מרוקו בקצה האתגר ועוד קצת מעבר...

צילמו: אודי פרץ, טובל'ה סלומון, איברהים מאימליל וכל חברי הקבוצה

מתחילים בקזבלנקה

הטיסה למרוקו עוברת דרך יעד ביניים באירופה והפעם טסנו דרך מרסיי בצרפת, במסלול קצר ויעיל עד קזבלנקה - הבירה הכלכלית של מרוקו, השוכנת על שפת האוקיינוס האטלנטי.
ב-20 דקות סיימנו את תהליך הויזה, המתבקש מישראלים הרוצים לטייל במרוקו, וחיש קל מצאנו את כל המזוודות, החלפנו כסף ויצאנו מחוץ לאולם למצוא את ההסעה שחיכתה לנו.
בזכותה של השבת נסענו למלון בלב העיר העתיקה של קזבלנקה, ללון כאן את השבת. חלוקת חדרים, סיור קצר במרכז העיר, רחבת בית המשפט, כנסיית הלב הקדוש, דוכן סברסים לפני השבת, קבלת שבת בארוחת הערב במלון ולילה טוב קזבלנקה.
שבת בבוקר התחילה בריצה לאורך האוקיינוס (רק למושגעים שהתעוררו מוקדם...), ארוחת בוקר ולאחריה ביקור בבית הכנסת היפה - בית אל, אשר הועבר למקומו הנוכחי, מתוך הרובע היהודי העתיק, ונבנה מחדש בפאר והדר.
לאחר הביקור בבית הכנסת הלכנו עד למסגד הגדול במרוקו והשלישי בגודלו בעולם המוסלמי - מסגד חסן השני, על שפת האוקיינוס ובעל המינרט (הצריח) בגובה של 210 מטרים.
המשכנו בצעדה ארוכה לאורך הטיילת החדשה שנבנית לחוף האוקיינוס האטלנטי עד למרכז המסעדות/בתי הקפה/מועדונים, שם אכלנו צהרים וחזרנו למלון, מי במונית ומי ברגל דרך סמטאות העיר - עזה במרוקו ודרך רחובות הוילות הענקיות, לידן סביון נראית מקום שכוח אל.
במוצאי השבת יצאנו לדרך לעבר הרי האטלס - מהתנועה העמוסה של קזבלנקה והפקקים ביציאה לכביש האגרה המהיר, דרך כבישים צדדים חשוכים לדמנאט ועד הכניסה הצרה לקראת חצות למקום השינה (כשנהג ההסעה נושא תפילה ולא מבין לאן הבאנו אותו...). הגענו למקום קסום - וילה מיוחדת, בגובה 800 מטרים למרגלות קו פרשת המים של הרי האטלס, חלוקת חדרים, ארוחת ערב ו"נשפכנו" למיטות.
ולסיכום תחילת המסע: "יותר משעם ישראל שמר על השבת שמרה השבת על עם ישראל".

