טיפוס הרים > יומני מסע

מקינלי - הפסגה הגבוהה ביותר באלסקה Alaska McKinley

יורם קראוס ומוטי קרן חזרו מטיפוס לפסגת המקינלי, 6,194 מטרים במסגרת המטרה להשלים את הטיפוס ל-7 הפסגות הגבוהות בעולם.

  • שתף:
  • שלח
  • הדפסה

ההתחלה תמיד קשה

ההיסטוריה מספרת כי בהתערבות שנערכה ב-1,910 בבר בפיירבנקס, העיר השנייה בגודלה באלסקה, קיוו ארבעה מחפשי זהב להוכיח שאיש בעולם לא עלה על פסגת הר מקינלי ולהוכיח שאלסקאים יהיו הראשונים להיות שם.
 
בעקבות ההתערבות, יצאה המשלחת של ארבעת מחפשי זהב על גבי סוסים ומזחלת כלבים לעבר פסגת ההר. לאף אחד מהחברים במשלחת לא היה ניסיון בטיפוס הרים כל שהוא. במשך חמישה חודשים הם עשו דרך של כ-200 ק''מ ולבסוף רק שניים מתוכם הצליחו להעפיל לפסגתו הצפונית של ההר - רק 250 מטר מהפסגה הנכספת.

ההתחלה תמיד קשה

הר המקינלי שבאלסקה, הוא ההר הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית ומגיע לגובה של 6,194 מטר. ההר מתאפיין בקור ובמזג אוויר קיצוניים במיוחד. מדידת השיא הצביעה על מינוס 73 מעלות. טיפוס על ההר טומן בחובו סיכון גובה מאוד ונחשב למסוכן ואכזרי. לאור גובהו ומיקומו הצפוני של ההר, רבים נוהגים לחלות במחלת גבהים בזמן שהם מנסים לטפס עליו.

החזון של מוטי ויורם

גם מוטי קרן ויורם קראוס יצאו עם מטרה - להגיע לפסגה.
הם תקעו כבר דגל בפסגת הקלימנג'רו שבאפריקה, המון-בלאן שבהרי האלפים וכמובן (למרות שהדבר ממש לא ברור מאליו) הם הצליחו להניף את דגל ישראל על פסגת המקינלי.
מטרתם: שבעת ההרים הגבוהים ביותר בשבעת היבשות.
בקהילת המטפסים קוראים לזה מסע 7 הפסגות.

החזון של מוטי ויורם

המשלחת

באלסקה חברו יחד למשלחת בינלאומית של שישה מטפסים שניסו להגיע לפסגת ההר.
כמו המשלחת ההיא, גם כאן רק מחצית המשלחת הגיע לקצה במעלה הדרך.
בטמפרטורה ממוצעת של מינוס 30 מעלות צלזיוס עם 50 ק''ג ציוד, הצליחו קראוס וקרן לסיים את המסע ב-16 יום.

המשלחת

בעקבות הקושי הרב בהגעה למקום (זוכרים את הראשונים... הם הלכו 5 חודשים) נאלצו מוטי ויורם, כמו מטפסים רבים אחרים, להסתייע במטוס שיאפשר להם לקצר את הטווחים ולהגיע למרגלות ההר וגם לחזור מההר ללא צורך לחצות נחלים זורמים וללכת 250 ק''מ ברגל.

הקושי הפיסי

במשך המסע טיפסו יורם קראוס ומוטי קרן 8 שעות מידי יום. התנאים היו קשים הקור העז, השינה באוהל בטמפרטורות הקיצוניות, הפכו את אתגר הטיפוס לאתגר פיסי קשה. זאת כאשר כל שעת הליכה שרפו 800 קלוריות לערך, ובמנוחה הדופק נמצא בסביבות 100.
רק בשביל להסביר את הקושי: מדי שנה מנסים לטפס אל פסגת המקינלי יותר מאלף איש, רק כמחציתם מצליחים ועד כה נהרגו על המקינלי יותר מ-200 מטפסים שניסו להעפיל לפסגתו.

הקושי הפיסי

הקושי המנטלי

לצד הקושי הפיזי שאליו מורגלים קראוס וקרן, הקושי המנטאלי והסכנה העורבת בכל צעד ושעל הפכו את המסע למיוחד במינו. לאור התנאים הפיזיים יכולת קבלת ההחלטות מקבלת מימד שונה.
דרושה נחישות רבה, שיקול דעת ודיוק בעבודת הטיפוס.
הטיפוס הטכני הקשה במהלך הטיול עם ציוד במשקל 25 ק''ג על הגב ומזחלת שקושרה באופן קבוע אליהם, עד ליומיים לפני הפסגה עם משקל נוסף של 25 ק''ג, הביאו את משקל הציוד לכמעט 50 ק''ג למשך 16 יום (ממש מסכם מסלול - ע.א.).

