טיפוס הרים

טיול שחרור - פסגת הר מרו, טנזניה 2023

קבוצה של פצועי צה"ל וכוחות הביטחון יצאה לטנזניה עם יעד שאפתני - לטפס יחד על פסגת הר מרו, ההר החמישי בגובהו באפריקה והשני בגובהו בטנזניה, הנישא לגובה של 4,566 מטרים.
42 ישראלים ומסביב צוות מקומיים העולה על 100 איש יצאו יחד למסע מיוחד בדרך לפסגה ובדרך חוו והתגברו על בעיות וקשיים. היה מאתגר לכולם!

מאת: Ofer Ogash

06/06/23

צילומים: הרצל מורד, הצוות המקומי ועופר אוגש

סיפורו של טיול שחרור...

טיול שחרור המיועד לפצועי צה"ל הצעירים שלא הספיקו לחוות את הטיול שלאחר השירות הצבאי בשל פציעתם, התחיל בסיום מבצע צוק איתן (קיץ 2014) ביוזמה של אגודת הידידים ושל עדי שטראוס, העומד כיום בראש האגודה ומתנדביה.
טיולי השחרור מתבצעים ביעדים נחשקים לטיילים הישראלים בעולם (ובתקופת הקורונה בנגב הישראלי) - קישור לסיכומים של טיולי שחרור קודמים. בשנים האחרונות משתלב הטיול כחלק מתוכנית לימוד, אימון וחניכה הנפרסת על פני שנה בה משתתפים פצועי-צה"ל וכוחות הביטחון השונים בגילאי 25-40 ואשר זכתה לשם "תוכנית אחים".

טיפוס להר מרו

לאחר שחזרנו מהודו ופרו ושוב הודו, הוחלט עוד בטרם פרצה מחלת הקורונה לחיינו לצאת עם המשלחת ולטפס את הר מרו - 4,566 מטרים, שבטנזניה. אך המציאות לא אפשרה את קיום המסע.
בחודש מרץ 2023 הצלחנו להשלים את המשימה ויצאנו לטנזניה בקבוצה גדולה של 42 ישראלים, רובם פצועי צה"ל והשאר צוות רפואי, אבטחה, ליווי וחניכה במטרה לטפס יחד על ההר השני בגובהו בטנזניה. יעד מאתגר ושאפתני לקבוצה גדולה, לא הומוגנית, ושלחלק מחבריה נזקים גופניים בעקבות הפציעה המקשים על הליכה ובטח ובטח על טיפוס מאתגר.

הר מרו

הר מֶרוּ - Meru, הוא הר געש פעיל הנמצא בצפון טנזניה, בסמוך לעיר הגדולה ארושה. גובהו של הר מרו 4,562 מ' מעל פני הים, והוא ההר השני בגובהו במדינה, אחרי הקילימנג'רו (5,895 מטרים), והחמישי בגובהו ביבשת אפריקה. מפסגת הר מרו רואים את פסגת הקילימנג'ארו, כ-72 ק"מ מפרידים בין הפסגות. הר מרו התפרץ לאחרונה ושינה את פסגותיו בשנת 1910 ומאז שומר על שקט (מתוח).
פסגתו של הר מרו נכבשה לראשונה בשנת 1904 על ידי מטפס ההרים הגרמני פריץ ייגר ובשנים האחרונות המקום מוסדר כשמורת טבע מסודרת הדורשת רישום, תשלום וליווי של צוות ריינג'רים חמושים מהשמורה, על מנת להגן על המטפסים מחיות הבר הנמצאות סביב, וצוות מדריכים וסבלים תושבי האזור אשר מגיעים לעזור למטפסים הזרים. תוכניות הטיפוס על ההר אורכות בין יומיים ל-4 ימים ותלויה בגודל הקבוצה, בניסיון הטיפוס וכמובן בכושר ההליכה והטיפוס של חברי המשלחת.

יוצאים לדרך

קבוצה גדולה, ממותגת עם חולצות I BELIEVE IN ME נפגשת בשדה התעופה של נתב"ג עם המון תיקים וכמה מלווים שהגיעו להיפרד. טסנו לאדיס-אבבה בירת אתיופיה ומשם לשדה תעופה קילימנג'ארו הנמצא באמצע, מבחינת מרחק, בין שתי הפסגות הגבוהות.
לילה ראשון עבר עלינו בנעימים בלודג' מפנק בפאתי ארושה, אוכל טוב, שיחות הכנה ושינה טובה לקראת יום המחר ובכלל לקראת ימי הטיפוס הבאים שמחכים לנו.

