מסע לארץ הנוודים - קירגיזסטן 2017, סיכום מסע פתיחת ציר

קירגיזסטן - מדינה מוסלמית קטנה הגובלת עם קזחסטן בצפון, סין במזרח, טג'יקיסטן ואוזביקיסטן שעד שנות ה -90 הייתה בשלטון סובייטי וזכתה בתואר "שוויץ של מרכז אסיה".
דרכים עתיקות - דרך המשי, תרבות בת אלפי שנים שהשתמרה בצורה בלתי רגילה ע"י הנוודים, מסגדים מיוחדים במינם, שווקים צבעוניים, נוודים המארחים ביד רחבה, אגמים בגבהים של 2,500 מ' ויותר הצבועים בצבעים מיוחדים וקלועים בין רכסי ההרים, עדרי סוסים, שכונות של יורטות (אוהל קירגיזי מסורתי), חלב סוסים, מאכלים מסורתיים רבים ובלתי מוכרים למערב, סוגי בשרים ובקיצור תרבות עשירה ומדהימה שנשתמרה כמו לפני 2,000 שנה.
אתר השטח הישראלי יצא למסע פתיחת ציר בקירגיזסטן והחבורה שמנתה כ-16 איש חזרה עמוסת חוויות כשמאחוריה כ 2,400 ק"מ ו-9 ימי נסיעה.
הדריך: וייזל עדי

יוצאים לדרך...


שדה התעופה בן גוריון שבת בצהריים, שדה התעופה יחסית ריק, נח לחשוב שלכבודנו. הטיסה לבישקק אינה טיסה ישירה- הנסיעה לשם עוברת דרך אחת משתי המדינות - טורקיה או רוסיה. בכלל בישקק "מארחת" רק 13 חברות תעופה בשדה התעופה הקטן שלה ביניהן 2 המוכרות בארץ כמו פגסוס הטורקית ואירופלוט הרוסית. טיסה קצרה לאיסטנבול, המתנה קצרה ו-5 וחצי שעות עד לבישקק.
שעת בוקר מוקדמת ונציג החברה ממתין לנו עם השלט. מעמיסים את המזוודות על האוטובוס וממשיכים לבית המלון שם נזכה למספר שעות מנוחה. ברחבת החניה המתינו לנו שבעת הרכבים - טויוטה סוקיה ענקיים ומבריקים, אותם רכבים שעוד לא כ"כ יודעים מה עומד לפניהם ב-10 הימים הקרובים...

בישקק

בישקק בירת קירגיזסטן, נמצאת במחוז צ'וי למרגלות הרי הטיין-שאן ורכס הקיריגיז אלא-טו. העיר הוקמה בשנת 1878 ובין השנים 1926 ו-1991 הייתה ידועה כפרונזה על שמו של מפקד כוחות הצבא האדום באזור במלחמת האזרחים הרוסית מיכאיל פרונזה שקבע כי היא תהיה בירת קירגיזסטן.
לאחר פירוק ברית המועצות, קירגיזסטן זכתה בעצמאות, ובשנת 1991 שמה של העיר הוחזר להיות בישקק. העיר מונה כ900,000 עד מיליון תושבים, ומגוונת מבחינה אתנית כאשר 66\\\% מהתושבים הם קיריגזים ו-20\\\% מהתושבים הם ממוצא רוסי. עקב הקרבה לסין וקזחסטן, בישקק משמשת כמרכז סחר וידועה בשווקיה אשר מושכים קונים מכל מרכז אסיה. דורדוי באזר ושוק אוש הם שני השווקים הגדולים וניתן למצוא בהם פחות או יותר הכול ובזול.
בישקק מציעה חיי לילה עשירים וסוערים, ובעיר ניתן למצוא מספר גדול של ברים, פאבים, דאנס בארים מועדוניי לילה גדולים ומועדונים למבוגרים בלבד. מומלץ לבקר בכיכר המרכזית אלא-טו ולהיכנס למוזיאון הלאומי להיסטוריה, כמו כן בעיר אפשר למצוא מרכז מידע לתיירים, בתי מלון ברמת חמישה כוכבים, ומספר רב של מוזיאונים ותיאטראות.
 


