אופנועים / טרקטורונים > יומני מסע

קפיצה קטנה לקפריסין

לילה אחד במעבורת ולמחרת בבוקר רכובים על TT600 יצאנו לשבוע של שטח באי השכן.
אנשים שלווים - למרות שהאי מחולק בגדר, שבילים אין סופיים - למרות שהאי לא גדול, ונופים מיוחדים - למרות שמדובר במזרח התיכון.

  • שתף:
  • שלח
  • הדפסה

בצהרי יום ראשון, לאחר שסיימתי להסביר לנורית שהאופנוע לא יכול לסחוב את אל ארון הבגדים שלה, ושפנימית לצמיג חשובה יותר מהמכנס הארוך החמישי (''מכנסיים יעודיים לשעות בין-ערביים'', כהגדרתה), נתנו גז לנמל חיפה. קצת דרכונים ומכס והופ... אנחנו בפתח של מעבורת ענקית. משאיות עולות ויורדות, צעקות וניפנופי ידיים, ואנחנו מחפשים מקום בטוח ל-TT צמוד לדופן המעבורת. מזל שהבאנו רצ'טים, אחרת האופנוע היה נקשר עם חוט ניילון דק או עם כבל קשיח בקוטר של גזע אקליפטוס.

ההפלגה לקפריסין קצרה, בסך-הכל כ-10 שעות של הפלגה

יוצאים בערב מחיפה, מפליגים בך הלילה ולמחרת ב-06:00 בבוקר כבר רואים את נמל לימסול. האווירה אחרת, אומנם, גם בנמל לימסול המשאיות עולות ויורדות בצעקות וניפנופי ידיים, אך הכול בחיוך ובשלווה. לאחר שהמוכס הראה לנו את הימאהה 400 הישן שלו, יצאנו לדרך.

ההפלגה לקפריסין קצרה, בסך-הכל כ-10 שעות של הפלגה

הנהיגה בקפריסין בצד ההפוך של הכביש

כלומר, נוהגים בצד שמאל של הדרךכך שפנייה ימינה היא מבצע שמתוכנן בקפידה, במיוחד שהרמזור הוא רק לתנועה קדימה ופונים ימינה רק בהידלק הרמזור, המורה ישר, כאשר התנועה בצד השני ממתינה בנחת או כאשר אין תנועה נגדית. התרשמנו מאוד מאדיבות האנשים בקפריסין ומאדיבות הנהגים במיוחד, אנשים שלווים וסלחניים שלא ציפצפו או קללו, כאשר גילו זוג רוכב על אופנוע בנתיב שלהם אך מולם, או קצת מתבלבל בצומת. לא ראינו שחוקי התנועה נאכפים על-ידי שוטרים וגם לא ראינו תאונות, מה שהוביל למסקנה, גם אם זו לא מסקנה מדעית, שהבסיס לנהיגה בטוחה הוא האדם שנוהג.

 הנהיגה בקפריסין בצד ההפוך של הכביש

בהתחלה נסענו דרומה לצי האי Akrotiri

במרכזו, ימת מלח שרובה יבשה וכיף לחצות אותה. חצי האי משמש בסיס לבריטים ולכן הוא יחסית שומם, ורובו שבילי עפר/חול ים. כאן המקום להסביר כי קפריסין הייתה תחת שליטה של הבריטים והיום, בחצי הארי היווני-קפריסאי, יש עדיין מספר בסיסים של האימפריה לשעבר.

 בהתחלה נסענו דרומה לצי האי Akrotiri

המשכנו בתנועה מזרחה לעיר Papos

שם בפאתי העיר, פרקנו את הציוד ויצאנו לנסיעה לכיוון מרכז האי. למרגלות ההרים יצרו הקפריסאים סכרים ענקיים כמו זה שב-Nikoleia, כפר קטן ממנו יוצא כביש צר המטפס לכפרים שבהרים. חלק מהכפרים נטושים,אך אלו שמיושבים פשוט מקסימים ומאוד פסטורליים.

 המשכנו בתנועה מזרחה לעיר Papos

בחצי האי Akamas נסענו בשבילים העוברים על צלע ההר

ואשר יורדים מדי פעם לקו החוף, בתוך שטח אש לא פעיל של הבריטים, עד שהגענו ל''פינה'' הכי צפון מערבית של האי. שם מי הים צלולים במיוחד ולכן האזור מוכרז כשמורת טבע לצבי הים הענקיים. בחזרה קינחנו בטיול רגלי למעיינות אפרודיטי ואת הלילה בילינו בעיירה התיירותית Polis. מכאן החלטנו כי אנחנו נכנסים לתוך הרי ה-Tilliria, גוש הרים ענק שבמערב האי.

