''יציאת מרוקו'' - יומן מסע וסרטים - פסח 2007

כשהיא גדושה בחוויות ולאחר ריקוד סלסה סוער במדבר מגישה לנו הילה קרני את יומן המסע - מרוקו, פסח 2007.
מהנסיעות הארוכות תחת הפסגות המושלגות של הרי האטלס, דרך ארוחות הטאג'ין המסורתי ועד לשקיעות בדיונות של הסהרה.

כתבה: הילה קרני, וידיאו: גבי ברסקה ואודי גפני, תמונות: גרא ויזר, הדריך: עופר אוגש

היום הראשון

בשעה 3 בבוקר התייצבה הקבוצה בשדה התעופה. 3 גברים בבודדת, 2 גברים בקבוצה, 2 נשים מדליקות, זוג טרי אחד, זוג ותיק אחד, שתי משפחות - וחיית שטח אמיתית, (עופר-זה אתה). כולם הגיעו בזמן. זה היה סימן לבאות, לתחילתו של מסע מופלא מלא הפתעות.

 היום הראשון

2 טיסות לאחר מכן יצאנו מקופסת הסרדינים של אל-איטליה והתרכזנו באולם המרכזי של שדה התעופה בקזבלנקה. האולם המה קבוצות ישראלים (ספרנו לפחות 5) שברחו מהמצות.. כעבור 4 שעות של המתנה - המחשה כואבת למונח ''זמן מרוקו'' - יצאנו לחופש האמיתי.

עם הויזה ביד, יצאנו עולצים לכיוון הג'יפים שחיכו לנו. גילינו איך המרוקאים מתחזקים את הרכבים שלהם (והם לא!) ויצאנו למסע לילי לכיוון Demante שם חיכה לנו GITE (צימר) מודרני של אזרח צרפתי שבנה מלון דרכים והשתקע במקום. הגענו עייפים, מרוצים ובעיקר רעבים. לקראת המקלחת גילו כמה בנות שלמקלחת היה צריך להביא מגבות.. (לכו תסבירו לעופר שזה לא כמו להביא חזיות!)

הסרט של גבי ברסקה

היום השני

פתחנו את הבוקר בתה מרוקאי מתוק להחריד ובהחלפת רכבים (take one ). הרי האטלס המושלגים (ג'בל ראר) נגלו למרחוק, ואנשי מרוקו האמיתיים, הברברים (מנוקד בסגול), נחשפו בפנינו. עוד לפני שהגענו לכפר החלו ילדים רצים לקראתנו, צועקים ''סטילו סטילו'' ''ביז'ו ביז'ו'' – כל אחד והצרכים שלו. את הנשים פגשנו בפעולה, הן ארגנו לעצמן מכונת כביסה טבעית כשאת חבל הכביסה החליפו העצים... והנה עוד רכב שבק! (הלך מנוע בלנד קרוזר מודל 2005) הצטופפנו ב- 5 רכבים, ואנחנו ממשיכים.

היום השני

בעודנו מתקדמים לכיוון ג'בל ראר החליט בריאן לייצר קצת אקשן, לשם כך התיישב עם הרכב בזוית נחמדה לכיוון תעלה. המרוקאי בעל הבית השכן חיש קרא לילדיו להביא את ומעדר והחל לתת לנו הוראות כיצד לחפור ולהוציא את הגלגלים מהבוץ. עופר לא ויתר על ההזדמנות להשתמש ברצועה ופתח במבצע חילוץ לתפארת. היינו ההצגה הכי טובה בכפר. טיפסנו לאיטנו את הרי האטלס והגענו להרים המושלגים. עצרנו במה שנראה כמו שומקום, וגילינו תחריטי שמש וירח, חקוקים על סלעים, שלדברי עייש, המדריך המקומי, מעידים כי הברברים שלטו גם בעבר הרחוק בהרים וכנראה היו עובדי אלילים. אין כמו גאווה לאומית!

