קפיצה קטנה לטורקיה - אוגוסט 1999

יצאנו שלושה חבר'ה מובחרים (כך האימהות שלנו חושבות), לכבוש את מרכז טורקיה. גבע מיחידת ''מפוצצי החמשושים'', נמרוד ואנוכי מיחידת ''מגיעים לנוח'', מצויידים בשלושה מנועי ימהה XT השתולים ל-TTR חדש, XT בעל תשע נשמות ו-TT 95'.

 

בעקבות הברית האסטרטגית: ישראל - טורקיה

 

יצאנו שלושה חבר'ה מובחרים (כך האימהות שלנו חושבות), לכבוש את מרכז טורקיה. גבע מיחידת ''מפוצצי החמשושים'', נמרוד ואנוכי מיחידת ''מגיעים לנוח'', מצויידים בשלושה מנועי ימהה XT השתולים ל-TTR חדש, XT בעל תשע נשמות ו-TT 95'.

בעקבות הברית האסטרטגית: ישראל - טורקיה

 

 

ההכנות למסע היו קצרות וכללו: הכנת האופנועים, הציוד ורכישת כרטיסי מעבורת לרודוס

 

לאחר שני לילות של הפלגה ויום עצירה בקפריסין, נחתנו בנמל רודוס ושמם, אצה לנו הדרך מזרחה למרמריס. כאן קיבלנו את הבלת''ם - הקפטן של המעבורת למרמריס חלה ובנוסף, מחיר ההפלגה מרודוס למרמריס הוא כ-130$ (כולל מיסים) ולא 30$ כפי שידענו - אכן מחדל מודיעיני חמור! בבדיקת הנושא התברר לנו שיוון וטורקיה, הן ''לא סיפור אהבה'' ולכן, קיימת מעבורת אחת השטה בקו הנ''ל, שאורכו כ-3 שעות. לאחר יום טיול ברודוס ותיקון מחזיר שמן בטלסקופ של ה-TT, מצאנו עצמנו מתנדנדים על גיגית בשם Anadolu בדרך למרמריס.

ההכנות למסע היו קצרות וכללו: הכנת האופנועים, הציוד ורכישת כרטיסי מעבורת לרודוס

 

 

כבר בלילה הראשון גילינו את יתרונה של טורקיה לטייל החפ''ש, זה שישן בשטח

 

לצידי הדרכים זורמים מעיינות זכים כאשר הרחבה מסביבם מבוטנת ומתועלת לנוחות המשתמש. התעוררתי באור ראשון (05:30), הכנתי תה קינמון ריחני לגבע ונימרוד, והיידה לדרך. רכבנו 350 ק''מ, רובם על שבילים כבושים או סלולים, בין כפרים קטנים, שחלקם אף אינו מופיע במפה.

כבר בלילה הראשון גילינו את יתרונה של טורקיה לטייל החפ''ש, זה שישן בשטח

 

 

אטאטורק

 

אם כבר הזכרתי את המהפכן, אוסיף טיפ לזה שרוצה להפגין ידע בזיהוי אנשים חשובים בהיסטוריה של טורקיה: בכל עיר בטורקיה קיים פסל במרכז העיר. על שטרות הכסף מודפסים דיוקנים וכולם של...אטאטורק.

אטאטורק

 

 

 

 

חלק קטן מהדרך נעשה על כבישים ראשיים או ממש בשטח, כשאנו מנווטים בעזרת אזימוט-טווח. בחלוקת העבודה בצוות, או למען הדיוק הצבאי - בחוליה, נמרוד מדד מרחק מצטבר מתחילת היום, גבע מדד מרחק מתדלוק לתדלוק, אוני מדדתי מרחק בין הקיטועים לצורך ניווט. למדנו שקשה לסמוך על המקומיים בשאלות ''איפה הדרך ל-Karakoy?'' בעיקר בשל הסיבה, שלא היה מובן להם שאין אנו רוצים להגיע לשם דרך הכביש הראשי אלא דרך הכפרים הקטנים, בדרכים, שלדעתם רק טרקטור מימי מהפכת אטאטורק עובר, אך TT ייתקל בבעיות עבירות.

 

 

לאחר ביקור חפוז ב- Pamukkale - אתר תיירות מפורסם

 

שאליו ניסינו להיכנס דרך השטח עד שגירשו אותנו (ישראלים או לא?!), המשכנו מזרחה לכיוון האגמים הגדולים של Burdur. עצרנו לתת קצת בגז, באגם שייבש והפך למשטח חולי מדהים לאופנועים. משם טיפסנו לרמת אנטליה.

