שטח 4X4 > יומני מסע בארץ > טיולים ומסעות בארץ

נחל כמריר - מסלול הרוביקון הישראלי

יניב גולן העמיס את הרוביקון ג'יפ שלו בחלפים, כלי עבודה, ציוד גרירה וחילוץ, הרבה אוכל, ציוד שינה, בני משפחה ויצא יחד עם חבורת ג'יפאים לטפס את נחל כמריר - במסלול הקשה והאתגרי ביותר בישראל.

יוצאים לדרך

יצאנו שישה מבוגרים, חמישה ילדים וארבע רכבים, לקחנו חלקי חילוף רבים, (דרייבשפט, תיבת הגה, ציריות, מוטות הגה, תפוחים), גנרטור לחשמל, רתכת לתיקונים ועוד מיני כלים טובים. הצטיידנו בציוד מחנאות לשהייה ארוכה, הודענו למשפחות, לחברים ולעובדים שלנו שיש מצב שנתעכב ולא נחזור למשך מספר ימים טובים...

יצאנו בחמישי בלילה חדורי מוטיבציה למסע אל הלא נודע (לא ידוע על משהו שטיפס בערוץ הנחל לפניינו), אבל המטרה ברורה: לסיים את המסלול ויהיה מה!

הגעה אל הציר

לאחר דחיות מרובות נפגשנו בערד לאחר יום שלם של הכנות ועבודה על הג'יפים - מתרגשים כמו ילדים קטנים לקראת המשימה הקשה.

בדיקה אחרונה לרשימת הציוד, מוודאים שדבר לא נשכח ושכול הציוד וכלי הרכב תקינים ויוצאים לעבר הציר.

יצאנו לדרך בכביש 31 מערד לכיוון ים המלח. ימינה בצומת חתרתורים לכביש 258. בירידות, על הכביש, חשבתי לעצמי: האם נסיים את המסלול? ואם כן מתי? ומה יקרה לנו בדרך? מה בכלל יש בעומק הנחל? והאם נחל כמריר עביר לכלי רכב?

בפעם האחרונה שהייתי שם שברתי ציריה כרומולית, תיבת הגה ובולם ויצאנו מהשטח רק ביום שלמחרת. וגם זאת רק לאחר שאחי נסע לתל אביב והביא לנו לעומק השטח את החלקים הדרושים מקובי ניסים המדהים. הקבוצה של אמנון כריספי ואופיר אדרי, שהייתה אמורה להצטרף אלינו הפעם ולא הספיקה להגיע בזמן, חזרה גם שבורה ומפורקת מהניסיון הראשון שלהם לכבוש את נחל כמריר. כך שהמחשבות והחששות כולם מתוך הניסיון!

כמי שמורגלים לצאת לטיולי לילה אתגריים בימי חמישי, היה בנו את הרצון להיכנס לציר הטיפוס מה שיותר מהר. הפעם, לא התפתינו! והשתדלנו להתאפק ולנהוג ללא טעויות! בשעת לילה מאוחרת הגענו לכניסה לציר של נחל כמריר, נחמני דאג להאכיל את הילדים, ואנחנו דאגנו להקים את המאהל ולהתכונן לשהיית לילה לקראת היום הקשה והמרגש של מחר.

המכשול הראשון

קמנו עם עלות השחר, נראה שההתרגשות לא אפשרה לנו לישון הרבה. מיד עם הכניסה לציר מגיע המכשול הראשון - מפל שמידי פעם מתמלא בחול מהזרימה של הנחל ואז קל לעבור אותו, אך לפעמים כשזרימת השיטפונות חזקה, המים חופרים בגב, סוחפים את החוף החוצה אז הבור והמפל כמעט בלתי עבירים.

השיטפון שהיה לפני כחודש חפר את המפל והפך אותו לבעייתי. לא התמהמהנו הרבה, ארגנו משחק כדור רגל לילדים, באסל מיד שלף רצועה שהייתה כלי עבודה חשוב ביותר לאורך כל המסלול, שלפתי כננת, ופשוט התחלנו לעבוד. משכנו סלעים שהיו מפוזרים לאורך הנחל, מלאנו את הבור שנוצר באבנים גדולות, צלחנו את הבור וטפסנו את המפל.

כשלושים מטרים לאחר המפל, הגעתי אל כתם השמן שלי, מהפעם שעברה בה הייתי בנחל... הכתם היה תזכורת טובה להמשך הדרך ולמשימה לאורך הדרך. הפעם: לא עושים טעויות, לא מתחכמים, כי המטרה היא לסיים את המסלול ויהיה מה!

דרוש רכב שטח קשוח

מהרגע שבוא עוברים את המפל הראשון, תוואי הדרך משתנה מהקצה אל הקצה. עד למפל הזה כל רכב שטח מוגבה עם נעילה אחת יכול להגיע. מכאן ואילך, חייבים להיות ''נעולים'' כפול, מחוזקים ומשופרים מהקצה לקצה. אחרת, לך תדע מתי תצא...

נרגשים ממסלול ומקטעי העבירות שלפנינו משכנו עד לשעה אחת עשרה ללא ארוחת בוקר. נראה היה כי ללא הדאגה לילדים לא היינו עוצרים כלל. יכולנו להמשיך ולנסוע רק על מים ואדרנלין. כשסיימנו את ארוחת הבוקר הגיעה אלינו ''חבורת הזבל'' שגם ניסתה ביום הזה לכבוש את המסלול. ישבנו איתם כעשר דקות נוספות ויצאנו להמשך הדרך במהרה. התחרות הספורטיבית שהייתה בין שתי הקבוצות, ללא ספק הוסיפה לתחושת המתח וההתרגשות.

המשכנו בטיפוס בערוץ, נהנים ממזג האוויר המדהים שהיה, והגענו אל המכשול השני שהצריך עבודות בניה - היה זה מעבר צר שמצד אחד יש קיר ומהצד השני מדרגה, ובאמצע בור בעומק מטר מלא במים.