מסעות קזבלנקה

יוצאים לדרך - יום ראשון להרפתקה

5 טויוטת לנדקרוזר חדשות, מתוכן 3 אוטומטיות מודל 2018, ועוד ג'יפ גרנד צ'רוקי דנדש חיכו לנו בבוקר במגרש החנייה הקטן. ירדנו לכפר דמנאט - לתדלוק וטיפסנו חזרה לעבר הרי האטלס.
כבר בתחילת הדרך ברור שאין זה יום רגיל - הכביש הצר מלא סחף של בוץ במעברי הנחלים! וכבר כאן דיי ברור שבהמשך הדרך על השבילים הולך להיות מעניין.
נכנסים לשטח ומתחילים לטפס במעלה ההר - היעד ג'בל ראט שעל קו פרשת המים של האטלס, השביל בוצי ועם ההתקדמות הופך להיות גם חלק וצר.
לאחר כשמונה קילומטרים במעלה השביל זה הגיע - השביל הופך להיות צר, חלקו נסחף בתעלות בוץ עמוקות והוא בעל שיפוע צד חריף וחלקלק מהבוץ. ניסיון להתקדם במעלה השביל עם החלקה "בקטנה" הצידה מבהירה את העניין - כאן רכב כבר לא יכול לעבור! עכשיו צריך לחלץ לאחור!!
הטויוטה השנייה בשיירה מתקדמת למעלה במטרה להירתם לגרנד צ'רוקי ולעזור בהחזרתו לאחור. הטויוטה מחליקה הצידה בשיפוע הצד הבוצי ועכשיו צריך קודם לחלץ אותה.
מחליטים על "מדיניות" מתונה (תוכנית חילוץ מסודרת) ומתחילים לעבוד - כאן אין מקום לקיצורי דרך. חפירות, דיפון השיפוע באמצעות סלעים, דחיפות, גרירות, ריתום לרצועת אבטחה והטויוטה חוזרת לשביל מבטחים. עכשיו נשאר לחלץ את הגרנד-צ'רוקי שחיכה בסבלנות בשיפוע צד.
מזג האוויר "נרתם" למשימה והופך את החילוץ לאתגרי במיוחד: ארובות השמיים נפתחות - מה שהיה בוצי הופך עיסתי, המדרון הבוצי מתחיל לזרום עלינו - מאיים במפולת בוץ מההר, ואנחנו נרטבים עד לשד עצמותינו, כשבשלב מסוים הקור והרטיבות הופכות את הדיבור לבלתי ברור, עם שפתיים כחולות וקפואות.
עוד קצת השקעה עם הרבה עבודת צוות אנו מצליחים לסובב את השיירה על השביל הצר ותחת הגשם הסוחף יוצאים בזהירות החוצה עם החלקות הדורשות הכוונה קרקעית במעברי המים שעכשיו כבר זורמים בשצף.
מגיעים חזרה לכביש, רטובים לגמרי אך מאושרים מההרפתקה ומההצלחה והחימום בכלי הרכב פועל בשיא עוצמתו.
יוצאים למעקף על הכבישים ולאחר כחצי שעה בגשם, כשמסביב הכול זורם, אנו מגיעים לקצה של שיירה העומדת בצד הכביש כשהגשרון שלפניה נסחף והנחל זורם ומוצף. בדיקה רגלית בזרם עוזרת לנו להבין שאנחנו עם רכבי 4X4 יכולים לחצות את הזרימה ולהמשיך בדרך.
בכפר הברברי הקרוב, בגובה 1,800 מטרים, אנו עוצרים בבית מקומי לארוחת צהרים, תה חם והחלפת בגדים מהתחתונים והגרביים ועד המעילים. בינתיים בחוץ מתחיל השלג והרוח מורידה עוד את הטמפרטורה.
יוצאים לדרכנו והשביל הופך מושלג. טנדר תקוע במרכז הדרך חוסם את המשכה. הטנדר מחכה לטרקטור שיבוא לגרור ולחלץ אותו מהשלג ואנו מצליחים לפנות דרך לצידו ומתקדמים בהחלקה קדימה. לוקח כשעה לעבור את קטע הדרך וכבר מחשיך, אך לנו יש יעד להגיע אליו.
יורדים ל"עמק האושר", השלג מתמעט, עוצרים ל"קפה קטן" בכפר חשוך שמנותק מהחשמל ועוד קצת כביש ושביל עד לג'יט (הצימר) שלנו להלילה, שגם חשוך ולא נראה בהתחלה.
בהמשך חוזר החשמל, ארוחת ערב חמה, ואפילו קצת מים חמים או מים קרים למי שרוצה להתקלח, ולאחריה אנחנו מתחלקים לחדרים ופורשים לישון.

