ראלי גרוטאות - יד אחרונה מרופא, לא בשבת!

ארי וילר הצטרף לראלי גרוטאות כשר למהדרין - והתיישב לספר לנו על הטרנד החדש בתחום השטח עם רכבי כביש.

צילומים: שחר מדיזה, דל אלעד, נדב שלג, אוריה דייפני, עפר ברזילאי, עשהאל כהן, חן גרינברג

279,985 ק"מ

זה המספר המופיע על צג מד האוץ של המאזדה 626 שנת 1998 שלי. שלי מזה כשלושה חודשים. כמעט שלוש מאות אלף קילומטרים של נסיעה בכבישי הארץ, בקעה והר לצד פקקים עירוניים, עליות ומורדות כמו גם שיוטים מישוריים.

אבל אין לי ספק ש–450 הקילומטרים האחרונים שעברה היו הקשים והטראומטיים ביותר עבורה. אולי יותר מכל אותם קילומטרים שקדמו להם גם יחד. 450 קילומטרים של נהיגת שטח אגרסיבית גם במונחי רכבי שטח, שכללו עליות מסולעות, הצלבות ודרדרת.

450 ק''מ בהם התחפרנו והעפנו אבק פוטוגני, חיככנו צמיגים בסלע והעלנו עשן ריחני, חבטנו שוב (ושוב ושוב) בקרקע את מיגון הגחון המאולתר, וגילינו עד כמה קשה הסלע הארצישראלי. קשה, האמינו לי....

''מה? מאזדה 626? מה הוא חשב לעצמו?'' זה מה ששידרו המבטים באתר הזינוק בגלבוע. אחד אפילו גיבש את המחשבות למילים ''אתה בונה על להצליח לסיים את המסע עם הרכב הזה?''.

אז נכון, רכב מנהלים עם זווית גישה ונטישה כשל סקייטבורד ממוצע הוא לא בדיוק הרכב האידיאלי למסעות שטח, אבל זה בעצם הרעיון של ''גרוטראלי'', לא? האתגר! להתמודד עם השטח בידיים חשופות - אדם, מכונה, רוח נעורים וטונות של עבודת צוות וערבות הדדית. אני רק לקחתי אותו שלב אחד הלאה. 

צבע טרי

בעוד שאר הצוותים מפרסמים תמונות של רכביהם המוכנים לקרב, התחלנו את מלאכת הכנת הרכב כשבוע לפני תאריך המסע. העבודה התבצעה על בסיס זמן פנוי בשעות הערב, וכשחברי לצוות בענייניהם - יאיר, בחור חרדי אב טרי לזוג תאומות, ושילה מאורס, חודש לפני חתונתו - שעות הערב לא באמת פנויות. אה, וגם אני עסוק... צביקה מ'מוסך גז' במודיעין ואמנון מ'רדיאטור מודיעין' סייעו בנדיבותם בייצור מיגון הגחון.

לנו נותר, אחרי מבצע גיוס צמיגים וחלקי חילוף, להתקין בין סלילי הקפיץ גומיות הגבהה ייעודיות, לנתק את המוט המיצב ולהתקין מיגון בייצור עצמי לתחתית הרדיאטור ומצנן השמן - מיגון שעתיד לקרוס פחות מקילומטר אחרי תחילת המסע ולתלוש איתו את קורת הרוחב הקדמית. בעת הזינוק, צבע התכלת שעיטר את הרכב עוד היה ראוי לשלט - צבע טרי.

עם 136 סוסים זקנים מתחת למכסה המנוע ה626 שלנו הייתה החזקה שבחבורה, אך גם הכבדה שבהן. אמרו שהעיקר זה האתגר, לא?

ג גר גרו גרוט גרוטראלי

עשרים צוותים עמדו בשעת בוקר מאוחרת על קו הזינוק, רכובים על מדגם מייצג של מכוניות פופולאריות מאזור מפנה המילניום, צבועות בצבעים ססגוניים שמאפיינים שיעור אומנות בכיתה ב'. טוב נו... כיתה ג'. סובארו, סמל העממיות מפעם, כיכבה עם כמה וכמה אקזמפלרים מזדקנים של לאונה, גרנד לאונה, לגאסי וג'אסטי.

לצדם עמדו פיג'ו 205, 306, דייהטסו שרייד, יונדאי אקסנט ועוד אחת קטנה, פיאסטה 88 חביבת הקהל. המשותף לכולם - מחיר רכישה שאינו עולה על 3500 שקלים. סה טו. אין הנעות כפולות, אין כננות ואין חשבון בנק שוייצרי שמגוייס לטובת שיפורי מתלים והגבהות אימתניות. 

הגבלת העלות של כלי הרכב איננה רק רגולציה תקציבית טכנית המוכתבת על–ידי המארגנים. היא מהותית. במפגש ההכנה למסע מורה לנו אופיר, מייסד גרוטראלי: ''אל תשקיעו יותר מדי בהגבהות מיותרות או בכל מיני שיפורים הזויים. תארגנו לעצמכם מגן גחון טוב, תביאו מספיק צמיגים להחלפה. עוד קצת דלק, ציוד חילוץ, כלי עבודה, וקדימה! אתגר - זה שם המשחק!''. 

