תודה לחנן שהעלה נושא כה חשוב וכאוב, אבל מין הראוי להכנס יותר לעומקם של הדברים
כגורם אשר בדק את הנושא מכל כיווניו באמצעות יועצים משפטיים ומומחים לאקולוגיה סביבתית, אשמח לשתף אתכם במידע.
אז ככה:
הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים הנה רשות ממשלתית הממונה בין היתר על שמירת הטבע, מניעת פגיעה בערכי טבע ונוף, תכנון, סלילת דרכים,נתיבי גישה ופיקוח על שמורות הטבע המוכרזות ומהווה גם זרז לצורך הקמת שמורות חדשות.
כגורם המוסמך רשאית הרשות לקבוע נתיבים וכללי התנהגות, שעות ביקור וכו' בשמורות המוכרזות.
מחוץ לשמורות הטבע סמכויות הרשות קטנות
אם כי חשוב לציין כי גם מחוץ לשמורה מוכרזת, פגיעה בערכי טבע ונוף מהווה עבירה ומאפשרת לעובדי הרשות לפעול למנוע פגיעה לקנוס וכו' הכל בהתאם לחוק.
מתוקף סמכותה, הרשות לשמירת הטבע, אוסרת או מתירה כניסה לשמורות, מגבילה נתיבים, וקובעת כללים
מתוך שיקולי שמירת טבע וגרימת מינימום נזק לבעלי החיים, לקרקע ולצומח.
מאידך לאחרונה החלה הרשות לשמירת הטבע לאסור כניסה לנתיבים כדוגמת ציר המצלעות מתוך שיקולי בטיחות- לטענת הרשות ציר המצלעות מסוכן מאוד (טענה מופרכת לכל הדעות) ועל כן ובכדי שלא להיות חשופים לתביעות, אסרו את הכניסה לציר המצלעות.
נסיעה בציר המצלעות, לא פוגעת בטבע יותר מבכל שביל מותר אחר, הציר לא מסוכן יותר ממעלה יאיר ו/או מעלה נוח ו/או מעלה עשוש ו/או עשרות צירים אחרים בארץ.
פקחי הרשות לשמירת הטבע עוסקים בעבודת קודש החשובה מאוד להמשך קיום הטבע במדינה הצפופה והקטנטנה שלנו, אולם כנראה שמפעם לפעם מונעים הפקחים (והנהלת הרשות) ע"י הססמה "המטרה מקדשת את האמצעים" ואוסרים איסורים שונים מעל לסביר.
באיזה סיפור ילדים מפעם היה איזה מלך שהשכיל לדעת כי לא כדאי לגזור על נתיני הממלכה גזירות שלא יכלו לעמוד בהם, כי בעצם הגזירה יהפוך המלך את הנתינים לעבריינים.
לא הייתי ממליץ לצאת למלחמה ברשות לשמירת הטבע,
הסברת מצוקות המטיילים תוך התחשבות בצרכי הטבע ובשמירתו עשויים להביא להבנה (אולי?)