מתחילים לטפס בהרי האטלס

יום שני בלב הרי האטלס

התעורננו לבוקר קפוא בלב בית מקסים עם שמים בהירים. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו החוצה ונחשפנו להרים מסביב, כשכול המטעים, העצים והבתים מכוסים בשלג טרי.
השמים כחולים השמש זורחת והאושר מדהים! אנו חוצים את עמק האושר ומטפסים מעלה לעבר מעבר ההרים החוצה מול ג'בל מגון. הדרך הצדדית חסומה ואני ממשיך על הציר הראשי (רק איברהים, שנמצא איתי כבר 12 שנים, שם לב ל"מעקף" על הדרך הראשית). לקראת אמצע הדרך הראשית המטפסת מהעמק אנו נעצרים בגלל שיירה קטנה של טרנזיטים הנוסעת לשוק הגדול והתקועה על הקרח ועל השלג. אנחנו בונים מעקף קטן ומתקדמים לעבר מעבר ההרים המושלג.
הגרנד צ'רוקי פורץ את הדרך הבתולית בשלג. לפעמים הערמות גבוהות (תלוי ברוח) והפגוש הקדמי נדרש להיות כמו כף המפנה את השלג לצדדים - קצת גז פותר כל ערימה (כל עוד היא ברוחב סביר...).
מסביב הכול מושלג והשמיים כחולים ומצב הרוח מרומם, למרות שאנו 7 מעלות מתחת לאפס (לא רוצה לחשוב על הטמפרטורה שהייתה באמצע הלילה).
יורדים לעמק של זאוויה אחנסל, השלג מתמעט והופך לשלוליות בוץ "נחמדות". לאורכו של השביל הכבוש ולצד הנחל נוסעים צפונה, דרך כפרים קטנים הפרוסים לצד הדרך.
עצרנו למרגלות הצוק המרשים של הקתדרל לארוחת צהרים שהכינו איברהים וכמה מחברי הקבוצה. לאחריה נכנסנו לתוך הנהר המיוחד - אסיף מלול. השביל הראשי מטפס על המצוק ואז יורד לעבר הנהר הזורם. כאן השביל הופך צר ולאורכו סלעים חדים המאיימים על שלמות הצמיגים.
מיד איך שאודי אומר "אלו סלעים שעושים פנצ'רים" מתפנצ'ר גלגל אחד, ומיד לאחריו במעבר של ערוץ זורם מחכה לו זיז אימתני (נשבע לכם שלא היה שם קודם...) וקורע גלגל נוסף בג'יפ המוביל. קצת אלתורים בחסות שי מגייוואר והגנרד צ'רוקי ממשיך לנסוע כאילו כל צמיגיו תקינים.
קצת לפני חשכה אנו נכנסים לכפר שבמעלה הנחל ואז נושמים לרווחה - אתגר הטיפוס בנחל הסתיים.
נהנים קצת בבית הקפה של הכפר (אל תדמיינו ארומה..) ויוצאים במעלה הכביש בדרך למלון. רק 60 ק"מ מפותלים בהרים ונגיע... אבל תוכנית לחוד וביצוע לחוד.
הדרך מטפסת מעלה, השלג מתחיל להיערם בצידי הדרך ובכניסה לכפר קטן, הנמצא על הדרך הצדדית, אנו פוגשים רכב תקוע בשלג ומקומיים ברברים שאומרים שהדרך קדימה חסומה! מה חסומה??? זו דרך כבושה שחלקה אפילו אספלט!!
כשהמקומי השלישי שאנו פוגשים אומר שהדרך חסומה אנחנו עדיין לא מאמינים. אבל כשהעשירי אומר לנו זאת הביטחון העצמי מתערער ואנו מבינים שבחושך כבר לא נגיע הלילה למלון.
בית של מקומיים נחמדים בכפר הנקרא ת'צרפת המפנים לנו את חדר המשפחה הגדול, שזו בסך הכול רצפת בטון משובחת, תנור עצים קטן ושפע של מזרונים ושמיכות. ארוחת ערב מכול מה שאוספים בכפר, דיווח למשטרה המקומית שאנחנו בסדר אבל לא נגיע למלון, והולכים לישון (ואפילו לא מאוחר), לא לפני שגם המושל האזרחי מתקשר לוודא שאנחנו בסדר ומודיע שבשבע בבוקר הטרקטור שלו - שלנו!

