קוב Kove 800X Pro – עשרה קובין של אטרף

באוגוסט 2026 נרשמה נקודת ציון בעולם האופנועים הישראלי, ובעצם עולם הרכב הישראלי בכלל – דלק מוטורס החלה לייבא באופן רשמי את מותג Kove, במקביל ליבואן הקיים, HM Motors, ולא במקומו. לא זכור לי מצב שבו אותם כלים בדיוק מיובאים ארצה, ישירות מהיצרן, על ידי שני יבואנים בו זמנית. אבל אם הפרט הזה יכול להיחשב ללא יותר מנקודת טריוויה למיטבי לכת, הרי שהמחירים שפרסמה דלק מוטורס בהשקה של האופנועים (קישור) כבר הכו גלים בקרב קהילת הרוכבים, ובעיקר רוכבי האדוונצ'ר, עם מחירים נמוכים משמעותית מבעבר וסופר-תחרותיים.
וכאן הגענו לנשוא הכתבה, הקוב Kove 800X Pro. הוא האח האמצעי במשפחת ה-800 של קוב – מצד אחד שלו יש את גרסת הראלי - אופנוע סופר קרבי (שמוותר אפילו על האפשרות להרכיב נוסע – גם חוקית וגם פרקטית) ומהצד השני את ה-GT א- אופנוע מוטה כביש. גרסת הפרו מציעה משקל נמוך משמעותית ביחס למתחרים הישירים (190 ק"ג רטוב), מתלי קאיאבה מתכווננים עם מהלך ארוך (240 מ"מ) לפנים ומאחור ומנוע בנפח 799 סמ"ק שנגזר ממנוע של קטמ KTM 790 (כמו כמה ממתחריו הישירים) שמפיק 93.5 כ"ס. וכל זה במחיר של 55,000 ₪ פחות עסקית שווארמה.
אז החלטתי לקחת הפסקה קצרה ממבחני החצי-ליטר כדי להשביע את סקרנותי – האם באמת האופנוע הזה הוא אופנוע האדוונצ'ר המושלם?

תן בראש

"איזה שנה ה-800GS שלך ?" מקבל את פני הבחור המזוקן והחביב בסוכנות "אחד על אחד" ממנה באתי לאסוף את האופנוע "וכמה ק"מ יש עליו ?" – אבל לאכזבתו אני באתי רק לאסוף את האופנוע למבחן, עדיין לא שוקל להחליף. אחרי הסבר קצר על האופנוע וחתימה על הטפסים המתבקשים, אני עולה על האופנוע והוא מתיישר תחתי בקלות מפתיעה. בעצם לא כזו מפתיעה – הוא שוקל פחות מה-KLE שבחנתי לא מזמן, ולמרות מרווח גחון מכובד מאוד של 275 מ"מ, המושב בגובה סביר והרגליים מגיעות בקלות יחסית למדרכה. ועוד דבר – הוא עומד יחסית זקוף על רגלית הצד (מהאלומיניום, כמו עוד חלקים רבים באופנוע – ככה חוסכים משקל), כך שלא צריך ליישר אותו הרבה – זה נוח עד השלב שבו מנסים להעמיד אותו בשיפוע קל בשטח, כמו שאגלה בהמשך...

המנוע מניע בקול שקשוק מתכתי בולט, שלא נעלם ברגע שנבנה לחץ השמן, כמו בדגמים מסוימים. הרעש חזק מספיק כדי לגרום לי לתהות אם יש תקלה באופנוע הספציפי, אבל מתברר שככה זה אמור להיות. אני יוצא לדרך ו - מתנצל מראש על הרפרנס הגיקי - מרגיש כאילו ענדתי טבעת קסם של +10 או אפילו +15 למדד החוליגניות. גם אם אתם רוכבים רגוע בדרך כלל, צליל האגזוז והתגובה החדה של המצערת יגרמו לכם לחצות את העיר בפרצי גז קצרים ונבחניים, שיחברו רמזורים ופניות בשרשרת BRRRP וברקס. כאילו "קובי פרו" לוקח את ססמת Ready to Race של מי שתרמו לו את המנוע צעד קדימה, ל-Begging to race.

