תולדות הלנד-רובר

בריטניה של שנת 1946 עדיין הייתה תחת השפעת תוצאות מלחמת העולם השנייה. התעשייה הייתה בשפל, היה מחסור בחומרי גלם ועתידה הכלכלי היה מעורפל ובכדי לשרוד ולהצליח חברות הרכב בבריטניה נאלצו להסתפק במועט הקיים. ברוח זו, מנהלה של חברת רובר, מאוריס ווילקס התבונן ברכב הג'יפ האמריקאי שרכב זה עתה לעצמו וחשב לעצמו ''אנחנו צריכים לייצר משהו כזה, אבל יותר טוב''. הוא צפה עלייה בדרישה לרכבים מסוג זה בשוק הבריטי וכן בשווקי הייצוא מסביב לעולם. תהליך הפיכת הרעיון לביצוע היה קל למדי עבורו שכן מנהל מחלקת העיצוב של חברת רובר היה אחיו, ספנסר. המטרה הייתה תכנון, עיצוב ובניית רכב שהוגדר כזמני במטרה לייצב מעט את חברת רובר לאחר מלחמות העולם שגרמו קשיים לא מעטים לחברה. במהלך 18 החודשים הבאים, ווילקס הצעיר תכנן ובנה מספר אבי-טיפוס מחוספסים, שהוגדרו כבעלי עבירות גבוהה בכל תנאי שטח, בעלי הנעה לכל הגלגלים. נתון מעניין הוא שאחד מאבות הטיפוס נבנה על שלדת הג'יפ המקורי.

שני מרכיבים עיקריים בעיצוב ובתכנון היו חוזק ופשטות. חוזק הוא נתון מובן מאילו, אך פשטות הייתה לא רק מטרה אלא הכרח. מלחמת העולם גבתה מחיר כבד ממלאי המכונות בבריטניה והמשקיעים היססו לשלוף את כספם מהארנקים. בשל כך, מהנדסי רובר אולצו להשתמש בטכניקות ייצור בסיסיות ולא מפותחות יחסית. לדוגמא, במקום לייצר חלקי פח וכנפיים מעוצבות השתמשו בכיפופי פח פשוטים. מאותה סיבה, נבחר אלומיניום להיות חומר הגלם לגוף הרכב בשל פשטות וקלות כיפופו והעבודה איתו. טכניקות ייצור דומות שימשו גם לייצור השלדה. בשל המחסור בקורות בצורת U ליצירת השלדה, השתמשו מהנדסי רובר בקורות גדולות במעט ומרובעות מיריעות מתכת. התוצאה הייתה שלדת סולם בעלת חוזק וקשיחות מרשימה.

בכדי להניע את הלנד-רובר, לצוותו של ווילקס לא היו הרבה ברירות אלא להשתמש במנועים, תיבות הילוכים וסרן אחורי קיימים מדגמי רובר אחרים. מנוע ה- 1.6 ליטר, ארבעה צילינדרים בעל הספק של 40 כ''ס נבחר לבצע את המשימה. למערכת ה- 4X4 השתמש צוותו של ווילקס בסרן קדמי דומה למדי לאחורי משולבים בדיפרנציאל. שני הסרנים נתלו על קפיצי עלים אליפטיים למחצה ונעזרו בבולמי זעזועים צינוריים. בורר ידני היה אחראי לשילוב גבוה או נמוך של ה- 4X4 אך הלנד-רובר המקורי הייתה הנעה כפולה קבועה. לטובת טוואי שטח קשה במיוחד ניתן היה לנעול את הסרן הקדמי מתא הנוסעים על ידי משיכת כפתור. אמנם ההנעה הלנד-רובר לא הייתה אידיאלית ואף לא אלגנטית, אך היא הוכיחה את עצמה כמחוספסת וחזקה. עם שלדה קשיחה ועבירות מצוינת הלנד-רובר נסע בכל מקום ובכל שטח.

