מעבר לים אבל בשכונה שלנו

חודש אחד באי אחד, של שתי מדינות, עשרות שבילים, מאות קילומטרים, אלפי אנשים ואין סוף רגעים קסומים שגילו לנו את אירופה הכי קרובה אלינו, קפריסין.
כתבה: משפחת בן נבט
צילמה: כל משפחת בן נבט

 

שוב החלטנו שחייבים לצאת מעבר לים, עם הדיסקברי שלנו כמובן אלא מה, מאחר וסגרו לנו את תורכיה, בחרנו את קפריסין, לא נעים להודות, קצת כברירת מחדל- לאן אפשר להעביר את האוטו באנייה ובלי בעיה?

אז זהו, שיש בעיה, אפילו גדולה. המסע שלנו החל בוויה דולורוזה של נמל חיפה- תהיה אוניה, לא תהיה אוניה, כשהתברר בסוף שיש העמסנו את הדיסקברי הישן והטוב שלנו עם משחקים, ציוד צלילה לחובבים, המוני ספרים, גיטרה אחת והמון דיסקים של מוזיקה וסרטים.

אבל.... יום לפני הההפלגה התברר לנו שהשמחה היתה ממש מוקדמת כי בעצם אין אוניה...לאחר היסטריה ואיבוד עשתונות נמצאה אפשרות לשלוח את הרכב במכולה, שתעלה לנו פי ארבע מבחינת עלות, תדרוש מאיתנו לרוקן את הגג ולהעבירו לפנים האוטו וגם לרוקן את מיכל הדלק. רגע לפני שכבר סגרנו, סלאמיס התחרטו והחליטו לשלוח בכל זאת אוניה.... אבל באיחור של מספר ימים. איזה לחץ. לא נורא חשבנו, נמתין לרכב בעיר הקיט והנופש המבטיחה- לרנקה (חחחחחחחחחחחחחח...).

כבר בדרך משדה התעופה בלרנקה הנוף נראה לנו מעט מוכר- שדות צהובים, חום אימים וים.

כדי לחכות לרכב עד שיגיע מהארץ, הזמנו מלון דירות מתפורר עם בריכה מתפוררת וריהוט מתפורר בעיר מתפוררת. כל ספרי התיירות מהללים ומשבחים את טיילת הדקלים המפורסמת (המתחרה בטיילת הדקלים של מיאמי ביץ' בלבד), ובפועל מורכבת ממספר דקלים יבשים ומעמידה את השדרה של מקווה ישראל כאחד מפלאי עולם.

הפנינה היחידה בעיר זו היא העיר העתיקה הבנויה בסגנון מעורב- תורכי   עם בניינים מרשימים ורובע עתיק מזמין עם מסעדות דגים מקסימות על המזח......היפה באמת שבה כנסייה מרשימה.
ביום הרביעי קיבלנו בשמחה את הדיסקברי, ביציאה מהנמל הופיע שלט גדול attention! Drive on the left side, לקחנו לתשומת ליבנו וישר השתלבנו נגד התנועה. חזרנו די מהר למוטב ולצד הנכון (או הלא נכון- תלוי למי). נסענו לכיוון הכפרים האדומים-  האם הם נקראים כך מפני שכל גגות הבתים אדומים? לא! האם בגלל צבע קירות הבתים? לא! האם בגלל האנשים הנשרפים בשמש? לא ולא! הכל בגלל אדמה מעט אדמדמה. לך תבין. וחם... כבר אמרנו?
את הלילה העברנו על חוף הים בקייפ גרקו בתוך אתר פיקניק, ועל הבוקר קמנו ליום של צלילה וים. המראות באמת מרהיבים- דגים צבעוניים, שוניות, שקט, ועומק שלא נגמר. הילדים החליטו בו במקום ששם הם נשארים ולא מפסיקים לצלול לעולם!
בערב נסענו לאיה נאפה. איה נאפה התגלתה כעיירה שמזכירה את אילת לפני שנים רבות, שנקודת האור היחידה בה היא כמות הביקיני. הבן הגדול שלנו דווקא חשב שזו עיר מאד מעניינת......מבינים אותו.......
חזרנו שוב לשפת הים ללינה מעל המצוק באגיו אנארגירוי, קפלה קטנה ולבנה על הצוק מול הים הכחול עמוק, מדהים.

