אחים לחיים על פסגת קילימנג'ארו 2017

15 לוחמים גיבורים מעמותת "אחים לחיים" יצאו לכבוש את פסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה. במשך 4 ימים טיפסו בגובה 4,000 מטרים לאורך 38 ק"מ עד שהגיעו יחד, במאמץ אדיר ובתמיכה קבוצתית, לפסגה של הקילימנג'ארו - 5,895 מטרים. כתב: אוריאל לנקרי, חבר המשלחת הדריך: עופר אוגש

קילימנג'רו - ההר הגבוה ביבשת אפריקה

קילימנג'רו - KilimaNjaro הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, ופסגתו אוהורו - Uhuru מתנשאת לגובה של 5,895 מטרים. הקילימנג'ארו הוא הר געש רדום ובראש ההר מכתש גדול שהוא הלוע של הר הגעש. הקילימנג'ארו הוא הר בודד על הרמה הטנזנית לאורכו ''טבעות'' שונות של אזורי אקלים וצמחייה - חלק טרופי, סוואנה, מדבר אלפיני ובראשו קרחון עד לבן ובוהק ולרוב גם שלג. הקילימנג'ארו נמצא במרחק של 350 קילומטרים דרומה מקו המשווה, רב שטחו ופסגתו שייכים לטנזניה וחלק ממורדותיו הצפוניים נמצאים בשטחה של קניה. סביב ההר מספר מסלולי טיפוס - כולם ברגל, למעט שביל לכלי רכב המשמש לחילוץ פצועים.

הסרט שהכין סמיילי (אמיר מלכה)

יום ראשון למסע

נפגשנו בשדה התעופה של נתב''ג לקראת חצות שלפני הטיסה. חיבוקים, חלוקת חולצות, תדריך קצר ולאחר כשעתיים המראנו מתל אביב לשדה התעופה של אדיס אבבה שבאתיופיה. המתנה בשדה של כחמש שעות, שהתארכה בשעה, ומשם בטיסה פנימית, כמעט פרטית מאדיס אבבה לשדה התעופה של הקילימנג'ארו.

15 לוחמים מעמותת אחים לחיים - 5 מגולני, 3 מגבעתי, 2 מהנח''ל, 2 מהנדסה, 1 מצנחנים, 1 מעוקץ ואחרון חביב ו''צעיר'' מכפיר.

לאחר שקיבלנו ויזה - הליך מקומי בשדה התעופה, אספנו את התיקים יצאנו למזג האוויר הטרופי של צפון טנזניה. לאחר כשעה של נסיעה הגענו למלון בעיירה שנקראית מושי

שכרנו ציוד נוסף להשלמת הרשימה - בעיקר משקפי סקי וביגוד חם (למרות שלמרגלות הקילימנג'ארו חם מאוד), פיצה במסעדה, עוד ארוחת ערב במלון ותדריך של עופר לקראת תחילת הטיפוס, יחד עם תזכורת לקחת כדורי גובה (אורמוקס) ולשתות מלא מים (כי שקוף זה אלוף!).

פרשנו לישון כשההתרגשות בשיאה וכול אחד עם הדימיון שלו על המסע ועל יום הפסגה שעוד מחכה לנו. לילה טוב קילימנג'ארו.

בדרך אל טנזניה

בדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניהבדרך אל טנזניה

יום שני למסע - מתחילים לטפס

יצאנו בנסיעה בהסעה פרטית מהעיירה מושי לכיוון מרנגו - השער בכניסה לשמורה, על שם הכפר הסמוך. נסיעה של שעה וחצי באוטובוס עמוס, כשאיתנו עוד חלק מהצוות המקומי ומאחורינו הסעה נוספת עמוסה בצוות הטנזני שיטפס איתנו על ההר.

מתחילים בתדריך של עופר, חלוקת התיקים לסבלים המקומיים (פורטרים), כמה בדיחות להרמת המורל, שקילה של כל תיק ותיק שייסחבו הסבלים, עוד תדריך, תמונת פתיחה ויצאנו לדרך...

מגובה של 1,970 מטרים - שער השמורה, 8 ק''מ ראשונים של הליכה איטית מאוד, על מנת שנתרגל לגובה, עד לבקתה הראשונה - מנדרה, שבגובה של 2,720 מטרים.

