מבחן דרכים טויוטה c-hr נסיך הגאות והשפל

לקראת סוף השנה האזרחית, התכנסנו לרגל הצגת הדגם החדש, ואותו מנוע היברידי שנפח מנועו ליטר נקודה שמונה, שניפק בעבר 122 סוסים, עבר מקצה שיפורים, והספקו הנוכחי עומד על 140 סוסים, וזו קפיצת דרך אחת מיני רבות שבאות כאן לידי ביטוי.

לפני ארבע שנים הציגה טויוטה את דגם c-hr שהביא בשורת עיצוב פורץ דרך, והציג לעולם פנים נועזות יותר של חברה הנתפסת כשמרנית (במובן הטוב).

אני שם לב כי מקצה שיפורים לא תמיד משפר את שהיה, כמו למשל הארגונומיה של ההגה הנוכחי פחות נוחה והגיונית מזה הקודם, ולמה אני מתכוון? לצורך תפעול מערכות שונות (כמו שינויי עוצמת רדיו, תפעול בקרת שיוט ועוד), בזמן נהיגה הכפתורים צריכים להיות בולטים ומבודדים, שניתן להפעיל במישוש בלי צורך לחפש אותם תוך כדי, ודווקא בהגה החדש בשם הרצון לשפר זה הופך קשה ומסובך, ולא פעם נאלצתי להשפיל עיניים כדי לוודא שאני לוחץ במקום הנכון.

מרבית הכפתורים שטוחים ולא ניתן להבדיל בניהם.

לטעמי האישי זה לא עונה על כוונה ליצירת מערכות שליטה אינטואיטיביות, כפי שנמסר לעיתונאים בהשקת הדגם החדש.

או כמו שמפורסם בקטלוג החדש של הדגם "שדרוג הרכב ששבר את התבנית, והפך להצהרה עוצמתית שופעת סטייל, דרך עיצוב בלתי קונבנציונלי בו הטכנולוגיה נמצאת במרכז".

המילים הללו יפות אבל איך טכנולוגיה שנמצאת במרכז, כהגדרת היצרן, עדיין משתמשת למשל בכבל פיזי לחיבור מכשיר הטלפון למערכת המולטימדיה?

זה כל כך 2020 (למשל).

לעיתים אי הצלחה במכירות של דגם נמדד בפרטים הקטנים שייקחו את הלקוחות ליצרנים אחרים ששמים לב לדקויות, והעולם כבר התקדם לפתרונות נוחים יותר מכבל, לא ככה?

מצד שני, טויוטה, כחברה ששמה לה כמטרה להיות ירוקה וזו שדואגת לכדור הארץ, שילבה ברכב חומרים רבים ממוחזרים וידידותיים לסביבה, ומהווה עקב כך מנהיגה סביבתית ומורת דרך.

הדור החדש לוקח את c-hr צעד קדימה, זהו דגם ייחודי למותג שנותן מענה רחב לסגמנט c-suv.

העיצוב החיצוני מוחצן ופונה לרגש, והעיצוב הפנימי יותר טכנולוגי.

הדגם החדש מציע 2 מערכות היברידיות שונות.

האחת (בה שתי רמות גימור) של מנוע 1.8 ל', והשנייה עם מנוע חזק וספורטיבי שנפחו 2 ליטר.

שלושת הדגמים כוללים את כל מערכות הבטיחות המתקדמות ביותר של טויוטה.

מחירי הדגמים נעים בטווח המחירים 170-220 אלף ₪.

למרות העיצוב החיצוני הנאה, והצבע המהמם של רכב המבחן (רמת גימור VISION- המרכזית בין השלוש), שמגיע בשילוב מרכב אדום וגג שחור, לטעמי טויוטה ממשיכים לבאס עם תא נוסעים שחור, קר ומלנכולי.

ריפוד בהיר, גג שמש, ונגיעות צבע יחוללו פה פלאים, ויתנו תחושת מרחב קצת יותר גדולה.

הקונסולה המרכזית יכלה להיות פחות מאסיבית ומצופפת.

יושבי השורה האחורית לא נהנים מרווחה גדולה. יכולים לשבת כאן שני מבוגרים או שלושה ילדים, אבל במידה ואין נוסעים מאחור יכולים יושבי השורה הראשונה למתוח את המושבים שלהם לאחור למען שיפור הנוחיות שלהם.