 

למחרת בבוקר, החלטנו שבשלה השעה לעבור לצד התורכי.

במעבר הגבול נתקלנו בהפגנה שקטה של יוונים נגד הכיבוש התורכי- מיד שאלנו את עצמנו מאיפה זה מוכר לנו, והתברר לנו שהתורכים הם כובשים בעצמם.... וכבר חשבנו על משט משלנו לקפריסין התורכית.

ניסינו להבין באמת למה מקום כל כך קטן מחולק לשתי מדינות עם גבול. לפי הסיפורים- באי תמיד חיו תורכים ויוונים די בשלום תחת השלטון הבריטי וגם מעט אחריו, עד שהחלו אי- הבנות, יוון איימה להתערב, תורכיה התערבה, הייתה מלחמה וכל התורכים ברחו לצד הצפוני והיוונים לצד הדרומי וזהו. לא עד הסוף הבנו מי התחיל ולמה וכמו תמיד זה גם לא משנה. כיום התורכים שולטים בצד הצפוני של האי- כשליש ממנו והיוונים נשארו בצד הדרומי כשני שליש מהאי כאשר העיר ניקוסיה מחולקת עם גבול במרכזה, סיפור כל כך ישראלי.

במעבר הגבול ניגש אלינו תייר בריטי קטן עם מצלמה גדולה ושאל אם זה הרכב שלנו, כאשר ענינו בחיוב זכינו בתגובה- איט איז סו פאקינג קווול – עשה לנו את היום.

בחלק התורכי שנקרא- הרפובליקה התורכית הצפון קפריסאית גילינו ארץ חדשה, פחות מתקדמת, מאד מסבירה פנים, אוכל טוב ופשוט... נסענו ישר לעיר פאמגוסטה- עיר חוף מבוצרת עם חומות ברוחב שמונה מטרים. העיר העתיקה מדהימה ביופיה. בעיר שרידי מבנים, כנסיות מרהיבות שחלקן שינו מגמה והפכו למסגדים מפוארים. חלק גדול מהתושבים גרים בתוך החומות במבנים שנראים מתפוררים לגמרי אבל מלאים חן. גם אנחנו מצאנו מלון שבעצם משמש אכסניה עם ריח של קטורת במסדרונות החשוכים למדי, תקרות גבוהות, ותחושה שחזרנו מאתים שנה אחורה. מקום כל כך מפתיע ומשפחתי ואפילו- היה חיבור לאינטרנט. אחרי ימי השטח הגילוי הזה היה משמח ביותר עבור הילדים.