 

אם אין דלק אין תורה

אחרי חמישה מסעות שיצאו עד כה, התקבלה החלטה להפיק ''דוסראלי'', או בשמות השונים שהוצעו לו - גרוט–רבי, גלאט–ראלי או פשוט ''גרוטראלי כשר''. אותו רעיון רק בגרסה מותאמת לציבור דתי - מסע בימי חול ואוכל כשר. ''הרעיון עלה בעקבות אינספור פניות שקיבלנו משומרי שבת שרצו להשתתף במסע'' מספרים אופיר וחגית, ''כל המקומות במסע התמלאו כמה שעות אחרי שנפתחה ההרשמה''.

דוסראלי

והפעם נבחר גם מסלול שונה - במשך שלושה ימים חצו הצוותים את בקעת הירדן, גב ההר, הרי שומרון, מדבר יהודה ומורדות הרי חברון, מנקודת הזינוק בגלבוע ועד לנקודת הסיום באתר סוסיא העתיקה. אזורים אלו מציעים אינספור שבילים בתוואי שטח כמעט בתולי כשברקע נופים עוצרי נשימה. הניווט לאורך המסלול נעשה בעזרת אפליקציה חינמית חדשה בשם ''offroad'', שאפשרה גם לראות את מיקום שאר הצוותים בזמן אמת. המסע ה''דתי'' נפתח לקול תקיעת שופר שחתמה את תפילת שחרית כנהוג בימי חודש אלול לפני ראש השנה. מה, לא כך נפתח כל אירוע מוטורי?!

יום א. זינוק מכתף שאול בגלבוע, סיום בחוות גבעות עולם שבגבעות איתמר בשומרון.

האתגר הראשון חיכה לנו כמה מאות מטרים אחרי הזינוק, כשברקע עוד מהדהדים קולות הצפצופים ותקיעות השופר שליוו את הזינוק הקולני. טור הגרוטאות נעצר בבסיסה של עלייה ישרה וארוכה, רצופה בורות וסלעים בולטים ומכוסה דרדרת. הצוותים הראשונים כבר פורשים חבלים ומושכים בכוחות משותפים רכב שנתקע.

לוקח לנו כמה דקות להעביר ''מוד'' במוח ולעכל את המעבר מהבית הממוזג למצב ''שטח'', ואז מפשילים שרוולים לקראת מה שעומד להיות מנת חלקינו בימים הקרובים - חילוצים, עבודת צוות, הרבה זיעה, וחיוך גדול שמלווה כל רכב שצולח את המכשול. הצוותים הבאים כבר מצליחים לעבור יותר בקלות, אחרי שהם לומדים את השיעור הראשון לצליחת אתגרים גרוטאתית - מהירות, עוד מהירות, הרבה מהירות ותפילה קטנה בלב (כראוי בדוסראלי).

 

שביליו המהירים של עמק בית שאן וטבילה מרעננת בעין נזם חתמו את פרק ההסתגלות לשטח. מכאן מתחיל טיפוס מפרך מבקעת הירדן הלוהטת ביום שרב לעבר הרי שומרון.

עם ההתקדמות אנחנו מתרגלים לאמת המידה החדשה באשר ליכולת העבירות של ''פרייבט'' מן המניין, או לפחות שהיה מן המניין לפני שני עשורים. את מקומם של הפרצופים המיוסרים שליוו חבטת גחון בסלע או סגירת בולם מטלטלת, תופס מבט נחוש וממוקד במכשול הקרוב, בזמן שרגל ימין מצמידה את הדוושה לרצפת הרכב.

את פרק השטח של היום חותמת עלייה קצרה על סלע מחורץ ולא עביר. אופיר מתנגד לכל עזרה חיצונית מכפולי הנעה ומהנדס מערך של חבלים וגלגלות מכפילות כח לחילוץ עצמי. אך כשהעסק נמשך עמוק אל תוך הלילה גם הוא נכנע ואנחנו נעזרים בסופה משופרת של תושב אחת הגבעות שירד אלינו.

יום ב. מגבעות עולם עד רוג'ום א–נאקה שבמדבר יהודה.

כמו בכל יצירה ספרותית דרמטית, אחרי הפתיחה מגיעות נקודת המפנה ונקודת השיא. נסיעת שביל קצרה לארוחת בוקר הובילה אותנו לכביש חוצה שומרון ומשם בנסיעה מנהלתית לביקור קצר בתחנת הדלק במעלה אפרים, שם הפכו הגרוטאות לאטרקציה.

עם יתרה של צמיג רזרבי אחד בלבד, וכשאחד הצמיגים במצב סופני, החלטנו, כמו צוותים נוספים, לסטות מהמסלול ולרדת לבקעה לטובת חידוש המלאי. עם זוג צמיגים חדשים על הגג יצאנו לדרך במטרה לחבור אל השיירה, אך אי הבנה באשר לקצב ההתקדמות ומיקום שאר הצוותים הוביל אותנו לקטע שביל בהמשך המסלול. 