יום הטיפוס הראשון - הר מרו

נסיעה של כ-40 דקות על הכביש מביאה אותו לשער שמורת הספארי של ארושה, שער מומלה (MOMELA). מזג האוויר טוב ואפשר לראות את פסגת הר מרו, נישאת מעלינו ונראית כבלתי ניתנת לכיבוש, אפילו אפשר לכתוב - קצת מפחידה.
נכנסים לתוך הפארק ונוסעים כמעט שעה על שביל החוצה את הספארי כשימימין ומשמאל חיות בר מרשימות, לא סתם זכתה השמורה לשם "ספארי סרנגטי הקטן".
מתארגנים בשער השמורה הנמצא בגובה של 1,500 מטרים. כל הצוות המקומי הגדול מגיע, כ-100 איש, עוד 6 ריינג'רים - פקחים מטעם השמורה שמצטרפים אלינו ובצהרי היום אנו יוצאים לדרך. לפיננו כ-10 ק"מ הליכה ועוד 1,000 מטרים בגובה עד מתחם הבקתות המיועד להלילה.
תחילת ההליכה על שביל רכב רחב המטפס ביער טרופי שבתוך השמורה. האווירה טובה ואנו צועדים לאט ובבטחה. לאחר כשעה וחצי ו-2.5 ק"מ אנו עוזבים את השביל הרחב ונכנסים לשביל צר הנכנס אל תוך היער.
לאחר כ-4 ק"מ הליכה אנו מגיעים להפסקת הצהרים למרגלות עץ פיקוס FIG ענק המחולק לשני גזעים שבאמצע אפשר לעבור עם רכב. ושוב לאחר כ-5 ק"מ עוזבים את השביל הראשי וממשיכים לטפס על שביל צר במעבה יער. מסלול ההליכה מקסים, חוצה ערוצים, חיות פרא סביב והמשלחת מתקדמת לאיטה. הקושי בהליכה ובגובה מתחיל לתת אותותיו על חלק מהמשתתפים, אך שאר המטפסים נרתמים ומיד עוזרים, מושכים ודוחפים את כל מי שקצת קשה לו. עוצמה שקשה לתאר.
עם החשיכה אנו מגיעים למרפסת תצפית מדהימה, כ-2 ק"מ מתחת לבקתה ומנצלים את הזמן להפסקה מול הנוף של שער השמורה והכפר מומלה. צוות מקומי מביא לנו עוד מים לתגבור ויחד אנו יוצאים לשעה ארוכה של טיפוס בדרך למתחם הבקתות.
עייפים ורצוצים לאחר 8 שעות של הליכה, 10 ק"מ במרחק ו-1,000 מטרים בגובה, אנו מגיעים למתחם הבקתות הראשון של הר מרו - מיריאקומבה, בגובה של 2,500 מטרים. חלוקה לבקתות, ארוחת ערב מאוחרת וכולם נופלים שדודים לשנת לילה טובה.

יום הטיפוס השני - הר מרו

ארוחת בוקר במיריאקומבה שלאחריה שתי משתתפות יורדות חזרה לארושה ברכב ושאר הקבוצה יוצאת ליום הטיפוס השני לעבר בקתת האוכף הנמצאת רק 6.5 ק"מ ועוד 1,000 מטרים בגובה ממקומנו.
תחילתו של הטיפוס ביער טרופי צפוף ובשביל תלול במיוחד. לאחר כשעה וחצי עוצרים למנוחה ראשונה במרפסת תצפית קטנה ממנה רואים את קצה פסגת ההר הנישאת רחוק מעלינו. היום מתקדם בקצב טוב ועדיין לחלק מהמטפסים והמטפסות השיפוע חד והגובה נותן את אותותיו. 6 שעות לאחר תחילת הדרך אנו מגיעים לפסגת האוכף - שכשמה כן היא! שוכנת באוכף רחב ויפה בין פסגת הר מרו (4,566 מטרים) לפסגת ליטל-מרו (3,820 מטרים).
מחלקים לבקתות ועוברים ל"מסדר חולים". היום כבר הרבה יותר קשה וגובה של 3,500 מטרים מקשה על חלק מהמשתתפים וגם על חלק מאנשי הצוות שהתרוצצו סביב, לא שתו, אכלו ונשמו כנדרש - לא פשוט!

יום הטיפוס השלישי - פסגת הר מרו

בוקר מוקדם, עוד טרם הזריחה והמשלחת קמה לקראת יום הפסגה! היום זה היום!!
יוצאים לדרך במעלה ההר כשעה וחצי לפני הזריחה ומטפסים על שביל צר שסביב צמחיית שיחים נמוכה, סוג של סוואנה.
הזריחה מפציעה ומאירה את הקילימנג'ארו המושלג הנמצא צפונה לנו כ-72 ק"מ וצובעת את השמיים ואת הר מרו בצבעים מדהימים.
ארוחת בוקר קטנה מחכה לנו בפסגה קטנה הנקראית רינו פוינט. מכאן בירידה לתוך ערוץ שבהמשכו נלך על סלע ונעזר בשרשאות לאחיזה עד לגובה של כ-4,000 מטרים. הגובה והתשישות משפיעים מאוד על הקבוצה ולרוב מהטפסים קשה ולחלק קטן קשה מאוד ודורש תעצומות נפש אדירות! אך כאן לא מוותרים וממשיכים במעלה ההר!
8 שעות בעלייה, כ-7 ק"מ הליכה ועוד 1,066 מטרים בגובה ואנו מגיעים לפסגת הר מרו!
אין אנשים מאושרים מאיתנו, למרות שחלק גדול תשוש ואף מתקשה להשתתף בשמחה.
הירידה מהירה יותר אבל לא מאוד מהירה ואורכת למעלה מ-6 שעות על הרגלים בירידה - לא פשוט בכלל! וכשעה לאחר שקיעה מגיעים האחרונים והח"מ בסוף הטור חזרה לבקתת האוכף.
כ-14 ק"מ הליכה, סה"כ כ-15 שעות מתחילת הטיפוס ועד החזרה לבקתת האוכף - יום קשה ומטורף!