כשהרכב הוצג בתערוכת המכוניות באמסטרדם ב-30 לאפריל 1948, היה ברור כי הלנד-רובר הוא הצלחה בטוחה ותוך זמן קצר הפך לרכב המועדף על-ידי אנשי צבא בכירים באירופה כולה וכן באפריקה ואסיה. מעניין כי עיצובו הבסיסי של הלנד-רובר לא מנע ולא הפריע לציבור רוכשי הרכב שכן הוא ענה על הצרכים והסטנדרטיים של הקונים הפוטנציאלים. יתר על כך, גוף הרכב שנבנה מאלומיניום כאילוץ הוכיח את עצמו כיתרון גדול. גוף הרכב לא החליד ומשקלו הנמוך תרם לאיזון מרכז הכובד של הרכב הנחוץ כל-כך לאיזונו. בסיס הגלגלים באורך 80 אינץ' הועיל לעבירותו בשטח אך בא על חשבון נוחות הנסיעה בכבישים רעועים. נוחות נסיעת כביש הייתה בתחתית סולם העדיפויות. חזונו של ווילקס והתוצאה בפועל היו רכב שיסע ממקום למקום, בכל מקום. בשל כך הרכבים הראשונים היו בסיסיים, מאוד, מאוד. הגג היחיד שהוצע היה עשוי מאריג, לא דלתות או ידיות פתיחה, המושבים נראו כמו מסגרות מרופדות בקמצנות ואם זה לא הספיק, מתגי האיתות והמגבים היו אופציונאליים... רק בשנת 1950 הוצע חימום ברכב כאופציה. אלמנט העיצוב היחיד ברכב היה מכסה המנוע והגריל שכיסה את הפנסים הקדמיים. המטרה בכיסוי הפנסים הייתה להגן עליהם מפגיעות אך בפועל הגריל הקשה על ניקיון הפנסים.

מתחילת דרכו, מכירות הלנד-רובר עלו על ציפיות ווילקס וחבריו בחברת רובר. בתום שנת הייצור הראשונה נמכרו לא פחות מ- 8000 כלי רכב, 3000 כלי רכב פחות ממכירות כל דגמי רובר באותה שנה. שנת הייצור הבאה הכפילה את כמויות המכירה ל- 16,000 אלף יחידות. במהרה היה ברור לכולם כי הרכב שיוצר כזמני וכאלמנט לעורר במעט את מכירות חברת רובר יוכל להיות רכב שיניב רווחים לחברת רובר לאורך זמן. במהרה, שיפורים ושינויים כגון גרסת סטיישן, פנסים פרקטיים יותר, מנוע 2 ליטר ובורר הנעה שולבו ברכב. בשנת 1953 חברת רובר שינתה את הגריל, הוסיפה ידיות חיצוניות לפתיחת הדלת והציגה רכב בעל בסיס גלגלים של 107 אינץ'. במהלך שנות החמישים תוספות רבות נוספו הלנד-רובר. במהרה הרכב הפך ללהיט שנמכר בכל רחבי העולם לשימושים מגוונים ובנובמבר 1959, מעט יותר משנה לאחר היוולדו, יוצר הרכב ה- 250,000 במספר. בשנת 1958 הושק דגם ה- Series II. בשנת 1971 ה- Series III יצא לשוק, מעט לאחר השקת דגם חדש, ה- Range Rover. רכבי רובר יוצרו תחת השם רובר אך למעשה חברת רובר הייתה בבעלות ליילנד-בריטניה משנת 1967 ושמרה על השם רובר במשך שני עשורים. כיום חברת רובר בבעלות פורד לאחר שחברת BMW מכרה את בעלותה ברובר לאנשי עסקים ואת חטיבת השטח - לנד-רובר לפורד. למרות השינויים בבעלות חברת רובר ושינויי התקופות והמגמות בייצור הרכב, שמר הלנד-רובר נאמנות גם בשטח וגם באולמות התצוגה. הלנד-רובר הטביע את חותמו בכל העולם בתור הרכב שנסע בכל המקומות שאחרים לא הצליחו. הכתבה נכתבה ע''י ליאור ברוך מאתר הרכב הקלאסי.


קישור לאתר המכוניות הקלאסיות בישראל