ראיון מקורי - שטחקלאסי ריינג'רובר

רכבי שטח, לרוב, מזדקנים בחוסר חן. תלאות חייהם זועקים בכל פיסת פח כפוף ומחזיר שמן דולף. הריינג' של ג'קי - לעומת זאת - נראה כאילו יצא זה עתה מאולם התצוגה. מקורי לגמרי.

כתב וצילם רוני נאק, אוטושטח.

מופע שנות ה-70

אתם בטח מכירים את הסיטקום על חבורת נערים מתבגרים בארצות הברית. הלבוש, התסרוקות וכמובן הסלנג, הכל ברוח אותן שנים רחוקות (והזויות). לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שאני נמצא בתוך גרסה מוטורית של אותו סיטקום, ואפילו העובדה כי המכונית היא משנת יצור 94' לא שינתה הרבה. רטרו זה נחמד אבל בין רטרו לקיפאון המרחק קצר. לכן רטרו-מודרני (כמו PT קרוזר, פורד GT40 ודומיהם) זה נורא חביב ואילו רטרו-דרך-אי חידוש זה די פתאטי. בכל זאת, יש לריינג' איזה מן קסם כזה, כמו שלעולם לא יהיה למכונית יפנית ישנה מן ניחוח מסעות מתובל בעור ועץ. אין דין סובארו בת 11 כדין ריינג' בן 11 וזהו!

מופע שנות ה-70

הריינג' של ג'קי הוא מהמחזור האחרון לפני התחלופה הכללית של הדגם שהתרחשה בסוף 94'

קווי המרכב נותרו נאמנים לעיצוב שהוצג 24 שנים לפני כן ב-1970 כשלנד רובר השיקה את הריינג' הראשון. צללית מלבנית וחתוכה, פנסים עגולים בתוך שבכה מחורצת, מכסה מנוע שטוח ומקורנן וישבן גדול ונמוך. חלקו העליון של המרכב מורכב בעיקר משטח שמשות גדול מאוד ותנוחת ישיבה מאוד ''שלטת'' בפנים. גם תא הנוסעים התעדכן מעט מאוד במשך השנים ויחד עמו גם הטכנולוגיה שמתחת התקדמה עם משבר הדלק והחמרת תקנות זיהום האוויר. זה החל במנוע ביואיק 8V בנפח 3.5 ליטר וצמד קרבורטורים והסתיים בדור הזה עם הגרסה המודרנית ביותר של המנוע הזה עם נפח 3.9ליטר, והזרקת דלק שמפיק 185 כ''ס מול 120 המקוריים (ועדיין צמא נורא). בשעתו חידוש הריינג' בשני תחומים: הוא ''הוריד'' את מכונית הפאר לשטח והיה החלוץ בתחום ההנעה הכפולה-קבועה לכביש. בהמשך הפכה הפלטפורמה של הריינג' לבסיס של הדיסקברי כפי שאנו מכירים עד היום.

הריינג' של ג'קי הוא מהמחזור האחרון לפני התחלופה הכללית של הדגם שהתרחשה בסוף 94'

''קלאסיק'' לרוב זו מילה יפה למיושן

אבל בתחום העיצוב יש למילה משמעות עמוקה יותר. כשאומרים על עיצוב מסוים שהוא קלאסי הופכים אותו גם לרפרנס - לנקודת ייחוס או נקודת מוצא - לז'אנר שלם של רכבי שטח ששאבו השראה מהריינג' הקלאסי. אני לא בטוח שהמכונית תזכה היום לפרס על עיצוב (בשביל זה יש ריינג' חדש מדהים) ובכל זאת, יש לריינג' אותה אצילות השמורה לבנטלי ויגואר ישנות. מכל פינה נודף ניחוח של כסף שעבר בירושה, בתי אחוזה ומסעות ציד שועלים בווילס.

אותו קו קלאסי ממשיך גם בפנים

ושם - שוב - אני פוגש במיתוג, חיווי ואפילו פונטים (ספרות ואותיות) מעידן אחר. ממש כאילו הריינג' הזה נפל דרך מנהרת הזמן ישר למוסך דרור באשקלון שג'קי בעליו. אבל מה שהכי מרשים, בכלים הוותיקים יותר של לנד רובר, זה שהכל מקורי והכל - אבל הכל - תקין ועובד. ממתגי המושב החשמלי ועד למערכת כריות האוויר - הכל תקין והכל ''פיקס'' - ריפודי העור מושלמים, דיפוני העץ ממורקים, כל הפאנלים במקומם ופתחי המיזוג מושלמים, ואין סימן לסדק בדשבורד. מדהים לא פחות! הספידומטר מגלה שלמכונית יש רק 140,000 ק''מ, שנמתחו על פני 11 שנים. ההיסטוריה שלה מגלה שף נחשב שירד מגדולתו, עיקול, רכישה והחזרה לכשרות.