התחנה הסופית של היום הראשון היא לינה בבית מקומיים/אכסנייה/בית מלון סמוך לאגם איסיק קול. אגם ענק בחלקה הצפון מזרחי של המדינה. 1600 מטר מעל פני הים. שטחו 6,236 קמ"ר ועומקו המרבי 668 מטר. האגם ניזון מלמעלה מ-100 נהרות ונחלים שאת חלקם ליווינו לאורך היום.
שמו של האגם בתרגום לעברית הינו "האגם החם" - השם ניתן לו בשל העובדה כי למרות טמפרטורת הקיפאון סביבו בתקופת החורף האגם אינו קופא דבר המיוחס לרמת המליחות הנמוכה שלו בהשוואה למי הים הרגילים. האגם גם נחשב לאחד מ-8 האגמים הגדולים בעולם ובמבט על כל אחת ממפות קירגיזסטן, אכן ניתן לראות כי הוא מקבל מקום של כבוד.
הדרך לאגם עברה בין כפרים רבים. ביקור במגדל בורונה (burona tower) הנמצא ליד הכפר טוק-מאק כ-80 ק"מ מזרחית לבירה בישקק, במחוז צ'וי שבקירגיזסטן. המבנה המפורסם המתנשא לגובה של 25 מטר הוא אחד מהסמלים של קירגיסטן, ונחשב כאתר המתויר ביותר במדינה אחרי אגם איסיק-קול.
מגדל בורנה והקומפלקס הארכיאולוגי סביבו הם השרידים של העיר העתיקה בלאסגן אשר הוקמה על ידי השושלת הקרא-ח'אנית באמצע המאה ה 10 לספירה, משמו של המגדל ניתן ללמוד על ייעודו המקורי שכן "בורנה" הוא עיוות של "מורנה" שמשמעו צריח מסגד בערבית.
גובהו של המגדל המקורי היה 45 מטר אולם חלקו העליון קרס ברעידת אדמה שהתחרשה באזור סביב המאה ה15. על מנת למנוע את התמוטטות המבנה, המגדל שופץ וחוזק בשנת 1970 וכעת הוא פתוח לציבור הרחב אשר יכול לעלות לגג המבנה ולהשקיף על שרידי העיר העתיקה
 

המשכנו בדרך ושמנו לב להתגודדות של אנשים והרבה סוסים - מייד הבנו כי המדובר במשחק המסורתי "אולק טאריש" - בו שתי קבוצות של רוכבי סוסים אמורות להתחרות ביניהן על הכנסת גופת עז לבור.
משם המשכנו למופע "צייד עיטים" בו מעלים עיט (ענק) לראש גבעה, ובחלקה התחתון של הגבעה משחררים ארנבת (מסכנה יש לומר) והעיט עף ומאתר אותה תוך שניות. האמת כי נראה שהעיט לא כ"כ מוכן לשתף פעולה עם מפעיליו וממש נאלצו לשכנע אותו שיטרוף את הארנבת המסכנה. 

העיט ברגע תפיסת הארנבת

העיט ברגע תפיסת הארנבת

יופיו ומיוחדותו של בית המלון בו שהינו בלילה הראשון התגלה רק למחרת בבוקר- הסתבר כי בעלי המקום הפכו את המקום למוזיאון כפי שניתן לראות בתמונות.

המחוז המזרחי של קירגיזסטן הוא איסיק-קול - Issyk-Kul. כך נקרא גם האגם הגדול .
גם איסיק-קול ממוקם בגובה של 1,600 מטר מעל פני הים. מצפונו מתנשאים פסגותיו מעוטרות השלג של רכס טרסקי, ומדרום לו רכס קונגיי אלאטאו. נהרות רבים מתנקזים אל האגם ומזינים אותו במים צלולים וזכים שמקורם בקרחונים. העיר הגדולה ביותר באזור ימת איסיק-קול היא קראקול שנבנתה בקצה המזרחי של הימה ב-1869.

התרגשות על פניה של ילדה החיה ביורטה באמצע שום מקום וזוכה לסוכריה על מקל

התרגשות על פניה של ילדה החיה ביורטה באמצע שום מקום וזוכה לסוכריה על מקל


 

