המסע למזרח ירדן - סוכות 2007

ערב הכנה לטיול

תל אביב , באחד מערבי יום ראשון הפקוקים ומלאי הלחות הגענו למשרדי אתר השטח הישראלי. את פנינו קיבל בחיוך רחב אמיר שולחן ועליו שתייה קלה שהכין מבעוד מועד לא כללה את בקבוק הוודקה היוקרתי בטעם אגס שטיפות קור קפואות זולגות לאורכו זו הייתה תרומתו של שרון ולימים יקרא ''מלך הפנצ'רים'' (מה שנקרה פיצוי מבעוד מועד על הצרות שעתיד רכבו לעשות לנו) שמענו הרצאה והבקבוק הראשון התרוקן לאיטו. באותו ערב, שבוע לפני המעבר כבר התגבשנו לנו חבורת ישראלים שונים אחד מרעהו, הכרות ראשונה אחד לשני, אולם האהבה לג'יפ ולטיולים חיברה עד מהרה ביננו.

בתום ערב ההכנה לא נפרדנו, עברנו מג'יפ לגיפ והראנו בגאווה את השיפצור האחרון בג'יפ מי ארון מגירות ,מי כננת חדשה ומי בכלל רכב חדש. הכרות ראשונה זו הביאה למספר החלטות שעליהן אנו ממליצים הראשונה: הייתה להתארגן ללינה במלון באילת לילה קודם, להגיע מוקדם למעבר הגבול עירניים לאחר שינה ולא סחוטים לאחר נהיגת לילה ארוכה, השנייה: לוותר על החומוס המפורסם בעקבה ולהרויח חצי יום בדיונות החול של ואדי ראם ש''הרי דיונות אף פעם לא משעממות''. בעזרת המדריך וקשריו הצלחנו למצוא למרות תקופת החגים (סוכות) דיל במלון נובה באילת (אחלה חדרים) ובאמת בבוקר בשעה 06:30 היינו ראשונים לעבור בגבול ערניים משינה טובה במלון האילתי.

מעבר הגבול

המעבר בבוקר החג בשעה מוקדמת היה החלטה נבונה, עברנו מהר את הגבול ולאחר שיחת פתיחה ותדרוך עם מדריך אתר השטח ואדיב המדריך הירדני מיהרנו לעקבה להצטייד במים בדרכנו לואדי ראם.

קצת על עקבה העיר לפני שנרוץ לואדי ראם

אישית, אני מכיר את עקבה ממספר פעמים בהם הגעתי עם חברים לצלול באתרי הצלילה שלה, הרבה מה לעשות בעקבה, אין. אולם אפשר לראות פיתוח מואץ בעיר וכנראה שבעוד מס' שנים תהייה לאילת ולבתי המלון תחרות קשה על התיירים ואף על ישראלים הבאים היום לאילת.

העיר מונה כ-70,000 תושבים ומשמשת כעיר נמל לירדן (וגם לעיראק) העיר עצמה נוסדה בימי קדם בתקופת בית תלמי (4000 לפני הספירה) הייתה מרכז אדומי ולאחר מכן שימשה את הנבטים. בשנת 1965, כדי לסייע לעקבה ולממלכה הירדנית, נחתם חוזה החלפת שטחים בין ירדן לסעודיה. ירדן הגדילה מאוד את המוצא שלה לים על ידי תוספת של 12 קילומטרים של חוף. בתמורה העניקה לממלכה הסעודית 6000 קילומטרים מרובעים של מדבר. כיום, נמצאות הממלכות במשא ומתן לגבי עסקה נוספת שתאריך עוד יותר את המוצא הימי היחיד של ירדן לים. אנקדוטה נוספת היא כי באותם 6000 קמ''ר של מדבר שנתנה ירדן לערב הסעודית (בתמורה ל-12 ק''מ של רצועת החוף בעקבה) מצאו הסעודים מקורות גדולים של נפט בעוד שבירדן עצמה עד היום לא נמצא כל מאגר נפט.

