פורשה קאיין דיזל Porsche Cayenne

מכות קשות נחתו על חובבי פורשה האדוקים בעשור האחרון. חברת מכוניות הספורט החביבה שלהם החליטה לבגוד במורשת לטובת התחשיבים הכלכליים ולהתחיל לייצר רכב פנאי, רחמנא ליצלן, ועוד אחד מגודל למדי. למרות שהתוצאה היתה לא שיא האסתטיקה – אם לנקוט בלשון מאוד מאוד עדינה – וגם הצד הדינאמי לא בדיוק כיבד את המורשת של פורשה, בעיקר בגרסאות הבסיס, אי אפשר היה להתווכח עם השורה התחתונה: הדור הראשון של הקאיין היה הצלחה מסחרית אדירה ואחראי לכחצי ממכירות המותג בשנים האחרונות. ומול צליל המטבעות בקופה לא תעזור שום מחאת אידיאליסטים חובבי נהיגה, ודור שני פותח (שוב) במאמץ משותף עם פולקסוואגן.
וכאילו זה לא מספיק, החליטה החברה כי הקאיין יהיה גם הפורשה הראשונה בהיסטוריה שתקבל מנוע דיזל, ותחליף את צלילו הספורטיבי של מנוע בנזין (עדיף בוקסר, כמובן) תאב סל’‘ד בגרגור דיזל ידידותי לסביבה ולחשבון הבנק...

מראה מראה שעל הקיר

ועכשיו, למכניקה, שחולקת נקודות רבות עם הטוארג שנבחן בגליון שטח 86 – מנוע הדיזל הוא היחידה המוכרת של פולקסוואגן, המפיקה 240 כ’‘ס ו-56.1 קג’‘מ מנפח של שלושה ליטרים; היא משודכת לתיבת הדור החדש של הקונצרן, פלנטרית עם שמונה יחסי העברה, ויש מערכת עצור-סע לטובת הסביבה. כל העסק נתמך במערכת קפיצי אוויר כסטנדרט, בניגוד לטוארג שם מדובר בתוספת שהיא חלק מחבילה אבזור שבאופן מעניין מביאה את הטוארג למחיר קרוב למדי לזה של הקאיין.

אדי סולר

ההכרות הקודמת שלי עם יחידת ההנעה הזו חסכה לי את ההפתעה, אבל עדיין נעים לציין את הכוח הזמין והחרישות הלא אופיינית. היציאה מהמקום נחושה וזריזה, צבירת המהירות גורמת לך לתהות אם באמת יש טעם בגרסאות עם הספק כפול, והנפקדות הווקאלית של המנוע קובעת את הרף אליו צריכים לשאוף רכבי פנאי מונעי דיזל. גם הטיפול ברעשי הכביש והרוח בשיוט ראוי לציון, ברמה שגרמה לנו לתהות האם מד המהירות לא אופטימי מדי. ולא רק בשיוט מציע הקאיין יכולת מכובדת – גם בכביש המפותל מנוע הדיזל יספק כל גחמה סבירה, ורק במעלות מהירים ותלולים ניתן לחוש במחסור מסוים בכוח. וכל זה לא בא על חשבון צריכת הדלק – ביום המבחן, שכלל לא מעט קטעים אינטנסיביים, הראה מחשב הדרך (בעל המסך הגדול ועתיר המידע, אבל לא הכי אינטואיטיבי לתפעול) על כתשעה קילומטר לליטר. בשימוש שפוי ורגוע יותר אפשר לטפס עד ל-11 ק’‘מ לליטר.   מכובד ביותר ביחס לרמת הביצועים הזמינה ובכלל. התלונה היחידה אל יחידת ההנעה היא כי דימום והתנעת המנוע מחדש על ידי מערכת העצור-סע מורגשים מדי, וכי עם דימום המנוע מאבד ההגה את ההגברה ואת היכולת המעשית להפנות אותו.