למחרת שמנו פעמינו צפונה לאורך החוף המזרחי לכיוון העיר סלאמיס שבעברה המפואר הייתה בירת קפריסין העתיקה ועל שמה נקראת חברת הספנות הלאומית של קפריסין. במקום שרידים של תיאטרון, חמאם, כנסיות, היפודרום וכמובן שירותים ציבוריים (כמו בעתיקות בבית שאן) שהיו פעם מרכז הפעילות. שם ישבו כולם ודנו בנושאים הבוערים עד שהגיעו להכראה...זו לא טעות כתיב...הבן הגדול ניסה כוחו עם הגיטרה בתאטרון העתיק, אבל הקריאה ערב טוב סלאמיס לא נשמע טוב כמו ערב טוב קיסריה...
המשכנו צפונה בשטח על שפת הים דרך בוגאז, איוס תיאודורוס, עד לדיקרפאז בירת חצי האי קרפאז.
מלון החדרים שמצאנו לעצמנו באיזור היה מעל לציפיות- מטופח ונקי במיוחד, בעל המלון אף מילא לנו מים במיכלי המים שלנו (עניין המים לא פשוט בקפריסין).
בבוקר קמנו לטיול שטח על המצוקים שעל קו המים, לאורך החוף הצפוני של חצי האי קרפז כשמטרתנו היא קייפ זאפר. הנקודה הצפונית ביותר של בקפריסין שביום יפה רואים משם את החוף הדרומי של תורכיה. אנחנו ראינו....הדרך לשם התנהלה בחיפוש אחר החוף המושלם לצלילה ומצאנו הרבה כאלה אבל קייפ זאפר היה הטוב מכולם מבחינת יצורי הים שפגשנו.
בשלב זה דרור החליט שהגיע הזמן לאתגר מעט את הדיסקברי הקשיש לטפס על מצוק תלול (שרכבים אחרים לא הצליחו לעלות) כשהוא מלא וגדוש מבפנים ומבחוץ. הדיסקברי שלנו (איך לא ) קצר תשואות רבות בקרב הנופשים באזור וצילומים שלו מתפרסמים כפי הנראה ממש ברגע זה ברחבי בריטניה הגדולה!
הבריטים הם הנופשים העיקריים בקפריסין בכל צדדיה. לעיתים נראה כי הכיבוש הבריטי בכלל לא נגמר. בריטים רבים באים לקפריסין למשך כל הקיץ ומחזיקים שם דירות נופש וחלקם אפילו העבירו את משכנם הקבוע לקפריסין השמשית.
משם, המשכנו לאורך החוף המזרחי- דרומי של הקרפאז אחרי ביקור בחופי צבי הים הגענו חזרה לדיקרפאז. החוף הצפוני מסולע ומפורץ ואילו החוף הדרומי חולי ומפנק.
משחק החופים שלנו שהחל באותו יום ומטרתו למצוא את החוף המושלם- לצלילה שחיה או משחק בחול נמשך בערך עד סוף הטיול כשבסוף כל יום של ים אנחנו מצביעים בעד החוף המנצח....
בשלב זה של הטיול התחלנו גם לגלות מסגדים יפים ביותר שבנייתם נראתה לנו מוזרה - כי בעצם כולם היו כנסיות שהוסבו למסגדים. למה לבזבז כנסיה טובה? שאר הכנסיות היו ברובן במצב רע מאד ומעט מאד היו בתהליך של שיפוץ. התורכים, לאחר הכיבוש, שברו בכל הכנסיות את הצלבים והפכו אותן למסגדים.

 

הטיול המשיך בנסיעת שטח שהעפילה לרכס קיריניה הקרוי של שם העיר הגדולה שלמרגלותיו ולחוף הים שעוד נגיע אליהם. הרכס מגיע בשיאו לכ- 950 מטר ומספק תצפיות גם לצפון וגם לדרום. הרכס כולו מנוקד במצודות עתיקות – מצודת קנטרה, מצודת בופובנטו ומצודת סן הלריון המרשימה. שרשרת המצודות על הרכס שימשה להגנה על החוף הצפוני של קפריסין במניעת תנועת אויב מדרום וכתצפית צפונה למרחקים. כשהאויב הגיע הדליקו החיילים במצודה מדורות ומדורה אחר מדורה העבירו את המסר מהחוף המזרחי ועד לקיריניה בחוף הצפוני. הדגמה חיה בסרט שר הטבעות....

מאחר וחווינו את החום שבחוף החלטנו להישאר על ההר ולישון ביער. לינת השטח באזור התבררה כבחירה מוצלחת ביותר- בקפריסין כמעט אין קמפינגים מסודרים (וגם אלה, לא שווים הרבה), אך מותר לישון כמעט בכל מקום. בשלב זה הבנו שכדאי למצוא מקומות פיקניק המסומנים במפה, בהם עצים ברזי מים ושולחנות המספקים נוחות מסוימת.

מקלחת שטח בצילו של הדסקברי עברה ללא קושי, ואת הערב העברנו במשחקי חברה, ארוחה וסרט- הכל כלול.

למחרת המשכנו על הרכס מערבה ודרך השטח ירדנו דרומה ומיד העפלנו שוב לרכס לחלקיו הגבוהים כשעל המדרון מצוייר בגודל עצום הדגל של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין ולידו כמובן- דגל טורקיה, כדי שנדע בוודאות מי בעל הבית. התחלנו לגלוש מהרכס צפונה אל החוף והגענו אליו בדיוק כאשר יצאה משלחת מתנדבים למען שמירה על צבי הים. מיד הצטרפנו לעשרות הבריטים שליוו אותם וחווינו חוויה מדהימה של בקיעת צבי ים על החוף.

המלון שמצאנו שוב שימח מאד את הילדים ולא בזכות הבריכה אלא כמובן, בגלל האינטרנט...