ישנם רכבים המאתגרים את הנהג מהרגע הראשון, מחייבים אותו לדריכות, ולסוג של מתח, ובעיקר בדקות הראשונות המלאים בחשש מהלא נודע, ויש את טויוטה c-hr.

מרגע ההתנעה השקטה ועד לתזוזה הראשונה של הגלגלים, מרגישים בנינוחות חלקה.

הרכב והנהג (והנהגת), הופכים במהירות ליחידה אחת שפועלת בסינרגיה נעימה וקלילה.

ואל יהא הדבר קל בעיניכם, כי זה ממש לא מובן מאליו.

כבר ברמזור הראשון קל להשתלב בתנועה הזורמת, בלי חשש ובלי לחץ.

קלללללל.

מאידך, ואין לי הסברים למה זה קורה, ברגע שמשלבים את ידית ההילוכים (גיר רציף) לנסיעה קדימה או לאחור, יש מעין נקישה רועשת ומלחיצה, וגם נעילת הדלתות האוטומטית מלווה ברעש הנדמה כאילו מישהו נתן לרכב מכה קלה.

ואם נחזור לרגע לכבל המעצבן של אנדרואיד אוטו, תוך כדי נסיעה ללא שום מגע, המערכת מפסיקה לעבוד ומתנתקת מעצמה, ואז יש צורך להוציא את הכבל מהטלפון (או משקע החיבור), ולהתחבר מחדש.

לו היה כאן חיבור אלחוטי זה לא היה קורה.

אבל, כל אלו מחווירים כאמור אל מול הנסיעה הרכה והנוחה.

יצאתי עם בוקר שבת לבחון את כל מכלולי הרכב בשלל דרכים.

בקרת השיוט האדפטיבית שפעם טויוטה התעקשו למקם כמנוף קטנטן מתחת להגה עברה להגה עצמו, עובדת מצוין, כמו גם זו ששומרת על מרכז נתיב ההתקדמות.

מזמן לא עברתי בכביש 65, ולשמחתי התנועה בו זרמה ללא כל עיכוב.

כביש העלייה הצר המוביל להר תבור מרובה פיתולים חדים, ולא ניכר היה למנוע הצעיר שהוא חש איזו בעיה לטפס מעלה. העדרם של הילוכים פיזיים מאפשר תנועה רציפה וקלה. פה ושם המנוע מעלה קצת טורים בזעף, אבל לא בצורה העשויה להדאיג.

הכניסה לכנסיית ההשתנות במרומי ההר חסומה לכניסת רכבים מסיבה עלומה, ומגרש חניה שהוכשר כאן מביקורי הקודם, מלא עד אפס מקום, וצריך לאלתר חניה בכביש הגישה.

מתוך האתר בא לי לטייל :

"...הר תבור הינו הר גבוה מאוד בגליל התחתון. פסגתו נושקת לקו השמיים ומרקיעה שחקים עד לגובה של 562 מטרים מעל פני הים. עובדה זו מאפשרת להשקיף כמעט על כל פינה בגליל התחתון עד לרמת הגולן... להר ממד היסטורי עשיר עמוק וחשוב לשלושת הדתות: יהדות, נצרות ואסלאם. לפי ההיסטוריה היהודית, ברק בן אבינועם הוביל את הקרב יחד עם דבורה הנביאה כנגד סיסרא שר צבאו של יבין מלך חצור הכנעני. על הר התבור ניטש קרב קשה בין צבאותיהם...

גם מבחינת הנצרות להר חשיבות גבוהה לקשר שלו למסורת הנוצרית. בהר תבור התרחש אירוע ההשתנות של ישו אירוע חשוב ומכריע בחייו ובניסים הגדולים שהתרחשו בו.

על ההר יש כנסייה ענקית קתולית של המסדר הפרנציסקני..."

הכניסה לכנסיית ההשתנות מוגבלת בימים ושעות, ועל כן, כל שנותר הוא לבחון מה לעשות במקום ביקור בכנסייה.

פניתי בעקבות מטיילי השבת אל שביל סובב הר תבור (שביל ישראל/מסלול שחור).

על צלע ההר המלבלב בירוק טרי, אפשר לראות תחילת פריחה כמו רקפות ורדרדות, ואפילו פטריה מוזרה בצבע כתום-חום העונה לשם טבורית הזית. (לפי גוגל, אני לא אחראי).