שלג ושמש בלב הרי האטלס

היום השלישי - חוצים את קו פרשת המים של הרי האטלס הגבוה

מתעוררים מוקדם ונפרדים מהמשפחה. המושל מדווח כי הטרקטור יצא מצידו השני של מעבר ההרים והתחיל לפנות את השלג בדרך אלינו.
הדרך בכפר כולה קרח וחלקה מאוד, אנחנו יורדים בזהירות ויוצאים לדרך המקסימה החוצה את העמק המושלג, כשהשמש מפציעה מעבר להרים והעמק שאנו חוצים מקסים ובוהק בשלג הטרי.
ביציאה מהעמק מתגלה השוס! הדרך חסומה בעומק שלג של כשני מטרים! כאן כבר רכב 4X4 או אפילו משאית לא עוברים. שוב שיחה לטרקטור שאומר שהוא בדרך, בודקים מעקפים (זה רק לחזור כ-150 ק"מ לאחור) ומחליטים לחכות בסבלנות לטרקטור, סבלנות שלא ממש קיימת ואנו יוצאים לצעדה רגלית במעלה ההר כדי לקבל את פניו.
לאחר כשעתיים הוא מגיע - חוצה את הרכב מצידו השני, אבל הכף שלו לא עובדת כי צינור הלחץ ההידראולי פרץ ונוזל. מסבירים לו שעליו לפתוח לנו דרך באמצעות נסיעה על השלג ועבודה עם הזרוע והכף האחורית.
לאחר מכן אנו לוקחים לנדקרוזר חדש וגיבור ואיתו "נותנים גז" ופורצים את הדרך בנסיעה הלוך - חזור.
לאחריו שיירת הטויוטות האוטומטיים חוצה ולבסוף הכלים עם הגיר הידני והגרנד צ'רוקי, שחיכה בסבלנות לתורו.
מעברו השני של מעבר ההרים מחכה לנו מפקד המחוז - שמחה גדולה שהוא רואה אותנו מגיעים בשלום. ממשיכים על הדרך ופוגשים את המושל האזורי. כאן אנו נעצרים ולא יכולים להתקדם כי שני "הקודקודים" דואגים ל"פריסה" מדהימה, מכול טוב של אנשי הכפר, ואנחנו מחוייבים לעצור במרכז הכביש הראשי - אלופים כולם!
מסתבר כי אין תנועה נגדית כי מפולת סלעים חסמה את האוכף החוצה את דרכנו, אבל לפחות שני באגרים גדולים עובדים על פינוי הדרך.
לאחר שנפתח הכביש הראשי אנו חוצים את הדרך עד לאימלשיל - כפר גדול וגבוה על האטלס, מתדלקים, מתקנים צמיגים, אוכלים צהרים במלון בו היינו צריכים לישון את הלילה וממשיכים על הכביש הראשי.
הכביש הגבוה חלקו שלג, חלקו בוץ ולאורכו מעברי מים זורמים - כייף! חוצים עוד מעבר הרים של "רק" 2,600 מטרים, חוצים את קו פרשת המים ויורדים לעבר המדבר. כאן שממה!
עוצרים לביקור רגלי בקניון הטודרה המקסים (בכול זאת אנחנו תיירים) וממשיכים לעיר הגדולה טינריר.
עם חשיכה אנו חוצים את רכס ההרים של האנטי אטלס ובאופן מפתיע מגיעים למלון בטאזארין בשעה סבירה לסיום היום. שמונה בערב. מפתיע ונא לא להתרגל...

חוצים את קו פרשת המים

היום הרביעי - דרומה ללב של מדבר הסהרה

בוקר מקסים בספר המדבר, למרגלות רכס האנטי אטלס. לאחר ארוחת בוקר ותדריך "על המפה" אנו יוצאים לטאזארין להחליף גלגל וליהנות מהשוק המקומי ומשם היישר למדבר. חוצים דרך מדברית טרשית ולאורכה כפרים נידחים שלא מחוברים לחשמל כשהשיא הוא כתובות המתוארכות לפני 5,000 שנים.
ממשיכים דרומה על דרך שהייתה פעם דרך מהירה בסיפור הדרך של ראלי פריס -דאקר כולה חמדה לאורך ולצד ערוץ הנחל, אך שיטפון ואי שימוש בדרך (הדאקר כבר ממזמן עבר לדרום אמריקה) הפכו את הדרך למשובשת ומעט מאתגרת במעברים הטכניים. בסופה כביש איתו אנו יורדים לדרך עמק הדרא.
מליון דקלים, חומות מבוץ, שדות קטנים ירוקים, קסבות מיוחדות ואנשים בגוון עור כהה - אלו הטוארגים, מאכלסים את העמק הארוך שבליבו נהר הדרא. אנו נוסעים בשבילים המאובקים, ההופכים צרים עד כדי מעבר של רכב בודד (וגם זה בקושי). עוצרים לצד באר מים זכים ונכנסים לסמטאות הצפופות שבין הקסבות של הטוארגים.
לאחר הסיור יוצאים לכביש הראשי ואיתו דרומה לעיר המחוז זאגורה. עיר גדולה, סלולה עם רחוב ראשי מטופח ובו בתי קפה "אמיתיים". ממשיכים דרומה לעבר המדבר, עוצרים לתדלק לפני סוף הכביש של מחמיד.
ארוחת צהרים אנו עושים במאהל שבתוך הדיונות, כ-8 ק"מ בסך הכול מהכביש (ואל תגידו לי שארבע אחר הצהרים זה לא זמן טוב לארוחת צהרים).
לא רוצים להיפרד מהמקום הנפלא אך 70 ק"מ עוד מחכים לנו עד שנגיע למאהל בו נישן את הלילה.
שבילים מהירים חלקם חוליים וחלקם דרכים טרשיות, שקיעה אחת "בקטנה" בערוץ חולי - כדי שלא ישעמם, כמה בארות מים זכים בלב מדבר, שיעור כוכבים לאחר שמסביב חושך מוחלט, נאת מדבר מקסימה באמצע שום מקום ואפילו הגענו בזמן לארוחת ערב במאהל בו נישן את הלילה (אנחנו אוכלים בעשר בלילה, לאחר מקלחת למי שחפץ).
קצת נגינה של המקומיים ואנו בדרך "להתרסק" באוהלים. לילה טוב שגאגאה.