אבל כמו בכלי מרוצים, העסק עובד פחות טוב כשהקצב יורד. הקטע הפקוק הראשון חושף שהמצערת לא ממש בקטע של דיוק או לינאריות במהירות איטית. אני מעביר את ניהול המצערת למצב Comfort במקום מצב ה-Sport בו קיבלתי את האופנוע ותגובת המנוע מתמתנת בצורה משמעותית (וגם צליל האגזוז מאבד מהבריטון שלו, במפתיע) – אבל המצערת עדיין לא ממש מסתדרת עם פקודות עדינות במהירות איטית. בשביל הסקרנות אני עובר למצב Rain ומגלה ששוב מדובר בהבדל משמעותי – האופנוע מרגיש חנוק ומסורס לחלוטין, ואני נוטש מיד את ה-Rain וחוזר למחוזות השפיות. אבל אין ספק שמדובר בשינוי מרענן ביחס לחלק לא קטן מהאופנועים בהם נדמה שההבדל היחידי בין המצבים הוא הכיתוב על המסך...

אחרי עוד כמה דקות נסיעה, כשהילד הפנימי שבי - שיש טוענים שהוא לא מספיק פנימי והרבה יותר מדי ילד – נרגע ממשחקי הגז בין רמזורים, אני קולט שהכליות שלי מתלוננות בקול די רם על איכות הספיגה של המתלים. הם אומנם ארוכים, אבל מישהו כיוון אותם למצב הרבה יותר מדי קשיח (הבחור המזוקן נשבע שהוא לא שיחק עם הכיוונים שהגיעו מהמפעל). על בורות העיר סתימות שוקלות מחדש את מערכת היחסים שלהן עם השיניים ובכביש הבין עירוני האופנוע מנער ראשו בכל קטע משובש. האם "קובי" (שם החיבה שניצן הצמיד לקוב - ע.א) הוא רק מפרט יפה שלא אופה? אוסף נתונים טכניים מפוארים שלא מתחברים לכלל שלם הומוגני? האם כדאי לי להודיע שאני חולה ולהבריז מהטיול הארוך שמתוכנן לשבת?

שישי בבוקר, יום יפה

אבל במקום לשתות קפה, אני יוצא לשטח עם מברג וכוונה לרדת לעומק סוגיית המתלים. האם הם נוקשים כדי להתמודד ביעילות עם במפים במהירות גבוהה, בסגנון מוטוקרוס? פס מהיר באחד משבילי המבחן החביבים עלי מבהיר שלא זה הקטע – או לפחות לא במהירויות בהן אני רוכב. האופנוע מדלג ומנתר ושמירת כיוון הופכת לאתגר. אני מחליט לרכך קצת את המתלים, שלושה קליקים בכיווץ ובהחזרה במזלג ושלושה קליקים בכיווץ מאחור, כולם לכיוון הרך כמובן, והעסק מתחיל לעבוד הרבה יותר טוב. המתלים בולעים גלים ושקעי שלוליות באדישות, והאופנוע נשאר נטוע ויציב, מאפשר מהירות של כביש מהיר על שבילי כורכר, כשקרעי פנטזיות דקאר נמרחים לאחור בצידי שדה הראיה. כיף אמיתי.

