שטח 4X4

ניסאן אקסטרייל 2.5 ליטר NISSAN XTrail

מחדש - רוח חדשה נושבת במסדרונות ניסן וזו הביאה אלינו את האקסטרייל הקומפקטי לניסיון נוסף בשוק המוזר שלנו -
מבחן דרכים לניסאן אקסטרייל 2.5 ליטר

מאת: רוני נאק

24/10/08

אור ראשון תכלכל החל להאיר את ההרים במפרץ אילת כשפנינו ימינה וירדנו מהדרך הראשית לערוץ נחל בראשיתי אי-שם על גבול מצרים.

הנסיעה הארוכה דרומה החלה בערב הקודם ורק שלוש שעות של שינה טרופה הפרידו בין סוף ההפעלה לדרום לתחילתו של יום חדש וארוך בשטח.

ידעתי בדיוק מה אני רוצה לצלם אבל אני לא מכיר את הערוץ החצצי הזה ובניגוד לפעמים רבות שבהן אנו נוסעים ישר ל''X'' מוגדר מאוד, הפעם היינו (פז הצלם ואנוכי) צריכים לאתר את הלוקיישן כמו בחיל שריון – בתנועה.

הארה

אינדיאנה ג'ונס מצא את המיקום של התיבה האבודה בעזרת קרן שמש בודדה, לנו השמש האירה הר שלם אשר זרח באור זריחה אדמדם וסימן את המקום המדויק של צילום הפתיחה.

והסיפור הזה רלוונטי כי? אתם בטח שואלים...הוא רלוונטי מהסיבה הפשוטה שמכונית שאינה בעלת הנעה כפולה ופיזיולוגיה אשר תאפשר לצלוח ערוץ נחל חצצי ועתיר אבנים שתולות וקוליסים.

בעוד שאצלנו ההצלחה של האקסטרייל הייתה מינורית, באירופה הוא הצליח הרבה יותר. התחזית השנתית של מכירת כ-32 אלף יחידות התגלתה כפסימית מדי כאשר ממוצע הנפח השנתי התייצב על 54 אלף יחידות ובשנת שיא אחת אף הגיע ל-64 אלף. מתחילת היצור בסוף 2001 נמכרו באירופה 275 אלף יחידות ובעולם כולו כ-615 אלף מכוניות.

לאור הנתונים הללו עמדה בפני ניסן המשימה הלא פשוטה של עדכון דגם מוצלח תוך שיפור תכונות כמו ביצועים, נוחות ויכולת מעבר לאספלט מבלי להתרחק מדי מהבסיס.

גם אם ההסוואה מושקעת מאוד, קשה לפספס את העובדה שמדובר – בעצם – במכונית אחרת – חדשה.

האקסטרייל מציע יותר חלל פנימי בזכות בסיס גלגלים מאורך מעט (5מ''מ) שתומך במרכב שהתארך ב-17.5 ס''מ (שאת רובם תמצאו בישבן).

אלו מכם שממש חייבים יותר מידע ישמחו לגלות שמדובר בעצם בגרסה נוספת על-בסיס פלטפורמה הקשקאי עם תמוכות מקפרסון בחזית ומתלה רב-חיבורים מאחור. מערכות המתלה נתמכות באמצעות תותבים (בושים) רכים ומבודדים לשלדה עצמה.

ניסאן – למרבה השמחה – לא זנחה את השטח ומציעה זוויות מרכב סבירות (23 ו-28 מעלות) מרווח גחון של 20 ס''מ ומערכת הנעה חדשה. זו מערכת ''אינטליגנטית'' לדברי ניסאן, אשר בסיבוב ברז (זה באמת מתג אבל נראה כמו ברז...) מאפשר לבחור בין הנעה קדמית, הנעה כפולה עם פיקוד אוטומטי עד 80 קמ''ש ונעילה מלאה עד ל-40 קמ''ש.

המערכת משלבת גם פונקציות של זינוק בעליה ובקרת מורד המופעלות אוטומטית באמצעות חיישני נטייה החשים זווית העולה על 10 מעלות.

הנעה

בגרסת ה-2.5 ליטר בה נהגנו, נמצא אותו מנוע בסיסי שהניע את האקסטרייל הקודם אלא שעבר מקצה שיפורים כדי לעדן את פעולתו, לשפר את הנצילות ולהגדיל את מרווחי הטיפולים.

המנוע מפיק 170 כ''ס ב-6,000 סיבובים ו-24 קג''מ ב-4,400.

המנוע משודך לתיבת הילוכים רציפה - CVT - עם אפשרות לתפעול ידני וחלוקה אלקטרונית לשישה יחסי העברה. ומשם יורד הכוח לגלגלים דרך מערכת ההנעה הכפולה.