מדבר הסהרה

צילם שי מגיוור פניני האלוף בהשראה של אופיר שרמי הנהג!

היום החמישי - דיונות ענקיות ועוד המון מדבר

כל פעם מחדש זה לא יאומן. בעבודה ועם נהגים טובים וגם נהגות מוכשרות מטפסים לראש הדיונות הכי גבוהות של הסהרה המרוקאית. היכן שאף רכב לא נוסע!
20 ק"מ מצד לצד של הדיונות האדירות של שגאגאה, תקיעות "בקטנה" בניסיונות לטפס את הדיונות, אבל "האתגר האולטימטיבי של טיפוס על הדיונות" קטן על החבורה הזו - הגיבוש וההרפתקה לה זכינו בשלג ובבוץ של הרי האטלס הופכים את הנהיגה בדיונות לקלה ונעימה ואם רכב נתקע - אז הוא גם מחולץ ברגע ובעבודת צוות טבעית כל כך. בקיצור תענוג מיוחד המאפשר לנו לטפס בנוחות עד לשיא הגובה של הדיונות.
יוצאים החוצה מהדיונות לעבר הנחל החולי של שגאגאה - כאן אפשר להבין מה ההבדל בין שביל חולי לבין דיונות. התנועה זורמת ובקצב מהיר ולאחר כשעה, כשלפנים חולפת מולנו חבורת אופנוענים, אנו מסיימים את החולות ועולים על הימה המליחה של איריקי.
עוצרים לנפח אוויר בצמיגים של כלי הרכב, שותים קולה (זה מה יש!) ויוצאים לדרך מערבה. ההתחלה נשלטת אך מהר מאוד הנהגים מבינים את הפוטנציאל במשטח האין סופי וכאן "משחררים גז" (ואם לדייק לוחצים גז) ומקפידים שלא לחצות את קו 150 קמ"ש!
האטרף הנהדר נגמר ב"בוציה" פורחת בירוק עז בקצה המדבר - ניקוז של נחל היורד מההרים הביא בוץ ומים ואנחנו בלב חפץ קופצים (נוסעים) פנימה. איזה כייף לנו! ירוק עז בלב מדבר צחיח!!
עולים על שבילים טרשיים, עוד פנצ'ר קטן, כי צריך איזו תקלה לכל יום! חולפים על פני מודור כביר ומודור זריר ומטפסים צפונה עד לעיירה הסמי-צבאית פום-זגוויד.
ארוחת צהרים במלון בקצה העיירה ואז כביש נהדר צפונה החולף בין בתים של טוארגים. הפסקה בדרך בטאזנחט מתקנים את הפנצ'ר מהצהרים ועדיין מחפשים צמיג במידה הנכונה לגרנד צ'רוקי וקדימה למלון שמחכה לנו מעבר להרי האנטי-אטלס בוארזאזט.
עיר גדולה, אפילו יש בה תמרורים ואורות מתחלפים על עמוד ( באופן די מפתיע כשהאור אדום אף אחד לא נוסע...). וארזאזט זוכה לשם עיר הסרטים של מרוקו, בזכות אולפני הצילום שנבנו בעיר, אתרי הצילום סביב לה והכי חשוב - המלונות המפנקים המזמינים שבה.

אין דברים כאלו!