מיד שלפתי כננת, באסל הוציא את הרצועה, והחברה נרתמו למשימה. משכנו סלעים מאוד מאוד גדולים מהנחל ולאחר שעה של עבודה מלאנו את הבור וצלחנו אותו הלאה.

כמו רוביקון רק בישראל

המשכנו במסלול, עברנו מעברים מדהימים כמו שרואים במואב או במסלול הרוביקון האגדי והגענו אל המכשול השלישי הרציני - מדובר בעליה בגובה שני מטרים לערך, שלאחריה יש שיפוע צד שמוביל לבור שלא נעים להתהפך לתוכו. אט אט - אחד אחד חצינו את המכשול, כשחשוב לציין כי מהמכשול הזה כבר אין דרך חזרה!

אפשר לטפס אותו, אבל לפנות אחורה פשוט מסוכן וכמעט בלתי אפשרי - שכן בירידה מחליקים על הסלע, לנהג אין שליטה מלאה על הרכב והדרך היחידה לרדת למטה היא באמצעות עיגון של כננת מאחור. וגם אם נניח שכלי הרכב הראשונים מצליחים לרדת בסיוע של הרכב שאחריהם, איך לעזאזל ירד הרכב האחרון?

בזמן שעלינו את המדרגה, ''חבורת הזבל'' שלחה ארבעה נציגים (כמו המרגלים בסיפור כיבוש הארץ - ע.א.) לבדוק את המשך המסלול. לאחר כשעה שני הנציגים הראשונים חזרו ואמרו שהמסלול בלתי עביר (הוציאו דיבת הנחל - ע.א.). גם שני הסיירים האחרים, חזרו ובפיהם הבשורה הרעה כי המסלול בלתי עביר! הסיירים של ''חבורת הזבל'' פנו לחפש מסלול יציאה חלופי ואנו איחלו להם (ולנו) בהצלחה...

סיור רגלי בערוץ

מיד לאחר שעברנו את המדרגה הזו ''עשינו חושבים''. בדיעבד, היינו צריכים לעשות את החושבים הזה רגע לפני שטיפסנו את המדרגה. אבל, היינו כל כך נחושים שלא עצרנו לחשוב לרגע - פשוט התקדמנו מכוח ההתלהבות (כמו זרעון שמחפש את הביצית - נראה שהכוח הזה הוא המניע את המין האנושי).

התכנסנו בנקודה מוצלת, השעה הייתה שלוש אחר הצהריים. החלטנו שצח ונחמני ימשיכו רגלית לבדוק בעצמם את המשך המסלול, זידן ואיתמר ישמרו על הילדים ובאסל ואני נסרוק את ערוץ הנחל הסמוך, זה שמוביל אל ''אמבטיית כמריר''.

לקחנו מפה, ויצאנו לסיור רגלי. ניווטנו בצורה מסודרת מהערוץ המערבי ביותר אל המזרחי. עברנו שלשה ערוצים ושלושתם היו בלתי עבירים. הגענו אל הערוץ הרביעי, היה נדמה שראינו עקבות של רכבים על הסלעים, והייתה לי התחושה שחברי טומי היה כבר בערוץ - שכן הוא מרבה לטייל באזור, מכאן הייתי אופטימי. הגענו כשבעים מטרים מרחק אווירי מסימון שבילים אדום של סכיני דימונה והאופטימיות הלכה והתגברה כשלפתע נגלה לעיני מפל בגובה של כעשרים מטרים! באותו הרגע הבנתי שאנחנו בבעיה!!.

קשה בערוץ!

חזרנו כלעומת שבאנו - לאחר כשעה וחצי של הליכה וסיור, עייפים ומאוכזבים. בכל זאת קיוינו שצח ונחמני יחזרו עם בשורות טובות יותר מהערוץ המרכזי, זה שהוגדר כלא עביר בעליל.

השעה כבר הייתה רבע לחמש ובאסל כבר החל לתכנן את הירידה חזרה. אני המלצתי שנמתין לצח ונחמני ושנקים את המאהל ושנצא לדרך חזרה על עקבותינו רק בבוקר, ברוגע ולאחר מנוחת לילה. נשכבתי על הסלעים מותש מהמאמץ ומהמתח הנפשי ותוך שניה נרדמתי לחצי שעה.

בחמש ועשרים צח ונחמני חזרו. כשראיתי אותם, קיוויתי שיהיו בפיהם חדשות טובות, אבל אני חייב להודות שכבר לא הייתי אופטימי. יתרה מזאת, אני חייב להודות שלא סמכתי על שיקול הדעת של ''צמד הרעים'' - שלא לחינם זכו בכינוי: ''שמשון ויובב''. לאחר שהם ספרו לנו על המשך המסלול כפי שראו,  ביצעתי תחקיר מעמיק לגבי כל מכשול ומכשול לאורך הדרך המתוכננת.

''שמשון ויובב'' הודיעו שנשארו ארבעה מכשולים משמעותיים - כולם קשים יותר מאלו שעברנו עד כה. אותי עניינה בעיקר רמת הסיכון של המכשולים, ולא רמת הקושי, כי בכל זאת - אנחנו כאן עם הילדים. למרות שהילדים נמצאים מחוץ לרכבים בזמן שאנחנו מטפסים את המכשולים, עדיין זה לא רעיון חכם במיוחד להיתקע בלב השטח השומם עם הילדים. 

המכשול האמיתי

המכשול הראשון היה מדרגה כפולה בגובה של כשני מטרים וחצי. כשלאחר הקיר הראשון ישנו בור בעומק של שני מטר ומיד לאחריו סלע בגובה של כשלושה מטרים. החברה אמרו שבעבודה קשה נמלא את הבור ונצלח את המדרגה. 

