קורנס - טויוטה לנדקרוזר 73

למרות שהוא מעודן כמו ארגז כלים ישן וטוב, יש ללנד קרוזר 73 מעין חן גס, חקלאי ופשוט כשל פטיש כבד המתיז רסיסי סלע.

מעט מאוד רכבי שטח עדיין נהנים מההגדרה של ''רכב שדה'' והכרה במע''מ

למעשה יש רק שלוש מכוניות כאלה: תעשיית רכב נצרת - סופה, לנדרובר דיפנדר וטויוטה לנדקרוזר מסדרה 70. מבין אלו רק הדיפנדר עדיין משווק באופן פעיל ורק זה כמעט באופן בלעדי לשוק המוסדי. אולם לצד הפסקת הייבוא של הלנדקרוזר מסדרה 70, דעיכתה של הסופה, והתמקצעותו של הדיפנדר ככלי משוריין, הולכת ופורחת הדרישה לכלים הללו מצד משתמשים/חובבים אשר ידם משגת להחזיק רכב שדה לשעשועים מוטוריים וטיולים. המעבר לידיים פרטיות נלהבות כרוך בהמון פרסולנזיציה של כל כלי בהתאם לגחמות/חלומות/הזיות של בעליו.

מעט מאוד רכבי שטח עדיין נהנים מההגדרה של ''רכב שדה'' והכרה במע''מ

גרסאות השדה של לנדקרוזר (מה שמוכר כסדרה 70)

הגיעו ארצה בכמות מוגבלת מאוד בשנת 98' בלבד ובמפרט צבאי/עולם שלישי דל למדי. השילוב של נדירות יחסית, עם פלטפורמה מצוינת לשיפורים יחד עם אמינות מיתולוגית, הפך את סדרה 70 לאחד הכלים הנחשקים ביותר בשוק רכבי השטח המשומשים. כל-כך נחשקים בעצם, שמחירם היחסי היום גבוה הרבה יותר ממחירם כחדשים אז... יתרה מזאת, כלים ממשלתיים לשעבר שעברו מאות אלפי ק''מ ולא תמיד בתנאים אופטימאליים, נמכרים - כבר במכרז - במחירים גבוהים יחסית למצבם האמיתי. הכל עניין של ביקוש - ויש ביקוש.

גרסאות השדה של לנדקרוזר (מה שמוכר כסדרה 70)

זה הלנדקרוזר השני של שולי

גם הוא עם עבר ממשלתי ונרכש מידי סוחר ממולח ב-115,000 ש''ח למרות שעבר כ-200,000 ק''מ בשירות המדינה. הכלי הראשון נמכר ממש במקביל במחיר מדהים של 113,000 ש''ח לאחר שנרכש בפחות מ-100 אלף לפני כשנה וחצי. עם הרכישה החלה מסכת השיפורים. שולי לא נגע כלל ברכיביה הפנימיים של מערכת ההנעה זולת התקנת נעילות דיפרנציאל של ARB בכל אגס. המנוע, 4.2 ליטר, תקני לחלוטין כמו גם תיבת ההעברה ויחסי ההעברה המקוריים שבדיפרנציאלים. הגלגלים המקוריים הושלכו למחסן ואת מקומם תפסו חישוקי סגסוגת בקוטר 15 אינץ' ועליהם הורכבו גודייר MTR במידה 31/10.5 - לא מוגזם מדי. מאחור הורחב המפשק ב-60 מ''מ על-ידי בוקסות אלומיניום ברווח שבין החישוקים לטבורים. בחזית נותר המפשק המקורי בשל מגבלות מערכת ההיגוי.

זה הלנדקרוזר השני של שולי

המתלים דורשים התייחסות רבה לכל מי שמתכנן לחיות עם לנדקרוזר מסדרה 70.

המערכת המקורית נוקשה מאוד ולא רק שאינה מאפשרת מהלך מתלה ראוי היא גם מפרקת את הנוסעים. שולי בחר שלא ללכת בדרך היקרה אלא להעביר את העלים האחוריים - הארוכים יותר - לחזית ולהרכיב מאחור קסטת עלים מתוצרת המתלם. לקפיצים הארוכים יותר נוספו נדנדות ארוכות, ומעובות יותר בחזית. הימנעות משיפור קיצוני מדי נבעה מרצון שלא לפגוע יתר על המידה בהתנהגות הכביש/שביל ולהפוך את הכלי לגבולי או מסוכן לנהיגה. כדי בכל זאת ליהנות מכל מה שהקפיצים הארוכים ב-30 מ''מ יכולים לתת, הותקן ניתוק-מהיר למוט המייצב (שקיים רק בחזית). על ריסון הקפיצים ממונים שני בולמים של ראנצ'ו מסדרה 9000 בחזית ושני 9000S מאחור. בולם הגה עם קפיץ מחזיר החליף את הבולם המקורי ועוזר למחוק את העפיצות האינהרנטית של מערכות ההיגוי הללו.