הדגל הגדול במזרח התיכון

בוקר אחד התעוררו תושבי אילת ושפשפו את עיניהם בתימהון: מולם עמד תורן ענק שגובהו המדויק הוא 136 מטר, ובראשו התנוסס דגל ענק שגודלו כמגרש כדורגל אמריקני, 80 מטר אורך ו-44 מטר רוחב (מידותיו של מגרש כדורגל אמריקני הוא 91.4 מטר אורך ו-48.8 מטר רוחב). אין ספק כי המדובר בדגל הגדול ביותר הדגל הוא גדול כל כך עד שהוא בולט אפילו על רקע הרי עקבה שגובהם מתנשא למעלה מ-1200 מטר. עוד פרט אחד הפליא את תושבי אילת המורגלים לראות מעשה שיגרה דגלים ירדנים מעבר השני של מימי מפרץ עקבה. עין בוחנת גילתה עד מהרה כי המדובר לא בדגל הירדני הרגיל; הכוכב הירדני המפורסם נעלם ממנו וסדר הצבעים בדגל היה שונה. במקום שחור, לבן ואדום, סדר הצבעים בדגל הענק (ראו תמונה) הוא, שחור, ירוק ולבן. כלומר, מדובר בדגל שושלת בית האשם שאליה משתייך בית המלוכה הירדני.

ואדי ראם (א-רם)

ואדי ראם מציע נוף מדברי מרשים - אחד מנופי המדבר היפים בירדן ובמרחב הקרוב (כולל סיני). דיונות לבנות, אדומות ואפורות הנמשכות ממדרונות הרי אבן חול אדומה וקשה. השם מטעה, שכן מדובר באזור גדול שואדי ראם מהווה את המרכז התיירותי שלו. המרחב מנומר פסגות מרשימות, קניונים צרים, בריכות מים (עד סוף האביב) כתובות סלע ובדואים ידידותיים.

משטרת המדבר

מבנה משטרה מסוג משטרות המיקי-מאוס הבריטי, נמצאת בסופו של הכביש המגיע למקום, הוא המבנה שממנו יוצאים סיורי הגמלים והטנדרים הפתוחים לנקודות העניין שבאזור. השוטרים עצמם שווים צילום. ג`בל ראם, ההר הגבוה בירדן, מתנשא לגובה של 1,754 מ` וטמפרטורות האזור בחורף ובאביב יכולות להיות קרות. הקיץ נעים. האזור נכבש פעמים רבות לאורך התקופות החל מהעידן הפרהיסטורי בין השאר פלשו לשם הנבטים שהשאירו אחריהם ציורי קיר כתובות בסלע ומקדשים. בוואדי ראם יש כתובות סלע רבות, מקדש נבטי ליד בית ההארחה, נאות מדבר, מעיינות ובכלל זה הבאר של לורנס איש ערב מכוסה בבטון, ואדי ראם אף התפרסם רבות בזכותו של לורנס איש ערב שחי במקום בין השנים 1917-1918 וכתב את ספרו ''שבעת עמודי התבונה''.

האזור פופולרי במיוחד בקרב מטפסי הרים הנמשכים אל הסלעים המשופעים העשויים אבן חול וגרניט, וכמובן בקרב המטיילים הרגליים בשטחים העצומים הפתוחים שהאזור נתברך בהם. כתוצאה מזרם התיירות הגובר השתפר מאוד מצבם הכלכלי של בדואים רבים באזור, וכיום לא נדיר למצוא בדואים מקומיים בעלי טלפונים סלולריים ורכבי שטח יקרים.

הדיונות של ואדי ראם

בדרך כלל טיול לירדן מזרחי לא כולל בתוכו ''השתוללות'' בדיונות של ואדי ראם, נהפוך הוא עקב העומס של היום הראשון משתדלים להגיע מהר ככל האפשר ל''מעלה בובה'' (זכויות השם לעופר אוגש) באור יום אולם אנחנו שהקרבנו את החומוס של עקבה והבטחנו וקיימנו שנהייה ב- 06:30 במעבר זכינו לכמה שעות של נחת מטיול ירדן הקלאסי (ואדי ראם-דיונות). אז מה נספר לכם עוד על האירועים: משה לא הצליח לעלות ( ויותר אני לא אומר דבר..) ניתן רק לתמונות לדבר .....