בסוף הקטע המהיר מחכה לי הלופ הרגיל של בן שמן. שבילים חומים ורחבים עם סלעים שמבצבצים מדי פעם, שבילים פחות רחבים עם אדמה חומה שמבצבצת מדי פעם בין סלעים, קצת עליות חפורות, ועוד כמה עתירות דרדרת, וגם ההיא עם הזיגזג שמיד אחריו מדרגה. המתלים הארוכים, מרווח הגחון הנדיב וחישוקי השפיצים מעניקים הרבה ביטחון ומאפשרים לשמור על תנופה – וטוב שכך. כמו בעיר, גם בשטח, האופנוע הזה לא ממש אוהב להתנהל במהירות איטית. זו לא רק תגובת המצערת הקופצנית, אלא באופן כללי המנוע לא אוהב למשוך מתחת ל-3000 סל"ד. הוא יעשה את זה אם תתעקשו, אבל ישדר את חוסר שביעות רצונו בספק פעימות כוח, ספק רעידות. לא ממש נחנק, אבל גם לא ממש מרוצה, וכדאי לשמור אצבע על מנוף המצמד עד 20 קמ"ש בערך. המנוע גם הציג נטיה לדומם במפתיע, בלי איזה צליל מצוקה או רעידה מקדימה שתאפשר להציל את המצב עם קלאץ' מהיר. אפילו תחת גז ובסל"ד סביר, המנוע פשוט פורש לו מול ההתנגדות. ניסיונות לטפס את המדרגה בעלית הזיגזג האמורה הסתיימו שוב ושוב בדימום פתאומי, והתופעה חזרה גם בהמשך. אגב, אם תפלו תגלו שהמנוע מסרב להניע אחרי שתרימו את האופנוע. כאילו מדובר במנוע מוזן בקרבורטור שהוצף, צריך לסגור את הסוויץ' ולחכות כמה דקות לפני שמנסים להניע, ואז הוא חוזר לפמפם באון. מוזר...

מעבר למצב Off Road משפר מעט את הנטיה לדימום, אבל גם מבטל את ה-ABS לגלגל האחורי ואת בקרת המשיכה, מבלי שתהיה לכם אפשרות בחירה בנושא, וזו בחירה שהייתי מעדיף שישאירו לי. לזה מצטרפת זווית צידוד מוגבלת יחסית והיגוי קצת איטי לכדי חוויה פחות חיובית מהמצופה בסינגלים, בעיקר המפותלים שבהם. בקטע הסינגל שיורד מתל גמזו לכיוון דרום-מזרח, למשל, מצאתי את עצמי עובד די קשה ונהנה פחות מאשר עם הב.מ.וו BMW F450GS, נגיד, ודי מקביל למאמץ עם הקוואסאקי 500 KLE, רק עם פחות חשש לגחון.

אבל כשהשבילים פתוחים מספיק כדי לעבור לשני והלאה, האופנוע נמצא באלמנט שלו – המנוע החד מייצר מהירות שהמתלים נהנים להתמודד איתה, ואני מחליט באופן ספונטני להאריך את הלופ במקום לחזור לכביש בנקודה הקבועה, משחזר לשעה קלה את שנות התשעים וטיולי השטח עם חברים בפול גז על ה-TT בשבילי מדבר ושדות. רק שכאן יש בערך כפול הספק מאז, וקצת פחות מתלים באופנוע – ובערך כפול שנים על הרוכב, אז צריך לרסן את ההתלהבות.

אני רושם לעצמי הערה שהכידון מעט נמוך מדי, אבל נראה לי שזה יוכל להיפטר עם קצת משחק בזווית הכידון – או מקסימום בהחלפת כידון בעלות סבירה. אני גם נתקל כמה פעמים בחיתוכי מנוע בדיוק בהכנה להמראה, רק כדי להבין שהבעיה היא בשילוב בין מנגנון הקוויק-שיפט למגפי שטח גדולים, שנוגעים בלי כוונה ברגלית ההילוכים. דורש תשומת לב.

אוקי, נהננו – עכשיו צריך להתכונן לארוחת ערב, ולטיול של מחר.