4 שעות של הליכה איטית במעלה ההר, עם הרבה עצירות לבדיחות, לשתייה ולחטיפי אנרגייה. יוני לא חש בטוב - קצת עייף, קצת כואבת הבטן וקצת חושש. עופר מקדם אותו לראש הטור הארוך על מנת ש''ייתן'' קצב וישמור על מוטיבציה גבוהה.

בסיום הטיפוס, כשקצת הגשם מטפטף (בכול זאת מזג אוויר טרופי), ביצענו מתיחות לשרירים, התחלקנו לבקתות עץ, התכנסנו לארוחת ערב, תדריך של עופר על יום המחרת (לא יכולנו לבקש מדריך מקצועי ממנו) ופרשנו לישון שכולנו עם מוראל אדיר. לילה טוב קילימנג'ארו. 

יום שלישי למסע - מטפסים לבקתה השנייה

התעורננו בשעה שבע בבוקר, בחוץ מזג אוויר טוב, לא קר והשמים פתוחים. בפתח הבקתות קערות מים חמימים לשטיפת פנים. ארזנו את התיקים ולאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך. התחלנו ביער הטרופי כשמזג האוויר לטובתנו. לאחר הליכה ביער של כשעה וחצי, העצים הופכים נמוכים ודלילים ואז יוצאים לעבר סוואנה  אפריקאית של שיחים נמוכים עם נוף פתיח. ברקע רואים את פסגת ה''מאוונזי'' - פסגה געשית הנישאת לגובה של 5,149 מטרים.

בסיום הליכה של 6 שעות, 12.5 קילומטר וטיפוס של 1,000 מטרים נוספים בגובה, הגענו לתחנת הבקתות השנייה - אורומבו בגובה של 3,700 מטרים. את פנינו קיבל ערפל סמיך וקריר - מאוד נעים ומרענן. ביצענו מתיחות, רישום בספר המבקרים, חלוקה לבקתות והתחלנו בהכנות לארוחת שישי וקבלת השבת.

התפללנו ערבית ובקידוש מפי החזן דוד בן סימון - יוצא גולני שניפצע בצוק איתן, קיבלנו את השבת. לאחר ארוחת הערב פרשנו לבקתות. לילה טוב קילימנג'ארו. 

יום רביעי למסע - שבת שב!

שבת בבוקר - יום ללא הליכה. התחלנו בארוחת בוקר, המשכנו במשחקים, בדיחות וסיפורים סביב השולחן. סמיילי רוצה לטבול בנהר שזורם ליד הבקתות - אבל המים קפואים מאוד. רק עומרי טובל את הרגלים במים הקרים - גולנצ'יק אמיתי!

באזור הזה על ההר צומח צמח אנדמי, כלומר ייחודי רק לאזור הזה (בין 3,000 ל-4,000 מ') - סביון ענק (שם מדעי Dendrosenecio kilimanjari). הסביון הענק דומה לקקטוס ולו גזע גבוה ומרשים המגיע עד לגובה של 7 עד 10 מטר.

הצוות הטנזני מורכב מאנשים מאוד נחמדים שקטים ונעימים אקונה מטטה הם אומרים בכל משפט שני כלומר הכול בסדר, או ג'מבו - שלום וגם פולה-פולה כלומר לאט לאט...

לאחר ארוחת הצהרים התכנסנו ל''שיחת פצועים'' - החברותא, הגובה, דלילות האוויר והאווירה המיוחדת בקבוצה ועל ההר גורמים למשתתפים ''להיפתח'' ולספר את הסיפור שלהם, לשתף בקשיים ולעשות טוב לנפש ואחד לשני - עוצמתי מאוד, מרגש מאוד ומיוחד מאוד!

במקרה (''כך יצא...'') והכרתי בשיחה חבר משלחת - גיא אלאלוף, שניפצע אף הוא במלחמת לבנון השנייה ומסתבר כי אנחנו היינו באותו הקרב בכפר (עיטא-אשאב) בו נהרג סמל קיריל, המילואימניק הראשון שנהרג במלחמה. סוג של סגרת מעגל עם גיא התותח !!!

לאחר ארוחת ערב, התפזרנו לבקתות, מתרגשים לקראת מחר ומחרתיים... לילה טוב קילימנג'ארו.