כששאלתי איפה הבעיה? החברה אמרו שיש שני מכשולים בעייתיים. הראשון הוא המפל, והשני הוא שיפוע צד רציני ביותר. הם הסבירו לנו כי בכדי לכבוש את המפל יש לאגף את המפל משמאל ובעצם לעלות את צלע ההר, ושזה החלק הטוב כי מיד עם סיום העלייה, יש לבצע פניה של תשעים מעלות ימינה במעבר שמספיק בדיוק לרכב אחד, תוך כדי קבלת שיפוע צד... ושמיד לאחר ההתיישרות ישנו מעבר צר מאוד עם שיפוע צד חזק ביותר - כשמצד ימין נמצא המפל. ואם לא די כי אז באמצע ''הדרך'' יש בור של כמטר שצריך למלא אותו באבנים בכדי שיהיה אפשר לעבור הלאה...

יש לקבל החלטה!

שני המכשולים הללו הטרידו אותי מאוד. שכן, גלומה בהם סכנה ברורה ומוחשית. שאלתי את צח ואת נחמני האם הם חושבים שאנחנו מסוגלים לסיים את המסלול? ללא קשר לזמן שייקח לנו להכשיר אותו למעבר? שניהם ענו ביחד כן! ושאם אנחנו רוצים לסיים עלינו להמשיך מיד במסלול על מנת שנוכל להתמקם מתחת למדרגה הכפולה כדי לעבוד ולהכשיר אותה למעבר.

ברגע הזה שררה דממה! אלו מסוג הרגעים שאזכור לכל החיים. האם אנחנו עושים ''אחורה פנה'' וחוזרים למטה? או האם אנחנו ממשיכים ומנסים לטפס מעלה?

הסתכלתי על צח ונחמני בעיניים ושאלתי שוב, ''מה אתם אומרים? ממשיכים או חוזרים? וקחו בחשבון שאנחנו עם ילדים...'' הם ענו ממשיכים! אני לא יודע מה זה היה, אבל משהו בעיניים שלהם שידר ביטחון והם נתנו את התחושה - אנחנו אכן מסוגלים!!!

החלטנו להמשיך במסלול, נכנסנו לג'יפים והמשכנו בנסיעה עוד כשעה לעבר המדרגה הכפולה.

כשהגענו אליה חשבתי לעצמי, אם זה המכשול הקל מבין הארבעה שמצפים לנו - אני לא רוצה לחשוב מה יש בהמשך...

מתכוננים לעוד לילה בשטח

השעה הייתה כבר שש וחצי בערב, צח הדליק את המנגל והכין נקניקיות לילדים ואני ונחמני עמדנו צמוד אחד לשני עם שני הרכבים, באסל הוציא את הרצועה וזידן ואיתמר החלו לקשור את הסלעים. נאלצנו להשתמש בשתי כננות כיוון שהסלעים היו ממש גדולים והשטח היה חולי וכלי הרכב החליקו קדימה.

החברה עבדו ללא הפסקה, בנמרצות מדהימה שקשה לתאר, לאחר כשעה עם רדת החשכה ביקשתי מהחברה לעצור את העבודות מטעמי בטיחות ושנמשיך בבוקר. עצרנו הכול והקמנו את המאהל ללילה.

עברו שעתיים, ולפתע שמענו קולות הליכה, שפשפתי את עיני היטב כי מולנו עמד אופיר אדרי שהיה אמור לצאת אתנו אבל לא הספיק להצטרף בלילה שלפני.

אופיר היה בצוות השני שניסה בפעם הקודמת לכבוש את המסלול גם הם סיימו אז ללא הצלחה. אופיר סיפר שהם נמצאים כשעה וחצי הליכה מאתנו, וכי פגש את ''חבורת הזבל'' בדרכם חזרה למטה כשהם מדווחים שאנחנו המשכנו במסלול מעלה.

מעולם לא ראיתי את אופיר כל כך שמח ונלהב, הוא לא חדל מלשבח את העבודות שעשינו לאורך הדרך ואת המסלול האתגרי. הוא שאל האם אנחנו יודעים מה מחכה לנו בהמשך? ואני לקחתי אותו למדרגה הכפולה. פניו הלבינו ומיד הוא אמר: ''זה לא עביר'' ואני עניתי: ''עד שתגיעו בבוקר המדרגה תהיה עבירה.....''. לבינתיים הצטרף אלינו גם אמנון כריספי מהצוות של אופיר שהיה מודאג מהיעלמותו של אופיר ויצא לחפשו.

היו אלה רגעים קסומים, כאלו שלא ניתן לשחזר - אלא במשימה מיוחדת כזו של כיבוש הלא נודע. פטפטנו כחצי שעה והם חזרו בחזרה, להקים את המחנה שלהם ואנחנו עלינו לישון ולאגור כוחות ליום הקשה שצפוי לנו מחר.

שבת בבוקר... בעבודת צוות

קמנו עם עלות השחר, זידן הכין קפה משובח, קיפלנו את המאהל ומיד התחלנו בעבודות הבנייה של המדרגה. לקח לנו בערך שלוש שעות של משיכת סלעים מהנחל אל הבור עד שהגענו למצב בו היה ניתן לצלוח את המדרגה. אחד אחד בזהירות עברנו את המדרגה, והמשכנו הלאה אל שני המכשולים המסוכנים שבהמשך.

לאחר כשעה של זחילת סלעים נגלה לעינינו המפל. מיד הבנתי היכן צח ונחמני רוצים שנעבור. שאלתי את צח, ''האם זה המכשול הבעייתי?'' והוא ענה שכן, תוך כדי שהוא מחייך את החיוך האופייני לו. שוב התחלקנו לשתי קבוצות, נחמני ואני הכנו ארוחת בוקר מאוחרת, האכלנו את הילדים שהיו כבר רעבים ודאגנו לשאר החברים שדאגו להכשיר את העלייה. 

