על פסגת קילימנג'ארו - יוני 2017

בקבוצה קטנה (כך יצא...) שהפכה מגובשת מיום ליום, הצלחנו להעפיל כולנו! לפסגת ההר הגבוה ביבשת אפריקה. לחלקנו היה קשה ולפעמים אף קשה מאוד, אך במאמץ אישי וקבוצתי אדיר, יחד עם הידיעה שאנחנו לא מוותרים לאף אחד - הצלחנו! ולרגע אחד ארוך ועם הרבה גאווה, הנשארת לאורך זמן, היינו האנשים הגבוהים ביבשת. קילימנג'ארו 5,895 מטרים! הישג אדיר!! In a small yet cohesive group we succeeded in reaching the top of the tallest mountain in Africa -- Mt. Kilimanjaro at 5,985 meters (19,341 feet) above sea level. Now that is a huge achievement! It was hard for some of us and at times even harder, but with individual effort, willpower, and group support, along with the knowledge that we would not leave anyone behind, we made it! For one lasting moment and a level of pride that will stay with us for many years to come, we were the "tallest" people in Africa!

English version at the bottom of the page

 

שיר הפסגה (אילנה עמרני)

הנה הגענו כולנו לפני שישה ימים

למושי הגענו חמישה אנשים

באנו לכאן מישראל וגם מארה״ב

וכל אחד מאתנו בן אדם זהב.

 

מה אפשר לספר על זאת ההרפתקה

ניסים ונפלאות אבל לא הפתעה

את הקילימנג'רו הגענו לטפס

וכמובן היה עלינו במהירות להתאפס.

 

היה לנו כאן את מר דודי האופנוען - המדען

הוא לא משתכנע מסתם כל ידען

יש לגבות את כל מה שאומרים

במספרים מדויקים, מחקרים ומאמרים.

 

יש לנו את איש החלבה והיוגה מר שי

הוא לא אוכל שרצים ושום דבר מן החי

הוא בתמונות סלפי מומחה ומאוהב

תיעוד כל ארוחה היא משאת חייו.

 

אתנו נמצא בני יקירי מאור

להיכן שהוא מגיע הוא מביא אור

טיפס והתגבר למרות הקשיים

ובפסגת ההר דהר כמו סוסים.

 

צוות של טנזנים 18 במספר ליוונו

הם דאגו למים, אוכל ולכל מחסורנו

במיוחד נציין את המדריך מאצ׳ו הנפלא

שהיה איתנו עם הרבה שמחה וחמלה.

 

את עופר בקצת מילים לתאר אי אפשר

הוא איש רב פעלים, בדחן ומוכשר

הובילנו במעלה ההר בעוז ומתינות

ובלעדיו לא היינו מצליחים וזאת ברצינות.

 

גם אני בקבוצה אישה אחת הייתי

עם חששות ומטרה בליבי הגעתי

אחרי עופר הלכתי בצעד ובהר

ולעיתים נדירות הסתכלתי בנוף או בנהר.

 

לפסגת ההר הגבוה באפריקה כולנו הגענו

חווית חיים שלא תשכח לעולם מאתנו

חן חן לכולכם עם שיר שנגמר תודה לאל

בשמחה, גאווה וגם לתפארת מדינת ישראל.

 

אילנה

מסלול הטיפוס

4 ימים צעדנו בעלייה וכיום וחצי ארכה הירידה - שסופה לא פחות קשה,

אבל כשאילנה רצה בפרונט לא יכולנו לדדה מאחור (זה התור שלי לחרוז בחרוזים).

ביום הראשון התקבצנו מישראל ומארצות הברית בעיירה מושי שבצפון טנזניה.

קצת תדריכים, השלמות ציוד ופרשנו לישון לקראת יום הטיפוס.

בשישי בבוקר נסענו אל שער השמורה שמעל הכפר מראנגו, הבירוקרטיה הרגילה ויחד עם צוות מקומי לא קטן (גדול משהיינו צריכים, אבל כבר התחייבנו אליהם...) התחלנו לטפס ברגל ימין.

8 ק"מ בעלייה, מכמעט 2,000 מטרים בגובה ועד בקתת מנדרה בגובה 2,700 מטרים ובהליכה איטית של 4 וקצת שעות. רישום, מתיחות, ארוחת ערב וכמה בדיחות ובשעה מוקדמת פרשנו לבקתות לישון.

ביום שבת 12.5 ק"מ בעלייה, ביקרנו "על הדרך" באחד מהמכתשים הגעשיים שעל ההר ובסוף היום הגענו לבקתת הורומבו בגובה 3,700 מטרים – כאן כבר קצת קר.

