שטח 4X4

וולוו XC90R - חוטא לעיקר

גרסת איבזור קרבית לרכב הפנאי הגדול של וולוו מוסיפה סטייל אך מחטיא את המטרה

18/05/10

הוא עמד על המדרכה. בצבע כל כך כחול ועמוק שהוא נראה בכלל שחור רוב הזמן. שני לועות פליטה דו-קניים מציצים כקני צלפים מתחת לדיפוזר האוויר של הפגוש האחורי, וחישוקי גלגל בוהקים בהחזר שרק 19 אינצ'ים של סגסוגת יכולים לקרוץ בתאורת הרחוב העמומה של דרך השלום בת''א. הרבה יותר כמו מכונית מחסלים מאשר מאמיקאר סאבאורבני, היה ל-XC90 ''R דיזיין'' את המראה ההוא שיכול להרוג.

החבילה

הפעם הסימול ''R'' לא מתלווה לביצועים מפצחי סקאלה, כנהוג אצל הפרייבטים של וולוו, אלא לחבילת אבזור ודקורציה – בעיקר – ולנגיעה זעירה במכאניקה. כדי שבכל זאת נרגיש משהו שונה. ערכת ה-R דיזיין כוללת מתלים מוקשחים, חישוקי סגסוגת ''19 עם צמיגים נמוכי-חתך, ריפודים ממותגי-R בעלי תפירה שונה, חלקי כרום וכסף במרכב, מפלט רב-קני, תגית זעירה על השבכה הקדמית, גלגל הגה קטן קוטר ועב בשר ורקע כחול ומדהים ללוח המחוונים. כאמור ערכת דקורציה. רכב המבחן שהתגלגל לידינו צויד במנוע 3.2 ל' 6 ציל' טורי (238 כ''ס) שמאוד אהוד אצלנו, אך לטעמי הבחירה ב-8V (315 כ''ס) היה נותן כיסוי הרבה יותר טוב לתווית הקרבית שעל החרטום.
כל השאר נותר אותו ה-XC90 שאהבנו. אפילו יותר מדי אותו XC. חסר איבזור כמו פנסי קסנון, דיבורית BT מקורית, אפילו מצלמת החניה היא מקומית ולא מקורית. הזמן נותן את אותותיו על ה-90 שהוצג לפני שמונה שנים וזכה למעט מאוד עדכונים מאז.
לצד זה נוצר גם דיסוננס תפישתי. שכן ה-XC90 הוא ''מוביל החוגים'' המושלם של הפרברים העשירים אצלנו ובמהותו כלי-רכב משפחתי מאוד נעים. להלביש עליו חליפת איבזור קרבית – מה גם שלא מושלמת – זה לא ממש משכנע.

נסיעה

אפילו שמערכת ההנעה זהה במהותה לזו של 3.2 ל' רגיל לגמרי, התחושה מאחרי ההגה שונה בתכלית. היא הייתה מספיק שונה כדי שאתקשר לוולוו כדי לוודא שאין שינויים במפת ניהול המנוע. הצליל המופק מהמפלט גורם לך לחשוב שהכלי חזק ומאיץ מהר יותר ממה שהוא באמת – ואת זה כל רוכב על 50 סמ''ק רועש יודע – וזה אפילו גורם לך לנהוג מעט יותר אגרסיבי.

העדר הזיגוג הכפול שקיים בגרסת האקזקיוטיב, מחדיר לתא היטב את בריטון מנוע מחזור-אוטו והתחושה היא בהחלט של כלי חזק ואסרטיבי.

גם תא הנהג תומך בקו הספורטיבי עם ריפודי עור מדהימים ברכותם ובאיכות הביצוע שלהם. ממש כיף לגלוש ולהחליק לתוך מושב כזה. גלגל ההגה הקטן והשמנמן מעט כבד יותר (מנוף ביחס למרכז הציר) מגלגל ההגה הגדול מאוד של הוולוו התקני וגם הוא תומך במגע, במראה ובתחושה בקו הספורטיבי כשמול העיניים מרצדת מחט הסל''ד על הקו האדום. ה-R מאוד דוחף אותך שתסע מהר, תאתגר את עצמך בעוד קמ''שים לתוך הפניה המוכרת, להעז ולהרפות כדי לתת לשלדה לעבוד. ואתם יודעים מה? זה עובד יפה. וזה יפה בעיקר בזכות התכונות הטובות מבית של ה-XC90. חלוקת המשקל המאוזנת, התגובה הנכונה להעברות משקל, איזון וריסון המתלים.

בעולם הרכב אין ארוחות חינם. את זה יודע כל מי שאין לו מתלי-אוויר. המחיר שתשלמו על הקשחת המתלים והצמיגים הגדולים יהיה בנוחות. וזה תשלום יקר מכיוון שה-XC90 הוא אחד מרכבי הפנאי הכי נוחים ונעימים שיש. ה-R יהיה מוצק ונהדר על כביש בינעירוני סלול-היטב. בתוך העיר או בכבישים משניים משובשים הוא נוקשה מדי ומעביר המון מפני הדרך פנימה וזה פוגע בהרמוניה ובזרימה. בנוסף, גם יכולת השטח הסבירה-פלוס של ה-90 נכנסת לסעיף ''בעירבון מוגבל'' בשל רגישותם של הגלגלים הגדולים לנקרים, צביטות ופיצוח סגסוגת.

ס''ד

לא ממש. זה לא בדיוק מסתדר לי. גרסת ''שופוני'' למכונית שבמהותה אינה כזו? ההצדקה היחידה לערכה הזו, לטעמי, היא הארכת חיי מוצר שהגיע לשיפוע הקדמי של מחזור החיים שלו. וזה לא שה-XC90 אינו טוב, להיפך, הוא אחד מכלי הרכב החביבים יותר על חברי מערכת רבים. אלא שה-R ''בא לא טוב'' ומחליש את נקודות החוזקה של הדגם.

קשה לי להאמין שהוא יהפוך לתחליף לגיטימי בקרב בעלי 5X מעושני שמשות.

בהקשר הזה דווקא גרסת האקזקיוטיב נראית לנו נכונה יותר ובונה חבילה עשירה מאוד על הגנים הטבעיים של הדגם, במחיר של וויתור על מפלט רב-קנים.