ולפני שמתחילים לדהור בישימון אל המדבר המזרחי

איזור המדבר המזרחי של ירדן הוא איזור שרובו מישורי חמדה המשתראים על פני מאות ק''מ והוא נמצא הרחק מצירי התיירות הראשית של ירדן ( המלצה לבדוק טוב את מצב הגלגל הרזרבי ) אין במקום אטרקציות מסעירות ( בדומה לטיול ירדן הקלאסי ) אך בכל זאת החוויה של המרחבים העצומים, של הריקנות, של הצחיחות, יותירו חותם על העובר בו מסע זה מיועד לחובבי המרחבים הריקים ולמשוגעי מדבר אמיתיים.

''מעלה בובה'' עלייה לרמת ההר (או התחרות עם אור השמש)

''מעלה בובה'' לא נחשב בעיני כג'יפאי מתחיל כמעבר טכני קשה בחלק קטן מהמקומות נעלתי דפרינצאל אחורי אולם כלי רכב אחרים ללא נעילה עלו את המעלה יחסית בקלות החוויה הגדולה של היום הייתה לראות את השקיעה ששלושת הג'פים האחרונים בשיירה כבר עולים עם פנסים דולקים וברקע השמש שוקעת. כמובן שעם מזלי הרב, בעוד שכולם מתענגים על הנוף עוצר הנשימה והשקיעה שברקע נאלצתי אני, לתקן את הפנצ'ר הראשון בטיול וכאן עליי להודות לעופר שאמר לי בביקורי הראשון בחנות ''הדבר הראשון שתקנה זו ערכת לתיקון פנצ'רים'' ואלל'ה עופר צדקת 5 דקות ואני בודק ולא מאמין איך זה שלא יוצא אוויר מהגלגל !!.

אם המדריך לא היה מזרז אותנו והמחשבות על הארוחה המשודרגת לא היו גורמות לקיבתנו רעב כנראה שהיינו יושבים במקום זמן רב פשוט היה קשה להתנתק מנקודה פסטורלית זו - אז אם תחליטו לצאת למסע זה תזכרו תשמרו זמן בסוף ''מעלה בובה'' להפסקת קפה ושתהייה הפסקת קפה ארוכה. המשכנו בדרכנו כבר חושך איך המדריך יודע לאיפה לנסוע אלוהים יודע אני לא רואה ממטר והוא טס ושכבר היה נדמה לי שהוא התברבר ראינו לפתע אור מדורה באמצע שום מקום . מצודה נוספת לפנינו ומאחוריה לא פחות ולא יותר הרס''פ ''אחמד ובניו'' מכינים את ארוחת הערב שלנו ( כאן המקום לציין ולהמליץ חשבנו להביא בשרים קבבים ומיני הפתעות מהארץ לאחר התייעצות עם המדריך ומכיון שאסור (אסור, אם תופסים אותך) להכניס אוכל לירדן מראש סגרנו עם המקומיים על 3 דינר לאדם לבשרים וחברים מה נגיד היה שווה .

בינתיים התארגנו על אוהלים, ארוחת הערב התחילה ולא נגמרה הרוסים (מרק ודימה)הביאו וודקה השולחן התנקה מצלחות האוכל והתמלא מפיצוחים, עוגות ומה לא - כמעט חגיגת יום העצמאות. שברקע אור המדורה מאיר על אותו חאן ערבי ישן ששימש בעבר מקום מחסה ומקום לינה לשיירות בדרך למכה המראה היה פסטוראלי מעין כמוהו אני שראשי נהייה קצת כבד מכמה לגימות התחלתי לנסות ולדמיין איך נראו ונשמעו אותם שיירות שהגיעו ללינה במצודת דרכים זו.

היום השני

הבוקר עלה והשמש זרחה וחיממה את המישורים הגדולים התארגנו ליציאה היום אנחנו נוסעים לגבול ירדן ערב הסעודית ולאחר מכן בנסיעה מהירה לעבר קע ג'עפר לאחר מכן נסיעה צפונה על כביש הבטון של שבנה סאדם חוסין לירדנים משם למצודת טובא ומשם למלון באל אזרק יום עמוס ביותר. אבל מייד עם תחילתו של יום זה נעצרנו האחד הנופים היפים שראיתי בחיי ואני כבר ראיתי מקומות יפים פשוט נוף בראשית מדהים התצפית הראשונה לעבר ערב הסעודית הרמה שממנה נרד ונגיע עד הגבול ועם בגבול עסקינן אופס קצת פיספסנו ועברנו אבל אני נוכל לספר לחבר'ה שעשינו פיפי בערב הסעודית . אז התמונות יספרו את הסיפור הפסקת הקפה הייתה מאוד ארוכה מה לעשות היינו חייבים.