בלב הדיונות של מדבר הסהרה

היום השישי בנהיגה להרפתקה הגדולה

בוקר שישי רגוע בוארזאזט - כולם קמים מרוצים, האדרנלין מתחיל לשקוע ומבינים את גודל החוויה וההרפתקה אותה עברנו. פותחים את הבוקר בשטיפה וניקיון של כלי הרכב - ערימות של בוץ, חול ואבק מוסרות וכלי הרכב כמעט "חדש מרופא" (יש כאן אחד כזה) וכאילו לא ראו שטח.
עוזבים את עיר הסרטים ונוסעים צפונה על הדרך התיירותיות של אית בן חדו. כלי הרכב מצוחצחים ובכול זאת תופסים גבעה שהטרקטורונים מטפסים עליה כדי לצפות על הקסבה מהסרטים (תרתי משמע). כאן צילמו סרטים רבים עם רוח מזרח תיכונית עד מצרים וארצות ערב כמו: לורנס איש ערב, גלדיאטור, הפיתוי האחרון של ישו, אלכסנדר, בבל ועוד...
ממשיכים על הדרך המפותלת והמקסימה העולה צפונה בין כפרים ציוריים של ברברים, עוברים מעל תילוואת - כאן כבר גרו עשירי ושליטי הברברים וגם קהילה יהודית קטנה בלב הרי האטלס.
עולים על הכביש הראשי החוצה את הרי האטלס, נוסעים לצהרים במסעדת תיירים ומטפסים למעבר ההרים הסלול הגבוה בהרי האטלס - טיזי - טישקה, 2,260 מטרים (ונא לא לשכוח כי אנחנו כבר חצינו את האטלס הגבוה במעברי הרים של 2,800 מטרים!).
יורדים למרקש על הכביש הסלול היטב, לשמחתנו מחאת נהגי המשאית נמשכת והכביש פנוי, באופן יחסי, מההרים הגבוהים נכנסים למישורים הצפופים וברגע אחד לתוך העיר וההמולה. חוצים את מרכז העיר דרך השערים של העיר העתיקה ויוצאים בשדרות מוחמד השישי, כאן כבר מחכה לנו פינוק של שני לילות במלון 5 כוכבים.
רגע לפני שבת מזדכים על כלי הרכב וכולם מרוצים, עולים לחדרים, מתקלחים וארוחת ערב עם חלות כשרות לקבלת השבת. כייף לנו!

חוזרים לציביליזציה

שבת רגועה במרקש וביום ראשון טסים הביתה

את הבוקר הקריר במרקש התחלנו בביקור בבית הכנסת בית אל ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לסיור רגלי בעיר המיוחדת. תחילה צעדנו לאורך השדרה הארוכה במוחמד השישי ואז נכנסנו אל העיר העתיקה כשמולנו מסגד הכתוביה, המשכנו דרך השערים האחוריים של ארמון המלך ושלל שומריו, עצרנו ל"הצגה הכי טובה בעיר" בחנות תבלינים/תמרוקים בה דוברים עברית (בכול זאת צריך משהו תיירותי במסע הזה), הלכנו דרך סמטאות המלאח - הרובע היהודי העתיק ובדרך לא דרך (כי משפצים את הסמטאות סביב) הגענו לבית הכנסת שנבנה עם גירוש ספרד וההתיישבות היהודית המסיבית במרוקו - סלאת אלעזמה - 1492.
צהרים סעדנו במסעדה תיירותית טובה ויצאנו לעבר כיכר העיר - גמ'א אל פנא, לקניות, גילוח אצל הלגב המקומי וקצת מופעי רחוב.
למחרת דרך ארוכה הביתה בנסיעה לשדה התעופה בקזבלנקה ומשם בטיסה לברצלונה, בה ניצלנו היטב את 4 שעות ההמתנה בחיפוש אחר הטרולי ומעברי גבול פנימה והחוצה ולעת חצות המראנו ארצה.

שבת במרקש

תודה ענקית לכל המשתתפים על הרוח ההרפתקנית, על היוזמה, על החברות ובעיקר על הסבלנות והסובלנות

קישורים לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח בעולם:

פרטים על טיולי הג'יפים של אתר השטח בעולם

פרטים על מסעות רכבי הספורט והכביש של אתר השטח בעולם

פרטים על מסעות והדרכות האופנועים של אתר השטח בעולם

פרטים על מסעות טיפוס ההרים של אתר השטח בעולם