היום השני למסע


כבר ביום הזה ממתינה לנו נסיעה באחד מהצירים היותר קשים במסלול - מעבר טוסור הנמצא בגובה 3,893 מעל פני הים על רכס טאסקיי אלא-טו במחוז איסיק-קול בקירגיזסט. המעבר מחבר בין מחוז איסיק-קול ונארין, שלידו נמצאו שרידי הכפר העתיק טוסור. הנתיב המיוחד נפרץ בשנות ה - 70 על ידי הרוסים על מנת לאפשר לנוודים לעלות ולרעות את הצאן במרעה הקיץ המכונה "ג'יילו".
הדרך מתחילה באחד מהשבילים שעל שפת אגם איסיק קול. המכונאי והמלווה המקומי שלנו נמצאים בסוף השיירה ומדווחים לי על קצב התקדמות השיירה והדרך אינה קלה ונראה כי דורשת מיומנות נהיגה, דבר שלשמחתי לא חסר לנהגים בשיירה.
הדרך מתחילה בגובה של כ-1600 מ' ולאט לאט עולה לגובה מקסימלי של כ - 3900 מטרים.
אמנם אנחנו מטיילים בסוף הקיץ, תחילת הסתיו ובחודש נובמבר כבר לא מומלץ לנסוע על צירים אלו, כי מזג האוויר לא כל כך משתף פעולה. בגובה של למעלה מ-3500 מ' הטמפרטורה יחסית נמוכה, עובדה שמותירה את השלג על הקרקע או ליתר דיוק תהליך ההפשרה שלו איטי יחסית למקומות אחרים. דבר נוסף - במקומות הגבוהים הללו מזג האוויר אינו יציב ובהחלט ייתכן כי ממטרים יהפכו לשלג. 
אכן, ככל שעלינו בציר כמויות השלג בצידי הדרכים הלכו וגדלו, הטמפרטורה ירדה עד לכדי 4 מעלות צלזיוס וזכינו לשלג קל וטרי. 
עדרי הצאן והבקר שכללו יאק, פרות, כבשים וסוסים ליוו אותנו לאורך כל היום ולאורך כל הטיול.
לאחר כמה שעות, באחד הקטעים היותר מאתגרים של המסלול, נאלצנו להתמודד עם פנצ'ר ראשון בטיול - דווקא בקטע הכי לא  נח. אנדרי המכונאי וואסילי המלווה שלנו, הפשילו שרוולים ותיקנו את הפנצ'ר. 
שיא הגובה בציר "מעבר טוסור" תועד כ-3,890 מ'. שלוליות בדרך קפואות, הראות מוגבלת בשל ערפילים אך החבר'ה מלאי אדרנלין.



השיירה בציר מעבר טוסור
השיירה באחד מצירי מעבר טוסור

היורטה

לאורך מאות שנים היורטה שימשה כבית העתיק של השבטים הקירגיזיים הנודדים, וכיום היא מסמלת את מסורת הנוודים העתיקה, האחדות והרעות של העם הקירגיזי. כאשר הטונדוק - אותו חלק אשר מחזיק את גג היורטה מופיע על הדגל הלאומי והסימבוליקה שלו מפורשת בכך שכול העם הקירגיזי נמצא תחת גג היורטה.
היורטה היא אוהל הבנוי ממוטות עץ הקשורים בחבלים ועטופים בשמיכות העשויות מצמר כבשים ומעורות של בעלי חיים, לרוב יש כיסוי חיצוני המעוטר באיורים מסורתיים על מנת לייפות את היורטה. היורטה היא מבנה פונקציונאלי כאשר במקרה של צורך או סכנה בהתקרבות שבט פולש ניתן להרכיב ולקפל יורטה בפחות משעה. ביורטה נהוג לשבת על הרצפה ולכן פרוסים בה שטיחים עבים המבודדים מן הקור. ברוב היורטות יש צד שהוא מטבח וחדר אוכל ובו נמצא שולחן נמוך אשר אוכלים מסביבו, וצד שהוא סלון וחדר שינה ובו נמצאים רוב בני המשפחה. כיום בקיריגיזיסטן ניתן לראות משפחות רבות אשר מציבות מספר יורטות בעיקר לאירוח תיירים.
 