וככה מחליפים צמיג בשטח

בדרכנו לקא ג'אפר שמתי לב כי הרכב שאמור להיות מאחרי (שרון - זוכרים עם וודקה אגסים) הפסיק להעלות אבק באמת דבר שאינו מתאים לשרון,דווחתי בקשר (אופס אסור להכניס מכשירי קשר לירדן- לא אמרתי כלום) כי אני לא רואה את השיירה המרחק הרב לא איפשר לתקשר ולכן עצרנו והמדריך חזר לחפש את 4 כלי הרכב שנותרו מאחור לאחר מס' דקות הצטרפנו כולנו לשיירה להפסקה של שעתיים לא מתוכננת (בטיולים שכאלה צריך לקחת בחשבון שדברים כאלה קורים) הפנצ'ר איהו היה בר תיקון (שני חורים מהצד)למרות זאת ראיתי בעת שהגעתי כי ניסו בעזרת אותה ערכת תיקון לתקן ללא המלחה (ראו תמונות) וכאן התחיל שיעור על החלפת צמיג בשטח קשה להאמין בבקשה שיעור בתמונות

קע ג'אפר

מישור זה נמצא ברום טופוגרפי של 850 מטר ושטחו 250 קמ''ר והוא מנקז שטח עצום של 15.000 קמ''ר המישור עצמו הינו שקע (ואכן המילה ''קע'' מזכירה את המילה ''שקע'' בעברית) המנקז את כל איזור מעאן הואדיות המוליכות מים רק לאחר הגשמים שיורדים על הרמה מוליכים את מימהם לעבר הקע ונבלעים באדמתו היבשה יוצרים פסיפס של סדקים מדהים וקשה כמו כביש, עובדה זו מנוצלת בין היתר לשבירת שיאי מהירות של מכוניות מונעות במנוע סילון שיא המהירות נכון להיות עומד על 869 קמ''ש ונקבע במקום ע''י קבוצה בריטית.

פירוש השם קע ג'עפר הוא ''הישימון'' ואין שם שיכול להלום אותו יותר לכל כיוון שתביט אליו נושקים אליך מישורים אינסופיים המתלכדים עם האופק לעין אין במה להאחז שמיים נושקים לאדמה המדברית מלבד תלוליות חול בודדות שנערמו ע''י צמחים המישור ריק לחלוטין ההרגשה מוזרה שכן אנחנו לא רגילים למישורים שכאלה, האדמה קשה כמו אספלט והג'יפים טסים במהירויות שאסור לדבר עליהן כל נהג בוחר לעצמו נתיב והאבק שעולה באוויר הוא המחסום היחידי מלהמשיך וללחוץ על דוושת הגז צריך להזהר מזה שנוסע לפניי ולפחד מזה שמאחריי. באחד המקומות תפסנו מראה שאין רגילים לראותו במדבר צחיח שכזה באמצע שום מקום גדל לו פרי שנראה כמו אבטיח קטן. ובעצם המדובר ב''חנדר'' - פרי רעיל המשמש את הבדואים במדבר לתרופה לכאבי בטן ולאנשים עירונים כמונו יעשה כאב בטן.

מצודת אל טובא ונסיעה לאל אזראק

עלינו על כביש הבטון שנבנה במימון סאדם חוסין לפני מלחמת המפרץ הראשונה. עקבה משמשת לעיראק כנמל וכמות המשאיות העוברת בכביש לכיוון בגדאד מעקבה וחזרה רבה, ביום ובלילה, הכביש כשמו עשוי מבטון ולכן מצבו מעולה אין סדקים אין בורות והנסיעה בו נוחה וחלקה. אנחנו ממשיכים לנסוע שהשילוט מזכיר לנו כל הזמן את המרחק לעיראק ולסוריה שהתגייסתי לצבא הירדנים היו האוייב היום אני מטייל פה והאמת מרגיש בטוח ולא בגלל השוטר שהצמידו לנו לאורך כל הטיול.