בבוקר יצאנו אל העיר קיריניה שמרשימה לא פחות מאחותה פמגוסטה. כניסה יחידה לעיר על גבי גשר ועיר מבצר תחומה מכל עבריה בחפיר ענק שבודד אותה. העיר שוכנת לרגלי הר חמשת האצבעות ונחשבת לעיר היפה ביותר בקפריסין. והיא באמת כזו. הסיור בה מגלה נקודות חן בכל פינה. בכלל, התורכים נותנים הרבה יותר כבוד לאתרים היסטוריים. נראה כאילו בצפון שימור האתרים הוא למען הדורות הבאים וההיסטוריה עצמה ובדרום הוא בשביל לעשות רווחים.

 

את הנסיעה לאורך החוף הצפוני עד לקצה הצפון מערבי של האי לקייפ קורמאקיטיס מלווה כביש מתפתל מול הים שהופך לשביל מהיר ומשם עד לקצה על שביל נחמד לחופו של הים. השפיץ הזה סוער יותר מכל חוף אחר בקפריסין. הנופים התת מימיים מדהימים אבל תוך שניות נסחפנו לעומק הים ונאלצו לצאת מיד.

החלטנו לפצות עצמנו בחופים החוליים והמקסימים של הצד המערבי- אחרי נסיעת שטח מתעתעת ובירבור בין שבילים (אין כיף גדול יותר מללכת לאיבוד!), בכל פעם שנדמה היה לנו שמצאנו את השביל אל הים הוא נגמר באופן פתאומי וללא הודעה מוקדמת. מה שגרר בכל פעם עצירה לאוכל כדי להרגיע את יגוננו . והרי ידוע שסנדוויץ' טוב מרגיע כל דבר כמעט.

לבסוף הגענו לחוף חולי מדהים נקי ומקצה לקצה ריק. שחיה של שעתיים ונסיעה לעיר לפטה ללינה.

למחרת הדרמנו עד לגוזליורט – בירת החבל הפורה של קפריסין, שם מגדלים בעיקר הדרים ותות. כשבאים בעונה המתאימה אפשר גם ליהנות מהם.

בדרך עברנו דרך סולי שבה עתיקות של פסיפסים מיוחדים במינם וביופים ותיאטרון שמקיים הופעות עד היום. תצפית מהאזור מאפשרת מבט של כל הים וחצי האי קורמאקיטיס שממול. לאחר מכן עברנו דרך אתר פרה היסטורי הממוקם על פסגת הר עם נוף מתוך גלויה ושמו ווני.

ירדנו משם לכפרים יזילירמאק ולמניטיס וממש ליד הכפרים, קרוב מאד למקום בו עובר הגבול עם הדרום מצאנו אי קטן שהתקשינו להגיע אליו אבל לא ויתרנו, עקפנו מחסומים של הצבא התורכי (בשקט בשקט...). והתגמול למאמץ היה בצלילה עד לאי כאשר סביבו עושר של דגים. מזל שהתעקשנו.

את הלילה העברנו ממש על שפת הים, בתוך חורשת איקליפטוסים- תודות רבות לבריטים בזמנם שביקשו לעצמם קצת צל...