הדרך לנארין

ציר טוסור מתפתל ועולה עד לרום של למעלה מ 3850 מטרים, בדרך פוגשים כמה רוכבי אופניים אמיצים , צרפתים, בלגים, שחלקם עברו את הלילה באוהלים וגם ידעו לספר כי בלילה הייתה סופת שלגים דבר שאילץ אותם לרדת כמה מאות מטרים ולחפש מקום מוגן מהסופה כדי לעבור בו את הלילה.
לאחר מספר שעות הגענו לפסגה, מספר תמונות במזג אוויר קררררר ומתחילים לרדת עד פאתי העיר נארין . קירגיזסטן מחולקת למחוזות ובראש כל מחוז עומד "פקיד" או מושל במונחים המוכרים לנו. לכל מחוז יש "עיר בירה" - עיר ראשית, בה ממוקמים המשרדים הראשיים, מוזיאונים לתרבות הקירגיזית , שוק גדול יחסית ומן הסתם כמות התושבים בה היא מהגדולה במחוז.
נארין משמשת כבירת מחוז נארין, ובה כ 40,000 תושבים ונחשבת לאחת הערים הגבוהות במדינה - עיר השוכנת בגובה של כ 2,000 מטרים מעל פני הים את העיר חוצה נהר נארין, הנהר הארוך ביותר במדינה , למעלה מ 600 ק"מ אורכו - שאגב ליווה אותנו בחלקים נרחבים מהטיול.
שעת ערב והגענו למלון בנארין - מלון מפנק, מקלחת חמה אחרי דרך ארוכה ואינטנסיבית, ארוחת ערב בחדר אוכל גדול ומפואר. לאחר הארוחה המפוארת שחיכתה לנו, נכנסנו להופעה פרטית מ-3 נגנים מקומיים שהשמיעו לנו שירים ומנגינות אותנטיות.

שלישיית הקירגיזסטנים בפעולה

שלישיית הקירגיזסטנים בפעולה

דרך המשי

ייחודה של קיריגזסטן הוא מיקומה האסטרטגי על דרך מסחרית חשובה שקיבלה את הכינוי " דרך המשי" .
צמד המילים "דרך המשי" מעלה בדמיון שיירות גמלים עמוסות בגלילי משי רכים ובוהקים, עושות את דרכן בנתיב ארוך להפליא שמחבר בין סין לאירופה. למעשה, היו כמה דרכי מסחר עתיקות שחיברו את המזרח עם המערב, ועברו בהן סחורות, תבלינים, טכנולוגיות, רעיונות ואפילו מאכלים. כשמסתכלים על המפה ועל צירי דרך המשי רואים כי הדרך מקשרת במספר מסועף של דרכים את סין במזרח, דרך מרכז אסיה עד המזרח התיכון – לבנון וישראל. מי שישתמש בדרך המשי נכון להיום וירצה לעשותה מקצה לקצה, סביר להניח שיידרש לכ-3 חודשים - כאשר בעבר היה דרוש לכך לפחות 3 שנים! דרך המשי היא בעצם סדרה של דרכים שקישרה בין עיר בשם צ'אנג אן – "שיאן" של ימינו, עיר הבירה של סין במשך כאלף שנה, לבין חופי הים התיכון. המוצרים, בסופו של דבר, הגיעו מקצה לקצה אך הסוחרים היו עושים רק קטעים מהדרך וסוחרים בסחורה עם סוחרים אחרים שהיו ממשיכים עם הסחורה לקטעים נוספים.
דרך המשי היא זו שבעצם איפשרה את התפתחותן של המדינות סין, הודו והאימפריה הרומית. ציר שבמקור קישר בין שיאן, הבירה הקדומה, לבין רומא – מרחק של כ 8000 ק"מ . מספרים כי נציג אחד ממנהיגי סין בשנת 138 לפני הספירה יצא כדי לחקור ולהביא מידע על שבטים שישבו ממערב לסין – מסע שארך כ-13 שנים ואותו נציג חזר עם מידע כלכלי, גיאוגרפי, פוליטי ותרבותי רב.
בעקבותיו יצאו משלחות רבות שהעשירו את המידע אודות מערב סין ועם השנים הצירים מערבית לסין החלו להתפתח והשתמשו בהם להובלת סחורות לאירופה – סין הרוויחה מזה כספים רבים ממיסים שנגבו על הסחורות שיצאו מהמדינה. לאחר כיבוש מצרים על ידי האימפריה הרומית, בשנת 30 לפנה"ס, החל להתפתח סחר בין רומא לבין הודו, דרום מזרח אסיה וסין. ברומא התעורר ביקוש רב למשי הסיני – הסנאט הרומי אסר במספר צווים הליכה בפומבי במשי, בעיקר מטעמי מוסר, אולם איסורים אלה היו גזירה שהציבור לא עמד בה. בעקבות המסחר בדרך המשי חלה גם השפעה הדדית בין התרבויות השונות הסוחרות לאורך הדרך. הן השפעה של תרבות המזרח על התרבות היוונית-רומית, והן השפעה של התרבות היוונית-רומית על התרבות הבודהיסטית במרכז אסיה, והשפעה של שתיהן על התרבות הסינית. הסחר היבשתי לאורך דרך המשי נפסק בפועל עם נפילת האימפריה הרומית, שהיוותה אבן שואבת של ביקוש למוצרים אסייתים והניעה את כל המסחר על דרך המשי במאה ה-5 לספירה, וכן עם עליית האסלאם במרכז אסיה, במאה ה-7 לספירה, אירוע שהביא להפסקת ההתפשטות הסינית מערבה.
התקדמות המונגולים ושליטתם במרכז אסיה החל משנת 1215 הביאו להקמת רשת של דרכי מסחר יבשתיות, ויצרו מחדש את דרך המשי (קישור ליומני המסעות של אתר השטח במונגוליה). רק מעטים עברו את דרך המשי לכל אורכה, מקצה לקצה, בהם מרקו פולו למשל. לרוב עברו הסחורות מיד ליד לאורך הדרך, והמתווכים הרבים היו הסיבה למחירן הגבוה מאוד של סחורות סיניות באירופה.
לאחר נפילת האימפריה המונגולית השתלטו הטורקמנים על דרכי המסחר המערביות יותר (לאחר נפילתה של האימפריה הביזנטית). בשל כך, וכן בשל השפעתה של המגפה השחורה באירופה, פסק המסחר בין סין לאירופה. בעקבות נפילת המונגולים נותק הקשר היבשתי בין סין לאירופה. היעדר הקשר המסחרי הוביל לניסיונות אירופיים להגיע לסין דרך הים. בשנת 1492 הפליג כריסטופר קולומבוס מערבה, בניסיון להגיע לסין ממערב וליצור דרך משי חדשה, אך אף על פי שחשב כי הגיע להודו, למעשה הוא גילה את אמריקה. ניסיונות לשלוט בדרכי המסחר לסין הביאו לכיבושים פורטוגליים באפריקה, ולאחר מכן להתפתחות המושבות של הולנד ובריטניה החל מהמאה ה-15 ועד המאה ה-17.
 