יום חמישי למסע - מטפסים לתחנת הבקתות האחרונה

יצאנו מבקתת הרומבו (גובה 3,700 מטרים) בטיפוס לבקתת קיבו הבקתה השלישית והגבוהה ביותר על הקילימנג'ארו (בגובה 4,700 מטרים) - הליכה של 10 קילומטר בטיפוס של 1,000 מטרים נוספים בגובה.

הליכה בגבהים אלו איטית מאוד, ההתרגשות כמעט בשיאה. מסיימים את ההליכה בסוואנה, חוצים את נקודת המים האחרונה על ההר ויוצאים לעבר המדבר האלפיני כשמסביב שממה אדירה. לאחר כ-4.5 שעות עצרנו לארוחת צהריים ולאחר עוד כשעה וחצי הגענו לבקתה הגבוהה על ההר. 

הגענו לבקתת קיבו - בקתת אבן גדולה בה ישנים בחדרים גדולים - התחלקנו לשני חדרים והקור התחיל לחלחל לעצמותינו. התלבשנו בכול שכבות הלבוש שיש לנו והתכנסנו לארוחת ערב.

חלק מהאנשים מתחילים להרגיש כאבי ראש, קובי חש ברע - צמרמורות וחולשה, אבל אנחנו יודעים שהוא כמו מלך הולך לכבוש מחר את הפסגה  אוהורו!!

לקחנו כדור גובה, אכלנו ארוחת ערב והלכנו לישון. לילה טוב קילימנג'ארו.

יום שישי למסע - מטפסים לפסגת הקילימנג'ארו

התעוררנו בשעה 05:00 בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר קלילה, לקחנו את הציוד ובשעה 06:10 התחלנו לצעוד בטור ארוך של ישראלים וטנזניים לכיוון הפסגה  של הקילימנג'ארו. את 500 המטרים הראשונים (בגובה) טיפסנו בקצב טוב, עד שהגענו להפסקה הגדולה במערה. בדרך עשינו 3 הפסקות ולא ארבע כמתוכנן - המטפסים לא מתלוננים! אז אם עופר יכול לקרוע אותנו... למה לא!!!

המערה על שמו של  הנס מאייר - מטפס הרים הגרמני שידוע כאחד ממטפסי הראשונים שכבשו את פסגת ההר ב-6 לאוקטובר 1889. בזמן ההפסקה במערה שתינו מלא מים נפרדנו מבגדים מיותרים שכן היה כבר חם ואספנו אנרגיה לקראת המשך הטיפוס.

מהמערה התחלנו מקטע של 300 מטר בעלייה שניקרא ''הנחש'' ולאורכו ביתענו כל 50 מטרים בגובה - הפסקה קצרה. זה השלב שבו מתחילים להרגיש את העלייה הקשה ואת הדלילות באוויר. לאחר המקטע של הנחש התחלנו מקטע אחר שניקרא ''הצינור'' -  200 מטר בסה''כ בגובה. נישמע קל... אבל שאומרים צינור אז זה חתיכת צינור!! כל 40 מטרים הפסקה של 2 דקות בערך וכל צעד קשה וכבד עד מאוד!

מה''צינור'' הגענו לאוכף של גילמן מעל המכתש של הר הגעש. הנוף מגובה 5,700 מטרים מדהים. לא רע בשביל כמה שעות של טיפוס. בגילמן עצרנו לכ-25 דקות הפסקה לאגור אנרגיה מחודשת. משם המשכנו בכיוון הלוע של הר הגעש בדרך של קילומטר וחצי לכיוון האוכף של סטלה. הליכה מתונה באופן יחסי אך ארוכה ומתישה וחלקה בשלג עמוק. 

מהאוכף של סטלה מתחיל קטע הדרך האחרון - קשה, ארוך ומאתגר ומחייב מאמץ עילאי כדי להגיע לפסגת הקילימנג'ארו. מזג האוויר שהיה נעים עד כה הפך פתאום לקר מאוד בגלל הרוח הנושבת ובזכות העייפות של הגוף. מסביב ההר מושלג - מדהים! 

עופר מגיע ראשון לפסגה, בראש הטור הארוך שהלך יחד, מברך את כולם ונותן חיבוק חזק לכל מטפס - איזה איש מדהים! זכינו ממש!! אנשים מברכים אחד את השני בגאון וכל הכבוד. חלק בוכים מהתרגשות עצומה - אין על האחים לחיים! אוהב אתכם ממש כל אחד ואחד!!

