמשיך רגלית. רק היתה בעיה אחת קטנה: ים המלח באזור עין פשחה באותן שנים הגיע עד למרגלות המצוק ממש ואי אפשר היה ללכת לאורך החוף (ראו בכתבה שבקישור). היה צריך לעלות לראש המצוק, ללכת עליו דרומה ואז לרדת חזרה לכיוון הים ולהמשיך עד המצדה.

את סימון השבילים הכיר בירגר מטיוליו באירופה, וכשהוחלט על סימון השביל הוא בחן שיטות שונות שהיו נהוגות במדינות שונות, ובסופו של דבר נבחרה השיטה שהיתה מקובלת בצ'כיה, עם התאמות קלות. עיקר השיטה – פס צבעוני הנתון בין שני קווים לבנים. בניגוד לנהוג היום, המשלחת צבעה את הסימנים על סלעים גבוהים (לשם כך הובא הסולם), כדי שלא ימחקו על ידי חורשי רע. בכל מקום שהשביל היה ברור, הסימונים נצבעו במרחק גדול יחסית האחד ממשנהו, במקומות בעייתים הסימון היה צפוף יותר. בממוצע, היו שמונה סימונים בכל ק"מ של השביל, שאורכו הכולל היה כשלושה ק"מ. לאחר מלחמת ששת הימים סימון השביל חודש, הוא מתחיל ממש ממול הכניסה לשמורת עין פשחה, וסימונו שחור.

image

סלילת כביש 90, בקטע שבין עין גדי לעין פשחה, תחילת שנות ה-70 (אוסף פרטי)

מלחמת העצמאות קטעה את המשך פרויקט הסימון, אך בסיומה ובמהלך שנות ה-50 סומנו יותר ויותר שבילים במדבר יהודה, במעורבות פעילה של בירגר בשיתוף עם מי שהיה מנהל בי"ס שדה עין גדי, יוסי פלדמן. בתחילת שנות ה-60 יצאה גם המפה הטופוגרפית הראשונה עם סימון השבילים, בהוצאת מחלקת המדידות, לימים המרכז למיפוי ישראל (מפ"י). פלדמן ובירגר היו גם שותפים להוצאת המפה, ואחר כך הקימו את המועצה הציבורית לסימון שבילים, שהפכה ברבות הימים לוועדה לשבילי ישראל.

image

השביל היום

בשנים שעברו מאז סומנו עוד אלפי שבילים בארץ, כשגולת הכותרת שבהם הוא שביל ישראל. פרויקט הסימון נקשר בעיקר עם שמו של אורי דביר, שעמד בראש הוועדה במשך שנים רבות. דביר היה איש רב פעלים וכבודו במקומו מונח, אך זכות הראשונים לנושא הסימון הוא של בירגר, ששמו למרבה הצער די נשכח.

מסלולי טיול במדבר יהודה
המסלול הקלאסי
מסלול הטרילוגיה


תגובות

3 תגובות

1

אורח/ת - המטייל

30 באוקטובר ב 11:08

כבוד להיסטוריה

2

אורח/ת - אוהב שבילים

30 באוקטובר ב 11:09

אכן בישראל יש רשת שבילים מסומנים מכובדת וגם הסימון שבילים ברור מאוד ונותן ביטחון בדרך.

3

אורח/ת - אוהב שבילים

01 בנובמבר ב 07:32

לא הכרתי את ההיסטוריה. תודה.