מפת דרך המשי

מפת דרך המשי

אגם קול סו " האגם הנעלם "

היום השלישי למסע

בחלקה הדרומי של המדינה , בגובה שך 3,500 מ' !!! התמקם לו אגם מהאגמים המיוחדים והיפים ביותר במדינה. מיקומו של האגם והדרך אליו ובעיקר העובדה כי אינו נראה אלא רק אחרי שמטפסים לשיא הגובה , קיבל את הכינוי "האגם הנעלם".
היום השלישי במסע יוחד להגעה לאגם הנעלם. יצאנו מנארין בשעות הבוקר, גובה של 2,000 מ' ויצאנו לדרך מקסימה שטיפסה עד לרום של 3200 מ'. שעת צהרים וכבר הגענו למחנה היורטות בו נעבור את הלילה, ארוחת צהרים במאהל - השולחן עמוס במאכלים אותנטים, מזג האוויר, אפילו שרק שעת צהרים, הטמפרטורה כבר מתחילה לרדת ואנחנו כבר מתחילים להבין מה הולך לעבור עלינו בלילה.
את הדרך לאגם הנעלם תכננו במקור לעשות עם סוסים וזאת כי האיזור צפוי היה להיות מעט מוצף וקשה למעבר. יום לפני נתנו לנו להבין כי המקום כבר אינו מוצף, כפי שהיה חודש קודם לכן, וניתן להגיע לאגם ברכב. נסיעה של כחצי שעה, קצת בוץ, קצת גשם, קררררר ונוף מדהים ואכן ברום של 3500 מטרים נגלה לעינינו האגם המדהים - קל סו.
בדרך לאגם זיהינו באחת מהיורטות כי המקומיים מכינים ארוחה חגיגית ושחטו כבש - אין חלק שהולך לאיבוד, אין חלק שאין לו שימוש - לחלקנו היה זה מחזה שקשה היה לראות וחלקנו ראו בזה שותפות לרגע מיוחד והכי אותנטי שיש!

