הר הגעש קוטופקסי Cotopaxi בגובה 5,897 מטרם

לפני מספר שנים, אדם חכם מאוד אמר לי משפט שנצרב בליבי וכל פעם שאני עומדת על פסגת ההר, אני נזכרת במילים אלה: "המטרה מתווה לנו את הדרך, אבל הדרך לפסגה מתחילה לא למרגלות ההר אלא חודשים רבים קודם לכן. אנחנו לא כובשים את ההר והמטרה אינה הפסגה. השביל הוא הדרך וזה המסע של החיים".

הר הגעש קוטופקסי נחשב לאחד מהרי הגעש הפעילים הגבוהים בעולם, גובהו 5,897 מטרים והוא ההר השני בגובהו באקוודור. צורתו כקונוס סימטרי. הטיפוס על ההר אינו דורש יכולת מקצועית וטכנית גבוהה, אך חשוב להתאקלם בצורה מיטבית, הרי כבר מדובר בהר שגובהו כמעט 6000 מטרים. הגענו אליו אחרי שכבר בילינו בטיפוס ארוך ומתיש על הר הגעש השני אילניצה נורטה (5126מ').

המיניבוס הביא אותנו עד לגובה של 4500 מטרים, שם עצרנו בשום מקום והרגשתי שחללית הנחיתה אותנו בחלל: סביבנו שום דבר, רק סלעי לבה שנשארו לאחר התפרצותו האחרונה של הר געש מלפני 4 שנים. כעת יש טיפוס של כשעה בלבד בהליכה בעליה מתונה על מנת להגיע לגובה של 4800 מטרים, לבקטת המטפסים Jose Rivas Refugio שממנה יוצאים ליום הפסגה.

לאחר ארוחת ערב מוקדמת, בשעה שבע בערב כולנו היינו במיטות, כבר לבושים בבגדי טרמו חמים ומנסים להירדם. בגובה קשה להירדם ואפילו כשנרדמים, חולמים חלומות הזויים, דבר שידוע בגבהים אלה. שעת היציאה לטיפוס נקבעה לשעה 23:00 בלילה. השקמה בשעה 22:00, כולנו קמנו בשקט מוחלט, כל אחד עם עצמו, מכונס בתוך תוכו עם מחשבות לקראת היום הארוך, ליתר דיוק לילה ארוך. ארוחה קלה לפני היציאה וקבלת שקית אוכל ושתייה לטיפוס עצמו.

הטיפוס מתבצע בקבוצה של שלושה בטור המחוברים בחבלי אבטחה. העפלה לפסגה נמשכת כ-8-9 שעות, כאשר הטיפוס מתחלק ל-3 חלקים עיקריים.

בשעה שתי דקות לאחד עשרה, כולנו לבושים היטב, עם קסדה על הראש ופנס מואר, רתמה עלינו, מקלות בידיים. אנחנו מוכנים להתחיל את הטיפוס. גרזן ומסמרי שלג בתיק גב, מוכנים להוצאתם בחלק השני של הטיפוס. בטיפוס מאוד חשוב להיות מוכנים בזמן, אחרת כל איחור נוסף יכול לגרום לעמידה של קבוצה שלמה בקור. עמידה ללא תזוזה יכולה לגרום להתקררות והקפאה של חלק מאברי הגוף. השמיים היו בהירים, רוח לא חזקה, אך מזג אוויר מקפיא עצמות. העפלה לפסגה בדרך כלל מתחילה בלילה, מכיוון שהקרח הכי קר וקל יותר ללכת עליו. החלק הראשון בליכה בחבלי אבטחה, מחוברים, ללא קרמפונים (מסמרי שלג). זה מתחיל במדרון צפוף ותלול שנמצא ממש מעל הבקתה. עלטה מוחלטת בחוץ והפנסים מאירים לנו את השביל.

