דאקאר, היום ה-11: מסוקה מגדיל את הפער

אחרי יום נהיגה מפרך הצליח הירושי מסוקה, שסיים במקום הראשון, להגדיל את הפער מהדולקים אחריו בדרוג הכולל: שינוזוקה, במקום השני, מפגר ב-17:49 דקות וקליינשמידט, השלישית, ב-30:57 דקות. אבל ברור לכולם שהסיפור עוד לא נגמר: תקלה טכנית, טעות ניווט, שקיעה - וכל התמונה יכולה להשתנות. בין רוכבי האופנועים הפערים מזעריים: מאוני, במקום הראשון, מקדים את רומה ב-1:26 דקות בלבד. אחריהם נמצאים דה-גברדו, בפיגור של 1:42 דקות, קוקס (13:10) וארקרונס (22:15). במשאיות, אם לא יקרה משהו מאוד לא צפוי, נראה שבמרוץ כולו ינצח הצוות הרוסי, בקאמאז מספר 409. הצוות ממשיך להוביל את הדרוג הכולל בהפרש של יותר משעה וחצי, לאחר שניצח גם את המקצה של היום. והצוותים הישראלים? בעוד דרור כהן ואלי ביטון עושים דרכם באיטיות לכיוון נקודת הסיום בדאקאר, סיימו היום האחים ברקת במקום ה-10 והם נמצאים במקום השמיני בדרוג הכולל. נכון לרגע כתיבת שורות אלה לא ידוע מה מצבם של עדו כהן והלל סגל, שדווח כמי שעברו את נקודת הדיווח השנייה כשלוש שעות אחרי המוביל, ומאז לא נמסר עליהם דבר.

משהו שאולי לא ידעתם

ב-23 תחרויות הראלי דאקאר שנערכו עד כה, זכו בנצחונות כלי רכב מתוצרת תשעה יצרנים. בשיא הנצחונות ליצרן מחזיקה חברת מיצובישי, עם שישה נצחונות (1985, 1992, 1993, 1997, 1998, 2001) ועם נצחון שביעי, ככל הנראה, השנה. אחריהן נמצאות חברות פיג'ו וסיטרואן, כל אחת עם ארבע נצחונות: פיג'ו, עם 205 טורבו ב-1987 ו-1988, ועם 405 טורבו ב-1989 ו-1990. סיטרואן, עם ה-ZX ראלי-רייד, זכתה ב-1991, 1994, 1995 ו-1996. שלסר, עם הבאגי שלו, ניצח פעמיים (1999 ו-2000) וכך גם לנד רובר (עם ריינג' רובר, בשנים 1979 ו-1981), ופורשה (1984 עם 911, 1986 עם 959, שתיהן עם הנעה 4X4). במרוצים בודדים זכתה מרצדס (G280, 1983), רנו (1982, רנו 20 טורבו 4X4) ופולקסווגן (עם האילטיס, ב-1980).