היום הרביעי - הירידה מהר מרו

לאחר ארוחת הבוקר כולנו יורדים מבקתת האוכף אל תחנת הבקתות הראשונה - מיריאקומבה. וכאן, בהתארגנות מוקדמת, יורדת כמחצית מהקבוצה בהסעות מסודרות (ג'יפים) שמארגנים לנו בשמורה וחצי שני מהמשלחת יוצא במסע רגלי לעבר שער השמורה. הקצב טוב, אף שהוא איטי באופן יחסי, אבל כיף לנו לצעוד יחד!
בסיום ירידה של 14 ק"מ שנמשכה כ-7 שעות אנו מגיעים להפתעת היום! מפל אדיר של מים היוצאים מהר הגעש פוגש אותנו וחיש קל הבגדים יורדים וכולנו נהנים מהזרם המענג של המים הטריים. ביציאה החוצה לעבר מרחבי הספארי חוסם לנו את השביל ג'ירף גאה שאף לא ממש מפחד מאיתנו ואנו עומדים נפעמים מול החיה הפראית הנינוחה, שלא בטוחה האם להמשיך ולאכול מצמרות העצים או לפקוח עין על החבורה המיוחדת שהגיעה להפריע לה בארוחת הצהרים. יצאנו למרחבי הספארי ומסביב חיות פרא רבות - באפלו גדולים וקטנים, חזירי בר מכל המינים, עוד עדר של ג'ירפות, קופים, אנטילופות ועוד מינים פראיים.
טקס הסיום עם הצוות המקומי היה מרגש - הצוות והריינג'רים שמחו בשמחתנו הגדולה, ריקודים ושירים כשעה ארוכה. לאחר מכן חזרנו לאוטובוסים ונסענו לכיוון של שדה התעופה - הטיסה לזנזיבר מחכה לנו.

זנזיבר - עולם של נחת

טיסת לילה לזנזיבר ולאחריה כשעה של נסיעה לעבר החוף הצפון מערבי של האי הקסום ולאחר חצות אנו נקלטים בחדרים הממוקמים על הים שבין האי ליבשת.
בשישי בוקר אנו נוסעים לבית חב"ד שזה עתה נפתח ונמצא לא רחוק מאיתנו לתחילתו של טקס ההטמנה המפורסם בו "פורקים" הפצועים, או כפי שמכנה אותם רב חב"ד - הרבי מלובביץ': מצוייני צה"ל, את שסחבו איתם שנים רבות וזורקים לשק גדול חפץ או זכרון המלווה אותם שנים מאז פציעתם.
במוצאי שבת אנו צועדים על החוף הטנזני לנקודה לא מיושבת ושם חופרים בור בעומק החול ושופכים לתוכו את שרצו הפצועים להטמין! תם ונשלם (כמעט...).
למחרת אנו נוסעים לחלק המזרחי של האי למלון TOA שמארח אותנו למעגל שיחה (אחרון לטיול שחרור 2023) ולהמשך של יום כיף במלון המפנק ועל חוף האוקיינוס שמפליא אותנו בתופעת הגאות והשפל הדרמטית הפוקדת את החוף המזרחי.
ביום האחרון שלנו בזנזיבר אנו עורכים "סיור תבלינים" כראוי לתיירים באי ונוסעים לשדה התעופה בדרכנו חזרה ארצה.

תודות

ראשית תודה ענקית לפצועים ולפצועות שהלכו, טיפסו, התאמצו, חלק כמעט מיצו כוחותיהם והגיעו בנפש חצפה למסע הקשה. תודה לעדי שטראוס היזם של טיולי שחרור ויו"ר ועד המנהלים של אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל, תודה לרוני זהבי ושלי מנחם - חברי הוועד של אגודת הידידים, תודה לכל המלווים הנהדרים: שרון אבהר, עמית רון, רינה שרון, נדב מיטלמן וברוך אגיב, שהגיעו לעזור ולתמוך ולהיות חלק מיוחד במשלחת של מסע שחרור. תודה לפרופ' ציפי שטראוס הרופאה של המסע ולעמית אקרמן הפרמדיק של המסע שדאגו שכולנו נחזור ארצה שלמים ובריאים, תודה מיוחדת לפיליפ לאוב שהגיע במיוחד מניו-יורק ומלווה שנים רבות את טיולי השחרור, תודה לצוות של ערוץ 11 שהגיע לתעד וקצת לסבול איתנו, תודה לשגית שרון הרוח החיה בגיבוש המסע ולהרצל מורד מנהל בית הלוחם ירושלים ותודה אחרונה וגדולה לבן עטיה האחד והיחיד שאיסף את המסע. תודה לכם כולם!