אותו קו קלאסי ממשיך גם בפנים

הכביש בדרך לבשור מגלה שהריינג' זריז הרבה יותר ממה שחשבתי

עם משקל נמוך ביחס לנהוג היום (קצת יותר מאיסוזו רודיאו), יחסי העברה קצרים יותר מדיסקברי (טרנספר אחר) ואותו 8V חזק עם 185 כ''ס ו-34 קג''מ, מזיזים יחד את החבילה כולה בקלילות מפתיעה. כמו אותה דמות מצויירת של היפופוטמית בחצאית ''טוטו'' ובתנועת פלייה מעודנת. הנוף זז מהר יותר ויותר כשתיבת ההילוכים האוטומטית מושכת את המנוע הגדול שנוהם עמוקות. ההגה מדויק ועתיר תחושה ומתלי האוויר מבודדים באופן מושלם את הנוסעים מפני הדרך אבל גם תומכים מצוין במרכב ומונעים נדנוד לא סימפטי. חלק גדול מהריסון המצוין של המרכב מגיע מכיוון ארבעה בולמים צהובים של בילשטיין. הם מעט נוקשים מהרגיל אבל תורמים המון להתנהגות הכביש ולבטיחות.

הכביש בדרך לבשור מגלה שהריינג' זריז הרבה יותר ממה שחשבתי

הריינג' קופץ לשטח כמו ברווז למים

הוא חש בנוח ונטוע על השביל מאפשר שיוט מהיר ובטוח על דרך עפר מועטת אחיזה. ההנעה הכפולה-קבועה מייצרת כל-כך הרבה אחיזה שזה ממש מפתיע מחדש לגלות עד כמה גבוהות מגבלות הנשיכה של הריינג' אפילו עם צמיגים דו-שימושיים דלי פרופיל. מתלי האוויר מתפקדים נהדר, ושדה הראיה העצום לפנים ולצדדים מאפשר נהיגה מהירה ובטוחה.

שתי שלוחות הר מסמנות את הפתח של נחל הבשור לפני המשכו לחולות שונרה

נכנסתי בלי-פחד לערוץ הזרוע סלעים במגוון מידות, עדות מוצקה לעוצמת הזרימה החורפית. עצירה במקום. מתג יחיד מרים את הריינג' גבוה באוויר, מנוף קטן מוסט להעביר ל-LOW והכלי המפואר ממשיך להתגלגל בגאון על פני הסלעים כמו עז הרים גזעית. ה-LOW מאוד נמוך ויעיל מאוד בבלימה עצמית או טיפוס מהיר. מרווח הגחון עצום ומניף את המרכב מעל לחלקים הקשים של אמא טבע ושוב תנוחת הנהיגה הנהדרת מאפשרת צפייה מצוינת לכל הצדדים ומקלה מאוד לתמרן בים הסלעים של הוואדי. מהלך המתלה ארוך מאוד והייתי צריך ממש להתאמץ כדי למצוא את קצהו. ויש רק נקודת תורפה אחת. כשכריות האוויר בשיא הגובה, הן עושות את הנסיעה לנוקשה יחסית ולא נוחה. זה בסדר! היילקס עדיין פחות נוח מזה, אך המעבר משיוט הכביש לנוקשות בשטח מאוד מוחשי.

שתי שלוחות הר מסמנות את הפתח של נחל הבשור לפני המשכו לחולות שונרה

ספרינט מהיר חזרה לכביש נעשה ב-HIGH המכונית חדה ומגיבה בזריזות

המנוע מייצר המון מומנט כבר מלמטה והוא מסחרר גלגלים לפקודה. אני כבר חש מחובר למכונית ומרשה לעצמי ללחוץ בחופש. רק כדי להיות מופתע - שוב - מהתנהגות קלילה ותגובות חיוביות מאוד להעברות משקל והפניית הגה. מכונית ראלי זה לא, מכונית כיפית לשבילים בטח!

למרות שהריינג' 94' שייך לדור אחר,

למרות שהוא פחות-או-יותר המציא את ז'אנר רכבי הפנאי המפוארים. יש לזקן האתלטי הזה עדיין הרבה קיטור במפרשים והוא יעמוד - גם היום - כנף אל כנף עם רכבי השטח המודרניים שהולכים ו''מתלפלפים'' על מדרכות הכרך. אפילו שהוא בן 11 יש לריינג' טכנולוגיה המיושמת רק ברכבי השטח המפוארים והיקרים ביותר: כריות אוויר בכל פינה המאפשרות שינויי גובה והתאמת התנהגות, נעילה מרכזית אוטומטית וכמובן חשמול מלא וריפודי עור. מה שאף יבואן לא יכול לשים ברשימת האבזור התקני או אפילו האופציונאלי, זו השייכות לאילן יוחסין כה מפואר ולמורשת שטח היפר מכובדת שמביא עמו הריינג'. וזה רבותיי מה שעושה אותו ''קלאסיקה'' ולא סתם ''ענתיקה''. אה, דבר אחרון, אל תטרחו לנסות לאתר את ג'קי. הוא לא מוכר.

למרות שהריינג' 94' שייך לדור אחר,

תגובות

1 תגובות

1

Ogash Ofer

07 ביולי 2009 ב 21:00

וגם קיט כריות במחיר סביר

תודה למי שהוסיף את הקישור הנ''ל