הגולנצ'יקים הצטלמו עם הדגל הירוק-צהוב בגאווה עצומה, הנח''לים היצטלמו עם הדגל הירוק גם בגאווה עצומה וכולנו הצטלמנו עם דגל ישראל ועם דגל אחים לחיים. מדהים כמה זה מרגש! וכמובן בסוף תמונה עם עופר אוגש המדריך התותח. אני מאמין שכל אחד שהגיע לפחסגת קילימנג'ארו יודע שהוא חייב תודה ענקית לעמותת אחים לחיים על העונג הצרוף על ההשקעה, התמיכה וההבנה שהם מעניקים לאחים החברים בעמותה.

תודה ממני ותודה בשם כל אחד שהיה במשלחת הקלימנגרו 2017

שיחת טלפון לוויני מפסגת הקילימנג'ארו

המסע חזרה הבייתה מתחיל בפסגת הקילימנג'ארו

לאחר שהצטלמנו והתרגשנו מאוד התחלנו בירידה חזרה לכיוון האוכף של גילמן, בהליכה מהירה יחסית תוך שאנחנו נזהרים לא להחליק בשלג למטה.

אחד מאתנו הקיא באוכף בגלל תשישות יתר - מותר לו הוא טיפס עד הפיסגה. מהאוכף של גילמן ירדנו חזרה 1000 מטרים - לאט לאט ומי שהתקשה נעזר אחד בשני ובמלווים המקומיים. בזמן הירידה עשינו מעט עצירות קצרות. את העצירה השנייה עשינו במערה בגובה 5,200 מטרים.  חזרה לבקתת קיבו לאחר יום טיפוס והליכה של  11:42 שעות. הגענו תשושים אבל ממש מרוצים!

הבנו שהמטרה הושגה בכבוד רב למרות שרובנו התקשנו לעכל את ההישג האדיר!

לילה טוב קילימנג'ארו. 

היום השביעי - יורדים 30 ק"מ למטה

לאחר ארוחת בוקר יצאנו מבקתת קיבו  בירידה לכיוון הורומבו ובשעה שבע בבוקר יצאנו ל-10 קילומטר בירידה ב-3 שעות של הליכה. בבקתת הורומבו העלנו 4 לוחמים לג'יפ, מכוון שלא רצינו שיגרם להם נזק לרגליים לאחר שהם השיגו את ההישג של ההעפלה לפסגת. 

מבקתת הורומבו המשכנו בירידה לכיוון בקתת מנדרה - מרחק הליכה של 12 קילומטר בזמן הליכה של 3.5 שעות. לאחר ארוחת צהרים במנדרה המשכנו לרדת לשער של מרנגו. סך הכול זמן הליכה  9.40 שעות עם מרחק מצטבר של 30 קילומטר הליכה ביום.

הגענו סחוטים ועייפים אך מלאים באנרגיה. רגע לפני שעזבנו את השמורה ניהננו מטכס מדהים של הפורטרים והמדרכים הטנזנים בשירים וריקודים -משהו מדהים!

לאחר נסיעה במיניבוס הגענו חזרה למלון במושי. מקלחת מרעננת ארוחת ערב ושנת לילה טובה. לילה טוב קילימנג'ארו. 

למחרת יצאנו ל''סיבוב של אלופים'' בעיירה מושי. החזרנו את הציוד השכור, הסתובבנו בשוק, קנינו מתנות ומזכרות לחברים ובני משפחה ולאחר ארוחת צהרים יצאנו לדרך חזרה לשדה התעופה והבייתה.

קטע קצר ממסיבת הסיום למרגלות הפסגה:

תודה לעמותה "אחים לחיים" ולעופר שנתנו לי להיות חלק מהמסע המופלא הזה

תודה לעמותת ''אחים לחיים'' שנתנו לנו את הכלי הכי עוצמתי שלהם ,שנתנו מעצמם יום ולילה ושעדיין נותנים ,והכול בשביל שנוכל להיות חיים!

תודה לגילי המדהים מנכל עמותת ''האחים'',

תודה ליניב ליינדר שנותן מעצמו כל יום,

תודה לראש המשלחת - אמיר מלכה (סמיילי),

תודה לעופר אוגש שבלעדיו לא הינו מגעים למעלה,

תודה לכל אנשים שהיו במסע!

