שטח 4X4

שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר

עברו 3 שנים מבוקר ה-7/10/2023, בו מחבלי החמאס יצאו במתקפה על עבר יישובי הנגב המערבי - עוטף עזה ומדינת ישראל, טבח נורא ואכזרי בו רצחו, אנסו, פצעו וחטפו אזרחים וחיילים.
יעל סטריער שוקרון - עורכת התוכן של אתר השטח הישראלי 4X4 משתפת בחוויותיה מאותה שבת, אז התגוררה בקיבוץ מפלסים הסמוך לרצועת עזה, ובשיקום שלה דרך הכתבות על שכניה

מאת: יעל סטריער שוקרון

07/10/26

3 שנים עברו וזה עדיין לא נתפס. אתמול לפני 3 שנים לא דמיינתי מה הולך להתרחש ביום שבת של שמחת תורה. לפני 3 שנים התגוררתי בקיבוץ מפלסים, באמצע ההריון עם ביתי מאיה. לפני שלוש שנים קמתי לעוד בוקר שישי של סגירות אחרונות של טיולי השבת והחג של אתר השטח, התכתבויות עם אמיר ועופר אוגש מהמשרד. עדכון אחרון בקבוצת הוואטסאפ המשותפת של המשרד, עוד שאלתי אם ביום ראשון עובדים כרגיל או שזה עדיין חג... טפשת ההריון היתה בשיא!
אתמול לפני 3 שנים הלכתי לישון בידיעה שמחר שבת וחג, שאפשר לישון עד מאוחר ולנוח.
היום לפני 3 שנים התעוררתי למציאות מלאה ברוע, לרעש פיצוצים בלתי פוסקים, יריות מעבר לקיר ובעיקר אימה, כזאת ששוטפת את העורקים ומשתקת את הגוף.
היום לפני 3 שנים ישבתי שעות בממ"ד עם דביר בעלי והתפללתי למי שרק אפשר היה שיוציא אותנו משם בחיים.
היום לפני 3 שנים גיליתי בעצמי עוצמות שלא דמיינתי שיש בי, גיליתי איזה אנשים מדהימים סובבים אותי, כמה אנשים טובים יש בחיי ובהמשך גם גיליתי כמה אנשים טובים יכנסו לחיי ויהפכו לחלק מהם לנצח.

הריפוי שלי לקח זמן ועדיין קורה, לא נגמר ואולי גם לעולם לא ייגמר. בדרכי אל הריפוי שלי יצאתי לכמה כתבות על אנשי העוטף, השכנים שלי. אנשים אהובים וטובים שממש כמוני מחפשים את הדרך להמשיך, לחיות, לעשות טוב לאחרים ולהיות טובים לעצמם.
יצאתי לפגוש את אלה שלמרות, ואולי גם בגלל, בוחרים בשמחה ובאהבה.

מחלבת בארי - המצולמים מימין לשמאל: דגן פלג, דרור אור ז"ל ויעקב בנאקוט

הכתבה הראשונה היתה עם עסקי אוכל שונים בנגב המערבי - עוטף עזה. שוחחתי עם אנשים נפלאים שנותנים מהבטן - תרתי משמע... שבוחרים לקום ולשקם. פגשתי את דגן פלג הנפלא ממחלבת בארי, דגן שאיבד את שותפו וחברו הטוב דרור אור ז"ל שנרצח ונחטף על ידי מחבלי החמאס, ממשיך לייצר גבינות נהדרות ולהגדיל את המחלבה.
שוחחתי עם מור מ"הפטל של עופר" בנתיב העשרה, אשר חזרה לחממות לאחר שאיבדו כמות גדולה משיחי הפטל היקר שלהם. פגשתי את דורון הראל - אחד מהבעלים של "קפה קולטורה" בשדרות, שדמיין את בית הקפה המקסים שלו בזמן מילואים בחאן יונס, לאחר ששותפיו מכפר עזה מנסים להשתקם מהשבת השחורה. וכך גם את יעל גלנץ מבר היין "עלמי" בקיבוץ זיקים, שניצל הודות לכיתת הכוננות החזקה של הקיבוץ.

לכתבה המלאה הקליקו כאן

קפה קולטורה, שדרות

לאחר כמה חודשים ודחיפות קלות מצידו של עופר אוגש המשכתי במסע וצללתי עמוק יותר אל הקושי. יצאתי לפגוש את אנשי המוסכים של עוטף עזה, אנשים טובים בעלי ידיים שחורות מגריז וחיוך מבוייש. חלק מעובדי המוסכים נרצחו או נפצעו, רובם פונו מבתיהם למקומות אחרים ברחבי הארץ ונדרשו להיות יצירתיים כדי לחזור ולהפעיל את המוסכים מחדש. אנשים שגם ברגעים הכי קשים המשיכו לעבוד - כי צריך. קמו בבוקר ויצאו לטפל בטרקטורים של החקלאים וברכבים של מילואימניקים. מצאתי מוסכים מלאים יותר וגם כאלה שפחות...

מוסך הטרקטורים של קיבוץ דורות - ארי בר צבי

החל ממוסך הטרקטורים של ארי בר צבי בקיבוץ דורות, אל מוסך קיבוץ עלומים בניהולו של אבי ברוורמן, מוסך בארי שמנהלו - נוי שוש ז"ל ומנהל העבודה של המוסך - שמוליק וייס ז"ל, נרצחו ב-7/10/23 על ידי מחבלי החמאס, כעת מנוהל על ידי איתי שטיינברג. פגשתי את אדי מושייב שמנהל את מוסך ניר עוז, ממש בסמוך למוסך הטרקטורים של הגד"ש אותו ניהל אביב אצילי ז"ל. המשכתי למוסך ניר יצחק שמנוהל על ידי עודד נחמיאס, שבנו איתי נהרג בהגנה על הבית. ולבסוף הדרמתי עד למוסך "גריזלי" במושב דקל, שם פגשתי את דניאל פרידמן שמנהל את המוסך יחד עם אשתו לימור.

לכתבה המלאה הקליקו כאן

מוסך גריזלי, מושב דקל

הנסיעה בכבישי הדרום היתה לי קשה, עד לאותה שבת שחורה נסעתי בהם ללא כל חשש, הרגשתי בטוחה ומוגנת, אולי קצת נאיבית... ועכשיו, אחרי 3 שנים אני עדיין נוסעת בכבישים הללו, אך בחשש גדול. ריח השריפה עדיין מדגדג באפי, המיגוניות המחוררות מירי עדיין עומדות בצידי הכביש ומזכירות את רעשי המלחמה. הכביש שופץ רק בחלקו ובחלקו עדיין מחוספס ומחורץ מנסיעת הטנקים, ביתי מאיה שבינואר תחגוג יום הולדת 3 כבר מתחילה להתעניין ושואלת למה הכביש עושה רעש כזה... ויחד איתה גם אני שואלת את זה בראש, בשקט.