בעודי שקוע במחשבות עוצרת שיירת הג'יפים פנייה בכביש חוזרים בחזרה 200 עד 300 מטרים יורדים לדרך עפר ונוסעים למרות שמתחיל להחשיך המדריך לא מוותר מרחוק אני רואה את המחשב הנייד שלו המחובר ל-GPS מאיר ברכב ושוב אנחנו נוסעים אל הלא נודע המרחקים בין רכב לרכב נפתחים בגלל האבק ולפתע מגיעים למצודה נוספת. הגענו אל קצר אל טובא זהו אחד ממצודות המדבר שבנו החליפים מבית אומייה שבנייתו מעולם לא הושלמה הארמון עצמו בנוי מלבנים בלב המדבר הגדול על פי הידוע בספרות הארמון נבנה בשנים 743-4 על ידי ''וליד השני'' זהו אחד ממס' מצודות שנבנו ע''י השליטים מבית אומייה במרחב שהוביל מרמת עבר הירדן המזרחי אל נאות המדבר של אל אזרק – מה הצדיק השקעה אדירה זו כנראה משתי סיבות הראשונה הם שימשו כתחנות משמר על דרכי מסחר והשנייה שימשו כמעונות נופש ושלווה ואולי אף כמקומות מפלט בשעת הצורך בכל מקרה המצודה עומדת על תילה כבר 1300 שנה ושומרת את סודותיה בין הלבנים האדומות ,היא אינה מפורסמת כמו מצודות קצר עמרה וקצר חראנה הממקומות על הכביש המוביל בין עמאן לאל אזראק אבל עצם המצאותה באמצע המדבר מעורר השתאות. עלינו בחזרה לכביש ונסענו למלון באל אזראק לארוחת ערב ולינה

היום השלישי

התכנון המקורי של הטיול היה אמור להיות נסיעה על הכביש לכיוון מעבר הגבול עם עיראק כניסה לשטחי הבזלת עד לק'צר בורקו נסיעה דרומה לקו צינור הנפט הישן ומשם מערבה לאל אזרק ארוחת ערב ושינה במלון באל אזרק זהו היום הקשה ביותר מדובר ב-450 ק''מ מתוכם 250 ק''מ בשטח חלקו הגדול שטח משופע באבני בזלת לשמחתי המדריך קרא את מחשבותי וכאחד שרצה לשמור על הצמיגים ושלמות הג'יפ החליט לעשות את המסלול הפוך ויתרנו על נסיעה מתישה לאורך ציר הנפט היום התחלק בין נסיעה על ימות מלח ושבילי עפר נופים שלא משתנים לאורך ק''מ רבים (כמה שמחתי שהילדים העדיפו להשאר בבית ולא להצטרף לטיול) לאחר ארוחת הצהריים שנעשתה באמצע ימת מלח עלינו על הרכבים בדרכנו למצודת קצ'ר בורקו שוב פגשנו בימת מלח יבשה והפעם בגודל לא יתואר לפתע אני שם לב שאנחנו נוסעים בשורה אחת ולא בטור שהמהירות עולה ועולה למי שלא חווה את הנסיעה בימת מלח תבינו, מדובר במשטח אינסופי, ישר לחלוטין, ללא אבנים, חלק, כמו מסלול החלקה על הקרח .

אבל לכל חגיגה יש סוף השקיעה השיגה אותנו ונאלצנו לחזור לטור גי'פאים מישראל ההולך ומתקרב לגבול עיראק וסוריה. המטרה קרובה המצודה הכי מזרחית איך אומרים בג'הינם מצודת (קצ'ר) בורקו המצודה הכי דרום מזרחית של האמפריה הרומית ובצמוד לה האגם של קצר בורקו בסוף העולם, בקצהו של אגם מלא מים/בוץ, ניצבים להם שרידי המצודה הרומית שבנויה כולה מאבני בזלת. מבנה מרשים שחלקו חרב ברעידת אדמה וחלקו עדיין עומד - כולל קשתות, קורות בזלת ששימשו כגג ושרידים של מגדל תצפית ענק. וכן, זה בסוף העולם כי כאן כנראה עבר (הלימס ערביה הדרום-מזרחי של האימפריה הרומית. (להבדיל מקו לימס פלשתינה - קו הגבול הרומי בדרום מדבר יהודה ומכאן חזרה בנסיעה על הכביש כ-200 ק''מ למלון ארוחת ערב ולישון וישנו טוב.....

