תודה על החויה המדהימה והמופלאה

וזאת בנוסף להיכרות עם קבוצת חברים מדהימה
חג שמח לכולם
חיים

כמה שאלות

קודם מכל מפרגן ומקנא ביג טיים.

ברשותכם כמה שאלות - ראשית על פי המתואר בכתבה התחלתם ממנאילי ומשם רק טיפסתם זאת לאחר שהגעתם בטיסה מהארץ. בגבהים שבהם אתם מדברים ישנה בעיה די חמורה של מחלת גבהים ברום אליו הגעתם דבר המחייב טיפול די מיידי - האם נתקלתם בזה וכיצד התכוננתם לנושא?

שאלה נוספת באותו הקשר. כמי שנסע לא מעט על אנפילדים - האם לא הייתם צריכים לכוון את הקרבורטר אחרת עם העליה בגבהים? האם האופנוע העייף ממילא עוד מצליח לסחוב בגובה הזה?

סיכום מסע האתגר בהימאליה - הודו אופנועים

אני פה במקרה, בכלל לא התכוונתי לנסוע לטיול, זה בכלל אשתי שלחה אותי...
אחרי שעובד ויוגב הציעו לי להצטרף (בעיקר כי לא האמינו שאבוא), אמרה אשתי - למה לא, תצא, נסתדר כבר.
מי יכול לסרב להצעה כזו?
לאחר סיור אחרי צהריים במנאלי עם האופנועים (טפטוף קל) הרגשתי מוכן להמשך המסע עם ה"אופנוע" הזה.
יצאנו לדרך ביום הראשון של המסע בפועל, והתחלנו לטפס לעבר ההרים הירוקים מעבר למנאלי , כאשר במרחק מציצים הרים מושלגים וקרחונים, אות להמשך היום.
המסע עבר בעצלתיים, אחרי שעתיים שלוש באוכף כבר ברור הקצב של האופנוע הזה - לאט ובזהירות. היום המשיך ואנו מתגלגלים במעלה ההרים, מקפידים על הפסקות קפה תכופות. וטפטוף.
היום הזה הרגיש ארוך, הדרכם מתפתלות באיטיות, וגם האופנועים, הערב מתחיל לרדת ועדיין לא הגענו לפס הראשון של הטיול. בינתיים אני מתגלגל עם האופנוע, צפון בתוך חליפת סערה, עם טפטוף מתמיד כל היום (כל הכבוד למגפי הרכיבה החדשים). ממשיכים לטפס, החושך יורד, אני מגלה שהפנס מכוון לשמיים, נצמד לרוכב לפני כדי לראות את הדרך. הטפטוף המתמיד מתחיל להאט. זה לא יכול להיות, טיפות לא מאיטות, זה פשוט שלג שיורד עלינו. מתי שהוא גם חולפים את הפס, מבינים את זה כאשר רואים שכבר אין שלג מסביב, כנראה שירדנו בגובה. כמה דקות אחרי עוצרים בדהבה מחוממת פחמים לכוס תה חמה שלאחר הפס. הגשם בחוץ עוד מטפטף, אבל למי אכפת עם כוס תה חמה ביד. זמן לא רב אחרי עצירת התה מגיעים למחנה האוהלים המפואר (luxury) ושם פורקים את האופנועים ונפנים להתייבש ולאכול. בסוף עופר טוען שבכלל נסענו רק שעה וחצי בחושך ובכלל לא הגענו מאוחר, אבל מי זוכר... ההמשך היה נפלא, הנופים, המקומות, האנשים בקבוצה. עכשיו אני כבר יודע - אם יש הרפתקה אז עופר כבר יוביל אותנו לשם, ואם אין, אז עופר ידאג לסבך אותנו באחת. תודה לעופר, נהניתי מכל רגע.