המתלים דורשים התייחסות רבה לכל מי שמתכנן לחיות עם לנדקרוזר מסדרה 70.

היהלום בכתר ה-73 הוא כננת הידראולית מתוצרת Mile Marker בדירוג של 10,500 ליברות

לצד התקנה מיסיונרית למדי של הכננת עצמה וצנרת הנוזל הנילווית, הגיע שולי לפתרון מקורי, יצירתי וזול לאספקת לחץ הידראולי. במקום להתקין צרכן נוסף על רצועת המנוע - שמחייב מנוע פועל כדי לסובב משאבה הידראולית - הותקנה משאבה הידראולית מופעלת חשמל (שמקורה במערכת היגוי של סיטרואן ברלינגו). המשאבה מייצרת די לחץ כדי להפעיל את הכננת במלא עוזה. לדברי שולי, הוא הפעיל את הכננת רצוף כ-20 דקות תחת עומס כבד של רכב שקוע בבוץ עמוק, בלי שמץ של בעיה. הכננת מותקנת על פגוש מצינורות פלדה שיוצר במיוחד לחבוק את חמוקי הטויוטה על-ידי אילן מ''קראט 24''. תא הנהג ופנים הרכב מקוריים לגמרי למעט מושב נהג מוקפץ של ISRI וארגז כלים מעץ בתא המטען ומכיל המון ציוד חילוץ וכלי עבודה.

היהלום בכתר ה-73 הוא כננת הידראולית מתוצרת Mile Marker  בדירוג של 10,500 ליברות

קשה שלא להתפעל מהאופן החלק וה''עגול'' - בשפת המכונאים - שהמנוע הזה עובד בו

מתקתק לו בנחת יציב ואחיד כאילו יצא זה עתה משערי ARACO (חברת הבת של טויוטה המייצרת את גרסאות העבודה, את ה-100 והלקסוס 470). אין ממש קשר בין חווית הנהיגה ב-73 לבין מה שהנכם עשויים להכיר מ-SUV מהעשור האחרון. רק דיפנדר או סופה יהיו קרובים בתחושה ה''חקלאית'' של סביבת הנהג והתפעול. ובכל זאת, תנוחת הנהיגה, הראות החוצה ותפעול הכלי הרבה יותר ידידותיים מאצל שני האחרים. ובכל זאת, זה לא ממש SUV כפי שהורגלנו לנהוג בו, ובמידה רבה זה גם חלק מהקסם של המכונית.

קשה שלא להתפעל מהאופן החלק וה''עגול'' - בשפת המכונאים - שהמנוע הזה עובד בו

הקרוזר של שולי רחוק מאוד מקרש הגיהוץ הנוקשה והמנער של המקור

המתלים בשילוב צמיגים בעלי נפח אוויר הרבה יותר גדול, משפרים מאוד את נוחות הנסיעה על פני כל טווח המעטפת של הכלי. משיבושי אספלט, דרך נהיגת שבילים מהירה וזחילת סלעים מדודה, ההקפצה והריסון של המתלים מצוינת ונותר רק לשבח את אנשי המתלם על העבודה. אני הייתי מוסיף מעט יותר שיכוך החזרה, לריסון הטלטולים על ציר הרוחב בסלעים, אבל זה יותר עניין של טעם אישי.

