מסע פתיחת ציר לצפון הרחוק של יוון

יצאנו בשיא המשבר היווני עם האיחוד האירופי ביום משאל העם
לא ידענו מה מצפה לנו בשום דבר. לא באספקת הדלק, לא מבחינת אוכל ולא מבחינת ציר המסלול.
פתיחת ציר על כל המשתמע מכך ויותר מכך.
וכמו כל פתיחת ציר זימן לנו המסלול הפתעות.
הדריך: דרור בן נבט
צילם: אריאל ארבל

היום הראשון

 יצאנו משדה התעופה בסלוניקי מערבה נסענו עד לנהר אקסיוס. וביקרנו בעמדת הצבא הגרמני ממלחמת העולם השניה ובגשר שפוצץ עי הפרטיזנים כדי למנוע הספקה לכיוון סלוניקי. משם התחלנו להצפין לאורך הנהר בתוך שדות חמניות, מראה מרהיב של צהוב עד לאופק. ואז חתכנו לאחד הכפרים ובגלל משאל העם ישבו כל האנשים בבתי הקפה והטברנות ופתחו פרלמנטים. פתחנו פרלמנט משלנו כשהסוגיה הגדולה היא האם להזמין מאזה בשר או פירות ים. לאחר האוכל התחלנו להצפין לגומניסה, עיירה קטנה ומטריפה היושבת למרגלות הר פייקו ונהנית מאויר צלול והכנסת אורחים נפלאה. אחה''צ עלינו למנזר סנט ניקודמוס המרהיב וממנו נשקף נוף עד למפרץ סלוניקי. ארוחת ערב ולמיטות.

היום השני

יצאנו מגומניסה לכיוון הר פייקו למסלול שטח. לא ידענו למה לצפות אבל... השביל שנסענו בו לכיוון אגם, נגמר בבריכת מים עם מפל. ואנחנו אם רואים מים קודם כל נכנסים! אחרי שגילינו שאין המשך לשביל, לא משנה מה המפה טוענת, ואחרי קפיצות ושחיה יצאנו בחזרה על השביל ונסענו לאגם מכיוון שביל אחר. אחרי ארוחת צהריים על האגם. יצאנו לכיוון מפלי סקרה. באחת העצירות אומר אריאל המאסף כי מישהו מהרכבים משאיר שביל שמן. זחילה מהירה גלתה כי ברכב של עליזה ויונה יש פגיעה בקרטר שמן והנוזל השחור מסמן שביל שחור ומדאיג. אבל כבעל לנדרובר שמטפטף קבוע, עד שחום המנוע לא עולה או נורה לא דולקת, מבחינתי הכל טוב. וכל עוד יש טפטוף סימן שיש שמן. 50 מטרים לפני המפלים נגמר השביל ואינו מתחבר לכביש. חזרנו כחצי ק''מ לאחור וגילינו שביל העולה לכביש. בעליה לכביש בגלל תלולית קטנה ריחף הרכב של יונה באויר ובנחיתה הבנו שטוב לא יצא מזה והקרטר פשוט התפרק ונשפך על הכביש. פיזרנו את הציוד והאנשים בין הרכבים נטשנו את הפגר על הכביש והחלטנו להמשיך במסלול ולוותר על המפלים. לאחר נסיעת שטח מתישה שכללה שבילים מפורקים וחסימות שבילים, הגענו ..... בחזרה לגומניסה??? טוב לפחות מקום מוכר... ונסענו על הכביש עד ללוטראקי למלון.