צליחת המפל והשיפוע צד המסוכן

בזמן שפרקתי את הציוד מהרכב הבטתי אל המפל - באותו הרגע הבנתי שאנחנו נצליח לסיים את המסלול! כול שעלנו לעשות - הוא לשמור על אותו הקו שהנחה אותנו לאורך כל המסלול - לנהוג במתינות ולא לעשות שטויות!

בדמיון שלי תכננתי היכן אני שם כל גלגל. ההתרגשות הייתה בשיאה - כמו לפני הסתערות במארב. סיימנו את ארוחת הבוקר, קיפלנו את הציוד, העברנו את הילדים אל מקום מוצל מעבר למפל, ונכנסתי לג'יפ.

החברה התעקשו שאחבר כננת על מנת שלא תהיינה טעויות לאורך הטיפוס ולמורת רוחי שלפתי את הכבל... התיישרתי מול העלייה שמתחילה עם מדרגה בגובה של כמטר וחצי, הג'יפ כבר כמעט ועלה, משכתי משיכה קטנה בכננת ועליתי את העלייה.

באותו הרגע ביקשתי מבאסל שישחרר לי את הכננת, הוא ניסה לשכנע אותי לוותר אבל הייתי נחוש בדעתי. הכננת שוחררה והמתח היה בשיאו,

ה''אטלס'' היה משולב על LOW LOW LOW  עם ייחס העברה של 1:11.7. התחלתי ''לזחול'' אט אט, והג'יפ החל לעלות ס''מ אחר ס''מ. דממה שררה ופרט לרעש שעשו הצמיגים על הסלעים קול לא נשמע! הג'יפ המשיך לטפס וסיימתי את העלייה!!

עכשיו, כל שנותר הוא לסובב את הרכב תשעים מעלות ימינה ולהתמקם כך שהחברה יוכלו להיקשר אלי ולעלות. העליתי את הגלגל הקדמי שמאלי על הקיר תוך סיבוב מלא של הרכב ימינה והמשכתי לטפס. באסל החל לצעוק משמחה כשהבין שסיימתי את הסיבוב, ויכולתי לנשום לרווחה.

צח החל לעלות אחריי, טיפס את המדרגה הגבוהה בלי כננת ועצר, באסל הורה לו לפתוח כננת וחיבר אותה אלי. צח המשיך לטפס, הוא עלה עוד שני מטרים ולרגע החליק לאחור, הרגשתי משיכה עזה של הרכב וברגע הזה הייתי בטוח שאני מתהפך, היה זה הרגע המפחיד ביותר במהלך המסלול, ואחד המפחידים שחוויתי מימיי. צח סיים את העלייה וגם את הסיבוב, התקדמתי קדימה ארבעה מטרים כשהוא נשאר מחובר אלי.

נחמני דילג את המדרגה הגבוהה והתחבר אל צח. נחמני עלה במהרה, התקדמתי עוד ארבעה מטרים בדיוק לפני השיפוע צד במפל, ירדתי מהג'יפ וצח עלה עם הג'יפ של באסל שהיה תשוש מידי מהמאמץ הפיזי ומהמתח שליווה את המטפסים. 

המכשול האחרון - הוא גם הקשה והמסוכן ביותר

הבטתי במעבר הצר עם השיפוע צד - כשאני יודע שזהו המכשול המסוכן האחרון, עברנו אותו ובעצם סיימנו את המסלול.

תכננתי לעלות עם הגלגלים השמאליים על צלע ההר ולקבל שיפוע עוד יותר חזק, אבל העיקר שלא לעלות על האבנים שהחברה בנו בתוך הבור. ביקשתי מצח שייצמד להר ויעגן אותי עם הכננת בצד השמאלי של הג'יפ, שילבתי ב''אטלס'' שוב למצב זחילה, ביקשתי מהחברה שיבואו לעמוד לי על המדרגה השמאלית, והתחלתי לזחול את המכשול האחרון.

איתמר רצה לבוא לעזור, אבל ביקשתי ממנו שיישאר לצלם. התקדמתי אט אט. מידי חצי מטר, באסל ירד מהגי'פ לבדוק מה מצבי, תוך כדי שהוא חושב מה עושים, אני שומע אותו מתפלל בערבית...

באסל חזר למדרגה השמאלית והמשכתי להתקדם אט אט תוך שאיתמר מדווח לנו מה מצבינו בייחס לבור: ''עברת את הבור עם הגלגל הקדמי ימני, אתה מתקרב עם האחורי''. באסל צעק ''שחרר נעילה קדמית ותתחיל לשבור ימינה בחוזקה''. איתמר צעק ''אתה מעל האבנים'' ואני המשכתי להתקדם, ''עברת את הבור הוא צעק'' ואני התחלתי לצעוק משמחה תוך כדי שאני צופר בחוזקה עם הכריזה.

צמרמורות השלטתו על גופי והרגשתי תחושת סיפוק אדירה. בזמן שהסתובבתי לעבר השיפוע על מנת לעגון את צח מלפנים, המשוגע הזה עם החיוך הערמומי על הפנים פשוט החל לנסוע לעבר המכשול. באסל שראה שצח כבר מעל לבור ברח מהפחד והחל לצעוק לו ''סע סע כוס עמאקקקקקקק''... אני ברחתי מהר לאחור כיוון שהבנתי שאם הוא מרגיש שהוא מחליק הוא פשוט מדביק את הדוושה, ותוך שלוש שניות צח עבר את הבור, ונחמני צעק לו ''אתה חולה נפש, אתה משוגעעעעעעעע!!!!!!''.

אחרי התקף הלב שבאסל ונחמני קיבלו בגלל צח, הם פשוט לא היו מסוגלים לעלות לג'יפים ולעבור את השיפוע צד, אז לצח לא נותרה ברירה והוא העביר גם להם את הג'יפים אחד - אחד. 