צילום קבוצתי עם בעלי היורטה

צילום קבוצתי עם בעלי היורטה

תמונת פנורמה של האגם

תמונת פנורמה של האגם


 



 

היום הרביעי למסע

בסיום הביקור באגם חזרנו לכיוון מאהל היורטות, מולנו זיהינו רכב עם תייר ששקע בביצה הנמצאת בדרך לאגם, חילוץ מהיר עם הכננת ובינתיים אחד מהרכבים שלנו שוקע בביצה - הכננת ממשיכה בעבודתה לרכב שלנו ומגיעים למאהל - ארוחת ערב חמה ומזג האוויר בחוץ מתקרררר.
התנורים ביורטות החלו לחמם את האוהל לקראת לילה קר במיוחד. בסיום הארוחה, בחוץ חשוך לגמרי, מתארגנים ללינה ורק שכבת הקפור על הרכבים למחרת בבוקר נותרה כעדות לטמפרטורות הנמוכות שליוו אותנו - מינוס 5 עד מינוס .
 

שכבת הקפור על הרכבים בגובה של 3500
שכבת הקפור על הרכבים בגובה של 3500

היום החמישי למסע


יום חדש לפנינו: הפעם התוכנית להגיע לאגם סונקול. לאחר ארוחת בוקר חפוזה ביורטות, עזבנו את המחנה ויצאנו בדרכנו, שוב לנארין - למרות שחזרנו באותה הדרך, הנוף היה נראה שונה ועדיין מיוחד. ההתנהלות של העדרים בבוקר שונה לחלוטין מההתנהלות בשעות אחר הצהרים, האור מציג את הנוף בצורה אחרת ונראה כאילו אנחנו במסלול שטרם ביקרנו בו. עצרנו בעמדה הצבאית, מעט בירוקרטיה של דרכונים והגענו לנארין לארוחת צהרים - לפנינו עוד דרך ארוכה.

מערב המדינה

ארבעת הימים הבאים יוחדו למערב המדינה - איזור, שעד כמה שידוע לי הוא פחות מטויל ומתויר. האיזור המערבי זכה למסע הכנה שערכתי יחד עם חברי והמדריך באתר השטח - שלמה הלב"ץ (קישור ליומן המסע של הסיור המקדים).
חבל ארץ מדהים, כפרים וערים שניתן לראות כי התושבים בהם הופתעו לפגוש תיירים. המפגש עם המקומיים, הקרבה לגבול עם אוזביקיזסטן, עובדי האדמה בשיטות "של פעם" ועוד המון חוויות ייחודיות את חלקן אפשר לראות בתמונות המיוחדות...

מחנה היורטות ליד אגם סונקול

מחנה היורטות ליד אגם סונקול



 

 

באחת הפסגות ביום האחרון בדרך חזרה לבישקק

 

באחת הפסגות ביום האחרון בדרך לבישקק

 

הימים האחרונים במדינה

הגענו לבישקק, החזרנו את הרכבים ויצאנו לאורחה חגיגית באחת מהמסעדות היותר יוקרתיות שניתן למצוא בבישקק - כל יורטה שימשה כחדר פרטי למשפחה או למספר גדול של לקוחות. חלק מהיורטות שימשו כמוזיאונים בהם הציגו בעלי המסעדה תכשיטים, בגדים, פוחלצים ועוד - והכל ברוב פאר והדר. השולחנות ביורטה היו עמוסים בכל טוב ולא הצלחנו לאכול אפילו מחצית ממה שהוגש לנו.
למחרת, יום הנסיעה הביתה, יצאנו לסייר מעט בעיר, סיור בין מבנים ראשיים, מבנים היסטורים, כיכרות מרכזיות, ביקור וקניות בשוק המרכזי וקינוח בארוחת צהרים טובה במרכזה של העיר.
אין ספק כי ניתן לסכם את המסע הראשון של אתר השטח במסלול המיוחד כמוצלח.

 

חמאם ומסאג' ביום האחרון



 

קישורים:

קישור להדרכות הנהיגה של אתר השטח
 
קישור לטיולים ולמסעות של אתר השטח בארץ
 
קישור לכל המסעות הבאים של אתר השטח בעולם

תגובות

3 תגובות

1

helvits

01 באוקטובר ב 21:03

WOW, איזה יופי של טיול. כולי קנאה. מקווה לצאת שנה הבאה.....

2

אורח/ת - אודי

02 באוקטובר ב 00:11

טיול נהדר ומומלץ

3

אורח/ת - נגה קרני

02 באוקטובר ב 17:21

מסע לא רק בשטח אלא גם בזמן. חוויה לא שגרתית.