ואחרון הכי נכון, תודה לקב''ה שנתן לנו להיות עדים לנס אמיתי של כל אחד ואחד מאתינו, שנתן לנו לראות את העולם מהפסגה.

קישורים למסעות טיפוס הרים הבאים:

קישור לכל יומני מסעות טיפוס ההרים באתר השטח 

קישור לפרטים על המסע לטיפוס לפסגת האלברוס  (ההר הכי גבוה ביבשת אירופה)  
קישור לפרטים על מסע הטיפוס לאקנקגוואה  (ההר הכי גבוה ביבשת אמריקה)
קישור לפרטים על מסע הטיפוס הבא לקילימנג'רו    (ההר הכי גבוה ביבשת אפריקה)

תגובות

13 תגובות

1

אורח/ת

26 במאי ב 06:33

אין לי מילים

הגעתי למסע עם המון חששות ולא באמת חשבתי שאצליח להגיע לפסגה.
אין לי מילים לתאר כמה סיפוק ותחושת אושר הייתה לי כשהגעתי לפסגה.
הכרתי חברים מדהימים ומדריך מדהים תודה על חוויה מרהיבה מכול הלב.

2

אורח/ת

26 במאי ב 06:35

מאושר שהכרתי אחים חדשים

הגעתי לאתגר הקשה הזה להוכיח לעצמי שאני יכול ועדיין יכול להציב לעצמי ולהשיג מטרות קשות.
עכשיו אני מרגיש את עצמי סחוט ומאושר.
מאושר שהכרתי אחים חדשים.

3

אורח/ת

26 במאי ב 06:36

תודה לכולם

אני חוזר עכשיו עם הרגשה מלאה, חברים טובים ואתגר מטורף שהצלחתי.
תודה לכולם ובעיקר לעופר וסמיילי על החוויה המעשירה הזאת.
כנראה שאין הרבה דברים שגדולים עלי - העמותה האדירה הזאת נותנת לי להבין את זה.
אין לי מילים כדי להודות לה על כך.

4

אורח/ת

26 במאי ב 06:38

חוויה עוצמתית מאוד

המסע לקלימנגרו היה עבורי חוויה עוצמתית מאוד.
עברנו 8 ימיי גיבוש מאתגרים המסע הוכיח כי שאין דבר שיכול לעמוד בדרכנו ושאנחנו יכולים לכבוש את כל פסגה בדרך שנציב לעצמנו.
עופר המדריך נתן לנו כוחות והעביר את המסע בדרך הכי טובה, עם בדיחות ופרגונים והכי חשוב שהאמין בנו שנגיע ליעד.


5

אורח/ת

26 במאי ב 06:39

החוויה תלווה אותי כל החיים

יצאתי למסע כשאת הניתוח האחרון ברגל עשיתי לפני 4 חודשים .
המטרה ברורה לטפס לפסגה הגבוהה ביותר באפריקה ולהוכיח לעצמי שהכול בראש, ששום מגבלה פיסית לא תגביל אותי, הצלחתי לעשות את יחד עם קבוצה מדהימה של 14 לוחמים מהאחים שלי.
ומדריך אחד מיוחד שדאג לתת לנו ביטחון בכל רגע.
קשה לתאר את ההתרגשות ותחושת הסיפוק האדירה ברגע ההגעה לפסגה, ההבנה שעמדת באתגר שהצבת לעצמך והכרה בכוחות העצומים שטמונים בנו.
אני בטוח שהחוויה הזאת תלווה אותי כל החיים.
אני רוצה להודות לעופר על הובלת הקבוצה במקצועיות חסרת פשרות ועל סל בדיחות לשנים הרבות.
לכם האחים שלי שהייתם חלק מהמסע הזה וכמובן לעמותה שלנו ''אחים לחיים'' שהיא יותר מעמותה ויותר משפחה ,אני שמח וגאה להיות חלק מהמשפחה הגדולה והחזקה ביותר בארץ ובעולם.