בבוקר התחלנו למשוך לעבר העיר ניקוסיה הצפונית והתורכית. כבר בכניסה התגלתה לעינינו עיר שוקקת ותוססת אך כאשר נכנסים בשער אל תוך החומות נראה שכאילו נסענו אחורה בזמן. המבנים, האנשים, כמו לקוחים מהשנים הראשונות של המאה הקודמת. פשוט מקסים. החלטנו לשהות שם ללילה ומצאנו אכסניה נקייה והזויה בתוך החומות. בתוך מבנה עתיק עם מסדרונות פנימיים וחיצוניים וחצר פנימית יפה שיפצו חדרים באופן כמעט מודרני. התוצאה יצאה משעשעת ביותר וטובה מכל בית מלון מפואר.
הטיול בעיר סיפק חוויה ארכיטקטונית לאלה מבינינו שמבינים בזה וחווית שופינג לאחרים. עיר מושלמת לכולם.
למחרת היה קשה להיפרד מהעיר אז המשכנו את הסיור בעיר עד למעבר הגבול בחזרה לחלק היווני.
סיור קצר בניקוסיה היוונית גילה לנו עיר מודרנית הרבה יותר, מלכודות תיירים והרבה פחות מעניין. ברחנו משם מהר להרי הטרודוס. אחרי עלייה שלא נגמרת הגענו לנקודה הגבוהה שבה כיכר וכמובן- חנויות לתיירים. כיכר הטרודוס נמצאת בגובה של 1650 מ (הפיסגה הגבוהה של האולימפוס היא של 1951).
התקמנו ביער במקום שהתיימר להיות אתר קמפינג, אבל- ללא חשמל, ללא מים חמים במקלחת, האזור הררי והאוהל בשיפוע. בקיצור חוויה. בלילה ירדה הטמפרטורה לכ- 6 מעלות. התכרבלנו לנו בתוך שקי שינה חיברנו  מחשב וראינו סרט. הסרט שהפך למסורת. למרות הקור המקפיא הילדים לא הסכימו לעבור למקום אחר, וכך מצאנו עצמנו לובשים את כל הבגדים שבתיק וקופאים מקור. לעומת החום הנוראי בעמק זה היה שינוי קיצוני, הקפריסאים האלו לא יכולים לתת מזג אויר נוח וזהו???

הטרודוס הוא מקום עשיר מאד באתרים ופעילויות- הליכה רגלית למפלי קלדוניה, טיול בשבילי אופניים שעוטפים את הרכס, טיולי 4*4 בפסגות הגבוהות, וספורט אתגרי בקיפרונטה. לאחר ארבעה ימים ללא ים התחלנו להתגעגע... ירדנו לכיוון פוליס, התמקמנו במלון לא רחוק מהחוף ויצאנו לכיוון חצי האי אקמאס. גן עדן חופי אמיתי. אחרי ביקור במעיינות אפרודיטה נסענו לאורך החוף בשביל שאט אט השתבש והתחיל לאיים על הצמיגים. ירדנו לחוף מבודד מלא קיפודי ים ובצלילות גילינו ספינה טרופה, ואין סוף דגים. עלינו לרכס לתצפית מקסימה ומשם גלשנו לחוף הדרומי. ההבדל בין שני צידי חצי האי קיצוני מאד- הצפון סלעי מפורץ בראשיתי ומעולה לצלילות והדרומי מורכב מחולות זהב רכים הנמתחים ומהווים בית גידול לצבי ים.
הדרך משם לפאפוס כבר היתה קלה ונעימה בשבילים קלים לאורך החוף. מצאנו לנו אתר ללינת לילה, קצת עייפות ברקע וכמו תמיד- אחרי ארוחה ומקלחת שטח, הכל נראה יותר טוב. למחרת ביקרנו בעתיקות פאפוס ובקברי המלכים, עתיקות מרשימות ביותר ובעיקר הפסיפסים שחלקם הגדול נשמר וחלקם משוחזר. מומלץ ביותר. קברי המלכים אינם אלא קברים של עשירי העיר שבגלל גודלם הרב סברו שהם הוכנו עבור בית המלוכה והאתר מרשים ביותר ומשופע בחללים תת קרקעיים.
הנסיעה לאורך החוף לסלע אפרודיטה הייתה רגועה מאוד עם מנוחה לארוחה וכמובן טבילה סמוך לסלע. מן הכפר פיסורי המקסים שנישא מעל לים ירדנו למפרץ על שפת הים ומתחת לעץ קבענו את משכננו ללילה.