פטריית טבורית הזית המיוחדת

זהו מסלול מקסים העובר בתוך חורש אורנים ואלונים, הנוף למטה עוד מעורפל קמעה מערפילי בוקר, אבל כאן ניתן לחזות בנוף מכל צדי ההר.

בשלב מסוים השביל עובר בצמוד לחומת הכנסיה/המנזר, וכאן רואים יותר עצי זית, והדרך מובילה אל מערה מסתורית בצד בדרך, שפתחה אבנים מסותתות.

אני, שהלכתי בקצב מהיר יחסית, נדרשו לי כארבעים דקות הליכה (כולל עצירות לצילומים וכו'). משפחות עם ילדים או צועדים בניחותא ידרשו לזמן כפול.

חזרתי אל ה c-hr שהמתין בשלווה, כדי לרדת בחזרה את כל הדרך המפותלת אל למרגלות הכפר דבוריה.

תור ארוך (בעיקר קהל מקומי), משתרך במאפיית אלטאבון, והם כנראה יודעים למה.

אי אפשר לעמוד בפיתוי

יש כאן שני תנורי אבן, וצוות גדול ונמרץ שמוציא כל הזמן מאפים ועופות מהתנור.

פיתה דקה אוורירית וענקית, מחולקת כמו פיצה ועליה גבינת לבנה עולה רק 12 שקלים. עם כוס קפה אסלי ומיץ ליצ'י יצאתי בנזק של 20 שקלים.

עכשיו גם אני יודע למה כדאי ורצוי לעצור כאן.

נדרש לי לא מעט זמן, והקשבה מדויקת לצוענייה שעל הניווט, על מנת להגיע לפארק נחל השבעה, שנמצא בלב כפר הנקרא שיבלי.

מתוך האתר בא לי לטייל :

"... נחל השבעה קיבל את שמו על שום 7 לוחמי הפלמ"ח אשר קיפחו את חייהם במקום זה במהלך הקרבות של מלחמת העצמאות... תוואי הנחל הוא בין הכפר שיבלי, כפר תבור והיישוב כדורי. הוא מתחיל בשיבלי או בכפר תבור..."

המקום הוסדר עי רשות ניקוז ירדן דרומי בשנים האחרונות, ולפי מדד הלכלוך והטינופת, המקום אהוד מאד על האוכלוסייה המקומית שאוהבת לבוא וליהנות, אבל פחות לשמור על הניקיון.

טרקטורונים ואופנועים חוצים פה את דרכי העפר בכל רגע נתון, כאילו וזה פארק מוטורי.

בימים גשומים הערוץ בוודאי שופע מים, עכשיו יש שלוליות קטנות וצמחייה שנרמסה בזרם החזק.

אבל, זהו מקום יפהפה טובל כולו בירוק של חורף.

שביל הליכה מבוטן של כמה מאות מטרים, מאפשר טיול רגוע.

שבתי אל כביש 65, ובהמשכו פניתי שמאלה, אל כביש 7673 המוביל לבית קשת, ולפי השילוט פניתי ימינה.

בדרך נוף יער בית קשת, הכביש הצר מתפתל בערוץ בין הגבעות.

המוני מטיילי שבת נוכחים כאן, מפקנקים בכל פינה פנויה, סביב מנגל מעלה ריחות מגרים ועשן.

רבים ממבלי היום נמנים על תושבי הסביבה, והם מגיעים עם רכבים רועמי מוזיקה חזקה, טרקטורונים ואופנועים רועשים במיוחד.

אלו שלא עסוקים בפיקניק משפחתי רגוע, עסוקים בעיקר בהחצנת ביצועים מוטוריים על גבול הקיצון שיש בו בעיקר סכנה לציבור המבלים.

נערות מקומיות אמרו לי כי השבת זה משהו מיוחד (סוף שנה), ולכן יש כאן פעילות רבה, הייתי אומר אפילו "תוססת".

עצירה ראשונה אני עושה במצפור הנושא את השם "מצפור אלוני בית קשת".

מבט מן המצפור, הפונה לכיוון מזרח ודרומה, מגלה את גבעת המורה, התבור, הגלבוע, רמת כוכב, רמת פורייה וטבריה עלית. מכאן גם ניתן לראות את יער הפארק של אלוני התבור, שהם עצים נשירים הגדלים באגן המזרחי של הים התיכון.

