בשביל הקוליסים

אזכור המילה ''קוליס'' מעלה בדרך כלל בדמיונו של כל נהג שטח: ג'יפ ירוק, פקח עם שפם עבות, ופנקס דוחות עב כרס. הפעם, בלי לגרום לאף אחד סיוטי לילה, נתמקד בקוליסים חוקיים לגמרי - אותם חריצים שהצמיגים מותירים אחריהם בקרקע. מצד אחד, הקוליסים עוזרים לנו למצוא את דרכנו, או יותר נכון את דרכם של קודמינו בדרך. מצד שני, ככול שעוברים יותר רכבים הקוליסים עמוקים וטובעניים יותר, ועד בוא השיטפון כל נהיגה היא מלחמת עבירות קטנה. הקוליסים שאנו פוגשים מגוונים בצורתם ובסוגי השטח שבהם הם מופיעים. חול, בוץ, נחל חצצי וחלוקי נחל קטנים, הם רק חלק ממה שעלול לחכות לנו בדרך. אזורים שמועדים לפורענות במיוחד, הם אלה שבמשך השבוע נוסעים בהם טנקים ומפלצות צה''ליות אחרות, ואנו בשבת נאלצים להיאבק בבלגן שהשאירו אחריהם. הקוליסים בנחלים חצציים הם הבעייתיים ביותר. הנסיעה בגלגלים שוקעים מקטינה באופן משמעותי את מרווח הגחון של הרכב, כך שחלקו התחתון עלול לגרד את החצץ בקלות. אם לוקחים בחשבון שבין אבני החצץ עלולה להסתתר אבן גדולה יותר, זה כבר מסכן את הרכב בפגיעה שעלולה לגרום לו נזק ממשי. יתר על כן, במהירות גבוהה המתבקשת בשטח כזה, הקוליסים עלולים למשוך את הרכב לכיוונם ולגרום לנהג תחושת חוסר שליטה. ניסיון לא מיומן לייצב את הרכב עלול לגרום לסחרור או להשתוללות עד מצב הגובל בסכנה אמיתית.

להורדת הקובץ לחץ כאן

בחול נוצרים קוליסים היכולים לגרום לתופעות דומות, בעיקר במעברים הכרחיים או על שבילים מסומנים. התחככות הגחון בחול אמנם אינה גורמת נזק, אבל גם לשקוע זה לא כל כך נעים. ניסיון לא נכון לברוח מהקוליס עלול לגרום לאיבוד מהירות וקטיעת רצף התנועה, ל''זריקת'' הרכב למקום שלא תכננתם, או ליצור תגובה מאוחרת חדה ומסוכנת.

הדרך הנכונה לנהיגת קוליסים בחול ובחצצים היא דומה, ופועלת על פי אותם עקרונותפשוטים. הרעיון בשמירת רצף התנועה בקוליס הוא קצב התקדמות קבוע, או שינויים מינוריים ככל האפשר. על ידי שילוב בלימות עדינות עם עבודת הגה מינימלית, אפשר לתת לרכב חופש בבחירת המיקום בקוליס כאשר אנו רק מאבטחים את ההגה שלא ימשוך לצדדים. אין צורך להילחם, לכו עם הקוליס כל עוד התנאים נוחים (גחון שקט, כיוון נסיעה רצוי ודרך ישרה). כאשר הדרך מתעקלת או שרוצים לצאת מהקוליס, כדאי לזכור שתגובות חדות מביאות להתנהגות ''עצבנית'' של הרכב, ולכן מומלץ להפנות את ההגה בעדינות תוך שמירת גז קבוע ולהמתין לשינוי כיוון הנסיעה. הורדת הרגל מהגז יחד עם סיבוב גס של ההגה עלולה לגרום לתגובה חדה ומסוכנת. אם השינוי אינו מספיק או שהוא אטי מדיי, אפשר להוריד בעדינות את הרגל מדוושת הגז, ומיד עם תגובת הרכב ללחוץ עליה שוב בעדינות. נשמע מסובך כמעט כמו בלט, אבל ההיגיון שמאחורי השיגעון אומר שהורדת רגל מהגז מעבירה משקל נוסף לסרן הקדמי של הרכב, מה שמשפר את יכולת הסיבוב בתנאי שטח כאלה. יתר משקל פתאומי על הגלגלים הקדמיים גורם לנעיצתם בקרקע, והתגובה עלולה להיות איבוד שליטה. כדי לצאת מהמצב כל מה שצריך לעשות מלבד שמירה על קור רוח, הוא ללחוץ על דוושת הגז ולהפנות את ההגה לכיוון זנב הרכב עד חזרתו למוטב, ורק אז ליישר את ההגה.

להורדת הקובץ לחץ כאן

חציית קוליסים לרוחב עלולה לגרום לקפיצות חזקות של הרכב על יושביו. זה לא הגיוני, זה לא נעים, זה מסוכן, ובקיצור - רק אם אין בררה. קביעת מהירות נסיעה נכונה קשורה באופן ישיר לסוג הרכב, מצב הדרך, יכולת הנהג ומצב רוחו. המהירות הרצויה היא זו שעומדת בהגדרה ''מהירות בה הנהג אינו מופתע'' מהדרך, מהרכב או מכל גורם אחר. כל נהג על פי ניסיונו ומצפונו צריך להיות מודע למגבלותיו, ורצוי לא להעמיד אותן בניסיון. ואם ינהג כך סיכוייו ליהנות ולחזור הביתה בשלום יהיו טובים יותר.

-סוף-

הכותב הוא מנכ''ל מטאור הכתבה באדיבות מגזין ''טבע הדברים''