מאחר ובאמתחתנו נותר יום נוסף, החלטנו לבצע גיחה נוספת לכיוון הרי הטרודוס ולמרחצאות אדוניס, החבר של אפרודיטה. על המרחצאות, מתחת למפל יושב אדם וגובה כסף באופן פרטי לגמרי וככל העולה על רוחו.לדבריו הוא הבעלים של המפל מימים ימימה ובעצם קיבל אותו בירושה מסבא שלו. באופן כזה הוא גובה כ- 10 יורו לאדם ואנחנו חמישה....כל זה בשביל לראות מפל מים בגובה מצחיק ובריכה לא פחות מצחיקה בגודלה מתחתיו. בקיצור מקום מצחיק... אבל עצוב כספית. עשינו את הטעות ושילמנו את המחיר אבל ראו זו כאזהרה. בכלל, אם ממש רוצים מתברר שניתן להגיע למפל גם מהצד השני מבלי לשלם....דבר דומה פגשנו במפלי טרימיקליני בטרודוס הדרומי גם שם אדם פרטי סגר את המקום ודורש כסף. הפעם לא התפתינו, ירדנו עם הרכב דרך השטח לצד השני של הנחל והלכנו לאורכו מהצד שני בתוך המים. היה נהדר.
את ארוחת הערב עשינו בכפר אראקפאס ממש ליד הנחל בטברנה נסתרת שאחד מקומיים לקח אותנו אליה, קיבלנו אוכל טוב ותשומת לב וגם.... אינטרנט. לעת ערב ירדנו ללימסול על מנת שנהיה קרובים לנמל ונוכל להחזיר את הרכב בבוקר.
בבוקר, בשמחה ובששון דרור נסע לנמל להחזיר את הרכב אך הפתעה צפויה- גם הפתעה וגם צפויה? כן, כן! אין אוניה. היא אולי תגיע מחר ואולי מחרתיים. במהירות הבזק העמסנו עצמנו על הדיסקברי שראה כבר את הבית מעבר לנמל והתאכזב, ונסענו ליום כיף שלא נגמר בפארק המים פיסורי שליד לימסול. זהו פארק המים השני בגודלו באירופה וההנאה גדולה ומטורפת. עולים יורדים ומשפריצים כמו ילדים קטנים. גולת הכותרת היא הספירלה- נורים מתוך צינור חשוך אל קערה ענקית שבמרכזה חור ואחרי שנזרקים מהצינור לקערה לכמה סיבובים נופלים דרך חור שבמרכזה לתוך בריכה. לא לבעלי לב חלש אבל שווה את זה!!
אחרי יומיים נוספים בלימסול שכל מטרתם להמתין למועד החזרה עלינו על אוטובוס לשדה התעופה בלרנקה. וכדי להשאיר לנו טעם של עוד, אז באוטובוס לא היה מזגן, בשתיים בצהריים בראשון בספטמבר חם מאד מאד בקפריסין.... תעשו את החשבון לבד.

 

לסכום:

במבחן ההשוואה בין צפון קפריסין התורכית לדרום היווני- הצפון הוא כל מה שהדרום הוא לא. וטוב שכך. הצפון מרגש, מעניין, מסביר פנים ועוטף בטבע מדהים, האנשים ישירים ונעימים. הכפרים קסומים והנופים משרים רוגע. הדרום לעומת זאת בנאלי, קר ומנוכר והטבע נשלט בידיים פרטיות שגובות עליו כסף רב. ובכלל ההרגשה היא שמהרגע שהגעת חשבון הבנק שלך שייך לכווווולם כל זה למעט הטרודוס והאקמאס ועוד פינות חמד, שם האנשים כמעט ולא נמצאים והטבע יכול להתקיים בעצמו ובלי הפרעה.

אחרי כחודש של טיולי עומק בקפריסין ומפגש עם התרבות האנשים והאוכל, אפשר לבשר על עוד יעד מקסים לטיולי שטח ממש מעבר לפינה, או כמו שהילדים אמרו בסיכום הטיול- היה ממש אחלה, ועשו לייק על הטיול.

וכשאתם מתכננים את הטיול שלכם לקפריסין אל תוותרו על הצפון ולא תתחרטו.

 

בקרוב מסעות לקפריסין, לצפון ולדרום, עם רכבים שכורים ורכבים מהארץ.

תגובות

4 תגובות

1

Ogash Ofer

07 בינואר 2012 ב 21:43

איזה יופי מקסים!

מזכיר לי את הטיולים שלי עם הדיפנדר והאופנוע באי השכן.

2

adini

23 בינואר 2012 ב 17:48

נקראה (הכתבה) ונראה מדהים.!!

3

אורלי אורן

23 בינואר 2012 ב 19:33

כתבה מקסימה. נשמע חוויה שווה למשפוח

4

אורח/ת

23 בינואר 2012 ב 21:04

פשוט תענוג לעיניים!! תודה על השיתוף