המשכנו לדהור לכיוון ארוחת צהריים (מיותר לציין שהשעה היתה רחוקה משתיים). לפתע הודיע זיו כי הפטרול כבה. אז גילינו כי במרוקו מיכל רזרבי בעינו עומד אבל לא בהכרח מתפקד.. עייש והחבר'ה הארגנטינאים המשיכו לנסוע לכוון ארוחת הצהריים ואנחנו בינתיים עצרנו מרוקאי אפריקאי בעל טרקטור ולב זהב, שהסכים לתת לבריאן להתקין לו דלקן. כסף הוא לא רצה, אבל את השוקולדים של לינדט מהדיוטי פרי הוא נורא שמח לקבל!

המשכנו בנסיעה לכיוון ארוחת הצהריים הנפלאה שציפתה לנו (יותר נכון - אנחנו כבר ממש ציפינו לה). אך בנקודת המפגש הצפויה לא חיכה לנו הרכב שיצא להכין את הסעודה. עופר בקור רוח נסע לחפש אחר האבודים . שעה עברה ואין חדשות - אז דני נקט יוזמה להכין לנו חליטה. קוששנו זרדים, הדלקנו מדורה, אורה הוסיפה כמה עלי מרווה ויצא לנו תה מרוקאי ממש תאווה! הדס שלפה חומוס מקופסה וכך ארגנו לנו ארוחה דשנה. עוד שעה עברה, עופר מגיע בדהרה ללא בשורה. אין ברירה המשכנו ביציאה מהשטח בתקווה שתהיה לנו קליטה. הלחץ עלה עם ההודעה למשטרה על האבידה, אך כעבור 10 דקות הצחוק הארגנטינאי נשמע בקשר - איזו תחושת הקלה! החבורה העליזה נמצאה!

מאון לאון נעשה מאוחר, כך שמצאנו את עצמנו נוסעים ''בשבילים מהירים'' בשעת חצות, כאשר אור הירח המלא מאיר לנו את הדרך. לGite הבא הגענו גמורים. דפקנו על דלתות חדרים והערנו את השכנים. בקיצור עשינו רעש כמו שרק ישראלים יודעים. בסופו של דבר כולם רצו רק לישון, מה זה משנה אם בקומונה או בחדרים חשוכים ומעופשים?

היום השלישי

בבוקר שלמחרת הכל נראה אחרת, עם פכפוך הנחל במרפסת וארוחת הבוקר הנהדרת (ארוחה מרוקאית קונטיננטלית - תה, לחם וריבה). בינתיים גם רכב חדש קיבלנו (Take Two). יצאנו לנקודת תצפית על הקתדרל, ומה שבעיקר תפס את עינינו היא נקודה אנושית אדומה נעה מכיוון המצוק לכיוון האדמה, בליווי צווחת אושר ארוכה. נחשפנו לראשונה ל ''Base Jumping '' (צניחה חופשית מצוקים) - ניתן לשאול על כך את 50\% מהספורטאים הנותרים... למשוגעים בלבד! יצאנו להפסקת פרסומות, כשעופר חילק לנו חולצות 4X4 כתומות. Say Cheese!

היום השלישי

היום החל באופן רשמי ליין הפנצ'רים. דרך צרה ואבנים חדות תרמו למספר עצירות, אך את הקבוצה פנצ'ר הוא הדבר האחרון שעוצר כאשר כל אחד מושיט יד לג'ק וכתוצאה משך הטיפול מתקצר. אפילו קפה אריה כבר לא מספיק לייצר. (ולא לשכוח כי גם היינו ישראלים נחמדים ותיקנו פנצ'ר לספרדים)

בכפר נידח באמצע ההרים עצרנו, את הרכבים בפיתות טריות שריינו ולכיוון שיא הגובה ההר נסענו. עצרנו לפריסה ''בקטנה'', כדי לאכול את הפיתות הישנות של אתמול. את הטריות המרוקאים שמו בתחתית הערימה... לכפר Imilchil הגענו להחליף צמיג ולפגוש קצת מטיילים - ספרדים וצרפתים בחופשת הפסחא מצאנו שם.