 בחצי האי Akamas נסענו בשבילים העוברים על צלע ההר

התנועה בחלק זה של האי היא רק על שבילים בתוך יער אורנים עצום. בשיא הגובה יש בקתה בשם Stavros המשמשת את שומרי היער והכבאים. אותם שומרים, מציעים גם ארוחות בנוסח יווני'': גבינות, ביצים וסלט יווני (מאכזב יחסית לסלט יווני בת''א). עברנו בעמק הארזים המרשים (ceder valley) והמשכנו למנזר Kykkos החשוב ביותר במנזרי קפריסין. שם עלינו על הכביש ופנינו מזרחה לעבר עיר הבירה ניקוסיה. מהר מאוד מתחלף הנוף משטח הררי קריר למישור צחיח ולוהט, עם כביש משעמם אך קצר, והנה אנחנו בעיר הגדולה.

בירת קפריסין היא עיר מערבית עם חנויות יוקרה

אך מי שיחפש, ימצא את המקומי שיכין לכם טוסט עם גבינת חלומי. במרכז העיר המודרנית נמצאת העיר העתיקה שמאוד מזכירה את העיר העתיקה של ירושלים, עיר מוקפת חומה שבתוכה רחובות צרים וכמה מוזיאונים (כמו מוזיאון המחתרת לשחרור קפריסין מהבריטים). העיר העתיקה חצויה לשניים בגדר של תיל ובתים נטושים ומסוגרים, שהם הגבול שבין קפריסין הטורקית לקפריסין היוונית. מה שמזכיר מאוד את ירושלים שלפני 67'.

 בירת קפריסין היא עיר מערבית עם חנויות יוקרה

הקדשנו יום לסיור באתרי התיירות הקונבנציונליים שעל החוף:

אייה נפה (Agia napa) וסביבתה ומיד חזרנו לתחומי הטיול הטבעיים שלנו: הרי ה-pistiliya וה-Trodos. הכפרים שבהרים מאוד מיוחדים וזאת, למרות זמן הנסיעה הקצר לערים הגדולות שעל קו החוף. האוויר הוא אוויר הרים, האנשים ללא דאגות, חיוכים לרוב, אוכל מצוין והכי חשוב, שבילים שעולים ויורדים בין כיפות לערוצים המבטיחים אתגר לכל רמת רכיבה. רק בוא ותבחר ואולי גם תקבל כמה חבטות מבת הזוג שמאחוריך אם אתם רכיבים.

הקדשנו יום לסיור באתרי התיירות הקונבנציונליים שעל החוף:

בבוקר יצאנו מוקדם למעבר הגבול של האו''מ

המעבר ממוקם ליד המלון המפואר לשעבר - ''לדרה פאלאס'', צילמנו אותו למזכרת, למרות שאסור, וחצינו את הגבול ללא החתמה של הדרכון, כי אחרת, לא יתנו לנו לחזור לחלק המערבי. החלק המזרחי של האי שומם יחסית ומאוכלס בטורקים ש''יובאו'' ע''י טורקיה כדי שתהייה באי אוכלוסיה נאמנה להם ולא ליוון. רכבנו צפונה הים Kormakitis cape בדרך טיפסנו למצודה מרשימה מאוד ב-Ilarion agios. בכל כפר שעצרנו, המקומיים זיהו את הדגל הקטן שעל האופנוע ונתנו לנו כבוד על היותנו ישראלים. חזרנו לחלק היווני לפני פקיעת הויזה שלנו ולא לפני שהצטלמנו במרכז ניקוסה הטורקית עם פסל - נחשו מי? כמובן אטא-טורק, האחד והיחיד אצל הטורקים.

 בבוקר יצאנו מוקדם למעבר הגבול של האו''מ

למדנו בדרך הקשה כי צריך לתכנן היטב את ציר התנועה

בדגש לתחנות הדלק, כי אחרת נצטרך לקנות דלק במכולת. אכן כך! בין המדף של הלחם למקרר של החלב, עמדו להם דלקנים וכך קנינו שני גלון דלק במחיר מופקע. (ראו תמונת פתיחה).

 למדנו בדרך הקשה כי צריך לתכנן היטב את ציר התנועה

חשוב לזכור כי גם בשבילים נוהגים בצד השני, כך שאם מפתיע אתכם טרקטור או טנדר מעבר לסיבוב, צריל לרדת לצד הדרך השמאלי ולא הימני. מכיוון שקשה לשנות הרגלים, מומלץ להאט אחרת, תוציאו את הנהג שמולכם משלוותו.

לפני שחזרנו למעבורת בלימסול

הספקנו לטייל ברגל בהרי הטרודוס, שם סימנו הקפריסאים 4 מסלולים לטיול רגלי (מפות בלשכת התיירות), משולטים בשלטי עץ קטנים (מונע לכלוך הסלע בצבעים). השבילים עוברים על צלע ההר ומטפסים לפסגתו של האולימפוס הקפריסאי, משם ביום של ראות טובה, ניתן לראות את הים ואת דרכנו חזרה ארצה. לתמונות נוספות עברו לדף 2 >>>

לפני שחזרנו למעבורת בלימסול

תגובות

0 תגובות