בעוד אנחנו מתקדמים כצוות בודד, מתקדמים ומחלצים עצמאית, החלו לצוף ידיעות על עליה אימתנית באזור הישוב אלון. זעקות שבר של ציריות עלו השמימה, תמונות של ניתוחי שדה מכאניים החלו לזרום בקבוצת הוואטסאפ ומיקום הצוותים על מסך הסמארטפון קפא.

בינתיים, לצד הכביש בסמוך לנבי מוסא, ביצענו הערכת מצב בשיתוף מספר צוותים נוספים שהגיעו למקום. אחרי תפילת מנחה קצרה, הוחלט להיכנס לקטע השביל הבא ולהתקדם לעבר נקודת החניה של הלילה.

רגע לפני שאיבדנו את הקליטה הסלולרית עוד הספקנו לקבל הודעה שמורה לצוותים שעוד לא נכנסו לשביל אליו נכנסנו שלא להיכנס אליו ולהגיע לנקודת הסיום של היום בנסיעה על הכביש. המשמעות היא שכעת אין מאחורינו ג'יפ חילוץ אפילו למקרים של תקיעה סופנית אמיתית.

נס פח השמן שלא היה...

הנסיעה התארכה עמוק אל תוך השעות הקטנות של הלילה. גומיות ההגבהה שהתקנו ברכב לפני המסע קרסו כבר בשלבים מוקדמים של היום. צלחת הבולם, זו שמחזיקה את הקפיץ (השמאלי קדמי, במקרה הזה) במקומו לא עמדה בעומס והתעקמה, מאפשרת לקפיץ לצאת ממקומו ומשאירה אותנו עם מרווח גחון של מכונית כביש ספורטיבית.

ואז, במפגש אחד יותר מדי עם הקרקע, חדרה אבן חדה במרווח שבצד מיגון הגחון וחוררה את אגן השמן של הגיר, שמצידו השאיר שובל ארוך של שמן על הקרקע. דבק אפוקסי יכול אמנם לסתום את החור, אך לא יכול להחזיר את השמן שאיבדנו.

כמות השמן שנותרה אפשרה יכולת תנועה מוגבלת מאד, שלא הותירה ברירה אלא לעזוב את השביל ביציאה הקרובה (14 ק''מ) - כביש מצוקי דרגות. ובינתיים הקפיץ המשוחרר נוגע בצמיג וחורץ אותו עם כל סיבוב. בשארית כוחות הממסרה הגענו לכניסה לקיבוץ עין גדי, רק כדי לשמוע מהשומר במקום שמוסך הקיבוץ נפתח רק ב–10(!) בבוקר, ושאין בסביבה שום מקום לקנות שמן גיר.

בנוסף, הסביר השומר, על פי הנהלים הוא אינו יכול לאפשר לנו לחנות בשטח הקיבוץ או לישון בו, והבהיר שאינו מתכוון לאבד את עבודתו עבור עניין פעוט כמו הכנסת אורחים. כנראה שזה עניין מסורתי באזור סדום...

ואז, איפשהו בטווח האפל שבין מאוחר בלילה למוקדם בבוקר, בחוסר שינה מצטבר של שבוע, דחויים, עזובים וחסרי יכולת תנועה - הבנתי את זה. הבנתי שגרוטראלי איננו רק מסע אלא תהליך נפשי.

הגדרה מחדש של האפשרי והבלתי אפשרי. הבחנה חדשה בין צורך אמיתי למותרות. החלטנו, רכיבה לערד על משאית גרר היא הפתרון המהיר ביותר להשגת שמן גיר.

בעוד הרכב מועמס מאחור ואני יושב בקבינה, יאיר ושילה זינבו אחרינו בטרמפים בקצב מרשים, מנסים להשיג את השמש שהחלה לעלות. ברחוב צדדי בערד, בכוחות ידיים משותפים ובסיוע לום ופטיש הוחזר הקפיץ למקומו, צלחת הבולם עוצבה לצורתה המקורית בלחץ ג'ק הידראולי ואחרי שעה של עבודה התחלנו לשעוט לעבר תוואי המסלול של היום השלישי....

שלישי וסיימנו

יום ג. רוג'ום א–נאקה עד לסוסיא שבדרום הר חברון.

כשנקודת הסיום כבר תופסת מקום מרכזי במחשבה, התקדמו סימוני הצוותים על מסך האפליקציה בקצב מפתיע, מכסים את שארית המרחק עד סוסיא.
כנראה שמה שנתפס יומיים קודם לכן כעבירות קשה, כבר נראה עכשיו כמו שביל כבוש. בסוף המסלול נכנסו הגרוט–דוסיות, באופן סמלי ביותר, לאתר בית הכנסת העתיק בשיירת צפצופים קולנית לקראת טקס סיום וחלוקת פרסים. פתאום, עברה לחישה עדינה בקהל - ''באפריל יש עוד מסע''.... 

תודה לצביקה מ'מוסך גז' במודיעין ולאמנון מ'רדיאטור מודיעין' על העצות והעזרה בהכנת הרכב
 

תגובות

1 תגובות

1

אורח/ת - אביעד

16 בפברואר 2018 ב 23:08

החלה של דבר