המשכנו בחציית נחלים בדרכים פתלתלות על צלע הר מול תהום, כשהגשם מתחיל להכות בנו חזק. שיחק לנו המזל והגענו לכביש מייד לפני שהשמש נעלמה. שוב עשינו את דרכנו בחשכה ''בדרכים מהירות'' לכיוון מקום הלינה הבא. עופר הצליח לשמור על הפתעה - כעבור כמה שעות הגענו למלון אמיתי. הרצפה הנוצצת יצרה ציפיות שחלפו מייד עם השמע הצעקות.. ''נגמרו המים החמים'' ''אין מים'' - נו מה לעשות שהצינורות לא רגילים ללחץ של 25 מטיילים..

תשושים ומקולחים אכלנו בתאווה את הטג'ין המסורתי (איך לא?), הפעם בליווי קצת ירקות. איזה אושר! המארחים הנפלאים הכינו לנו מופע נגינה אותו זכו לראות רק אלו שלא נרדמו מייד אחרי הארוחה.

היום הרביעי

התחלנו את הבוקר בסיור רגלי לקניון הטודרה המרשים, שהמרוקאים כבר הבינו שיכול לשמש כמלכודת תיירים. שלטים מכוערים נתלו על האבנים וטינופת לצידי הדרכים. הם פשוט לא שמעו על פחים... ערכנו סיור קצר לניעור הגפיים ומנוחת עמלים לצד מים זורמים. אין דרך טובה מזו להתחיל עוד יום - בשאנטי מרוקאי.

היום הרביעי

לעיר הגדולה (טנריר) נסענו לתדלק ולפשוט על המכולות (ממש סופר מרקט) עצרנו. את הכביש המפותל העולה בקניון הדאדאס טיפסנו ולאחר תצפית מדהימה ירדנו חזרה לארוחת הצהרים. את רכב ההרים של ג'בל סהרו חצינו בהתחלה בשבילים המובלים ואחר בדרך מקסימה ומפותלת שכהרגלנו את סיומה עשינו בחושך.

לא נשכח את הספרדי הספורטאי, שעקף אותנו על אופניו הקלות בעודנו עוצרים ללמוד את יסודות הניווט ולתקן את התקרים החדשים (הפעם תור חבורת הגברברים). עם קריאה בקשר ''עצירה לצורך מספר 5'' עצרנו את הרכבים. עופר החליט שאין כמו המדבר בחשיכה לתת לנו שיעור קצר באסטרונומיה. את כוכב הצפון איתר, את העגלה הגדולה ביתר(?) וגם את הקטנה - לפחות לכל מי שחושב שראה.

הפעם הגענו ליעד הלינה מוקדם יחסית, לקראת השעה 22:00. את פנינו קיבלה להקת רקדניות מכוערות ושמנות ברעש ובצילצולים. בהורה צוהלת פצחנו, ואת העייפות מייד שכחנו. אכלנו ארוחת ערב משובחת ובסיומה שוב פצחנו בריקודים סוערים. רקדנית משופמת את עופר אימצה, השכיבה אותו אפרקדן ועל גופו גהרה. עופר שלנו היה כה המום שאת הוראותיה ביצע ללא מילה, ואנחנו מרוב שוק לא באנו לעזרה. את המחזה לא נשכח לעולם וכולי תקווה שמישהו לקח קצת יוזמה ויש תמונה! הלוואי. (תמיד הייתי בעד צנזורה - ע.א.)