היום השלישי

בבוקר התבשרנו שצריך להגיע גרר לקחת את הרכב אבל אנחנו חייבים להיות נוכחים שם. אז עד שהוא יגיע הלכנו להרפות את שרירינו הכואבים במעיינות החמים. איזה הרגשה נפלאה של מפלים חמים היורדים על הגב. ואז עלינו לרכבים וחזרנו למפלי סקרה שם השארנו את הרכב. איך שהגענו הגיע הגרר שנפעם מהיכולת שלנו בפירוק הקרטר. ואז ירדנו כולם לכיוון המפלים. איזה יופי!!! מחזה מרשים של בריכות כחולות וטורקיז עם מפלים עם מי קרח. שני הצעירים בחבורה ,עליזה ואני ישר קופצים למים. איזה קור. אחרי השתוללות ישבנו לארוחת צהרים ליד הבריכות. ובינתיים חיפשתי במפות שביל כדי להתחיל למשוך לכיוון לוטראקי בחזרה. מצאתי שביל שהתברר כמדהים העובר בתוך היערות ומגיע לגבול מקדוניה. אחר מלחמות בוץ וחסימות דרכים הגענו לכביש ומשם ללוטראקי.

היום הרביעי

 יצאנו מלוטראקי דרומה ונכנסנו לשטח. איזה שביל מקסים. הנוף הנשקף מהשביל ככל שהוא מטפס נראה כלקוח מהאגדות. פיתנו חמד עם מפלונים קטנים, שביל חשוך תחת כיפת עצים ולא רואים את השמיים. בצהריים הגענו לאדסה. עיר יפה התלויה על הצוק  וממנה נופלים מפלי מים אדירים אל העמק. טיילנו ליד המפלים בתוכם ואפילו מאחוריהם. כן השבילים עוברים מאחורי מסך המים. אחרי הטיול הרגלי נכנסנו לרכבים ונסענו לכיוון אגם וגוריטידה. הקפנו אותו מדרום ובסופו של יום עלינו לכיוון נימפאו. כפר קטן השוכן על הרכס עם נוף מדהים. אחרי הפסקת ויסקי ובירות עם אבטיח וגבינות בתצפית בכניסה לכפר כבר קשה היה למצוא את המלון. המלון כמו בקתת ציידים נמצא בתוך היערות הרחק מהכפר. ואיזה שקט. אפילו האינטרנט לא עבד...

היום החמישי

על הבוקר יצאנו לשמורת הדובים שם איש טוב אחד החליט שהוא מציל את אוכלוסיית הדוב החום שבצפון יוון וכן את אוכלוסיית הזאבים ופתח שני בתי מחסה בתוך היערות. לאחר מכן נכנסנו לשטח ועלינו לכיוון הגבול המקדוני. איזה מסלול... אבל כמו כל פתיחת ציר ... הפתעות. אז קודם כל הגענו למבוי סתום למרות שהמפה התעקשה שיש המשך. אז עשינו איגוף והרווחנו עליה לפסגת הר בגובה 2000 מטרים בדיוק עם נוף פנורמי עד למקדוניה ואלבניה. אחרי ארוחת צהריים קרוב לאלים ירדנו לכיוון אגמי פרספה אבל 500 מטר לפני הכביש, עץ גדול שוכב על השביל ולא בא לו לזוז. בלית ברירה חזרנו את הדרך הבוצית בגשם שוטף ועקפנו דרך שביל אחר. בסוף הצלחנו להגיע לכביש ודרכו לליימוס על אגמי פרספה.

היום השישי

יצאנו על הבוקר לשייט באגם מגאלו פרספה לכנסיות החבויות בין מצוקיו. הים סער אותו יום והאלים רגזו המים התנפצו על דפנות הסירה והתורן חרק. ופוסידון יצר גלים ששלחו את הסירה לאוויר ואת עמוד השדרה שלנו למיון. עלינו לחוף לאחת הכנסיות על גבול אלבניה והיא מקסימה עם נוף מרהיב לאגם. אחרי מנוחה על המצוק ירדנו לסירות בחזרה וחזרנו לכפר על החוף. יצאנו רגלית לאי שבמרכז האגם מיקרו פרספה וביקרנו בכנסיות שבו. ואז יצאנו דרך ההרים לשטח מעל המצוקים של האגמים לא לפני שעלינו על ההר אל הגבול האלבני. שם האנשים גנבו את הגבול וחזרו בלי להחתים דרכון באלבניה. אפילו דב ועליזה עמדו משני צידי הגבול. משם המשכנו את המסלול לאורך הצוקים ועצרנו לקפה במקום יפה מעל האגם. אין טוב מקפה של יונה ועוגיות של זוריקה מהמלון. ירדנו לכיוון קסטוריה לטיול על האגם המקסים והעיירה הציורית לחופו.