6

אורח/ת

26 במאי ב 06:40

הוכחתי לעצמי שאני יכול

הגעתי למסע כדי להוכיח לעצמי שאני יכול ומסוגל לטפס את הקלימנג'רו.
מאוד חששתי בגלל הגובה, למרות קלקול הקיבה שקיבלתי הוכחתי לעצמי שאני לא מוותר ומטפס עד הסוף.
תודה על החוויה המעצימה והאפשרות להוכיח לעצמי שאני יכול.

7

אורח/ת

26 במאי ב 06:42

התרוממות רוח

המסע הזה על כל הציפיות לא ידעתי שארגיש כזו התרוממות רוח כל כך מהר בזמן קצר.
הטיפוס לפסגה היה הדבר הכי מאתגר ומספק שיצא לי לעשות עם העמותה ובכלל,
אני מאוד שמח שמצאתי למשלחת הזאת התחברתי לאנשים מאוד מיוחדים וחזקים שלא נתנו למגבלות פיזיות למנוע מהם את הדבר המיוחד הזה כיבוש הפסגה.

8

אורח/ת

26 במאי ב 06:42

עוצמה חזקה

חוויה מדהימה של פעם בחיים התנקזה לרגע מיוחד במינו שבו הגענו לפסגת הקילימנג'רו בגובה 5895 מטרים.
15 לוחמים אחים שלא ויתרו לרגע למרות הקשיים הפיזיים והנפשיים והגיעו יחד לפסגה המושלגת הקפואה וחסרת חמצן.
במהלך המסע חשתי עוצמה חזקה של אוסף אנשים מדהימים ,היה קשה קפוא מעצים ,יפה, מיוחד, שונה ומדהים!
אני רוצה להודות לעמותה המדהימה על שעזרה לי להגשים חלום ולהוכיח לעצמי שאני מסוגל.
לעופר המדהים האגדי שבלעדיו לא היינו עושים זאת ולקבוצה המדהימה שהפכנו להיות במסע .

9

אורח/ת

26 במאי ב 06:44

תחושת סיפוק וגאווה

חוויה של פעם בחיים התנקזה לרגע אחד בו עמדה קבוצה של 15 לוחמים גיבורים על ההר הגבוהה באפריקה. יחד בגובה של 5895 מטרים נשמנו אוויר פסגות אמתי והוכחנו לעצמנו שאף פציעה לא, גופנית או נפשית לא תעצור אותנו, בדרך להגשמת החלום.
היה לי שבוע מיוחד ומרגש שבשיאו עמדנו על פסגת הקילמנג'רו יחד עם החברים המדהימים מהעמותה. לכול אורכו של הטיול הרגשתי את העוצמה שיש בטיפוס הרים ואת היכולת להתפעם מהנוף המרהיב על אף הכאבים ברגליים והקור המקפיא.
אחד הרגעים שיזכרו היה בפעולות בשבת אחר הצהרים שכל אחד מחברי המשלחת סיפר על האירוע שבו הוא ניפצע וכיצד ולמרות הקשיים שחווה הוא התגבר ובחר לאתגר את עצמו ולהוכיח ששום מכשול לא יעצור אותו בדרך לפסגה.
הרגע המכונן של המסע עבורי היה ביום שעמדנו על הפסגה ההר המושלג מלאים בתחושת סיפוק, גאווה וידיעה שאף מטעם רסיס כדור או כל פגיעה נפשית לא תמנע מאתנו לבחור בחיים.
תודה לעמותה ,לסמיילי ולעופר, שדאגו לנו כמו שצריך כמו זוג הורים והעניקו לנו חוויה מדהימה של תשכח.

10

אורח/ת

26 במאי ב 06:46

אחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי בחיי

יצאנו למסע 15 לוחמים לכבוש את פסגת הקלימנג'רו.
הדרך הייתה מעצימה מפתחת ומלאת מחשבות, חווית הגיבוש והחיבור לחברי המשלחת הייתה מעצימה ומיוחדת. הרגשת סיום על טיפוס הקילימנג'רו עם האחים הייתה מלאה אנרגיות. התרגשות וקבלת כוחות חדשים בחזרה לארץ אני מסכם את המסע הזה כאחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי בחיי למדתי על עצמי, חוויתי הרגשת הישג ענקית והכי חשוב קיבתי חברים חדשים שעכשיו יותר מאחים.
תודה לעמותה אחים לחיים לעופר שנתנו לי להיות חלק מהמסע הזה.

