זה קצת מוטעה להגדיר את חברת רנו כ''יצרן צרפתי שכל קשר בינו לבין בוץ מקרי בהחלט''. לרנו יש מסורת ארוכה של בניית כלי רכב עם הנעה 4 על 4, ביניהם הרנו R2087 שנבנה תחילה ככלי רכב צבאי בשתי צורות מרכב: ואן סגור ששימש כאמבולנס וכרכב תקשורת ומשאית קלה ששימשה להובלת גייסות ומטענים. בשלב מאוחר יותר ייוצרה מכונית זאת לשוק האזרחי, בעיקר בגירסת הוואן. הייצור החל ב-1953 ונפסק במהלך שנות ה-70 וכלי הרכב האלה הוצאו סופית משרות הצבא הצרפתי רק לפני כ-10 שנים. המחליפה המודרנית של מכונית זו היא הרנו טראפיק, רכב מסחרי שיובא גם לארץ, בעיקר בגירסת 4 על 2 אבל הגיעו גם כמה אקזמפלרים עם הנעה 4 על 4, חלקם עם מנועי דיזל. רנו ייצרה גם דגם 4 על 4 של הרנו 4 המפורסם, שנקרא רנו סימפאר, שבשנת 1980 אפילו התחרה בפריז-דקאר. נבנו גם דגמי 4 על 4 של הרנו 18 ושל הרנו אספאס, שקיבל את השם המחייב אספאס קוואדרה. כמובן שלא נשכח את הרנו קאנגו 4 על 4 שמשתתף זו השנה השנייה בפריז-דקאר, שנבנה בסיועו הצמוד של ז'אן-לואי שלסר. את אופנת המכוניות המשפחתיות עם יכולות שטח החלה אמנם סובארו, אבל זה היה בשנת 1974 עם הליאונה מהדגם הראשון (זאת שאמרו עליה שיש לה שני חורים בגג - בשביל האוזניים של החמור שקונה אותה). זה היה הדגם הרגיל עם מנוע 1400 שקיבל תוספת של סרן אחורי ותיבת העברה ללא הילוך כוח. לאחר שנתיים הוגדל נפח המנוע ל-1600 וב-1980 הנפח גדל ל-1800 ונוסף הילוך כוח בתיבת ההעברה. יריית הפתיחה למכוניות עם הנעה 4 על 4 כמו זו שנמצאת כיום במשפחתיות (הנעה קבועה, דיפרנציאל מרכזי ננעל, חלוקת מומנט משתנה) - הגיעה מכיוון חברת אודי, עם הקוואטרו שייצורה החל בראשית שנות ה-80.