היום השביעי

בבוקר פנינו לכביש הטבעתי המקיף את האגם. נסענו למערת הדרקון שהיא מערת נטיפים מהממת ביופיה. פשוט פנינה אמיתית. לאחר ביקור במנזר מריוטיסה. המשכנו בכביש ההיקפי עד לעיירה קנינו ירקות ופירות שיש רק ביוון ודרך העיר העתיקה יצאנו דרומה לכיוון רכס הרי הגראמוס. רכס זה מהווה את הגבול בין אלבניה ליוון. נסענו בשבילים עם נוף פנורמי לכל הכיוונים עד שהגענו לנקודה הכי קרובה לגבול והקפצנו את החיילים היונים במוצב. ובעמדת הצבא היווני פנינו לשביל אחר שהוריד אותנו מצידו השני של הרכס לעמק מעיינות ונהר. מסלול יוצא מן הכלל. סוף סוף הדברים מתחברים... המפה והשטח. ירדנו דרך השטח עד לעיירה קוניצה על גבול שמורת הטבע של הר טימפי שסביבו פזורים כפריה זגוריה. מלון פנורמה כשמו כן הוא מגלה פרוסת נוף של צוקים יערות ונהר. כל הדברים שמהם עשויים חלומות.

היום השמיני

קמנו וירדנו לגשר קוניצה על נהר האיוס. גשר מהתקופה העותומנית. ענק ומרשים. ואז דרך השטח התחלנו לטייל בין הכפרים כשמטרתנו היא הכפר  וויטסה. שם אחרי התפתלות בית הסמטאות בשיפועים שלא היו עוברים שום ועדת כבישים הגענו לתחילת מסלול רגלי לירידה לקניון הויקוס. הוא הקניון העמוק ביותר באירופה ועומקו למעלה מ-900 מטר. החבורה הצעירה שמה תרמילים על הכתפיים וכובעים על הראש וקדימה לצעידה. זה אמנם רק כשני קילומטרים הלוך ושניים חזור, אבל איזה מסלול תלול. בירידה צריך להיזהר לא להחליק על מדרגות הצפחה ובעליה צריך לשים לב שלא נגמר החמצן. בסוף כולנו הגענו לרכבים על ארבע ובלי אויר. אפילו לרכבים היה קשה לעלות בחזרה לכפר אז נתנו להם לנוח בחניה ואנחנו הלכנו לנוח בקפה שבכיכר. אחרי שהנשימה חזרה אלינו עלינו לתצפית על כל הקניון. אין דברים כאילו... פשוט אין. התמונות ידברו בעד עצמן. ביקרנו ביער האבן ומשם דרך השטח למלון בפפיגו על ההר. יצאנו לאכול אל מול הצוקים ויאללה למיטות.

היום התשיעי

יצאנו לבריכות שבנהר אבל היה קר מאד ואפילו האמיצים ויתרו על הכניסה למים. דב ניסה לטבול את הרגליים אבל הקור הסביר לו  בצורה פשוטה שלא כדאי. ירדנו לנהר ומשם נכנסנו לשטח ונסענו לדוליאנה. כפר קטן ורגוע לפני הגבול האלבני. עצרנו לקפה בכיכר והמשכנו לעבר יואנינה עיר הבירה של אפירוס שהייתה גם עיר הבירה של הממלכה של עלי פאשה שליט אפירוס ואלבניה. נכנסנו למערת נטיפים אדירה בגודלה עם גרמי מדרגות עולים ויורדים בלי סוף. מזל שקריר במערה וכך בילינו את השעות החמות, איך שיצאנו נפתחו ארובות השמיים ואנחנו הכי רחוק שאפשר מהרכבים. ניסינו להסתתר מהגשם אבל נראה שהאלים מתגרים בכוונה. בכל מחסה השתנתה הרוח והחדירה את הגשם ישירות אלינו. אחרי שהתייאשנו מהניסיונות להישאר יבשים נכנסנו ספוגים לבית קפה לשתות תה חם. יצאנו לטייל בעיר העתיקה של יואנינה ובקבר עלי פאשה. ארוחת ערב ולמלון.