היום החמישי

יצאנו לדרך בדרכים עקלקלות, כאשר עופר פורץ דרכים חדשות, פה ושם אוסף טרמפיסטים מרוקאים נחמדים שאת הדרך הלוך לנו מראים, ואנו תוהים - איך הם חוזרים?... עצרנו בבקתת בוץ בודדה. ''שיח''' מרוקאי זקן ויותר מעשר ילדיו קיבלו את את פנינו. ערכנו סיור באחוזה, צפינו בכלי עבודה, בהכנת הפיתות, בגידולי החיטה וגינת הירק. ברז מטפטף ביציאה רמז לנו כי מאחורי הפשטות ו''האין'' דווקא יש טכנולוגיה. לאחר חיפוש קצר מצאנו משאבת מים עובדת, וגם טלפון נייד.. מי אמר שאין מודרניזציה בעולם השלישי!

היום החמישי

אחרי ארוחת צהריים מגוונת (טג'ין איך לא), הגענו לחולות, ועופר נתן כמה הנחיות: ''תזרמו'', ''תנו בגז'' ו ''אל תעצרו''. אחרי שהג'יפ הראשון שקע - גם הוצאנו את רוב האוויר מהגלגלים. מגבעה לגבעה, כמו בלונה פארק נסענו, במהירות החלקנו על הדיונות, עולים ויורדים כמו ברכבת הרים. אלף לילה ולילה - כך הרגשנו עם הגיענו למאהל בשגגה Shgaga''''. במרכזו מדורה, וסביב לה יושבים נגנים ושרים. הארוחה הפכה לסעודה עליזה - באורחים הצרפתים הרבצנו תורה ופצחנו בשירי ליל הסדר... מה יש, קצת יהדות!

היום השישי

את הבוקר הזה כנראה לא נשכח, כאשר מדבר הסהרה נגלה אלינו עם צבעי החול והזהב, ודיונות פרוסות במרחב. נכנסנו לרכבים בשמחה והחלנו גולשים אחרי עופר. מדיונה לדיונה קיפצנו, אחד אחד נתקענו והרבה עידודים השמענו. בן רגע הפכנו כולנו לילדים, מחליקים, רצים ומתגלגלים, על החול הרך עם או בלי מנועים.

היום השישי

סיימנו את ''הסכין'' האחרון בצער רב, ולקראת ימת המלח של איריקי שמנו פעמינו. בעוד אחמד/חמיד ממלא אויר בגלגלים, היינו קצת משועממים - אז היו שלמדו מעופר על מנועים, היו כאלו ששרו שירים והיו שנסחפו לריקודי סלסה סוערים...

הילה וטובייה בסלסה במדבר - צילם: אודי גפני

כשהכל כבר היה מוכן, וחיממנו מנועים למירוץ בימת המלח, באה סופת חול והרסה הכל.. במקום לדהור קדימה במאה ארבעים, הינו מרוכזים בלא להיתקע באחרים. חוץ מכמה שלא.. המשכנו בדרך רצופת אבנים חדות שהכתה בנו קשות - מבין הגלגלים - 3 אבדות! למרות הכל בשעה סבירה הצלחנו להגיע למקום הלינה הבא בוארוואזט . לא תאמינו - זה היה מלון עם בריכה!

היום השביעי

ב-9:00 אמרו לנו להתייצב לארוחת בוקר, אך מאחר והורגלנו להשקים קום, ניצלנו את הזמן הפנוי - היו ספורטאים שעשו הליכה, היו שחיינים שניסו את הבריכה (עופר הגיע עד 10.. אני ספרתי..) וכמה גם גילו עוד פנצ'ר קטן... בסוף ''יצאנו לעיר'' לצורך תיקון כל התקרים ואי תדלוק של הרכבים (אנחנו לא פרייארים!). בדרך למרקש הרגשנו שאת מרוקו האמיתית אנחנו עוזבים, מרוקו של הדיונות ואנשי ההרים.