מבפנים

עבודה רבה הושקעה כדי לשוות לפנים מראה יוקרתי ו''פרימיומי'' יותר.

כך נע לוח המחוונים מהמרכז (בקונספט העבר של שיתוף הנוסעים בחוויית הנהיגה) חזרה לטרטוריה האישית של הנהג, נעשה שימוש רחב בחומרים רכים ובטקסטורות פלסטיק שונות.

רכב המבחן - ברמת האיבזור הגבוהה ביותר - הגיע מצויד עם ריפודי עור, חלון שמש ענקי, קורות גג עם פנסי-שטח חזקים, בקרת אקלים ומערכת שמע משוכללת עם מחליף דיסקים מובנה וקוראים לכרטיסי זיכרון.

אחרי ההקדמה הארוכה הזו נכנסו למכונית בשעת ערב מוקדמת לנהיגה מאוחרת אילתה ולחוף הים האדום.

מואה

זכרתי את אקסטרייל הקודם. ואהבתי אותו בשל תחושת החיבור הישיר והמוצקות של הכלי.

תשכחו מזה. הכלי החדש מעודן, מרוכך ונעים הרבה יותר מקודמו. ארהיב עוז ואומר שהוא טוב מרבים ויקרים בסגמנט הפנאי כאשר הדהים אותנו באופן המשיי והחלק שבו הוא ספק מרחף ספק משייט על הכביש הנמשך מהאפור של גוש דן דרך הירוק של צפון הנגב, עבור בצהוב של דימונה לאדום באילת.

בהחלט אחד הכלים הנעימים ביותר לרדת על גבם לעיר האדומה שבתוך תנור האבן.

העברת ההילוכים חלקה כמו שרק גיר רציף יודע להעביר, רחש המנוע ישנו אך לא מטריד ורעש הרוח מתחיל להציק רק במהירות שממליא לא תחושו בנוח להחזיק לאורך זמן.

ההיגוי חשמלי ובמיטב המסורת מנותק ומנוכר. אולם משקלו נכון והוא מדויק.

לבלמים נשיכה טובה וגילו ספוגיות רק במורד הארוך (שירדתי מהר נורא) לערבה.

נוחות הנסיעה המדהימה הזו לא באה בחינם והאקסטרייל מקריב את שמחת החיים בכביש המפותל לטובתה. אם בכל זאת תלחצו בפניה תגלו רכינה רבה, רכות ומחסור בשיכוך והיגוי עמום. הוסיפו לזה תת-היגוי שמגיע מוקדם ובקרת יציבות קפדנית ומהר מאוד עובר החשק לרוץ אחרי הסקייליין במורד לצומת הערבה.

קניון

אבני השפה של הכיכר הענקית בכניסה לאילת הריעו למרות שהייתה שעת לילה מאוחרת כשפנסי הרחוב האילתיים האירו את אורם דרך גג השמש.

גם בעיר ממשיך כשר הספיגה של המתלים להרשים והפנים מרשים גם הוא במוצקותו והמחסור בצקצוקים מטריד משהו - כי בכל זאת משהו נבזי צריך לכתוב לא.

אז מצאנו את זה בתחנת הדלק.

למרות השיוט המנומנם-ברובו והסופר חסכוני - לכאורה - נרשמה צריכת דלק של 8.5 ק''מ/ליטר וזה פויה גדול מאוד בעידן הזה.

שזה לא רחוק מה-9.8 ק''מ/ליטר עליהן מצהיר היצרן.

לשטח ירדתי בלי חשש.

גם אם האפיק היבש של הנחל לא היה מוכר לי עד אותו בוקר הזוי, לא צפיתי בעיות או מכשולים להם האקסטרייל לא יכול.

מרווח גחון של 20 ס''מ מאפשר צליחה קלה של קוליסים ומעבר מעל לרוב האבנים הבולטות שעל הדרך, מערכת ההנעה הכפולה חופרת ומוצאת אחיזה במצע החצץ הטובעני כך שההתקדמות במעלה הנחל קלה ונטולת בעיות אמיתיות.

קטעי גדודיות מרעידים היטב את המכונית כשהמתלים נכנעים לבסוף לתהודה שאלו מייצרים.

רוב הזמן מצליח האקסטרייל לבודד את התא אפילו שהוא מצויד בחישוקי 17 אינץ' וצמיגים עם חתך נמוך יחסית.

כניסה למכוונת לשטח מחורץ חשף מהלך מתלה מוגבל והצלבות שמגיעות מאוד מהר ובקלות יתירה.

אותו שטח חשף גם את היעילות של מערכת ההנעה אשר מתחילה מברירת מחדל ''נעול'' ומאפשרת יציאה קלה ומהירה מהצלבת שני גלגלים.

במצב הזה כדאי מאוד להיזהר שלא לפצוע את הפגושים שיורדים נמוך לקראת הקרקע.