הראשונים שמצליחים לכבוש את הכמריר

לאחר שארבעת הרכבים עברו את השיפוע צד, יצאנו לעבר המכשול האחרון. הכשרנו אותו למעבר בקלילות ועלינו אותו עם אבטחה של כננת בכדי שלא סיכונים מיותרים במכשול האחרון.

באסל עלה על צלע הר שממול למכשול ותלה את הרצועה למזכרת. תחושת האופוריה השתלטה על כולנו, היינו שיכורים ולא מאלכוהול אל משמחה טהורה.

תחושת המתח שליוותה אותנו בשבוע שלפני היציאה ובפרט ביומיים האחרונים, פשוט התמוגגה והפכה לאושר טהור. אין ספק כי העובדה ש''חבורת הזבל'' ישבה לנו על הזנב ועשתה אחורה פנה גם תרמה את חלקה לתחושה המדהימה שחשנו כולנו עם צליחת המסלול ועצם העובדה שאנו הראשונים שמצליחים לכבוש את הכמריר.
 

המעז מנצח!

היום, שבועיים אחרי, אני יכול לומר כי מה שאפשר לנו לעשות את הבלתי אפשרי הייתה הרוח של הקבוצה. אני חייב להודות שלולא, ההקרבה של איתמר וזידן, העבודה הקשה של באסל שפשוט הוציא את הנשמה, והנחישות של צח ואייל לא היינו מסיימים את המסלול, ולכן הקרדיט כולו להם.

ג'יפאי אחר שעבר את המסלול בשבת האחרונה אמר שפתחנו ציר מדהים, בעזרת תעוזה ויצירתיות נדירים, ואני מוסיף גם בעזרת עבודת צוות מדהימה, ועל זה נאמר: המעז מנצח!!!

עשיתי הרבה דברים מטורפים בחיים, אבל אף אחד מהם לא גרם לי לתחושת סיפוק כזו מדהימה כמו כיבוש המסלול הזה. וכמי שהיה בחבורה הראשונה שכבשה אותו, הרשינו לעצמנו לקרוא לו: נתיב הרוביקון הישראלי!!!

תמונת הניצחון!

תמונת הניצחון!תמונת הניצחון!

תגובות

35 תגובות

1

Ogash Ofer

25 באפריל 2014 ב 06:31

המעז - מנצח!! מרשים מאוד!

כל הכבוד על היוזמה, הנחישות, עבודת הצוות והמקצועיות.
זה מאוד מרגש לפתוח ציר חדש (וזו תחשה שאני מכיר היטב מהמסעות בעולם) אבל ציר עבירות חדש בארץ - זה בהחלט מיוחד ומרגש.
נהניתי מכל רגע בקריאת הכתבה.

2

אורח/ת

25 באפריל 2014 ב 07:25

כל הכבוד

דבר ראשון כל הכבוד כתבה מעניינת כייף לקרוא אהבתי את הדימוים במיוחד את שמשון ויובב. revadim

3

אורח/ת

25 באפריל 2014 ב 08:08

כתבה יפה

וכול הכבוד על האומץ והנחישות

4

ES

25 באפריל 2014 ב 08:12

תעלו TWL

שגם נוכל לבדוק את העניין :-)

5

רועי רז

25 באפריל 2014 ב 10:27

מדהים וכתוב יפה. כל הכבוד

6

אורח/ת

25 באפריל 2014 ב 16:05

כל כבוד לחברים של גולן

חברים יקרים - כל הכבוד. מסלול מדהים ויפה. רק נשמור על נופי בראשית של ארצנו. סלמת ובריאות לכולם. חיים

7

motyale

25 באפריל 2014 ב 16:29

כתבה מאלפת

יניב, כתבה מאלפת התחלתי לקרא והיא אפשר להפסיק באמצע הצלחתה להעביר לי את כל האנדרנלין שספגתם שם כתיבה מדהימה! כל הכבוד חבל שאין לי רוביקון כדי לעבור את החוויה

8

יניב גולן

26 באפריל 2014 ב 23:07

תודה לכולם על הפירגון

תודה לכולם על הפירגון, מעריך מאוד את המחמאות, היה מרגש לעבור את המסלול, ותענוג צרוף לכתוב את הכתבה, בהמשך נעלה קובץ של המסלול.

9

ogross

27 באפריל 2014 ב 20:53

תמונות יפות מאד

ישר כח

10

Ogash Ofer

29 באפריל 2014 ב 08:22

תעלו TWL

ES כתב/ה:
"שגם נוכל לבדוק את העניין :-)"
בקרוב נפרסם את מסלול הטיול המסודר עם קובץ TWL

11

גיא ראובני

30 באפריל 2014 ב 09:24

כל הכבוד, אבל-

קצת מפריע לי שבשביל אתגרי עבירות, מענגים וקשים ככל שיהיו, אתם מרשים לעצמכם לשנות את תוואי הנחל, ולנסוע לא בשבילים.

12

Ogash Ofer

02 במאי 2014 ב 06:47

מי אמר TWL ולא קיבל?


להלן קישור למסלול של נחל כמריר בקובץ TWL עם הנחיות בטיחות מקדימות:

מסלול הרוביקון הישראלי

13

Ogash Ofer

02 במאי 2014 ב 06:53

כל הכבוד, אבל-

גיא ראובני כתב/ה:
"קצת מפריע לי שבשביל אתגרי עבירות, מענגים וקשים ככל שיהיו, אתם מרשים לעצמכם לשנות את תוואי הנחל, ולנסוע לא בשבילים."
השטח המדובר אינו שמורת טבע ולכן אפשר לנסוע בו בכול מקום, גם שלא בשבילים - וזו הרי מהות החוויה כאן! ובכל מקרה המסלול עובר בתוך הנחל כך שהשיטפון הבא ימחק כל זכר למסלול ואת הסימנים של הסיפור הנוכחי.