היום השביעי

למרקש הגענו לאחר נסיעה ארוכה בכביש, כשאת פנינו קיבלה חסידה בראש החומה העתיקה.זו הייתה קבלת פנים חמימה. נכנסנו עם הרכבים לסמטאות הצרות, נרגשים ומפעילים את כל החושים למראה השוק הצבעוני הנגלה לפנינו,. ההנאה התעצמה עת נפרדנו מהרכבים ונכנסנו למלון 5 כוכבים, שלא לדבר על רגע הכניסה לחדרים. תענוג!

היום השמיני

וכמו לכל דבר טוב יש סוף... לשדה התעופה בקזבלנקה שמנו פעמינו באוטובוס תיירים - אבוי!, ולקופסת סרדינים של אל-איטליה שוב נכנסנו, מעבירים זמן המתנה ממושך בשדה התעופה של מילאנו - זמן לסיכומים.

היום השמיני

היום התשיעי

ובנימה של סיום, זה היה שבוע לא קל. לא קל לצחוק כל הזמן, לשוחח וליהנות. לא קל לחלק עטים בלונים וסוכריות לילדים ולילדות חמודים ונלהבים. לא קל לראות נופים שחבל על הזמן. לא קל להכיר אנשים חדשים עם אותם תחביבים ואהבת השטח ועוד לחוות דינמיקה קבוצתית שעובדת. פשוט לא קל! תודה ענקית לעופר - המדריך - בלב ובנשמה! ! !

היום התשיעי

נפגש אצל אריה לאסאדו קטן, כי טאג'ין מבחינתנו הוא ממש לא לענין!




ליומן התמונות השלם מהמסע במרוקו הקליקו כאן

תגובות

8 תגובות

1

ilan4x4

02 במאי 2007 ב 14:47

מדהים !

כתבה תמונות וסרטים מדהימים!
עופר, אני מבין שחזרת לשורשים : )

2

נילי ששון

02 במאי 2007 ב 21:22

הזכרונות הציפו אותי...

המסע היה מקסים! מרוקו מקסימה! אך החבורה עשתה את ההבדל !
תודה: בריאן ושרון על הפרחים!!!
תודה הילה על הקוניאק!!!
תודה למשפחת קרני על האירוח בגיפ!
תודה לדניאל על החברה הנעימה! על שהחזקת לי את היד! ועל משחק 5 האבנים!
תודהלגבי, רמי, אריה ומיכאל על השיר!
תודה ל אודי, דן , אילל וטוביה שהסכמתם לקבל אותי כנהגת! לכשהרסו לי את הגיפ.תודה לאורה על החוויות המשותפות מהמיטה הזוגית...וכמובן תודה לך אוגש על שצרפת אותי לגיפ המוביל,למרות ששכחת לתת לי להוביל...לו נתת לי להוביל, יכול להיות שהיינו מגלים מרוקו אחרת.תודה, תודה,תודה!!!

3

נילי ששון

02 במאי 2007 ב 21:24

אילל=איל

4

ilan4x4

02 במאי 2007 ב 21:28

נילי - עושה חיים שנהנת מאוד!!!

מתי עושים הילוך חוזר?

5

אורח/ת

23 באוגוסט 2008 ב 21:12

מתי המסע הבא?

נראה מצוין - גם אני רוצה!

6

אורח/ת

10 בספטמבר 2008 ב 18:30

ומה עם לפרסם טלפון של הרקדנית?

אם יבטיחו לי באתר ריקודים במדבר אני מצטרף למסע הבא
ולנטינו

7

mor2007

04 באפריל 2009 ב 21:53

`מרוקו

הייתי ממליץ מאוד

8

yair319

14 בספטמבר 2009 ב 18:20

נילי תודה..

תודה רבה גם לי היה מאוד כיף!!!
ולכולם היה הטיול הכי מ-ו-ש-ל-ם!! שהיה לי !!... מקווה שגם לכם ....

דניאל צדוק