הקושי המנטלי

יורם קראוס ומוטי קרן רגילים לצאת למסע של נחישות והתמדה שמלווה בהתמודדות עם קשיים פיזיים ומנטאליים. ההיכרות הרבה שלהם , האישית כאחים והמקצועית כעובדים יחד, אפשרה לכך שהמסע התאפיין בעבודת צוות כל העת, שכן הליכה היא משותפת וכל אחד מהם נדרש לעזר לאחר במידת הצורך.  

ומה עושים באוהל

לאחר ההגעה לנקודת העצירה בנו יורם ומוטי את המאהל. הקמת המאהל נמשכת כ- 2-3 (שעות וכוללת חפירה ובניית אוהלים בקור עז. לכל זאת נוסף המחסור בחמצן והעייפות. שכבר הם הרגישו שהגיעו למנוחה והנחלה בהקמת המאהל, נזכרו השניים כי לא אכלו ונדרשו להכנת ארוחת הערב והשתייה למשך הלילה ולמחרת. בגלל הקור העז בלילה, לא יצאו החברים משק השינה ולכן ''נתנו'' שתן בבקבוק כאשר בבוקר שפכו אותו בנקודת איסוף שתן שנבחרה במיוחד על מנת שלא תתערבב עם השלג שמפשירים למי שתייה. יורם קראוס, המנכל והבעלים של חברת ניהול הפרויקטים SMS, המשיך כל העת לשמור על קשר עם הארץ באמצעות הטלפון הלוויני ולהמשיך ולקרוא דואר אלקטרוני מקצה אלסקה.

ומה עושים באוהל

יורם קראוס מסכם

''המסע המרתק, לארץ מרתקת, חשף בפנינו חבל ארץ מיוחד הגובל בקוטב, ועם הגעה לפסגה, כמו בכל מקום, אבל כאן במיוחד – הרגשנו על פסגת העולם.
אלסקה שנשמעת מיוחדת ומרגישה מיוחדת, הצליחה להוציא מאיתנו, גם בקור העז, חום עילאי וסיפוק שאין שני לו
 

יורם קראוס מסכם

תגובות

10 תגובות

1

Ogash Ofer

14 באוגוסט 2008 ב 09:45

כל הכבוד

לא פשוט לטפס לפסגה של ההר הקר בעולם - יפה מאוד

2

אלדד- מנהל פורום

14 באוגוסט 2008 ב 12:24

אלסקה אווי אלסקה

כול מי שהיה נזכר בערגה רבה חיוך גדול והרגשת ווואו ענקית
ומי שעוד לא היה חובה לנסוע!!!!!!!
לא חייבים לטפס את מקינלי כדי להרגיש ולתאהב באלסקה

3

אורח/ת

14 באוגוסט 2008 ב 13:18

מדהים

מדהים פשוט מדהים, אין מילים

4

אורח/ת

14 באוגוסט 2008 ב 23:08

מהמם הייתי רוצה להיות שם

5

אורח/ת

15 באוגוסט 2008 ב 00:50

סוף העולם

זה נראה לי קצת טירונות
אבל ההישג האישי הוא אולטימטיבי
כל הכבוד לכם אבל אני מעדיף את דוושת הגז
אבי

6

אורח/ת

15 באוגוסט 2008 ב 00:51

משוגעים - רדו מההר

אלו מסעות רק למשוגעים
מה קורה כא באתר? - התחלתם בג'יפים עברתם לאופנועים ועכשיו לטיפוס הרים!
מתי טסים לירח?

7

YonatanK1

16 באוגוסט 2008 ב 20:35

please read the book

You should all read the book:
Into thin air bJon Krakauer

Climbing the Everest and what has happend

8

אורח/ת

17 באוגוסט 2008 ב 09:15

כל הכבוד ליורם ומוטי

משימה מכובדת ועמדתם בה בכבוד
כמה זמן לא התקלחתם?

9

אורח/ת

05 בספטמבר 2010 ב 21:57

הייתי בו

טיפסתי לפיסגה סמוכה

10

אורח/ת - איריס פיין

22 באוקטובר 2019 ב 06:53

דרושים כל כך הרבה נחישות, התמדה, אחווה, אחריות והדדיות בצד כושר, טכניקה, כוח סבל וכישורים פיזיים ומנטאליים שזה מדהים ביותר. וואוו. כל הכבוד!