ניתן לשלוט בגובה מתלי האוויר בנפרד, או לפקד על מאפינייהם בעזרת בורר מצבים המציע בחירה בין שלושה מצבים – ‘‘נוחות’‘, ‘‘נורמאל’‘ ו’‘ספורט’‘ – ושולט גם בהגה ובמנוע. מצב 'נוחות' מספק נוחות טובה בעיר ובתנאי נהיגה רגועים, היא לא מושלמת, בעיקר לא על שיבושים קטנים וחדים, אבל בהחלט טובה. בכבישים הבין עירוניים, בעיקר אם הם לא מפולסים כיאות, העדפנו את מצב ה'נורמל', שמציע פשרה טובה מאוד בין נוחות לריסון המאסה, ומאפשר שחרור הסוסים ואיוורור הנשמה, גם באופן הראוי לשם פורשה. מצב 'ספורט' כבר מיועד למדינות אחרות עם איכות כבישים אחרת, על הכבישים שלנו הוא נוקשה מדי, בועט את הרכב על גלים ושיבושים ופוגע בנוחות כמו גם בקצב. כמו שותפו לפלטפורמה מבית פולקסוואגן, הקאיין ניחן ביכולת ‘‘להתכווץ’‘ סביבך בכביש המפותל, ולהרשות לך יותר ממה שראוי שיהיה אפשרי בכלי גדול, גבוה וכבד שכזה. אולם כמו הטוארג, גם כאן ההגה לא מצליח להשלים את החבילה כראוי. הגה הספורט האופציונאלי שהותקן ברכב המבחן אומנם קטן קוטר ועבה (אולי אפילו מדי) וניחן במשקל בשרני, אולם עדיין לא ניחן ברמת התקשורת לה קיווינו.  

עננות אבק

הקאיין הראשון הגיע חמוש בציוד שטח מובהק כגון תיבת העברה עם מצב LOW, שהכשירה אותו להתמודד עם שטח מרושע באמת – אלא שמעט מאוד מקוני הרכב, אם בכלל, באמת ירדו מהאספלט וגם אז הסתפקו בשבילים מפולסים. זו הסיבה כנראה שבדור הנוכחי דרישה לקבל LOW תתקל בלאו מוחלט. זה לא שפורשה נטשו לחלוטין את יומרות השטח – יש עדיין בקרת גלישה במורד ובורר שמאפשר בחירה בין מצב כביש לשטח, שדואג לשנות את הפיקוד על יחידת ההנעה, תפקוד הדיפרנציאלים, ה-ABS ובקרת המשיכה והיציבות, והאמת היא שאם רק תעיזו, כנראה שתגיעו עם הקאיין הרבה יותר רחוק ממה שחשבתם, ותכנון גחון שטוח, בלי נקודות פגיעות במיוחד (חוץ, כמובן, מדוד המפלט הגדול) יעזור לכם לסיים את ההרפתקאה במינימום נזקים. אבל אנו כיבדנו את בקשת היבואן שלא להתעלל ב’‘בייבי’‘ שלו, ולא לרדת איתה אל מעבר לשבילים. שם, כמו בכביש אבל באופן מודגש יותר, גילה הקאיין נימוסים ראויים עם נכונות לשנות את הקו בתגובה לפקודות רגל ימין, אחיזה גבוהה ונייטראלית ושליטה טובה בנדנודי מרכב.

ההיסטוריה תחזור

הקאיין החדש הוא אבולוציה הגיונית ומתבקשת לקאיין הקודם. הוא עדיין מזוהה מאוד כפורשה, אבל לא באופן מאולץ וצורם כמו בדור הקודם, וגם החבילה המכאנית עברה עדכונים ושיופי-פינות מתבקשים ומוצלחים. הביצועים לא מביישים את הפירמה גם בגרסת הבסיס, התנהגות הכביש מאוזנת ומדויקת יותר משל הדור הקודם וזה לא בא על חשבון הנוחות הטובה. כשמוסיפים לזה את מחיר גרסת הבסיס המאובזרת למדי, מתקבלת חבילה מפתה, שדורשת פרימיום צנוע יחסית תמורת הסמל הנחשק על מחזיק המפתחות.