לאחר מספר שעות, הגענו לקרחון (5,150מ') והגיע הרגע לשים מסמרי שלג (קרמפונים), ממשיכים ללכת על קרחון מחוברים בחבל אבטחה. מדובר בחלק עם שיפוע חד והשטח הופך להיות תלול מאוד עם סדקים עמוקים, אשר יכולים לאיים על נפילה ואף חלקים של טיפוס על סכינים. חייבת להיות זהירות יתרה!

כך אנחנו בהליכה בקצב אחיד ובאיטיות, צעד אחר צעד מתקדמים לעבר היעד. המבטים של כולם מרוכזים, אלומת פנס הראש, הצעדים המדויקים של סוליית מסמרי שלג. בהגעתנו לחלק השלישי, אור ראשון שוטף אותנו בגווני אדום וזהב והיופי, כמו המרחב, אינסופי. יש לפנינו לטפס על המדרון התלול על מנת להתמקם בתחתית מפל תלול, ואז לבצע טיפוס עליו עד לחלקו העליון ושוב יוצב לפנינו מפל תלול נוסף הממוקם ממש מתחת לפסגה. כך מתבצע טיפוס בצורת סולם.

הקרחון נהרס חלקית מאז התפרצותו האחרונה של קוטופקסי, קיימים סדקים לכל אורך המסלול וגשרי השלג מרובים. התנועה על הקרחון מאוד איטית, מסלול ארוך ומייגע. יש המון סדקים ענקיים וסכנה מפני נפילה.

לקראת גובה 5700 מטרים התחלנו להיחנק מהריח החזק של מימן גופרתי.

בשעות הבוקר, עם הגעתה של הזריחה הראשונה, נגלה לעינינו לוע של הר געש ונוף פנורמי עוצר נשימה. כולנו עייפים והעיניים שלי נעצמות, ודווקא במצב הזה יש להיזהר כל כך.

לאחר שמונה וחצי שעות של טיפוס מתיש, הגענו כולנו, קבוצה שלמה, לפסגת קוטופקסי (5,897) - הר הגעש הפעיל ביותר בעולם. מראה המכתש יחד עם הנוף המרהיב בלתי ניתנים לתיאור במילים.

שמיכת עננים מתחתינו, גרמו לליבי לגעוש. זו הרגשה כל כך מדהימה, לדחוף את עצמך פיזית ונפשית, להיות מסוגלים לקבל את הרגע הקצר הזה, לעמוד על פסגת ההר געש להשקיף אל העולם, זה רגע שגורם לנפשי לרקוד.

כעת יש ירידה ארוכה. לפי הסטטיסטיקות, התאונות קורות בירידה בדרך כלל. קיצרנו את חבלינו והתחלנו בזהירות רבה לרדת. השמש יצאה החוצה וקרני השמש מלטפות אותנו. השלג הפך להיות רך מאוד, דבר אשר מקשה על ירידה.

הגוף מותש ועייף ורק רוצה להגיע לבקתה. עם התקדמות הירידה השביל הפך להיות מלווה בשלג עמוק ורך, כך שניתן אפילו לגלוש בנעלי טיפוס. קראנו לירידה מעלית מהירה. הטכניקה היא דווקא לא לדרוך על שביל שכבר דרכו, אלא למצוא קטעים נקיים וכך הירידה קלילה יותר ויש פחות עומס על הברכיים.

הירידה נמשכת כ-4 שעות ולקראת 12 בצהריים (11 שעות מתחילת הטיפוס) חזרנו לבקתה.

מזג האוויר יציב ואף חמים בחוץ. אנחנו לא נשארים לעוד לילה בבקתה, אורזים הכל מהר ומתחילים לרדת לכיוון המיניבוס. כעת עוד קצת ואנחנו בדרך לעיירה קטנה ויפהפיה בשם בניוס (Banias), מקום נביעתם של המעיינות החמים. סיפור על המעיינות וטיפוס על הר געש הכי גבוה באקוודור (צ'ימבורוסו), יהיה בפרק הבא…

שבע פסגות ישראל - 7 Summits Israel

מועדון מטפסי ההרים הישראלי