הקרוזר של שולי רחוק מאוד מקרש הגיהוץ הנוקשה והמנער של המקור

ניתוק זריז של מוט הייצוב ואנו עמוק בתוך אפיק נחל מסולע, מנתבים דרך בין מדרגות לבולדרים גדולים

לא ברור אם התנועה היא לפנים או הצידה כשה-73 מטפס על סלע ופוסע הצידה. טרטור משאבה קצר מודיע על הפעלת נעילת הדיפרנציאל והקרוזר ממשיך לטפס באיטיות ועקשנות של פרד, מתעלם משיפוע חריף, סלעים גדולים וחריצי-מים שאפשר לפתוח אוהל בתוכם. מטרטר לו על 1100 סל''ד, קוביה-קוביה סובבים להם ה-MTRרים השמנים, הופ! עוד פסיעה הצידה. ואנו ניצבים בראש הערוץ, שולי קורן מגאווה כשתומר צועק ברקע ''עוד פעם!'' ופונה למצוא זווית צילום מעניינת יותר. זה היה מרשים מאוד לראות את מהלך המתלה שהתקבל רק בזכות כמה שינויים קטנים וזולים יחסית. מבלי להיגרר לנסות להסב את קפיצי העלה לסליל, או להסתבך עם ריבולברים או אמצעים אחרים, הצליח שולי להפיק מהלך מתלה מרשים. המהלך מספיק עד שחלק גדול מהמכשולים שעברנו ביום הזה היו יכולים להיכבש בלי בעיה גם ללא עזרתם האדיבה של נועלי הדיפרנציאל.

ניתוק זריז של מוט הייצוב ואנו עמוק בתוך אפיק נחל מסולע, מנתבים דרך בין מדרגות לבולדרים גדולים

יצאנו לשביל פתוח, לאוורר את השסתומים ולראות את רמת הגיהוץ של הכלי

עם מעט קילומטרים (יחסית, יחסית!) מערכת ההנעה והמנוע חשים ''טריים'' ובריאים. הסחיבה של המנוע האטמוספרי טובה מאוד ורק חור מורגש בין הילוך שני לשלישי מאוד מפריע. אין כאן את הכוח המתפרץ של המכוניות שבהן הותקן קיט טורבו, אבל יש די והותר לרוב עבודת השטח למעט קצב מאוד מהיר. שולי לא רוצה לפגוע באמינות של הכלי רק כדי להרוויח עוד הספק ועם הסחורה שה-4.2 ליטר הסטנדרטי נותן, הוא יותר מנהנה. הראות החוצה טובה מאוד וגם אפשר להסתכל ממש קרוב כדי לתמרן בזריזות בין סלעים או שיחים גדולים. עדיין קשה להשתחרר מהתחושה של רכב גבוה וצר ומכסה המנוע הנמשך הרחק לפנים מחזק את התחושה שמדובר בכלי גדול הרבה יותר ממה שהוא באמת. המתלים, שעבדו כל-כך יפה בעבירות הקשה, מסתדרים מצוין גם עם הקצב המהיר בשבילים. חובה לזכור לחבר מחדש את המוט המייצב. אחרת, יסבול ה-73 מנטיות מאוד מוזרות לצדדים בכל תנועה מהירה של ההגה. נטייה זו עלולה להיות חריפה מאוד בפניה חדה, שכן ללא מוט מייצב, נפגמת מאוד התמיכה הצדית של המרכב. כשהמוט מחובר, עדיין יש הרבה זווית גילגול אבל ההתנהגות הרבה יותר צפויה ובטוחה ותאפשר קצב ראויה על כל שביל בריא.

הסוד לשלמות החבילה ב-73 של שולי הוא הבסיס

להצליח לברור ולבחור מכונית אחת מתוך היצע מאוד קטן ומבוקש - זה נדיר. כשמטרות השימוש לנגד עיניו ועם גבולות מוגדרים מאוד לאילו שינויים כדאי ומה לא רצוי לעשות בקרוזר שלו, הצליח שולי לבנות מכונית ראויה לקנאה בשל האחדות והשלמות שלה. חובה לטפל במתלים הנוראים של הגרסה הסטנדטית ואם אפשר לעשות זאת לא בדרך היקרה ביותר, הרי זה מבורך. פתרון ניתוק מוט הייצוב - גם אם הוא עתיק כהיסטוריה עצמה - הוא פשוט ונכון ופותר את בעיית המהלך של מתלי-עלים. עם שתי נעילות, צמיגים גדולים ו-LOW נמוך מים המלח, אין הרבה מכשולים שה-73 של שולי לא יכול להם, ובמקביל הוא גם נעים ומפנק על הכביש וכל זה מבלי לפגוע באמינות המיתולוגית של הכלי. ממש עושה חשק לזרוק ג'ריקן או שניים של סולר מאחור ולצאת לחצות את אפריקה - סתם כי הוא יכול.

תגובות

0 תגובות