לאחר ביקור חפוז ב- Pamukkale - אתר תיירות מפורסם

 

 

הרמה בדרך ל-Ankara צחיחה

 

התושבים גרים בבתים מבוץ ושואבים מים מבאר. אך בשעות הבוקר, טרם קופחת השמש, היא גן-עדן לאופנועים. סיור רגלי של כמה שעות בבירה Ankara סיפק אותנו.

הרמה בדרך ל-Ankara צחיחה

 

 

קפדוקייה - כמו פני הירח (כך אומרים יודעי הדבר שביקרו גם פה וגם שם)

 

עלינו על הכלים ואנחנו בדרך ל-קפדוקיה. רכבנו בשטח בין כפרים קטנים ופשוטים ואורך נהר Kizilirmak, הזורם ממרכז טורקיה צפונה לים השחור - הטורקים משתמשים בו לייצור חשמל בעזרת סכר ענק ב- Hirfanlar. היה קל מאוד לדעת, כי נכנסנו לאזור קפדוקיה מכיוון, שהנוף ייחודי ובנוי מנציבי סלע. יודעי דבר טוענים שזה דומה לפני הירח. חבל ארץ זה מתוייר מאוד וממוסחר, אך אנו השארנו את הציוד בקמפינג ויצאנו לרכיבה מסביב ל-Urgup, בה ניתן לפגוש מקומיים שאכן חיים בתוך נציבי הסלע.

קפדוקייה - כמו פני הירח (כך אומרים יודעי הדבר שביקרו גם פה וגם שם)

 

 

המשכנו דרומה כשהיעד Ihalra

 

כפר קטן, השוכן בערוץ זורם שמצוקיו מערות / כנסיות עם ציורי סלע. משם כבר יכולנו לראות את היעד הבא שלנו, הר הגעש Hadan D. בתיכנון הזמן של הטיול, השארנו יום שבו לא צריך להתקדם הלאה וניתן להתמקד בו למאבק בשטח. לכן, הרשנו לעצמנו לטפס כמעט לפסגת ההר לגובה 3,253 מ', עם האופנועים כמובן ולרדת מצידו האחר. במורד פגשנו כפר הבנוי בסלע ותושביו, כנראה פליטים כורדים, ניזונים ממעשה ידיהם. הגבנו בחיוך לשאלות, בסימני ידיים, ''האם אנחנו פסיכים?'' ו- ''איך ירדתם מהפסגה?'' (בנקודה זו הקורא הנבון צריך להפעיל את דימיונו כדי לתאר את סימני הידיים ואת החיוך המטופש שלנו).

המשכנו דרומה כשהיעד Ihalra

 

 

 

 

סירבנו בנימוס לשתות מחלב העיזים שנחלב למול עינינו, בתירוץ גרוע, כי עוד מעט חושך ואנחנו צריכים מקום לישון. הנענו ועשינו עצמנו לא מבינים כשהם הציעו לנו את ביתם ללילה. רכבנו על הכביש הראשי לעיר הגדולה Eregli לאכול במסעדת פועלים טובה, שם ניצלנו מניסיון גניבה של בעל המסעדה, בעזרת מקומי דובר אנגלית ויצאנו מחוץ לעיר לישון - כרגיל, תחת כיפת השמיים.

 

 

המשך הדרך כלל רכיבת לילה בשטח

 

שכן הכביש החוצה את הרכס של Ermenek פוצץ ונחסם והחלטנו לא לחזור לאחור, אלא להתקדם בכיוון שתוכנן תוך-כדי עקיפת ההר מצפון. התחלנו דרך כפר קטן, Camilca, שם תיחקרנו את התושבים לגבי המשך הדרך ויצאנו עם שרטוט ''מצ'וקמק'' שניסה למפות 60 ק''מ בשטח.

המשך הדרך כלל רכיבת לילה בשטח

 

 

 

 

כשהשמש שוקעת ואנו תופרים ערוצים, שכיוון זרימתם דרומה בעוד אנו רוצים להתקדם מערבה, הבנו שלפנינו לילה ארוך. בחושך המוחלט שרק הנר של ה-TT, המכונה פנס, נותן אור, פגשנו אנשי מערות הגרים בבידוד מוחלט באמצע שומקום. אחרי חצות הגענו לעיר ועצרנו לשינה בתחנת דלק. משם ירדנו דרומה לקו החוף וחזרה מערבה לנמל במרמריס, דרך כביש החוף העמוס.

 

 

המינהלות בדרך חזרה לישראל התנהלו כסידרן

 

כך שתוך יומיים, ראינו את הזריחה מעל הכרמל וידענו כי תם הטיול וחוזרים לשיגרה.

המינהלות בדרך חזרה לישראל התנהלו כסידרן

 

תגובות

0 תגובות