ביום ראשון, בצעד קל אך איטי במיוחד, טיפסנו עוד 1,000 מטרים בעלייה. מהסוואנה המיוחדת עם הקקטוסים הייחודים להר, דרך המדבר האלפיני שלא נגמר הגענו לבקתה הגדולה של קיבו. 4,700 מטרים בגובה, 10 ק"מ של צעדה, בחוץ קר אבל כולנו מרגישים טובים (או לפחות זה מה שהעברתי בטלפון הלווייני למשפחות שמחכות למידע בבית).

ואז הגיע יום שני בשבוע שהוא גם היום הרביעי לצעדה במעלה ההר, אך הפעם זה כבר לא עוד יום טיול בפארק. 1,200 מטרים בעלייה תלולה, אותה התחלנו בשש בבוקר כשבחוץ רק "קצת" קר (ולא כמו בחצות הלילה). 500 מטרים ראשונים עד המערה עברו במהרה. ואז עוד 500 מטרים בעלייה הכוללים את שביל הנחש התלול וסופו הסלעים האימתניים, שאפילו דודי – רץ המרתונים הקליל, הסכים כי זה לא משחק ילדים .

באוכף של גילמן יכולנו להתפרק "בקטנה" אך עוד שעתיים של צעדה על שפת המכתש, כ"רק" עוד 200 מטרים בעלייה מחכים להוציא לנו את "המיץ" ולסחוט את שארית כוחותינו. אבל בפסגה, כמו בפסגה, האדרנלין בשמיים, העייפות נשכחה והחגיגה גדולה במיוחד!

עכשיו נשאר לרדת חזרה וזה ממש לא קל! לאחר כ-11 וחצי שעות וכמעט 12 ק"מ של עלייה וירידה חזרנו לבקתה שעכשיו נראית לנו כמלון מפואר.

ליום האחרון יצאנו מוקדם בבוקר במרץ ובשמחה.  ירדנו כמעט 3,000 מטרים לאורך 30 ק"מ ובתשע וחצי שעות של הליכה. מה שמחה הייתה המסיבה עם כל הצוות הטנזני שעזר ודאג וכל כך שמח שכולנו כבשנו את הפסגה!

בצעד נמרץ בדרך למנדרה - הבקתה הראשונה 2700 מטרים:

בצעד נמרץ בדרך למנדרה - הבקתה הראשונה:

היום השני לטיפוס - יוצאים מהיער הטרופי לעבר הסוואה ועד הורמבו הבקתה שנייה 3720 מטרים:

היום השני לטיפוס - יוצאים מהיער הטרופי לעבר הסוואה


 


היום השלישי לטיפוס - מהסוואנה לעבר מהדבר האלפיני ועד קיבו הבקתה השלישית והגבוהה 4700 מטרים:

היום השלישי לטיפוס - מהסוואנה לעבר מהדבר האלפיני ועד קיבו הבקתה השלישית והגבוהה 4700 מטרים:

 


יום הפסגה - 12 שעות הליכה - 1200 מטרים בטיפוס בעלייה עד פסגת הקילימנג'ארו - אוהורו 5895 מטרים

יום הפסגה - 12 שעות הליכה - 1200 מטרים בטיפוס בעלייה עד פסגת הקילימנג'ארו - אוהורו 5895 מטרים

יורדים חזרה למושי - 30 ק"מ של צעידה מהירה בירידה ובסופה מסיבה, מקלחת, מנוחה, ארוחות טובות והמון המון סיפוק ואושר

 

קישורים למסעות טיפוס הרים הבאים:

קישור לפרטים על הטיפוס לפסגת הקילימנג'ארו - ההר הגבוה ביבשת אפריקה
 
קישור לפרטים על הטיפוס לפסגת האלברוס - ההר הגבוה ביבשת אירופה
 
קישור לפרטים על הטיפוס לפסגת אקנקגוואה - ההר הגבוה ביבשת אמריקה


Kilimanjaro June 2017

 For one lasting moment and a level of pride that will stay with us for many years to come, we were the "tallest" people in Africa! We climbed for four days and our descent, which lasted a day and a half, was just as difficult. However, when Ilana walked at the head of the group briskly , we could not lag behind and we too walked quickly! (It is my turn to rhyme...)
On the first day we came together from Israel and from the US to the city of Moshi in northern Tanzania. We spent time obtaining last minute instructions, getting needed equipment and went to sleep early -- ahead of our much anticipated adventure the next day.
Friday morning, we met some of our local crew who drove us to the entrance of Mt. Kilimanjaro nature reserve above Marango village. After the usual bureaucracy we started our climb with a larger than usual crew. (There were three Tanzanian guides and 15 porters that were hired in anticipation of serving a larger group.) We began to climb the first eight kilometers from about 1,970 meters’ elevation to the Mandara huts at 2,700 meters’ elevation. This hike was slow and took about four hours. We arrived, registered, stretched, had dinner, told jokes and went to sleep in the huts in early evening.
On Saturday we climbed 12.5 kilometers and "on the way" we visited one of the volcanic craters on the mountain. At the end of the day we arrived at Horombo huts at an elevation of 3,700 meters above sea level. It was chilly as we were above the clouds.
On Sunday we started hiking very slowly up another 1,000 meters’ elevation. We passed through the special savanna with the unique cacti found only on the mountain. After walking through the endless alpine desert, we arrived at the Kibo big hut site which was at an elevation 4,700 meters. We walked 10 kilometers in about 10 hours. It was cold out but everyone felt good (or at least that is the information communicated to the families at home via the satellite phone.)
Monday was the fourth day of the climb and it was not a "walk in the park". It would be a 1,200 meter climb up a very steep incline. We started at 6:00 am when it was a "little" cold outside but not like the freezing cold we experienced during the night. The first 500 meters’ elevation to the cave went smoothly.
The next 500 meters were challenging to the point that even Dudik, the marathon runner, agreed this was tough. This hike to Gilman's peak included the snake gravel section where at the end of this hike we “met the boulders”. Arriving at Gilman's peak was an achievement in its own right and we allowed ourselves to "rest" a bit. In front of us were two hours of walking on the crater's edge and 200 meters in elevation, both of which squeezed out of us every bit of the energy we still had.
We arrived at the peak and had an incredible adrenaline boost. For a brief moment, we were at the tallest point on the African continent. We forgot that we were tired and we all celebrated at the top. All we needed to do now was climb up and down for 12 kilometers. This was definitely not easy, especially the snake gravel section. To do this successfully, we relied on our walking sticks and actually skied down this section of the mountain. It took us 4 hours to return to the Kibo hut, which by then looked like a fancy hotel. We were tired and elated. We made it to the top - all of us!
Our last day started at 6:15 with much excitement. We descended 30 kilometers and 3,000 meters’ elevation over 9.5 hours to the entrance we left five days earlier.
The party at the bottom of the mountain was especially wonderful and heartwarming as the Tanzanian crew that helped and took care of us, met us and celebrated our accomplishment – that we all made it to the top and we all arrived tired and healthy to the bottom!
This was a fantastic trip for all of us and the conclusion of Ofer’s 18 successful climbs with everyone that he has led up the mountain. An unbelievable accomplishment all around.

Kilimanjaro poem

Here we came from far and near

In Moshi we gathered with much gear

We came from the US and Israel

With golden hearts without fail

 

About this adventure what can we say?

Many surprises but just one way

The Kilimanjaro we came to climb at last

We needed to get grounded really fast.

 

We had here Dudik a scientist and biker

He is not easily convinced by any hiker

You got to back up all spoken knowledge

Need numbers and statistics to acknowledge.

 

We have the yoga and halva man Shai

He is vegan and will not eat a fly

He likes selfies in all forms and fashion

Documenting all meals are his passion.

 

My dear son Maor is here with us

He brings light when the night comes to pass

He climbed despite challenges and arrived

Got to the peak where he galloped and jived!

 

A crew of 18 Tanzanians came to help no less

They took care of food and everything else

We remember Macho man the great

He came with compassion ,what a mate!

 

With a few words, our Ofer we can't describe

He is talented, funny and a member of our tribe

He led us up with might to height

Without him we would not succeed and delight.

 

I was the only woman in this expedition

With some worries but one mission

After Ofer up, step by step I walked

Not looking to sides and I barely talked!

 

To the tallest African peak we all arrived

A life experience with much pride-we thrived!

Now this poem must end thank you all

With joy and glory, Israel can stand tall!

 

 

תגובות

3 תגובות

1

אורח/ת - שי

20 ביולי ב 13:56

עופר - תודה רבה על חוויה מדהימה.
אירגון, תיכנון וביצוע למופת, וכמובן החיבור האנושי וההתאמה האישית.
להתראות במסע הבא!

2

אורח/ת - דודי

20 ביולי ב 15:52

כייף גדול.

3

אורח/ת - אילנה

20 ביולי ב 14:42

סיפור מאלף וחוויה בלתי נשכחת!
תודה רבה מכל הלב !