דאקאר, היום הרביעי: עדו שוב משחק אותה בבוץ

גשם כבד שירד במשך כל הלילה, הפך את המסלול במקצה הדרוג של היום הרביעי בדאקאר, בדיוק כמו ביום השני, לעיסת בוץ מפוארת. עדו כהן, שרגיל לתנאים האלה מהבית, השיג שוב תוצאה טובה וסיים במקום ה-14. שני הצוותים הישראלים הנוספים השיגו גם הם תוצאות סבירות: צוות כהן/ביטון סיים במקום ה-27 וצוות ברקת /ברקת סיים במקום ה-30. לשם השוואה, פטרהנזל סיים 41, קליינשמידט 72 ושלסר הגיע רק במקום ה-105. בדרוג הכולל תופסים האחים ברקת את המקום ה-15 (10 בקבוצה שלהם, עם פיגור של 4:59 דקות אחרי המוביל), כהן/סגל נמצאים במקום ה-33 (3 בקבוצה שלהם, 8:05 דקות פיגור), וכהן/ביטון במקום ה-49 (14 בקבוצה, 9:47 דקות פיגור). זמנו הכולל של המוביל, דה-מביוס, הוא 39:42 דקות. את קטע הדרוג של היום ניצח הספרדי פרננדו גיל, שניצח גם ביום השני עם הסיאט קורדובה שלו. הנצחון העלה אותו למקום השני בדרוג הכולל, בין דה-מביוס לבין פטרהנזל. שיירת הראלי עושה כעת את דרכה לראבאט, בירת מרוקו. מחר, לאחר קטע קישור קצר של 10 ק''מ, יתמודדו המתחרים בקטע דרוג שאורכו 80 ק''מ, ואחריו עוד קטע קישור ארוך, שיביא את הראלי לאל-רשידיה.

משהו שאולי לא ידעתם

הוגה ראלי פריז-דאקאר היה הצרפתי טיירי סאבין, שאיבד את דרכו במדבר בעת שהשתתף עם אופנועו בראלי אביג'ן-ניס (מחוף השנהב לצרפת), בשנת 1978. סאבין חלם על מרוץ חובבני של ''גברים'': מכוניות ללא שיפורים מפליגים, ניווט באמצעות מפה ומצפן, אוכל ממנות קרב צבאיות, לינה בשטח – ושבועיים ללא מקלחת. ב- 1979 כבר יצא הראלי הראשון לדרכו, ושבה עד מהרה את דימיונם של חובבי הספורט המוטורי. ההתעניינות הזו הביאה את התקשורת ובעקבותיה גם את יצרני הרכב הגדולים, שהפכו את המדבר לשדה ניסויים תחרותי ענק. היום, הראלי נחלק במובהק לשניים: קבוצות היצרנים, עם השקעות של מיליוני דולרים, מיטב הנהגים, רכבי סיוע וחלקי חילוף לרוב; ומולם, החובבים, שאוספים בעמל רב דולר לדולר כדי להגשים חלום: להשתתף בפריז-דאקאר, ולו רק פעם אחת בחיים. השנה, יוקצה חלק נכבד מכספי הפרסים בתחרות לחובבים האלה. סאבין, אגב, נהרג בראלי של שנת 1986, כשהמסוק - בו ליווה את התחרות – התרסק. אפרו פוזר מעל מדבר טנרה, האזור שכה אהב.