11

אורח/ת

26 במאי ב 06:52

מסע קסום של יחד ולבד

כל מסע מתחיל בצעד... ארוך או קצר אבל הוא תמיד בעל משמעות.
אתה מתכנן אותו, מדמיין, מנסה להבין איך להעביר אותו בצורה הטובה ביותר, אך למסע דרך משלו.. הוא תמיד לא נודע, הוא תמיד מפתיע.
לפעמים הוא קל לפעמים הוא קשה, לפעמים הוא מצחיק ולפעמים הוא גם כואב.
לרוב הוא הכל יחד, ועוד הרבה יותר.
הנפשות, הדרכים והנופים, הם שמשתלבים יחד ויוצרים סינרגיה.
סינרגיה שלרוב משתנה המון לאורך המסע.
המסע הזה, הוא ללא ספק יוצא דופן לחלוטין. מסע קסום של יחד ולבד. הגשמה עצמית שהתחזקה ונבנתה מעוצמתה של החבורה. המנהיג שידע בדיוק איך ללמד ולנווט חמישה עשר דרכים לדרך אחת של העזה וניצחון. קסם של אנשים שיצאו למסע של פעם בחיים: לגעת קצת שוב בקיצון. להסכים לפחד, להסכים לגעת בו שוב. לסמוך על אילו שלצידך, ולבנות שוב את ביטחונך, לאט לאט צעד צעד. תודה לכם אחים יקרים על רגעים קסומים, מרגשים, ומיוחדים מזכרת נצח שאשא בליבי לעד! תודה רבה עמותת ''אחים לחיים''. תודה לכם שאתם כאן, יוצרים קסם מושלם וחזק, קסם אמיתי ומציאותי, שכוחו נובע מאהבה, הבנה ונתינה אין סופית. תודה רבה לכם מעומק ליבי על חוויה מופלאה שכזאת.

12

Ogash Ofer

26 במאי ב 07:30

מה שרשמתי בליל הפסגה - קילימנג'ארו 2017

אל חברי ההנהלה המכובדים (של אחים לחיים)

ראשית הגענו כולנו במאמץ אדיר לפסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה וזו התרוממות רוח מדהימה ואף עם דמעות אצל חלק מהאחים (אני דאגתי להסתיר את שלי עם משקפי השמש).

 כצפוי חברי העמותה הם זן נדיר של אנשים החזקים בגוף ובעיקר בנפש וכל אחד מהם מיוחד וגיבור בדרכו ובסיפורו הייחודי

לגבי הבחור החייכן (סמיילי) אז ראשית הוא מומלץ לסמל ושנית אמליץ על מינוי קבוע כראש המשלחות לקילי - שכן חזר ואמר שהטיפוס קל לו (זה היה ביום שלפני הטיפוס לפסגה ואחר כך כבר לא שאלתי).

דרך אגב: לאור היכולת הגבוהה שלו בתיקון מקלות הליכה ועוד שיפצורים הייתי משנה את תואר תפקידו בעמותה ל: מנהל תפעולתחזוקה תיקונים ורכש

יד ימינומר מוני היקר הוא איש זהב עם נפש רגישה

לכבוד רב הוא להוביל משלחות מיוחדות אלו - הגיבוש הציוותי יחד עם הטיפול הפרטני בנפש הוא מדהים

מבקש סליחה מכל מי שאמרתי לו שכבר מגיעים - למרות שהצינור היה עוד לפניינו, או מכל מי שאמרתי לו שקצת חום, כאב ראש, הקאות זה שום דבר ושלחתי אותו לשתות שלוק מים

אוהב אתכם אחד אחד

תודה רבה על המסע המופלא

עופר אוגש

בקתת קיבו, חצות הלילה שלאחר הפסגה.

13

אורח/ת

26 במאי ב 22:46

התותח מעל כולם

היידי היידי היידי חוויה עוצמתית של חבורת לוחמים תחושה של סיפוק וחוויה על עפר עושה זאת בהליכה שינה חברי לנשק ולטיולים והחוויות החים כמה פעמים בשנה רק עם השנים משתבח ומשתבח בסיפורים ובמעשים תודה מכולם לך עפר א איש מיוחד באימונו ובמעשים על טבעים רק בבשורות טובות מידיד אמת תודה בענק??????????????????????????????????????????חיי