14

אורח/ת

03 במאי 2014 ב 08:10

כל הכבוד

הכתבה מעניינת ומרתקת. בעיקר כבש את לבי רוח הצוות שהיה תנאי הכרחי להצליח במשימה כל כך קשה. כל הכבוד לכם !!!!

15

סיגל אדלשטיין

04 במאי 2014 ב 15:35

"עלק" מסלול ג'יפים

סגרו לכם את חופי הרחצה כדי שלא תדרסו תיירות אז עברתם לדריסת בתי גידול של בעלי חיים? בושה וחרפה!
יצרתם תקדים, ומה שיקרה עכשיו זה כאוס אחד גדול! ג'יפאים עם פטישונים לאן הגענו...

16

Ogash Ofer

05 במאי 2014 ב 05:54

"עלק" מסלול ג'יפים

סיגל יקירתי, אני הייתי מסתכל על המסלול מזווית אחרת של הג'יפאות - אלו שמחפשים אתגרי עבירות. ובטח לא בצורה קיצונית כמוך! ראשית בחופים אסור לנסוע, זה החוק ויש לכבדו! (למרות שכבר כתבתי בעבר שלא יזיק שיהיו כמה חופים שיהיו מאושרים לנסיעה - כך שהאיזון יהיה שונה ולא קיצוני ואוסר לגמרי). לגבי כמריר - זה אזור מותר לנסיעה! ויפה להם לג'יפאים שהצליחו לטפס מעלה!! הם לא הורסים את הטבע יותר ממך - בזמן כשאת מרימה אבנים (זה בית גידול) לצד הדרך על מנת לבנות מדרגה או למלא בור על שביל מסומן. והם לא הורסים את הטבע יותר ממך - בזמן כשאת מעלה אבק לבן בנסיעה על שביל כבוש . אבק שהורג את הצמחייה שלצד הצד. דיון ארוך יותר בנושא התפתח בשרשור של מסלול הטיול - קישור.

17

סיגל אדלשטיין

05 במאי 2014 ב 09:59

יומן מסע: נחל כמריר - מסלול הרוביקון הישראלי


מה אומר ומה אגיד,אוגש כל מילה שלך בסלע!!!

כתבתי תגובה יותר מפורטת אך לא הצלחתי להעלותה,מוזר.

18

סיגל אדלשטיין

05 במאי 2014 ב 11:33

יומן מסע: נחל כמריר - מסלול הרוביקון הישראלי

אולי הפעם ניסיון שני עופר יקירי! מי החליט שנחל כמריר הינו איזור מותר לנסיעה?נכון שהמקום אינו שמורת טבע אבל הכלל הוא שיש לנסוע בשבילים קיימים בכדי לא הגדיל את הנזק לטבע! נחל כמריר אינו שביל קיים למעשה אינו שביל כלל! הוא ערוץ נחל ולערוצים חשיבות גדולה מבחינת שימור מגוון הצומח והחי.אכן נסיעות בשבילים קיימים שלי ושל אחרים מעלים אבק המזיק אך הינם רע הכרחי בכדי לאזן בין ערכי הטבע והצורך שלנו להגיע ולחוות אותם. ג'יפאות הורסת ערכי טבע מספיק לא צריך להוסיף לכך עבודות עם פטישים ואיזמילים )

19

אורח/ת

07 במאי 2014 ב 09:07

סיגל היקרה

סיגל היקרה, ההשוואה בינינו לבין כאלה "שדורסים תיירות בחוף הים" היא הרבה מעבר למקוממת. למען הסר הספק, שלא יהיו לך טעויות, אני אוהב את הטבע לא פחות מימך או כל שוחר טבע אחר. זה שאני אוהב אתגרים והעובדה שאני משלב את האתגר הזה עם הג'יפאות לא הופכת אותי לבן אדם פחות טוב מימך או מכל שוחר טבע אחר.
סוגיית החופים אותה ציינת היא הדוגמה הטובה ביותר להמחשת המצוקה אליה נקלעו הג'יפאים במדינה, העובדה כי הרשויות לא מצאו לנכון להקצות ולו חלקה אחת לרווחת קהל הג'יפאים היא זו הגורמת לאחרים לצפצף על החוק ולעשות כרצונם. אילו היינו חיים במדינה מתוקנת, הרשויות היו הופכות את הנחל הזה למסלול יעודי לג'יפאים שאוהבים אתגר, וגם היו גובות תשלום בעבור כל ג'יפ שנכנס, כמו בכל מקום אחר בעולם המערבי!!!
בכסף שהיה מתקבל היה אפשר לעשות שימוש בין אם זה לשיקום החי והצומח בארצנו או לכל מטרה אחרת, וכך גם בדיוק בחופים המיועדים לג'יפים...
אבל למה שיעשו כן? יותר קל לומר שהכל אסור, ולהפוך כל ג'יפאי שרוצה ללכת לים לעברין בעל כורחו, בדוק כמו עם מכמונות המהירות שנפרסו ברחבי הכבישים בארץ, יותר קל לקנוס אנשים, מאשר למצוא פתרונות אמיתיים לבעיות, וזה באמת צודק...
לטעמי, חייב להיות איזון בין המותר לאדם, לחי ולצומח. כל עוד לא יהיה איזון כזה מוגדר על ידי הרשויות, הג'יפאים ימשיכו לדרוס תיירות בחופים בזמן שהם בורחים מהפקחים... וכדאי שתחשבי רגע על מה שכתבתי לפני שאת עונה באינסטינקט...