יום אחרון ופרידה מ''אל אזראק''

רגע לפני פרידה מ''אל אזראק'' נאת המדבר ''אל אזראק'' היא השער הצפוני למדבר הגדול והנורא המשתרע דרומה ומזרחה מדבר שאנחנו רק הצצנו לתוכו מדבר שנופיו חד-גוניים ומשתנים על פני סקאלות של עשרות ומאות ק''מ ( למי שלא היה בטיול זה , לעומתם מדבר יהודה או הנגב מגוונים הרבה יותר) אך את הרגשת המרחבים הריקים המטילים בך לפעמים מורא או דכדוך, קשה לחוות בנגב שלנו זהו מדבר שמעטים מאוד מטיילים בו בשל מחסור במים ובעיקר מחסור באטרקציות, אך בכל זאת הוא טומן בחובו יופי שרק משוגעי מדבר אמיתיים יעריכו. למה ''נאות מדבר'', אזרק בתרגום לעברית ''כחולה'' ועד לפני שנים לא רבות ימת ''אל אזארק'' היתה ימת מדבר היום ישנם בצפון מעט מי תהום ובוץ רוב המים נשאבים לטובת עמאן עיר הבירה הצפופה והצמאה הנמצאת כ-80 ק''מ מערבה. עלינו לכביש לאחר תידלוק בנסיעה לכיוון רבת עמון השלטים מראים (100 ק''מ) בדרך מצודה נוספת לדעתי זו המצודה היפה ביותר.

מצודת קצר אל עמרה

על גבעה קטנה, במרחק של 60 קילומטרים מזרחה מעמאן, עשרים קילומטרים מערבה מנאת אל אזרק, באפיק ואדי בוטם (נחל האלות), עומד מבנה חמור למראה. שלוש כיפות קמרוניות מאורכות יוצרות גל במדבר. למתקרב מהכביש המדברי אין מושג על המקום. שום הבטחה פרט למבנה המבודד. אלוויס מוסיל הצ`כי שסבב באזור ב-1898 כנתין של האימפריה האוסטרו-הונגרית, גילה את המקום מחדש לעיניים מערביות. זוהי ''קצר אל עמרה'', טירת הציד ובית המרחץ של ''אל ואליד הראשון'' החליף האומאי בן המאה השמינית שהקים את המקום על פי כתובת ההקדשה שמעל הדלת ב-711 לספירת הנוצרים לתענוגות הגוף והנפש.

באר עמוקה יורדת אל אפיק מי התהום וגלגל אליו היו רתומות בהמות שהעלו את המים על מנת שיסופקו לחדר הקר, לחדר הפושר ולחדר החם של יושבי בית המרחץ, חפורה ומדופנת מדרום מזרח לכניסה. כתובת הקדשה מעל פתח הכניסה לאולם המבוא ומתחת לו קשת הפחתה; שיטת בנייה חכמה בה מחלקת הקשת את עומס הקיר שמעל הפתח לעמודים שמשני הצדדים כדי שהמבנה לא יקרוס בנקודת החולשה על הקיר הצפוני, (מימין לנכנס), ציורי נשים עירומות רוחצות. ותמשיח שמן על הקיר המתאר צייד ערודים בעזרת עפיפונים, הערודים או היחמורים, בורחים באימה, חלקם נכשל לאורך גדרות נמוכות כשהם נרדפים על ידי פרשים וכלבים. תמונה דומה מצוירת על הקיר הדרומי שממול (משמאל לנכנס) בשלהי מלחמת העולם הראשונה, עופפו מעל המקום מטוסי חיל האוויר הבריטי על מנת לצלם מערכים טורקיים של האימפריה העות'מנית. מגובה השמים הם הבחינו בקווים על פני הקרקע, טרסות נמוכות שהזכירו להם עפיפונים של ילדות. וכך דווח למפקדה הקדמית של גנרל אלנבי על עפיפוני מדבר שציירו הבדואים על פני הישימון.

