סמארט

בתחילת שנות השמונים הקים יזם שווייצרי ממוצא לבנוני, ניקולאס הייק או חייק (Nicolas Hayek), חברת שעונים חדשה כדי להתחרות בשעונים הדיגיטליים היפניים שהציפו את העולם ודחקו הצידה את תעשיית השעונים השוויצרית הוותיקה והמפוארת. הרעיון שלו היה לייצר שעון לא יקר שיעוצב כאביזר אופנתי, כך שכל אחד יוכל לרכוש בקלות כמה וכמה שעונים ולהתאים אותם למצב הרוח או לסגנון הלבוש. לשעונים האלה הוא קרא "סווטש".

במקביל, החל חייק לקדם באותן שנים גם רעיון לייצור מכונית קטנה ואופנתית, שתתאים לקהל אורבני צעיר. הוא גייס כוח אדם והחל בתכנון, וכדי לא להוציא הון על הקמת מפעלים ומערך שיווק, חתם על חוזה שיתוף פעולה עם פולקסוואגן. ב-1993 פרשה פולקסוואגן מהמיזם, ולאחר חיזור אחרי שותפות פוטנציאליות אחרות, כמו ב.מ.וו, פיאט, רנו ואפילו ג'נרל מוטורס, נחתם הסכם עם שותפה חדשה, מרצדס. במסגרת ההסכם נקבע גם שמה של המכונית החדשה – סמארט (smart), שמורכב מהאותיות S עבור סווטש, M עבור מרצדס, בצירוף המילה ART.

הסמארט הראשונה נחשפה לקהל רק לקראת סוף שנת 1998, לאחר שהתגלו בעיות יציבות ובטיחות בדגמי הטרום-ייצור. הדגם הראשון היה רכב דו-מושבי קטנטן עם שתי דלתות, שאורכו כ-2.6 מטר, מה שאיפשר להחנות אותו בניצב למדרכה ולא במקביל. הוא צויד במנוע חסכוני בנפח 600 סמ"ק שהותקן מאחור. הדגם הזה בגלגוליו הבאים קיבל את השם Fortwo והוא מיוצר עד היום.

במהלך השנים ניסתה סמארט לייצר דגמים נוספים, שלא זכו להצלחה, מלבד ה- Forfour ששמו מעיד עליו שהוא בעל ארבע דלתות ומיועד לארבעה נוסעים. לשני הדגמים יש היום גם גרסאות עם הנעה כל-חשמלית. מרצדס, שרכשה בשלב מסוים את כל הבעלות על החברה, מכרה בשנת 2019 חצי ממנה לחברת גילי הסינית, ובתכנון להקים מפעל בסין שבו ייצרו את הסמארט.