20

עדי וייזל

07 במאי 2014 ב 12:29

סיגל היקרה

סיגל אני מבין את הטענות שלך אבל הם מופנות לאדם ולגוף הלא נכון. רשות הטבע והגנים ( רטג ) ועוד לפניו רשות שמורות הטבע - קבעו כי במקומות מסויימים שלגביהם הוחלט כי יש לשמר את החי/צומח וכד' - המקום יוכרז כשמורה. החוקים לגבי נסיעה בשטחי שמורה מוגדרים בצורה שאינה ניתנת לדו משמעות ואם את מאוד רוצה את מוזמנת לקרוא את תקנות שמורות הטבע . ואם לא אז בקיצור - מקום שהוכרז כשמורה! שזה באזורים בהם ראתה לנכון הרשות לשמר את החי והצומח -  חל איסור מוחלט לנסוע בו בשעות הלילה, בשמורות בהם יש שטח אש, חל איסור לנסוע ללא תיאום מראש, וחל איסור מוחלט לנוע בשבילים שאינם שבילים מסומנים . אני חייב לומר לך כי הגוף הגדול ביותר שלא עומד בתנאי החוק הוא צהל - לא ראיתי אותך מתקוממת כנגד צהל - אלא אם כן עשית זאת ואשמח מאוד לראות פנייתך לצהל. צהל, לא אחת נוסע בשטחי שמורה בשבילים שאינם מסומנים ואם אני אעז לנסוע שם אני אקבל קנס גדול. לעינייננו - את מתארת לעצמך כי אם הטיול שיניב גולן נטל בו חלק, היה עובר בשטחי שמורה ובניגוד לחוק, הוא לא היה מקבל את התמיכה,פרסום או הפרגון של האתר וחזקה על עופר שהדבר  - מבחינה חוקית , תקין. את חייבת להבין כי יש חוג גדול מאוד של מטיילים שאוהב לתור את הארץ באמצעות רכבי שטח ולא באמצעות הליכה רגלית או שוטטות באינטרנט.... והרטג לא נותן מענה לקבוצה הזו. הדוגמא של הקצאת רצועות חוף לגיפאים היא רק דוגמא אחת, אבל הרחבת השבילים בהם ניתן לנוע בתוך השמורות זו דוגמא נוספת - כפי שאמרתי לך יש שבילים רבים בהם משתמש הצבא, השבילים בולטים וניתן לראות בבירור כי נעשה בהם שימוש - מדוע כאשר הצבא נוסע בהם - ערכי הטבע לא עומדים בראש סדר העדיפויות אבל כאשר מטייל/אזרח כמוני וכמוך רוצתה לנוע בהם, חל עליו האיסור?? מדוע קיימים שבילים למעיינות, שבילים שללא ספק לא יצמח עליהם ולו עשב בר אחד, הרטג לא מאפשר לגיפאים לנוע בהם ומכריח אותם לצעוד ברגל קמ רבים כדי להינות מהנוף,המעיין ומממיו - האם שכחתם כי יש אנשים שלא יכולים לצעוד ברגל בשל נכות למשל או סתם לא רוצה להתאמץ - האם אנשים כאלה, לא עומדת להם הזכות להנות?! ( לא שחלילה במקרה הזה המדובר בנכים אבל אני מאיר את עינייך כי אם את רוצה לבוא בטענות אז תכירי בעובדות.) לעניין נחל כמריר - את מוזמנת להגיע למקום - כמובן ברגל כי עם רכב זה נראה לך בעייתי- רק תדאגי להגיע לשם בזמן שיטפון - מחר למשל יהיה שם זרימה כי יורד גשם בדרום, ואם תביני מה זרימה מעוללת לשטח תביני מהר מאוד כי נסיעה של גיפים לא מזיקה לטבע  - . חומר למחשבה...

21

Ogash Ofer

08 במאי 2014 ב 11:54

סיגל היקרה

סיגל אדלשטיין כתב/ה:
" אולי הפעם ניסיון שני עופר יקירי! מי החליט שנחל כמריר הינו איזור מותר לנסיעה?נכון שהמקום אינו שמורת טבע אבל הכלל הוא שיש לנסוע בשבילים קיימים בכדי לא הגדיל את הנזק לטבע! נחל כמריר אינו שביל קיים למעשה אינו שביל כלל! הוא ערוץ נחל ולערוצים חשיבות גדולה מבחינת שימור מגוון הצומח והחי.אכן נסיעות בשבילים קיימים שלי ושל אחרים מעלים אבק המזיק אך הינם רע הכרחי בכדי לאזן בין ערכי הטבע והצורך שלנו להגיע ולחוות אותם. ג'יפאות הורסת ערכי טבע מספיק לא צריך להוסיף לכך עבודות עם פטישים ואיזמילים ) "
יש כאן שאלה ערכית מהותית. בתחום שמירת הטבע ובכלל. באופן כללי - האם אזרחי המדינה רוצים / יכולים לקבוע אמות מידה (ערכיות) חדשות שהן מעל החוק? כלומר מה רמת האיסור מעבר למה שנקבע בחוק (כי במדינה שלנו, כמו בכל דמוקרטיה, הכול מותר למעט מה שאסור בחוק). ובאופן פרטני, בנוגע לנסיעה בנחל כמריר - האם באחד מהמקומות הבודדים המותרים לנסיעה שלא בשביל מסודר יש לאסור זאת? (וגם למה לא אסרו זאת?). אין לי תשובות מוחלטות לא לעצמי ולא בכלל. את דעתי לגבי אתגר העבירות בנחל כמריר, הפגיעה בטבע בנחל עצמו ובכלל כבר כתבתי.

22

סיגל אדלשטיין

09 במאי 2014 ב 13:20

יומן מסע: נחל כמריר - מסלול הרוביקון הישראלי


חברים יקרים!

כנראה שלא נצא עם הסכמות בעיניין. מחד אני מקבלת את העובדה שיש גורמים הפוגעים בטבע יותר מהג'יפאים כמו הצבא ,מאידך עדיין אני חושבת שמוטלת עלינו החובה לנהוג בטבע במשנה זהירות דווקא משום שאנו כג'יפאים נהנים ממנו יותר ממרבית עם ישראל.