זוהרי, הזואולוג העברי, תיאר ציד צבאים במדבר הסורי, את הבדואים המבהילים את עדרי הצבאים לאורך הגדרות ההולכות ומצטופפות שסופן גדרה עגולה, שאם היא על שפת מדרון נחל נמוך יש בה פתחים והצבאים, שאינם עוברים את הקו אף פעם, מנסים לזנק ושוברים צוואר או רגל או משתנקים מהתקף לב בתוך הגדרה, הבדואים מגיעים על מנת למוטט את החיות המבוהלות. ציידי הנגב, המדבר הסורי וסיני, הכירו בתכונה זו ויצרו מלכודות דומות בעלות חומות נמוכות. הצבאים המבוהלים היו מנסים לקפוץ מחוץ לפתחים שמחוץ לקצה הגדרה ואז היו שוברים את רגליהם והציידים שרדפו אותם בעזרת תופים וכלבים, היו ממוטטים את החיות המבוהלות. פקחי רשות שמורות הטבע משתמשים באותה השיטה בזמן ספירת הצבאים בערבה ובנגב הדרומי, משרטטים קווים לבנים מסומנים עד המכלאות והצבאים לא מדלגים מעל הקו הפרוש.

מתחת לציור הציד, מצוירים ארבעת קיסרי העולם העתיק, אויבי האיסלם הערבי: הקיסר הביזנטי, הפרסי הססני, המלך הוויזיגוטי של ספרד ונגוס של אביסיניה. חלוקת השלטון בעולם בטירת הציד של הח'ליף המוסלמי. הציורים יפים והדמויות ביזנטיות. הראשים העגולים, השיער המקורזל, העיניים הגדולות והעגולות. אין בהן דבר מהערביות. קיסרים בני אנוש ותמונות נשים עירומות ושופעות. בחדר הפושר, יש תמונות עליזות ובהן דוב הפורט על כלי מיתר וקוף הרוקד לצלילי המנגינה תיאור מפת השמים בחדר החם, הוא נפלא באמת,. יש לראות את ''קצר אל עמרה'' כפי שהוא בנוי - מבחוץ נראה הבניין הקטן חמור סבר ומסתיר את הפנים הנועד לתענוגותיו הפרטיים של החליף שבחדריו הפנימיים רשאי לעשות ככל העולה על רוחו.

רבת עמון ומוזיאון הרכבים של המלך

רבת עמון הקרויה גם עמאן נמצאת בגובה 900 מטר מעל פני הים ( בדומה לירושלים) מונה 1.2 מיליון תושבים העיר נמצאת על גבול המדבר ותוך כדי גידולה הגאוגרפי היא ''בולעת'' כפרים שבקירבתה . כך שבאמת אם כניסת שיירת הג'יפים לעיר לא היה ברור אם אנחנו בכפר צמוד לעמאן או בתוכו בכל אופן ניכר היה כי רמת החיים באיזור הפירפארי שונה לגמרי מהרמה בעיר עצמה, לאחר נסיעה בעיר נכנסנו למוזיאון המכוניות של המלך מה אגיד לכם המלך היה ''שרוט'' לגמרי לא תיארתי לעצמי שמדובר בכל כך הרבה מכוניות ואיזה מכוניות תכנסו ותראו את התמונות חבל''ז

ולסיום

זהו, מוצאי חג סוכות ואנחנו דוהרים להגיע למעבר הגבול לפני השעה 6 בערב במידה ולא נגיע נצטרך לחכות שעתיים עד שהירדנים יגמרו את הפסקת צום הרמאדן וכמובן שהגענו...... באיחור של 5 דקות ולא עזר לנו כלום. נפגש בשמחות יוסי


לכל התמונות מהמסע למזרח ירדן בסוכות 2007 הקליקו כאן

קישורים לכתבות נוספות על ירדן:

הכי מזרחה שיש - יוני 2007
מצודות המדבר שבמזרח ירדן - מאי 2006
צונאמי במדבר - אוקטובר 2006
שמחה גדולה במסעות לירדן - יולי 2004
מיוחד: אופנועי שטח בירדן (אוסף כתבות וסרטים)