היום העשירי

יצאנו מיואנינה ועלינו לתצפיות מעל האגם. נכנסנו ליערות והמשכנו לטפס לכיוון אגם טכניטי. דרך מטורפת ופתיחת ציר אמיתית. שביל שלא עברו בו המון זמן הוביל אותנו למקומות מדהימים. על ראש ההר נפתח הנוף, היה שווה כל רגע של מלחמה בסבך. הגענו אל האגם ונסענו סביבו עד לירידה לכפר הוולאכי, מצובו. הולאכים היו שבט רומני שברח מרומניה והתיישב בהרי אפירוס. פעם היה זה כפר קטן עם אומנויות של רקמה ותחרה. היום הוא מפלצת תיירותית. קנינו לעצמנו גירוס (שווארמה מקומית) עם בירות וישבנו לאכול. מדושני עונג יצאנו לדרך לכיוון וריה על הוייה אגנטיה. הוייה אגנטיה היא הדרך העתיקה שהובילה מרומא בירת האימפריה הרומאית ועד לקונסטנטינופול במזרח ולאימפריה הביזנטית. היום הדרך מתחילה באיגומניצה על הים האדריאטי ומסתיימת באיסטנבול בטורקיה. הדרך כאילו שומרת על קו גובה אחיד. יש הר? חודרים אותו במנהרות של קילומטרים. יש נהר או עמק? חולפים עלי בגשרי ענק. נסענו על האוטוסטראדה עד וריה. עיר קטנה על הר ובה רובע יהודי ציורי. עשינו סיור לילי ומצאנו את בית הכנסת העתיק וכתובות בעברית. יצאנו לאכול וחזרנו למלון.

היום האחד עשר

בבוקר שטפנו את הרכבים מכל התלאות שהעברנו אותם ויצאנו לורגינה לאתר הקבורה של המלך פליפוס אביו של אלכסנדר מוקדון שעל שמו נקרא האזור כולו. אחרי הביקור נסענו לפלה. אתר ארכיאולוגי ענקי. בגלל החום נסענו ישירות למוזיאון. המוזיאון קטן ובהתחלה לא ממש מרשים. אבל... וזהו אבל גדול... זהו אחד מהמוזיאונים היפים והעשירים ביותר שנתקלתי בהם מבחינה ארכיאולוגית. פשוט יפיפה. ואז התחלנו למשוך לכיוון סלוניקי. עלינו לתצפית מהחומות וירדנו למגדל הלבן, סימלה של סלוניקי. טיילנו על הטייל ממש על קו המים ועלינו לחומות שוב לארוחה מסכמת.

סיכום המסע

 
אני רוצה ממש להגיד תודה לכל המשתתפים. אי אפשר לתאר את הערצה שאני רוחש להם. הגיל הממוצע סבב סביב ה-60. וזה בגלל שאני הורדתי את הממוצע בצורה דרסטית.  אני הייתי הינוקא. אבל המרץ הרצון והאנרגיות שקיבלתי מכולם היו בלתי ניתנות לתיאור. פשוט היה כיף לטייל עם חבורה שכזאת. כל מי שאי פעם חשב שהחיים מסתיימים אחרי גיל 70 מוזמן לראות את החבורה הצעירה הזאת ורק לקנא בהם.
 
 
תודה רבה רבה על הכל. הייתם חלק בלתי נפרד מתכנון הטיול ושותפים מלאים להחלטות.
 
נתראה בטיולים הבאים.

קישורים לטיולים הבאים של אתר השטח ביוון ובאלבניה:

פרטים מלאים והרשמה למסע סובב המפרץ הקורינתי יוון פרטים מלאים והרשמה למסע באלבניה פרטים מלאים והרשמה למסע בצפון יוון 

תגובות

1 תגובות

1

אורח/ת

20 במאי 2017 ב 13:19

ברצוני לצאת עם דרור למסע כזה מתי מתקיים