שבת שלום

23

יניב גולן

10 במאי 2014 ב 10:30

באשר לדריסת תיירות

ציטוט: "סגרו לכם את חופי הרחצה כדי שלא תדרסו תיירות אז עברתם לדריסת בתי גידול של בעלי חיים? בושה וחרפה!" סוף ציטוט.

על המשפט הזה, הייתי מצפה להתנצלות, אבל איש איש בדרכו ובהתלהמותו...

שבת שלום

24

אורח/ת

10 במאי 2014 ב 19:13

בקיצור שברתם את הנחל

חבל

25

יניב גולן

11 במאי 2014 ב 10:02

באשר לשבירת הנחל

סלח לי אורח נכבד, אבל זה פשוט שנמע לי מגוכח לרשום דבר כזה. כל מי שהיה בנחל כמריר יודע ששום דבר לא יכול לשבור את הנחל הזה, אם כבר ההיפך הוא הנכון...

26

shlomoaaaa

11 במאי 2014 ב 13:28

יומן מסע: נחל כמריר - מסלול הרוביקון הישראלי


שלום חברים


מישהו יודע האם המסלול עביר לטרקטורונים????????


בתודה

אנא רק תשובות מוסמכות של מי שהיה בשטח לכל אורכו......

27

יניב גולן

12 במאי 2014 ב 09:09

עבירות לטרקטורונים

המסלול יכול להיות עביר לטרקטורונים בתנאי שיש להם כננת.

28

סוויץ' בראש - מכונאות רכב לחובבים

30 בספטמבר 2014 ב 00:23

רמת עבירות

האם ג'יפים עם צמיגי 31 יצלחו את הנחל (סרנים חיים, נעולים כפול)?
לפי התמונות נראה שאתם על צמיגי 35 או שזה רק נדמה לי?
תודה

29

Ogash Ofer

30 בספטמבר 2014 ב 07:27

רמת עבירות

gnaveh כתב/ה:
"האם ג'יפים עם צמיגי 31 יצלחו את הנחל (סרנים חיים, נעולים כפול)?
לפי התמונות נראה שאתם על צמיגי 35 או שזה רק נדמה לי?
תודה"
הגודל לא קובע! ויותר נכון לכתוב שהגודל קובע קצת ועוזר הרבה... אבל העיקר כאן הם הנהגים, הניסיון שלהם בשטח טכני קשה, המוכנות להיכשל ולנסות שוב, אביזרי החילוץ והגרירה ויכולת השימוש היצירתיות איתם. בקיצור: מדובר במסלול בעבירות קשה מאוד! עם פוטנציאל גדול לאי הצלחה ולנזקים קשים. מסוג המסלולים שהם חוויה מיוחדת!

30

סוויץ' בראש - מכונאות רכב לחובבים

30 בספטמבר 2014 ב 10:06

רמת עבירות

מקצועיות הגורם האנושי ברורה לחלוטין, השאלה על גודל צמיגים נשאלה מתוך הנחת עבודה שכל היתר קיים.
ובכל זאת לפעמים הגודל הוא ה'זיז' האחרון שקובע האם הבוהן תורם למעלה או למטה...
אז אני חוזר על השאלה - האם אותם נהגים, אותו צוות, היה צולח את הנחל גם עם צמיגי 31?
תודה

31

אורח/ת

01 באוקטובר 2014 ב 18:36

הרסת וגם התגעת

הרס ברוטלי של הטבע
חוסר התחשבות בכלום
זהום הסביבה
אני חושב שזה מספיק
פעם הבאה תעשה את זה ברגל או באופנים -נראה אותך

32

Ogash Ofer

11 באוקטובר 2014 ב 17:38

רמת עבירות

gnaveh כתב/ה:
"מקצועיות הגורם האנושי ברורה לחלוטין, השאלה על גודל צמיגים נשאלה מתוך הנחת עבודה שכל היתר קיים.
ובכל זאת לפעמים הגודל הוא ה'זיז' האחרון שקובע האם הבוהן תורם למעלה או למטה...
אז אני חוזר על השאלה - האם אותם נהגים, אותו צוות, היה צולח את הנחל גם עם צמיגי 31?
תודה"
במיוחד בשבילך - צרפתי תמונה של ששון חורש עם היילקס וצמיגי 31 אינץ' מטפס היום את הכמריר. התמונה נוספה במסלול הטיול המפורט שכתב יניב גולן - קישור.

33

אורח/ת

11 באוקטובר 2014 ב 20:25

גלגל 31 עבר בכמריר ללא כננת!

שלום לכולם. כל בעלי הרוביקונים שהשתתפו בפריצת המסלול עבדו כמו חמורים, שבירת סלעים ומילוי סלעים, שימוש רב בכננות כי רק כך יכלו לעלות את המפלים שהם בעלי גלגלים 37 אינץ'. ואז הגיע ששון עם היילקס גלגל 31 אינץ' עלה את כל הכמריר ללא כננת!!
.

34

Ogash Ofer

11 באוקטובר 2014 ב 21:02

גלגל 31 עבר בכמריר ללא כננת!

אורח/ת כתב/ה:
" שלום לכולם. כל בעלי הרוביקונים שהשתתפו בפריצת המסלול עבדו כמו חמורים, שבירת סלעים ומילוי סלעים, שימוש רב בכננות כי רק כך יכלו לעלות את המפלים שהם בעלי גלגלים 37 אינץ'. ואז הגיע ששון עם היילקס גלגל 31 אינץ' עלה את כל הכמריר ללא כננת!!
. "
ששון - זה כי אתה תותח!

35

אורח/ת

14 בינואר 2015 ב 17:02

עצוב מאוד

טיילתי בנחל ברגל לאחר מעבר הקבוצה המהוללת. עצוב לראות את סימני ההרס שהם השאירו אחריהם.