איירון באט

ה"קובי פרו" מגיע עם סבל מרשים למראה – פלטה יצוקה במקום סתם פח מכופף, עם תבריגים מובנים לחיבור אביזרים/ארגזים. מרשים בהחלט, עד שאני קולט את המדבקה הקטנה "max load 5kg". מה זה? הם צוחקים, נכון? הרי ארגז פלסטיק שוקל לבדו 3 ק"ג, לפחות... אני קושר את התיק ויוצא לדרך. עם הקילומטרים על הכביש המהיר מצטברות נקודות בפנקס המנטלי – מיגון הרוח לא מצטיין, המשקף מפנה את האוויר בערך לאמצע הקסדה, שזה לא חריג, אבל איכשהו מתקבלת זרימה מערבולתית במהירות שיוט, שמטלטלת את הקסדה וחובטת בכתפיים. הרגליות מעט גבוהות מדי, מכתיבות כיפוף ברכיים מעט חד מהרגיל. אם אתם בגובה מטר שמונים ומעלה – זו נקודה שכדאי לבדוק לפני שמחליטים על רכישה. והמושב – הוא אומנם נראה ברוחב סביר, אבל קשיח מאוד ולא נוח לאורך זמן. שתי הנקודות – גובה רגליות ונוחות המושב, גוררים תלונות גם מאחור, למרות שמי שמאכלס את המושב צנום ונמוך. נדנודי הראש אומנם נעלמו עם ריכוך המתלים, אבל ההיגוי עדיין נותן תחושה קצת קלילה - אין את תחושת ה"קטר על פסים" מהסוג שמאפשר להירגע בשיוט מהיר - והמנוע משדר תחושה עסוקה במהירויות תלת ספרתיות. גם בגלל שפע הרעשים המכאניים וגם בגלל הילוכים קצרים יחסית. 100 קמ"ש מתקבלים בכמעט 4,500 סל"ד – וזה הרבה יחסית לאופנוע 800. למנוע אין שום בעיה לנייד את האופנוע למהירויות כביש 6 פלוס – הוא נשאר חלק ולא מרגיש מאומץ מדי – אבל זה פשוט לא חוויה נינוחה.
המהום מוחשי מהצמיגים – פירלי סקורפיון – לא תורם לחוויה. אז שילבתי את בקרת השיוט – שאגב מוגבלת ל-130 קמ"ש, לפי דיווחים מחו"ל (אני כמובן לא רוכב במהירויות לא חוקיות) – ונתתי לקילומטרים לעבור עד לקטעים המעניינים. והם בהחלט מעניינים. הבורר עובר ל-Sport, השרירים נדרכים והפיתולים מגיעים. עם מזלג הפוך בשרני בקוטר 48 מ"מ, פקודות היגוי עוברות במדויק לגלגל הקדמי; הבלמים – ממותג Taisko הסיני, שלי זה המפגש הראשון איתם – מקלפים קמ"שים ביעילות בכניסה לפניות, עם עוצמה טובה ותחושה סבירה; המתלים שולטים היטב במאסה גם תחת עומס ובשילוב של הטיה ושינויי גובה בכביש, והמשקל הקל עוזר להרים את האופנוע ביציאה מהפניות. המנוע הוא כיף אמיתי בכבישים הללו, בעיקר אם שומרים אותו מעל 5,000 סל"ד. חי וחד, עם צליל שמתפוצץ מהאגזוז ומאיץ בך להאיץ עוד ועוד, והקוויק-שיפט מתפקד היטב, מאפשר לתקתק את ההילוכים בקלילות ולשמור על רצף הדחף. רק הצמיגים קצת מפריעים לחגיגה – אני לא מצליח לבטוח בהם לגמרי בכניסה להטיה. משהו בתחושה במעבר אל הכתף לא לגמרי מתחבר לי. אבל היכולת הכללית גבוהה עד גבוהה מאוד, ואם החברים יברחו לכם בכביש המפותל, לא תוכלו להאשים את האופנוע.

מד הדלק לא ממש לינארי – ב-140 ק"מ הוא עדיין מתעקש שהוא מלא, אבל אחרי 300 ק"מ הוא נשאר עם ריבוע אחד מעל הרזרבי, וכמעט 15 ליטרים נכנסים למיכל (מתוך 19 ליטרים) – צריכה של טיפה יותר מ-20 ק"מ לליטר בשילוב של עיר, שיוט, שטח וסיבובים. סביר בהחלט.