המשכו של כביש דרך הנוף מוביל לחניון ותצפית נוספת - בית היערן.

בית היערן - מתוך ויקיפדיה:

"... בית היערן או "בית הקרן הקיימת", הוא מחסן לכלי עבודה ושתילים מצופה אבן שנבנה בשנת 1946, לקראת ראשית הנטיעות במורדות המזרחיים של הרי נצרת. על הקמתו הורה יוסף ויץ שהיה מנהל מחלקת הקרקעות והייעור בקק"ל. הבית נבנה כחלק מתוכנית הסיוע שהגה ויץ לעזור לגרעין ההתיישבותי "מצפה הגליל" שגרו בחוות סג'רה ללא עבודה... בית היערן נבנה לשימוש הפועלים והנטיעות. באזור בית היערן נמצא חניון גדול שהוא החניון המרכזי של יער בית קשת...מבית היערן יוצאת דרך סלולה המותאמת לבעלי מוגבלויות ומובילה לנקודת תצפית "מצפור בית היערן". מהמצפור ניתן להשקיף לכיוון דרום ומזרח לכיוון הר תבור, גבעת המורה, הר הגלבוע, רמת כוכב ובקעת יבנאל..."

היופי של הנוף משקיט את כל הזמזומים מסביב, וללא ספק בימים פחות עמוסים ביקור במקום יותיר חוויה מרשימה הרבה יותר.

לאור הבילוי המשותף במהלך סוף השבוע אין לי שום ספק כי טויוטה הוציאו רכב פוטוגני מאד (בעיקר בשילוב הצבעים אדום-שחור), הדוגמן היפני מושך מבטים וסקרנים שמזהים את הנסיך החדש, ובאים להתעניין.

כאמור, קל להסתגל לרכב במהירות ולמצוא בו את מירב היתרונות שמחפים על חסרונות (בעיקר כאלו שנובעים מהעדפות אישיות), ולדעת להגיע אתו לכל מקום שרוצים בהנאה ובבטחה.

היות וקיבלתי לידי רכב כמעט חדש מהניילון, (עם כ-2500 ק"מ בלבד), הרי שנתון צריכת הדלק עוד לא ממש התקבע וניתן להסיק ממנו מסקנות עתידיות, אני שנהגתי בו בשלל דרכים (כ-400 ק"מ), ומגוון אפשרויות הנהיגה (חסכונית, ספורטיבית ומותאמת), הצלחתי להפיק צריכה ממוצעת של 18 ק"מ לכל ליטר נוזל מאובנים, שזה בסדר בד"כ, אם כי אני בטוח כי זה שירכוש את הרכב וינהג בו במתינות, יוכל להוציא נתון טוב מזה.

עמיתים שנהגו בחו"ל בדגם החזק יותר סיפרו שהם חוו עונג אמיתי ואחר מזה שניתן להפיק מהמנוע הצנוע יותר.

המחיר הנדרש לדגם זה נראה לי גבוה מידי, ומצד שני גרסת הבסיס מעוטה באבזור פנימי על גבול המינימום הדרוש, מהסוג שפוגשים לרוב רק בחברות השכרה, אך הפער העומד על 15,000 ₪ הוא מסוג הפערים שמצריכים מחשבה על כדאיות מול שימושיות.

טויוטה מרחיבים את סל המוצרים שלהם לקבוצות שנחלקות כבר לתת-קבוצה בפני עצמה, כדי לתת מענה לכל סוג לקוח שנכנס אל אולם התצוגה שלהם.

וכמובן, טויוטה יודעים ליצר מכוניות אמינות שאנשים אוהבים, ולקלוע לטעמם של רבים, ועל זה נשען מוניטין המותג, ולא נראה לי שמשהו יפגע במכירות הנסיך החדש, והמאוד יפה שיצא תחת ידי המעצבים והמהנדסים היפניים.

ועם הצלחה מוכחת ומוניטין רב שנים, מי אני שאתווכח?

טויוטה c-hr

רמת גימור VISION

מנוע 1.8 ל'.

הספק 140 כ"ס.

מומנט 140 קג"מ.

צריכת דלק (במבחן) 1:18 ק"מ/ל'.

מחיר (דגם במבחן) 187,564 ₪.