מוסטנג

הקוב 800 פרו הוא לא אופנוע אדוונצ'ר-תיור. אפשר לכסות איתו מרחקים על הכביש – אבל יש אופנועים שמתאימים לזה יותר. התחושה היא שקוב פיתחו את גרסת הראלי במקור, ואז ניסו לביית אותה כך שתתאים גם לשימוש יום יומי, אבל האופי הבסיסי נשאר. זה אופנוע שנבנה לרגעים בהם השביל נפתח לפניך והאופק קורא לך, או לחלופין לכבישים שבהם אין כמעט קטעים ישרים. שם הוא זורח. ב"סתם" נסיעות של יום יום הוא חושף פינות חדות וקמטים שלא גוהצו כראוי – מיגון הרוח, המושב הנוקשה, התחושה העסוקה ובעיקר תפעול המנוע בסל"ד נמוך. אבל אני בטוח שאפשר למצוא משקף משופר ולרפד מעט את המושב, כך שאם מישהו יציג מחשב מנוע after market שיסדר את המנוע, אני עלול להתחיל לחשוב ברצינות על ההצעה של המזוקן...

מרצפת שולחן העריכה:

תוך כדי מבחן אני רושם עשרות נקודות בפנקס, ולא כולן מצליחות להיכנס לכתבה משיקולים מקום וקריאות. למי שרוצה עוד מידע על האופנוע, ריכזתי אותן כאן בנפרד:

• המראות קטנות מדי, ועם טווח כיוון מוגבל.
• רגלית ההילוכים דורשת לפעמים לחיצה אסרטיבית כדי להשתלב לראשון. בעיקר מניוטראל.
• וונטילים כפופים זה דבר נהדר. לא ברור לי איך זה לא הסטנדרט.
• יש כאן חישוקי שפיצים עם צמיגי טיובלס. הטוב מכל העולמות.
• ידית הבלם מתכווננת, ידית המצמד לא. מוזר.
• חיסכון במשקל זה חשוב – אבל מגיני ידיים מפלסטיק הם לא צעד נכון.
• יש מדבקות על צידי המיכל להגן משריטות ממגיני ברכיים – באופנוע המבחן הן היו חלקות, בכלים בתצוגה מחוספסות, מה שמסייע לאחיזה. תשומת לב יפה לפרטים.
• מדבקות הקישוט, לעומת זאת, מודבקות על הצבע ולא הכי עמידות.
• על כל הברגים באופנוע יש סימוני צבע, מהסוג שמכונאים עושים כדי לזהות מיד אם בורג השתחרר. כנראה מנסים להעביר הילת מרוצים.
• תפעול לוח המחוונים דורש קצת לימוד, וגם אז לא הכי נוח, אבל מוצג שפע מידע שימושי. השעון, משום מה, מתאפס בכל התנעה.
• התנעה גם מחזירה את מחשב המנוע ממצב Off Road למצב Comfort
• המנוע מחמם את הירכיים, ולא את השוקיים כמקובל.
• תושבות הגומי ברגליות אבדו תוך כדי הרכיבה. לא מאוד מפתיע לאור העובדה שהן תפוסות רק בלחץ – ולא הרבה ממנו. אם אתם מעדיפים לרכב עם – תדאגו לאלתר אבטחה כלשהי.
• צריך לפרק את פאנל הצד כדי להגיע לבורג כיוון הכיווץ בבולם האחורי – זה לא לעניין. עד שהמתכננים יארגנו מגרעת מתאימה, נראה לי שאפשר פשוט לקדוח חור בפאנל.
• יש כאן פחות אביזרי נוחות – אבל גם בטיחות - מאשר אצל חלק מהמתחרים. אין מצלמת דרך או ידיות מחוממות, למשל, ולא מצאתי במפרט אזכור למערכת IMU שיכולה לזהות אם האופנוע מוטה לטובת תפעול מדויק יותר של ה-ABS.
• אין גשר להתקנת מסך ניווט, אבל אפשר לשקף את הטלפון ללוח המחוונים עם אפליקציה יעודית.